חומר המופק מפטריות הזיה עשוי להגן על העצבים מנזקי כימותרפיה
ניסוי קליני חדש בוחן האם החומר הפסיכודלי פסילוסיבין עשוי למנוע נוירופתיה בקרב חולי סרטן שעוברים טיפולים כימותרפיים לאחר תוצאות מעודדות בניסויים בחיות ורקמות מעבדה
בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות המדעית בהשפעות מיטיבות על הבריאות של חומרים פסיכודליים. בדיקות מעמיקות בוחנות את החומר פסילוסיבין (Psilocybin) – מולקולה פסיכודאלית שמנגנון הפעולה שלה מתווך באמצעות המוליך העצבי 'סרוטונין 2A', המהווה מרכיב פסיכואקטיבי מרכזי ב'פטריות הפסילוסיבין' – סוג מוכר של פטריות הזיה.
מחקרים חדשים בוחנים את הטיפול בפסילוסיבין למצבים פסיכיאטריים מגוונים. בנובמבר 2022 דיווח צוות חוקרים בינלאומי בכתב העת New England Journal of Medicine על ממצאי שלב 2 שזיהה יעילות לטיפול בפסילוסיבין לדיכאון עמיד לטיפול תרופתי. זאת לצד חומר פסיכודלי נוסף – קטמין, שאחת מנגזרותיו כבר מאושרת לטיפול בדיכאון עמיד על ידי רשויות בריאות במערב. חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת ייל דיווחו בדצמבר 2022 בכתב העת Heliyon כי טיפול בפסילוסיבין עשוי לסייע לטיפול בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) שעמידה לטיפול תרופתי מקובל. יש מחקרים שמציעים כי החומר עשוי להועיל לטיפול בהתמכרויות, בהן גם התמכרות לניקוטין וסיגריות והתמכרות לאלכוהול, וכן כי החומר עשוי לסייע לחולים שמקבלים טיפול פליאטיבי תומך בסוף החיים. נכון להיום, אוסטרליה היא המדינה הראשונה בעולם בה ניתנת הרשאה לפסיכיאטרים שהוכשרו לכך לטפל בפסילוסיבין לדיכאון עמיד תחת פיקוח ונהלים מחמירים, אם כי החומר עצמו טרם אושר לשיווק כתרופה רשומה במדינה כלשהי.
מחקרים ראשוניים מזהים השפעות חיוביות של פסילוסיבין גם על שיפור במצבן של חולות אנורקסיה; מחקרים נוספים, בין השאר בישראל, בוחנים את השפעתו כטיפול פורץ דרך לפוסט טראומה; ולאחרונה חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס מצאו ראיות לאפשרות להשתמש בפסילוסיבין גם לגמילה מעישון בשילוב טיפול התנהגותי – כאשר במחקר פיילוט שפורסם לאחרונה נצפו שיעורי גמילה גבוהים פי שש יותר מהשימוש במדבקות ניקוטין.
כעת מצא מחקר אמריקאי רחב היקף כי פסילוסיבין עשוי לסייע גם לחולי סרטן בהתמודדות עם סיבוכים עצביים שעשויים להיגרם בעקבות טיפולי כימותרפיה.
הגנה מקיפה
טיפולים כימותרפיים מצילי חיים, במיוחד אלה המבוססים על תרופות ממשפחות הפלטינום והטקסנים, נושאים עמם סיכון לפגיעה ישירה במערכת העצבים. תופעת לוואי זו, המכונה נוירופתיה פריפרית הנגרמת מכימותרפיה, דומה בתסמיניה לנוירופתיה המאפיינת את מחלת הסוכרת, ועשויה להתבטא בכאב עצבי עז, תחושת שריפה או נימול, רגישות קיצונית לקור ואובדן תחושת מגע בעיקר בכפות הידיים והרגליים. מעבר לפגיעה הממושכת באיכות החיים ולסכנת נפילות עקב אובדן שיווי משקל, הנזק העצבי מאלץ לעיתים קרובות את הרופאים להפחית מינונים או להפסיק כליל את הטיפול האונקולוגי. נכון להיום, כשהנזק העצבי מתבסס, הוא לרוב בלתי הפיך, ואין בנמצא אף טיפול תרופתי מוכח שמסוגל למנוע אותו מראש.
צוות החוקרים מהמרכז לחקר הסרטן MD Anderson של אוניברסיטת טקסס בהובלת ד"ר מורן עמית (Amit), מרצה בכיר לכירורגיית ראש וצוואר, ופרופ' פטריק דוהרטי (Dougherty), מומחה לרפואת כאב, בחן את פעילותו של פסילוסיבין לשיפור תסמינים עצביים לאחר טיפולים כימותרפיים. הרציונל נשען על יכולת החומר להפעיל קולטני סרוטונין מסוג HT2A-5, שנקשרו בעבר לתהליכי גמישות עצבית (פלסטיות) ולוויסות תפקוד המיטוכונדריה – אברוני ייצור האנרגיה בתא. מאחר שנוירופתיה נובעת בחלקה מקריסה של ייצור והובלת האנרגיה לאורך סיבי העצב הארוכים לקצות העצבים בעור, החוקרים שיערו כי הפעלת מסלול זה עשויה להגן על העצב בטרם ייגרם הנזק.
כדי לבחון זאת, צוות המחקר שילב מודלים התנהגותיים של עכברים, מדידות אלקטרופיזיולוגיות, הדמיות של תאים חיים וניתוח מולקולרי, לצד דגימות מרקמות עצב אנושיות שנלקחו ממטופלים בניתוחים ומתאי עצב תחושתיים שהופקו מתאי גזע אנושיים.
הממצאים הראו כי מתן של שתי מנות בלבד של פסילוסיבין לפני החשיפה לכימותרפיה מנע לחלוטין התפתחות של רגישות יתר לכאב וקור. ההגנה נשמרה לאורך זמן רב, עד שישה מחזורי כימותרפיה עוקבים ולאורך שמונה חודשי מעקב. יתרה מכך, הטיפול המגן שמר על שלמות קצוות העצב בעור ועל תחושת המגע, וכל זאת מבלי לפגוע בפעילות האנטי-סרטנית של הטיפולים בכימותרפיה ומבלי להאיץ את צמיחת הגידולים או לשבש את הרמות של חלבונים-ציטוקינים מעוררי דלקתיות במערכת החיסון.
מנגנון ביולוגי כפול
החוקרים פיצחו את המנגנון הביולוגי הכפול דרכו פועל הפסילוסיבין במקביל במערכת העצבים המרכזית וההיקפית. ברמה המרכזית, הפסילוסיבין הפחית את תפיסת הכאב ונירמל את הפעילות החשמלית בקליפת המוח (הקורטקס), אשר משתבשת בעקבות הכימותרפיה ופוגעת במעגלי עיבוד הכאב. ברמה ההיקפית, התגלה מנגנון ישיר של החומר על הגנה על תאי העצב התחושתיים: תרופות כימותרפיות פוגעות ב'תובלה האקסונלית הפעילה של מיטוכונדריה' – תהליך שבו סיב העצב משנע אברוני אנרגיה לאורך האקסון אל קצות העצב המרוחקים והפגיעים ביותר בעור. עצירת שינוע זה מובילה לדלדול אנרגטי מקומי וניוון הקצוות. הפסילוסיבין שמר על תנועת המיטוכונדריה ועל אספקת האנרגיה באמצעות הפעלת מסלול איתות מולקולרי ייעודי.
לפי בדיקות שערכו החוקרים ברקמות עצב אנושיות ובנוירונים שהופקו מתאי גזע אנושיים, התהליכים הביולוגיים המתוארים צפויים לבוא לידי ביטוי גם בבני אדם.
המחקר נתמך בין השאר על ידי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), משרד ההגנה האמריקאי, המכון הלאומי האמריקאי לחקר רפואת השיניים והמבנים הקרניופציאליים (NIDCR), וממצאיו מדווחים בגיליון ספטמבר 2026 של כתב העת המדעי היוקרתי Science.
בהודעה לעיתונות שהופצה עם פרסום הממצאים הבהיר החוקר המוביל ד"ר מורן עמית כי "ישנו צורך דחוף בטיפולים שמונעים פגיעה עצבית מבלי להפריע לכימותרפיה מצילת החיים. הממצאים מציעים תובנות חשובות לגבי האופן שבו פסילוסיבין עשוי להגן על עצבים לפני שהנזק מתרחש, במקום לטפל בתסמינים לאחר שהם הופכים לעקשניים".
לצד התוצאות המעודדות, יש להדגיש את מגבלות המחקר: מדובר במחקר פרה-קליני שרובו נערך בחיות מעבדה ובתרביות רקמה. תגובות פיזיולוגיות במודלים אלו אינן בהכרח זהות לתגובת גוף האדם בשלבי מחלה מורכבים, ומסלולים מולקולריים עשויים להגיב אחרת בסביבה אנושית חיה ומגוונת. בנוסף, יש לבחון בזהירות את סוגיית המינונים, תזמון המתן ביחס לטיפולים כימותרפיים שונים, ואת ההשפעות הנפשיות והבטיחותיות של מתן חומר פסיכואקטיבי למטופלים אונקולוגיים.
התוצאות הנוכחיות שימשו בסיס לתכנון ניסוי קליני מבוקר שלב 2 בבני אדם, אשר יבחן באופן ישיר האם מתן מבוקר של פסילוסיבין למטופלים עם סוגי סרטן שונים אכן מצליח להפחית נוירופתיה בצורה מובהקת ובטוחה. אם הניסוי הקליני יוכתר בהצלחה, ייתכן שייפתח פתח לשימוש מניעתי בפסילוסיבין או בנגזרות עתידיות שאינן מעוררות הזיות, במטרה לאפשר למטופלים לעבור את הטיפולים האונקולוגיים ללא פגיעה בלתי הפיכה במערכת העצבים ובאיכות חייהם.
ממצאי המחקר הנוכחי מעלים למודעות את הסיכון לנזקים עצביים מטיפולי כימותרפיה. לפי מטה אנליזה בנושא שפורסמה בספטמבר 2026 בכתב העת Journal of Pain Research, קרוב למחצית (44.5%) מהמטופלים בכימותרפיה מפתחים סיבוכים עצביים, כשכיחות התופעה גבוהה בעיקר בשנה הראשונה לאחר הטיפול הכימותרפי (55.4%) ויורדת בשנה השנייה לאחר הטיפול (37.12%) ובמעקב ממושך יותר (40.36%).
