מחקר ענק מזהה גורמי סיכון גנטיים חדשים לפיברומיאלגיה
אחרי שנים של זלזול וטענות שהכאב "רק בראש", מחקר בינלאומי ענק בקרב 2.5 מיליון איש מזהה וריאנטים גנטיים הקשורים פיברומיאלגיה, ומדגים כיצד מערכת העצבים משחקת תפקיד חשוב בהתפתחות התסמונת
תסמונת הפיברומיאלגיה מאופיינת בכאב כרוני מופשט בגוף וברגישות, עייפות והפרעות שינה, זיכרון ומצב רוח. למרות שהיא משפיעה על כ-2% מאוכלוסיית העולם, הסיבות הביולוגיות שלה נותרו בלתי ברורות.
במשך עשרות שנים, מטופלים רבים שסבלו מפיברומיאלגיה נתקלו בזלזול, ולעיתים אף נאמר להם שהכאב שלהם אינו אמיתי אלא פסיכולוגי בלבד. חוסר ידע בקהילה הרפואית גם מוביל לעיכובים משמעותיים באבחון של פיברומיאלגיה, ובמחקר ישראלי שפורסם בסתיו 2019 תועד עיכוב של כמעט שש וחצי שנים באבחון התסמונת.
בשנים האחרונות הולכת ומתבססת ההבנה כי למחלה יש גם שורשים ביולוגיים מוצקים. בספטמבר 2018 מצא מחקר אמריקאי-שבדי משותף שהסתמך על הדמיות מוח כי הכאבים בפיברומיאלגיה אינם מדומיינים וקשורים בדלקת מוחית מפושטת. על רקע התובנות החדשות על המחלה, תקנות שנכנסו לתוקף בישראל בסוף 2021 מסדירות באופן פורמאלי את הזכאות לקצבאות נכות לחולי פיברומיאלגיה במסגרת ספר הליקויים של המוסד לביטוח לאומי.
עתה מצא מחקר ענק ומקיף מביא אישוש ביולוגי חדש בזיהוי גורמי סיכון גנטיים חדשים לתסמונת הפיברומיאלגיה, המדגישים את התפקיד המרכזי שממלאת מערכת העצבים בהתפתחות ההפרעה.
בעיה בעיבוד כאב
במסגרת המחקר, צוות של 53 חוקרים משבע מדינות ניתח נתונים גנטיים של למעלה מ-2.5 מיליון מבוגרים, מתוכם 55,000 אובחנו עם פיברומיאלגיה. הנתונים רוכזו מ-11 מחקרי בריאות מארה"ב, בריטניה, פינלנד, אסטוניה, דנמרק ואיסלנד. החוקרים סרקו מיליוני הבדלים גנטיים לאורך המטען הגנטי (הדי.אנ.איי) של אנשים עם וללא פיברומיאלגיה כדי למצוא שינויים שהיו נפוצים יותר בקרב אלה הסובלים מהמצב.
סריקה זו אפשרה לחוקרים לזהות שינויים (וריאנטים) ברצף הגנטי ב-26 אזורים שונים בגנום המשפיעים על הסיכון לפתח פיברומיאלגיה. רבים מהגנים המעורבים באזורים אלה קשורים לתפקוד המוח ומערכת העצבים.
מבין 26 הווריאנטים הגנטיים שזוהו, הווריאנט שהיה מקושר באופן החזק ביותר לסיכון לפיברומיאלגיה נמצא בתוך הגן המסומן באתיות HTT. מוטציות שונות בגן זה גורמות למחלת הנטינגטון (Huntington's disease) – הפרעה ניוונית-עצבית קשה, פרוגרסיבית וקטלנית. וריאנט נוסף הצביע על קולטן בשם GPR52 המאוזן לווסת את רמות ה-HTT. קולטן זה כבר נחקר כיום כיעד תרופתי אפשרי להנטינגטון.
במחקר זוהו שינויים האופייניים לפיברומיאלגיה גם בגנים נוספים, לרבות אלו המסומנים באותיות CELF4, MDGA2, DRD2/NCAM1, DCC ו-CAMKV.
הממצאים הגנטיים מתקשרים לתסמינים ומצבים שרופאים רואים בדרך כלל אצל מטופלים עם פיברומיאלגיה. המחקר חשף חפיפה גנטית ניכרת בין פיברומיאלגיה לבין שורה של מצבים כרוניים, בהם כאבי גב תחתון, תסמונת המעי הרגיז (IBS), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), וכן חרדה ודיכאון. החוקרים סבורים שמנגנונים ביולוגיים משותפים בתוך מערכת העצבים עשויים להפוך אנשים לרגישים לכמה מהמצבים הללו – מה שמסביר מדוע התסמינים מופיעים לעיתים יחדיו.
המחקר נתמך על ידי ארגוני מחקר רבים, לרבות המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), האיחוד האירופי, אוניברסיטת מישיגן, המכונים הקנדיים לחקר הבריאות (CIHR), המועצה הקנדית לחקר מדעי הטבע וההנדסה (NSERC), הבנק הביולוגי של בתי החולים בקופנהגן שבדנמרק (CHB) ותעשיית הפארמה. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי Nature Medicine.
בסיס ביולוגי מוצק
"על ידי חקירת ה-DNA של למעלה מ-2 מיליון בני אדם, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהממצאים אמיתיים והם מצביעים על כך שפיברומיאלגיה מייצגת בעיה בעיבוד כאב", אמרה בהודעה לעיתונות פרופ׳ פרנסס וויליאמס (Williams), שותפה-בכירה לכתיבת המאמר ומומחית לאפידמיולוגיה גנומית בקינגס קולג' לונדון.
ד"ר מייקל ויינברג (Wainberg), חוקר במכון המחקר לוננפלד-טננבאום ובאוניברסיטת טורונטו ומי שריכז את צוות החוקרים, הוסיף: "עבודה זו משנה את הדרך שבה אנו חושבים על פיברומיאלגיה ברמה הבסיסית. במשך עשרות שנים, מטופלים נתקלו בזלזול או נאמר להם שהכאב שלהם פשוט פסיכולוגי. הממצאים שלנו מאשרים כי למצב יש בסיס ביולוגי מוצק".
"אנו יודעים שתסמונות של כאב כרוני מתקבצות יחד אצל יחידים ובמשפחות והן דומות מבחינה גנטית", אמרה פרופ' וויליאמס. תמונה גנטית משותפת נצפית גם בתסמונות כאב נוספות, לרבות מיגרנות, תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS) ונוירופתיה פריפרית. "התכווננות למנגנונים המשותפים העומדים בבסיסן של המחלות עשויה להועיל פוטנציאלית לאשכול שלם של הפרעות", היא הדגישה.
החוקרים מבהירים כי גנטיקה אינה הגורם הקובע היחיד בשאלה האם אדם יפתח פיברומיאלגיה. המחברים מניחים כי אפילו אצל אנשים הנושאים וריאנטים גנטיים רבים של פיברומיאלגיה נדרשים גורמי סיכון נוספים, כגון דלקתיות וכאבים במפרקים, כדי להוביל להתפרצות התסמונת.
ד"ר נסה סינוט-ארמסטרונג, מרצה בכירה במרכז לחקר הסרטן פרד האצ' ושותפה-בכירה נוספת במאמר, אמרה: "הבנת הדרך שבה גנים, חשיפות סביבתיות ואירועי חיים תורמים יחד לסיכון לתסמונת הפיברומיאלגיה היא קריטית. מחקר נוסף על הטריגרים של פיברומיאלגיה והשינויים התואמים ברקמות העצב יעזור להבין מה מניע פיברומיאלגיה וכיצד לטפל בה".
בעוד שהממצאים אינם מספקים עדיין בדיקה גנטית לאבחון פיברומיאלגיה או טיפול חדש למטופלים, הם מציעים תובנות בעלות ערך על הביולוגיה הבסיסית של ההפרעה, דבר שעשוי לסייע לחוקרים לפתח דרכים טובות יותר לזהות, להבין ולטפל בפיברומיאלגיה בעתיד.
בעקבות המחקר, חוקרי הצוות הקימו את "התאגדות גנומיקת הכאב הכרוני" (Chronic Pain Genomics Consortium) במטרה לחקור תסמונות כאב כרוני נוספות בהיבטים גנטיים.
"מחקר זה מספק תובנות חדשות וחשובות לגבי הסיבות לכך שאנשים מסוימים מפתחים תסמונת פיברומיאלגיה ומזהה מסלולים ביולוגיים שעשויים להוביל לגישות טיפוליות חדשות", סיכמה פרופ' וויליאמס. "אחד המסלולים הללו הוא כבר מוקד לניסויים תרופתיים למחלת הנטינגטון – מה שמעלה את האפשרות שפיתוח תרופתי קיים יוכל בסופו של דבר להועיל לאנשים עם פיברומיאלגיה. הממצאים עוזרים לנו להבין טוב יותר מדוע פיברומיאלגיה מופיעה לעיתים מזומנות לצד מצבים כמו חרדה ודיכאון, ומקרבים אותנו להבנת התסמונת כמכלול".
הממצאים החדשים מלווים בעבודות נוספות בשנים האחרונות שמזהות מסלולים ביולוגיים פתולוגיים שעשויים להסבירי לתסמיני פיברומיאלגיה. בסקירה של חוקרים מבריטניה שפורסמה בינואר 2025 בכתב העת Pain and Therapy תועדו ראיות למעורבות של סיבי עצב קטנים בתסמונת, כולל ממצאים מביופסיות עור ובדיקות קרנית העין. בסקירה נוספת שפורסמה בספטמבר 2025 מפורטות עדויות נוספות על סמנים גנטיים ודלקתיים שעשויים לאפיין פיברומיאלגיה באופן ההופך אותה לתסמונת רב מערכתית.
