שומן בטני מנבא טוב יותר מ-BMI את סיכון למחלות לב
מחקר ענק: הסתמכות על מדד מסת הגוף (ה-BMI) בלבד מובילה להערכה שגויה של הסיכון למחלות לב וכלי דם. הערכת הסיכון הלבבי מצריכה התייחסות לרמות השומן הביטני
מדד מסת הגוף (BMI), המחושב על ידי חלוקת המשקל בקילוגרמים בריבוע הגובה במטרים, הוא מדד מרכזי ברפואה המשמש מזה עשרות שנים ככלי הנפוץ ביותר להערכת מצב ההשמנה ולניבוי הסיכון העתידי למחלות לב וכלי דם. אולם למרות הפופולריות שלו, מדד ה-BMI מתעלם לחלוטין מהרכב הגוף ומאופן פיזור השומן באיברים השונים.
מחקרים רפואיים כבר הוכיחו כי שומן בטני (ויסרלי) – השומן המצטבר בחלל הבטן ועוטף את האיברים הפנימיים – מעורר פעילות דלקתית ומטבולית מזיקה הקשורה ישירות לסיכון מוגבר לסוכרת ומחלות לב, בעוד ששומן תת-עורי אינו בעל אותה השפעה מזיקה. ממצאים ממחקר בינלאומי מקיף ב-52 מדינות שבחן גורמי סיכון למחלות לב (מחקר INTERHEART), שפורסמו עוד בספטמבר 2004 בכתב העת Lancet, הדגימו כי שומן ביטני מגדיל עד 62% את הסיכון לפתח התקף לב, ומהווה גורם סיכון מרכזי לתחלואה קרדיו וסקולארית לצד יתר לחץ דם, עישון, רמות גבוהות של סוכר בדם ושומנים בדם. מדד היקף המותניים שמבקש להעריך את כמות השומן הביטני – הוכח מזה שני עשורים כמדד משמעותי לבחינת הסיכון לתחלואה לבבית. מטה אנליזה של חוקרים מקנדה שפורסמה באפריל 2007 בכתב העת European Heart Journal, מצאה כי כל עלייה של סנטימטר נוסף בהיקף המותניים מגדילה ב-2% את הסיכון לפתח אירוע לב וכלי דם.
כעת מוכיח מחקר חדש באופן רשמי כי מדד ה-BMI מפספס אוכלוסייה שלמה הנמצאת בסיכון גבוה לתחלואה לבבית.
אי הלימה
המחקר נערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי במסגרת רשת לשיתוף פעולה של מחקרי מעקב CCC (קיצור של Cross-Cohort Collaboration). החוקרים ניתחו נתונים מ-15 מחקרים רחבי היקף, שכללו 259,388 משתתפים שעברו מעקב רפואי כ-20 שנים (חציון).
החוקרים בחנו את הקשר בין מדדי שומן בטני בקרב הנבדקים לבין הסיכון להתפתחות תשעה תוצאים בריאותיים חמורים: התקף לב קטלני ולא קטלני, שבץ מוחי קטלני ולא קטלני, אי ספיקת לב, פרפור עליות, מחלת לב כלילית כוללת, תחלואה קרדיווסקולרית כוללת, תמותה ממחלת לב כלילית, תמותה קרדיווסקולרית כוללת ותמותה מכל סיבה שהיא.
החוקרים גילו אי התאמה בין קטגוריות ה-BMI לבין מדדי השומן הביטני בפועל: בקרב אנשים שהוגדרו בעלי משקל תקין לפי ה-BMI, ל-5% היה היקף מותניים גבוה ול-18% היה יחס מותניים-ירכיים גבוה. בקרב בעלי עודף משקל, לכ-39% היה היקף מותניים גבוה ול-40% יחס מותניים-ירכיים גבוה. מנגד, בקרב אנשים שהוגדרו עם השמנת יתר לפי BMI, ל-9% היה היקף מותניים נמוך ול-45% היה יחס מותניים-ירכיים נמוך.
עוד מצאו החוקרים כי מדד ה-BMI יצר סיווג שגוי של רמת הסיכון לתחלואה לבבית: בקרב אנשים בעלי משקל תקין או עודף משקל קל לפי ה-BMI, הימצאות של היקף מותניים גבוה או יחס מותניים-ירכיים מוגבר הייתה קשורה לעלייה של 15% עד 50% בסיכון לרוב התוצאים הקרדיווסקולריים שנבדקו.
בקרב גברים עם השמנת יתר, היקף מותניים נמוך נקשר לסיכון דומה לזה של גברים במשקל תקין. עם זאת, נשים עם השמנת יתר אך עם יחס מותניים-ירכיים נמוך עדיין שמרו על סיכון מוגבר לכלל התוצאים השליליים בהשוואה לנשים במשקל תקין.
החוקרים חישבו כי בקרב אנשים עם השמנת יתר, שומן בטני מוגבר אחראי ל-13% עד 49% מכלל אירועי התחלואה הקרדיווסקולרית שנבדקו, כאשר ההשפעה החזקה ביותר נרשמה בהתפתחות אי ספיקת לב ופרפור עליות.
המחקר נתמך על ידי גופים רבים, לרבות המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), והמכון הלאומי האמריקאי ללב, ריאות ודם (NHLBI), משרד הבריאות ושירותי האנוש בארה"ב (HHS), מכון המחקר של קרן קייזר (Kaiser), המכונים הלאומיים האמריקאים למחלות נוירולוגיות ושבץ (NINDS), לזקנה (NIA) והמרכז הלאומי לקידום מדעי התרגום (NCATS). הממצאים מדווחים בגיליון אוגוסט 2026 של כתב העת המדעי JACC השייך לקולג' האמריקאי לקרדיולוגיה.
שינוי בהערכת הסיכון
בשנים האחרונות חל שיפור בשיטות להערכת כמות השומן הביטני, כאשר שני המדדים המובילים כיום, הקלים לביצוע, כוללים את מדידת היקף המותניים וחישוב יחס היקף מותניים-ירכיים (WHR). המחקר מדגים כי מדידה של היקף המותניים ויחס המותניים-ירכיים מספקת ערך אבחנתי ופרוגנוסטי קריטי, וביכולתה לסווג מחדש את הסיכון הקרדיווסקולרי באופן מדויק בהרבה מה-BMI לבדו.
החוקרת המובילה, ד"ר זיינה א. דרדרי (Dardari) מבית הספר לרפואה ג'ונס הופקינס סיכמה בהודעה לעיתונות שהופצה עם פרסום המחקר, כי: "הממצאים שלנו מדגישים את התפקיד הקריטי של זיהוי שומן בטני מוגבר, אפילו בקרב אנשים עם BMI תקין או בטווח של עודף משקל. הסתמכות על BMI בלבד עלולה להוביל לסיווג שגוי של הסיכון הקרדיווסקולרי במגוון רחב של מחלות לב וכלי דם. אנו קוראים לקלינאים לשקול את פיזור השומן הבטני על פני כל ספקטרום ה-BMI בעת הערכת סיכון קרדיווסקולרי ברפואה מונעת".
בשנים האחרונות פותחו שיטות מדויקות יותר כדי לאמוד את היקף השומן הביטני. כך, בין השאר, הדמיות MRI מאפשרות להבחין בין שומן ויסצרלי ביטני עמוק לבין שומן תת־עורי ולחשב את שטחם ונפחו; גם הדמיות סי.טי מאפשרות לחשב את השטח והנפח של השומן הויסצרלי; בדיקות DXA לצפיפות העצם מאפשרות כיום גם הערכה להיקף השומן הביטני; ולאחרונה פותחו מכשירים מתקדמים המשלבים מדידת התנגדות חשמלית עם נתונים על ממדי הבטן וצורת הגוף כדי להעריך את כמות השומן הוויסצרלי. ביוני 2017 דיווחו חוקרים ישראלים מאוניברסיטת בן גוריון בכתב העת Clinical Nutrition כי עשו שימוש בהדמיות MRI להערכת היקף השומן הביטני, ומצאו קשר בין האופן שבו השומן מתפזר באזור הבטן לבין כמות האנרגיה שהגוף שורף במנוחה. ביוני 2026 דיווחו החוקרים הישראלים בכתב העת Circulation כי מצאו על בסיס הדמיות אלה שכל ירידה של 10% בשומן הוויסצרלי במהלך ההתערבות המקורית נקשרה לירידה של 28% בסיכון העתידי לפתח סוכרת סוג 2.
