10 מיתוסים על השמנה – ומה אומר המדע

השמנה, שהוכרה בשנים האחרונות כמחלה לכל דבר, ממשיכה "לככב" בצמרת הבעיות הרפואיות הנפוצות ביותר בימינו. דו"ח פרויקט אטלס ההשמנה העולמי שפורסם השנה (2026) על ידי הפדרציה העולמית להשמנה (WOF), מתריע כי עד שנת 2040 יחיו בעולם יותר ילדים עם עודף משקל והשמנה מאשר ילדים ללא משקל עודף. כבר היום, כאשר שיעורי ההשמנה בילדות גדלים ב-180 מדינות, ובכללן ישראל, ההערכות כי חיים ברחבי תבל 177 מיליון ילדים בגילי 5 עד 17 עם השמנה, והמספר צפוי להאמיר ל-228 מיליון עד שנת 2040 – מעל לעשירית מהילדים והנוער.

גם באוכלוסייה הבוגרת שיעורי ההשמנה שוברים שיאים, ולפי נתוני הפרויקט שפורסמו לפני כשנה, מספר הבוגרים החיים עם השמנה בעולם, אשר עמד בשנת 2010 על כ-524 מיליון איש, צפוי לזנק עד שנת 2030 ביותר מפי 2 – לכ-1.13 מיליארד אנשים.

במציאות זו, כשהמאבק בהשמנה צובר תאוצה, ראוי להתייחס למיתוסים שגויים שהושרשו בציבור על אופייה של ההשמנה ולהפריכן. ההיכרות עם תופעת ההשמנה על מורכבותה חיונית לצורך מאבק מועיל בקילוגרמים העודפים. הפרכת אמונות שגויות על השמנה עשויה לשפר את הטיפול הרפואי במשקל העודף, הזוכה לאחרונה למהפך על רקע כניסתן של התרופות פורצות הדרך להשמנה מקבוצת GLP-1.

מיתוסים עלולים לגרום לכך שהשמנה תיתפס ככישלון אישי ולא כמחלה כרונית, ומרחיקים את הטיפולים מבוססי הראיות שמציעה הרפואה להתמודדות עם השמנה, לרבות אורח חיים בריא, יעוץ תזונתי, הטיפול התרופתי – ובמרכזו תרופות ה-GLP-1 וניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה למתמודדים עם השמנה חמורה. מיתוסים בעולם ההשמנה גם עלולים לקבע סטיגמות בציבור כנגד שמנים, לפגוע בבריאותם הנפשית, להוביל לאפליה בחברה, בעבודה ואפילו במערכת הבריאות ולגרום לאנשים להימנע מפנייה לטיפולים שביכולתם למנוע סיבוכים של השמנה, להפחית תחלואה ותמותה ולשפר את איכות החיים.

1. השמנה נגרמת רק מחוסר כוח רצון

יש המאמינים כי כל אחד יכול להוריד במשקל העודף עם מספיק כוח רצון. אך בפועל, בעשורים האחרונים בהן נחקרת תופעת ההשמנה לעומק, התברר כי מדובר במחלה מורכבת המושפעת מגורמים רבים, לרבות גורמים גנטיים, גורמים ביולוגיים נוספים – כמו פעילות מוחית והורמונאלית, והשפעות סביבתיות – לרבות מצב נפשי, תרופות, איכות השינה והתזונה, והיא איננה רק תוצר של בחירות אישיות.

אחד המחקרים הנרחבים בתחום מקנדה, שניתח ממצאים על יותר מ-12,000 זוגות תאומים, וממצאיו פורסמו בשנת 2012 בכתב העת PLOS ONE, מצא כי בסמוך ללידה הסביבה היא הגורם הדומיננטי שמשפיע על השמנה, ותרומת הגנטיקה צנועה ומוערכת בכ-6%-9% אצל בנים ו-5%-8% אצל בנות, אולם מגיל חמישה חודשים – ההשפעה הגנטית של השמנה, שאינה ניתנת לשליטה חיצונית, גוברת ועד לגילי הבגרות כבר מסבירה קרוב למחצית או יותר מהשונות במשקל הגוף ובמדד ההשמנה BMI בשני המינים. לצד זאת, השפעות על השמנה של הסביבה המשותפת יורדות עם הגיל, ולצידן מתחזקות השפעות הגנטיקה והסביבה הייחודית לכל אדם, לרבות בחירות אישיות, הרגלי פעילות גופנית והרגלי אכילה אישיים.

גם הצלחתן של תרופות ה-GLP-1 בהורדת משקל עודף תוך השפעה על מנגנוני הרעב והשובע במוח, ממחישה כי לביולוגיה ובאופן ספציפי לשינויים הורמונאליים יש תפקיד מרכזי בוויסות משקל הגוף, כלומר שהשמנה אינה רק תוצאה של כוח רצון.

2. כל מי שסובל מהשמנה אוכל יותר מדי

השמנה נובעת באופן בסיסי מחוסר איזון אנרגטי – כאשר כמות הקלוריות הנצרכת גדולה מכמות הקלוריות הנשרפת. אך כשאומרים לאנשים עם השמנה שהם "אוכלים יותר מדי", ומצמצמים את תופעת ההשמנה לצריכה גבוהה יותר של קלוריות – עושים בכך עוול ומתעלמים ממנגנונים נוספים שמשפיעים באופן משמעותי על צבירת משקל עודף, ובהם קצב חילוף החומרים, ויסות התיאבון והוצאת אנרגיה – גורמים שיש בהם שוני רב בין אנשים. ההוצאה האנרגטית, למשל, תלויה כמובן במידה רבה גם בהיקף הפעילות הגופנית.

מחקרים מפריכים כבר שנים את המיתוס הרואה בהשמנה תוצר של אכילת יתר. אחד הקלאסיים שבהם הוא מחקר תאומים קנדי שפורסם עוד בשנת 1990 בכתב העת New England Journal of Medicine, אשר הדגים אצל 12 זוגות תאומים כי הוספת 1,000 קלוריות ליום למשך 84 ימים, המבטאת צריכה עודפת של 84,000 קלוריות סך הכול, מתבטאת באופן שונה אצל כל אחד מזוגות התאומים בהשפעת הגנטיקה ומנגנונים נוספים. בעוד שהמשקל שנוסף במחקר לתאומים עמד על 8.1 ק"ג בממוצע, היה שוני נרחב בין הנבדקים – בעלייה של 4.3 ק"ג עד 13.3 ק"ג למשקל הגוף.

כיום ברור לקהילייה הרפואית והמדעית כי לצד צריכת יתר של קלוריות – חשוב לבחון גם מנגנונים ביולוגיים וסביבתיים שמשפיעים על ההוצאה האנרגטית כדי לקבל תמונת מצב ברורה לגבי המקור להשמנה. התרופות החדשות מקבוצת GLP-1 מצאו כי גם לתחושות של רעב ושובע יש השפעה דרמטית על צבירת משקל עודף. מחקרים הדגימו כי הטיפולים התרופתיים החדשים מחקים את השפעות ההורמון GLP-1 באופן המדכא תחושת רעב וגם משפיעה לטובה על "רעש המזון" – מחשבות ודחפים מתמשכים סביב האוכל שמאפיינים אנשים עם השמנה.

3. פעילות גופנית מספיקה לבדה כדי לרדת במשקל

בעשורים האחרונים התבהרה תרומתה החשובה ביותר של פעילות גופנית סדירה לבריאות האדם, כחלק מאורח חיים בריא כולל. פעילות גופנית הוכחה ביכולתה להאריך חיים, להשפיע לטובה על איכות החיים ולחולל שינויים מטיבים אצל המתמודדים עם מחלות רבות, בהן גם מחלות דלקתיות כרוניות.

ההמלצה הכללית של ארגון הבריאות העולמי (WHO) המיועדת לבריאים וחולים כאחד, מורה על פעילות אירובית בתדירות של לפחות 150 דקות לשבוע הפזורים ברוב ימי השבוע בעצימות מתונה, למשל בהליכה מהירה, ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים, או לפחות 75 דקות שבועיות של פעילות אירובית אינטנסיבית, לצד פעמיים בשבוע של אימוני התנגדות אנאירוביים ומתיחות.

אולם מי שחושבים כי ניתן להסתפק בפעילות גופנית כדי להוריד את המשקל העודף – עשוי לנחול אכזבה. מאחר והשמנה היא מחלה מורכבת, פעילות גופנית לבדה עשויה לסייע בהורדה מתונה בלבד במשקל העודף, שהיא לעתים נמוכה מהמצופה, בין השאר על רקע מנגנוני פיצוי כמו עלייה בתיאבון וירידה לא מודעת בפעילות היומית. בתהליך נוסף הקרוי 'הסתגלות מטבולית', הגוף מזהה ירידה בצריכת האנרגיה וירידה במשקל, ובתגובה מפחית את כמות הקלוריות שהוא שרוף – מה שמקשה על הורדת משקל עודף ו/או על שימור התוצאות של דיאטת הרזיה.

לפי סקירה של חוקרים אמריקאים שפורסמה בחורף 2014 בכתב העת Progress in Cardiovascular Diseases, אימונים אירוביים לפי ההמלצות המקובלות מטעם מומחים לבריאות הציבור עשויות להביא לירידה מתונה בלבד במשקל של כ־2 ק״ג בלבד, כאשר ההורדה במשקל ברמת הפרט משתנה מאוד בין אנשים.

במחקר התערבות אמריקאי שפורסם בשנת 2009 שבמהלכו הותאמה לנשים לאחר גיל המעבר עם עודף משקל ואורח חיים יושבני תוכנית לעידוד פעילות גופנית סדירה להורדת המשקל – למרות שהנבדקות השילו ממשקלן – חלקן הורידו קילוגרמים עודפים בכמות נמוכה יותר באופן משמעותי מזו שהמומחים העריכו שיצליחו לרזות.

התרופות החדשות מקבוצת GLP-1 מדגישות בהשפעתן המיטיבה על הורדת משקל עודף את תרומתם של מנגנונים נוספים במאבק בהשמנה, כאשר חשוב לציין כי יעילותן של התרופות באה לידי ביטוי בעיקר אצל מי שמקפידים במקביל על אורח חיים בריא ופעיל הכולל הקפדה על אימוני פעילות גופנית בקביעות.

בהקשר למיתוס הקושר בין פעילות גופנית לירידה במשקל – חשוב לציין כי פעילות גופנית מאומצת גם אינה ערובה למשקל עתידי תקין, ומחקרים מזהים לעתים מצבים בהם אנשים עם משקל עודף מבצעים פעילות גופנית בעצימות גבוהה יותר בהשוואה לאנשים עם משקל תקין.

4. כל הקלוריות בעלות ערך זהה

קלוריות הן אמנם יחידות מדידה הזהות בהגדרתן הפיזיקלית, אולם תכונותיהן משתנות במזונות השונים – באופן שמוביל להשפעה משתנה על משקל הגוף.

קלוריות הן למעשה יחידות מדידה לתיאור תכולת האנרגיה המאוחסנת במסה של מזון מסוים. קלוריה אחת מוגדרת כיחידה בה יש את כמות האנרגיה הנדרשת כדי להעלות את הטמפרטורה של כמות מסוימת של מים, כאשר קילו-קלוריה (1,000 קלוריות קטנות) היא הכמות האנרגיה הנדרשת להעלות את הטמפרטורה של 1 ק"ג מים במעלה אחת. יחידת המדידה הקלורית מאפשרת להשוות בין מזונות שונים. כך, למשל, ניתן להשוות בקלוריות בין תפוח (52 קלוריות למאה גרם) לבננה (89 קלוריות ל-100 גרם), בין שניצל (187 קלוריות ל-100 גרם) להמבורגר (כ-300-200 קלוריות ל-100 גרם), ועוד.

אולם חשוב להבין כי  מזונות שונים משפיעים באופן שונה על מנגנונים בגוף שיש להם השפעה מכרעת על השמנה – לרבות תחושת שובע, הורמונים שונים, רמות סוכר בדם והרגלי אכילה. לכן צמצום השיח על המאבק בהשמנה לערך הקלורי של מזונות – פשטני למדי.

בשנים האחרונות פותחו מדדים נוספים לצד הקלוריות שמסייעים להעריך את ההשפעה של מזונות על צבירת משקל עודף. כזה, למשל, הוא מדד השובע (Satiety Index) שפותח בשנת 1995 על ידי חוקרים מאוסטרליה, לאחר בחינת ההשפעה של 38 מזונות נפוצים בעלי ערך קלורי זהה (240 קילו-קלוריות) על תחושת שובע לאחר אכילה, כאשר לחם לבן שימש כמזון ייחוס וקיבל ציון 100. בשיטה זו נמצא כי תפוח (ציון 197) משרה יותר שובע מבננה (ציון 118), ופסטה מקמח מלא (ציון 188) משביעה יותר מפסטה מקמח לבן (ציון 118).

מדדים נוספים שפותחו לאורך השנים, אשר תורמים להבנת המורכבות שבשיטה הקלורית, כוללים את מדד הצפיפות הקלורית – המצביע על כמות הקלוריות ביחס למשקל או לנפח המזון; מדד האינדקס הגליקמי – המצביע על האופן שבו מזונות משפיעים על עלייה ברמות הסוכר בדם; וכן בחינה מעמיקה להרכב של מרכיבים ספציפיים במזונות המעודדים שובע, לרבות חלבונים וסיבים תזונתיים.

5. דיאטות "כסאח" הן הדרך הטובה ביותר לרדת במשקל

מחקרים רבים מדגימים כי ירידה מהירה מאוד במשקל ואימוץ של דיאטה קיצונית מדי מבחינת ההרכב התזונתי – מלווים לעתים קרובות בעלייה חוזרת במשקל, ולעתים אף צבירת משקל עודף בהיקפים גדולים יותר.

לפי מחקרים, מעל ל-80% מהאנשים שמשיגים ירידה מהירה במשקל בדיאטת הרזיה יעלו מחדש חלק משמעותי במשקל שאיבדו כעבור שנה ו-95% כעבור שלוש שנים. עבודות בשנים האחרונות מרמזות כי עלייה במשקל לאחר דיאטה גם עלולה להחמיר סיבוכים רפואיים.

דיאטות חלבונים קיצוניות, ששמות דגש על צריכת חלבונים גבוהה מדי, מעלות את הסיכון לסיבוכים כלייתיים ובעיקר לאבנים בכליות. נמצא כי עבור נשים לאחר גיל המעבר דיאטות עתירות חלבונים לא מבוקרות מעלות את הסיכון לדלדול עצמות ואוסטאופורוזיס. מחקרים זיהו גם סיכונים בדיאטה הקטוגנית, המגבילה את צריכת הפחמימות עד ל-50 גרם ביום שמשמען אכילה דלה ביותר של פחמימות וצריכה גבוהה של שומנים. מחקר נרחב שבחן את השפעותיהן של דיאטות דלות בפחמימות ובייחוד הדיאטה הקטונית, שממצאיו פורסמו בספטמבר 2019 בכתב העת European Heart Journal, מצא כי דיאטות אלה מעלות ב-22% את הסיכון הכולל לתמותה, ב-13% את הסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם ואף מגדילות ב-8% את הסיכון לתמותה מסרטן.

מסוכנות במיוחד דיאטות המבוססות על מזון אחד – שמרחיקות מהגוף את מגוון המרכיבים התזונתיים החיוניים לתפקוד תקין, למשל דיאטת הכרוב מבוססת בעיקרה על שתיית מרק כרוב בכמות בלתי מוגבלת, ודיאטת האשכולית שמבוססת על ארוחות דלות קלוריות במיוחד שנפתחות באכילת חצי אשכולית.

השינויים במשקל המועילים ביותר לטווח הרחוק הם אלו שמתבטאים בירידה הדרגתית ומבוקרת. כמו כן, מחקרים חדשים מזהים בתרופות החדשות להשמנה מקבוצת GLP-1 יכולות של נטרול המנגנונים שמכשילים דיאטות הרזיה, לרבות השפעות של שינויים הורמונליים ואכילה רגשית.

6. מי שירדו במשקל – צריכים רק לשמור על עצמם

אם הצלחתם להשיל מהמשקל העודף – קל להאמין למיתוס הטוען כי מספיק לשמור על על המשקל נמוך, ואין צורך בצעדים אקטיביים נוספים.

למעשה, הגוף מגיב לירידה במשקל בשינויים ביולוגיים מצטברים לאורך זמן, הכוללים הגברה של תחושת הרעב והאטה של קצב חילוף החומרים. לכן שמירה על המשקל אינה מהווה רק משימה התנהגותית, אלא גם אתגר פיזיולוגי לגוף.

אורח חיים בריא הוא המפתח לשימור ירידה במשקל לאורך זמן, אך לעתים אף הוא אינו מספיק. מחקרים על התרופות החדשות להשמנה מקבוצת GLP-1 מדגימים כי מי שהפסיקו ליטול אותם – נטו לחזור ולעלות במשקל, מה שמצביע על הצורך בהמשך טיפול לשימור ההישג. כך מחקר שפורסם באוגוסט 2022 מצא כי אנשים עם השמנה שנטלו תרופה מקבוצה זו למשך 68 שבועות והשילו 17.3% ממשקלם (בהשוואה ל-2% למי שטופלו בתרופת דמה, פלסבו), צברו לאחר הפסקת התרופה מחדש כשני שליש מהמשקל שאיבדו. מחקר שפורסם עוד בשנת 2021 בחן אנשים שירדו במשקל הודות לטיפול של 20 שבועות בתרופה מקבוצת GLP-1, וזו הובילה לירידה של 10.6% במשקל העודף. בהמשך, מי שהוסיפו ליטול את התרופה ל-48 שבועות נוספים – המשיכו לרדת בממוצע 7.9% במשקלם, ולעומתם מי שהפסיקו את נטילת התרופה –העלו מחדש 6.9% מהמשקל.

הצורך לתחזק ירידה במשקל לאורך זמן מתכתב עם ההכרה בהשמנה כמחלה כרונית המצריכה טיפול מתמשך. שימור תוצאותיה של דיאטה מוצלחת לאורך זמן מצריך לרוב המשך מעקב מקצועי אצל דיאטנים-תזונאים ורופאים לצד מעקב עצמי אחר המשקל, אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית סדירה, תזונה בריאה (למשל לפי עקרונות התזונה הים תיכונית), הימנעות מעישון סיגריות, הפחתת לחצים ושיפור איכות השינה, שקילה בקביעות ופנייה למטפלים לביצוע התאמות במקרה של זיהוי מוקדם של עלייה מחודשת במשקל והמשך טיפול תרופתי במידת הצורך.

7. התרופות להשמנה הן "תרופות פלא"

התרופות החדשות להשמנה מקבוצת GLP-1 מחקות את פעילותו של ההורמון הטבעי GLP-1 בכך שהן נקשרות לקולטן להורמון ומפעילות אותו. לאחר שפותחו במקור לטיפול בסוכרת, והדגימו שיפור באיזון רמות הסוכר בדם, התרופות הוכחו בהשפעתן המיטיבה על הורדת משקל עודף, כשהן נלקחות בשילוב עם פעילות גופנית סדירה ותזונה בריאה. קווים מנחים של האיגודים המקצועיים הרפואיים מדגישים לאחרונה כי התרופות החדשות לא מחליפות את הצורך בשינויים באורח החיים כדי להשפיע על ירידה מועילה במשקל.

לאחרונה מתברר כי לתרופות ה-GLP-1 יתרונות מטבוליים נרחבים המשפיעים לטובה בשורה ארוכה של מחלות ומצבים רפואיים – לרבות הגנה על הלב, הורדת לחץ דם גבוה, וטיפול במחלת כליות כרונית, כבד שומני, דום נשימה בשינה ואפילו טיפול בהתמכרות לאלכוהול, וכן ירידה בסיכון להתלקחויות של מחלות דלקתיות כרוניות.

אך למרות תרומתן לבריאות – לא מדובר ב"תרופות פלא" שמשפיעות באופן אוטומטי על כלל המשתמשים, במובן של פתרון חד־פעמי ללא צורך במעקב. בקרב אנשי המקצוע מחודד לאחרונה המסר המבהיר כי השפעתן של תרופות אלה תלויה בשמירה על אורח חיים בריא ופעיל הכולל פעילות גופנית סדירה ותזונה בריאה עם צריכה נמוכה של סוכר ושומן רווי.

8. ניתוח בריאטרי הוא פתרון קל להרזיה

ניתוחים בריאטריים הם ניתוחים פולשניים בקיבה ובמעי שמטרתם לקדם ירידה דרמטית במשקל אצל אנשים עם השמנה קיצונית וחולנית. ברבות השנים פותחו שיטות שונות לביצוע ניתוחים בריאטריים, כאשר כיום הניתוח המקובל ברוב העולם ואף בישראל הוא 'שרוול קיבה' או ניתוח 'מעקף קיבה בהשקה אחת'.

ברבות השנים התברר כי ניתוחים בריאטריים לא רק מעודדים ירידה משמעותית מהירה יחסית במשקל העודף, אלא שהם משפיעים גם על שינויים הורמונאליים שמפחיתים תחושות רעב, ומלווים ביתרונות בריאותיים נוספים, עד כדי ריפוי ממחלת הסוכרת ומכבד שומני וצלקתי ושיפור מצבים כמו דום נשימה בשינה ויתר לחץ דם.

לצד ההתלהבות, חשוב לזכור כי ניתוחים בריאטריים אינם פתרון קל או טיפולים פשוטים, אלא ניתוחים מורכבים במיוחד שעשויים לארוך עד מספר שעות, ומשלבים מספר רב של רופאים ומטפלים נוספים מדיסציפלינות שונות. ניתוחים בריאטריים דורשים הכנה מקדימה ומשטר טיפול קפדני לאחר הניתוח. בישראל אף פועלות ועדות מקצועיות במרכזים הרפואיים בהם מבוצעים ניתוחים בריאטריים, בהנחיית משרד הבריאות, שמטרתן בין השאר לקבוע באמצעות הערכה פסיכולוגית וסוציאלית את מידת ההתאמה של מטופלים המועמדים לניתוחים בריאטריים ולוודא כי ביכולתם לפעול לפי ההנחיות הנדרשות כתנאי לביצוע הניתוח.

ניתוחים בריאטריים גם כרוכים בעד 5% סיכון לתופעות לוואי וסיבוכים מורכבים, לרבות זיהומים, דימומים, צרבת, אבנים בכיס המרה ודליפה מהקיבה עם התפתחות דלקת בטנית קשה, אשר במידה ואינה מאובחנת בזמן – עלולה להוביל לסיבוכים קשים ואף לתמותה.

יש לציין כי בישראל אחוז התמותה בניתוח בריאטרי הוא 1 ל-700 מנותחים, פחות משיעור התמותה בניתוחים כמו הוצאת כיס מרה או אפנדציטיס.

לאחרונה מתועדת בעולם מגמה מעניינת של ירידה מסתמנת בהיקף הניתוחים הבריאטריים, בין השאר לאור העלייה בהיקף המטופלים בתרופות מקבוצת GLP-1.

9. אפשר לדעת אם אדם בריא רק לפי המראה שלו

מראה חיצוני איננו חזות הכול. מצב בריאותי אינו נקבע רק לפי המשקל או המראה החיצוני, ומצריך הערכה של גורמים נוספים כגון לחץ דם, רמות הסוכר והשומנים בדם, כושר גופני, תפקוד מטבולי והרגלי חיים – למשל עישון סיגריות.

ניתן להפריך את המיתוס הטוען כי לפי המראה ניתן לקבוע שהאדם בריא בהתבסס על מחקרים שזיהו אנשים עם מחלות לעתים מורכבות ואפילו מסכנות חיים, גם אם הם נראו חיצונית במשקל תקין. ראשית כל, אנשים עם מדד השמנה BMI תקין יכולים עדיין להימצא בסיכון מטבולי, למשל במידה והם פיתחו שומן ביטני עמוק, תנגודת לאינסולין או כבד שומני. עוד בשנות ב-80 תועדה בספרות המדעית תופעת האנשים עם משקל תקין ומאפיינים מטבוליים של השמנה.

כמו כן, השמנה הניכרת לעין ובפרט השמנה ביטנית אכן מעידה על סיכון לסיבוכים רפואיים רבים, לרבות מחלות לב, סרטן, מחלות כבד וכליה ומחלות כרוניות המאופיינות בפעילות דלקתית מוגברת, אולם יש ברפואה גם מחלות רבות שמתפתחות גם אצל אנשים במשקל תקין, למשל התמכרויות שונות.

10. תוכנית מוצלחת לניהול השמנה נמדדת לפי כמות המשקל שאבד

לאור חשיבות ההשמנה כבעיה מרכזית בבריאות הציבור, נעשים בעשורים האחרונים מאמצים נרחבים לעודד אנשים להוריד ממשקלם העודף באמצעות תוכניות שונות. אך כיום ברור למומחים כי התמקדות רק בירידה במשקל כמדד יחיד להצלחה לא רק שאינה מועילה דיה בהשגת גוף רזה ובריא יותר, אלא אף עלולה להזיק.

ככל שהמיקוד בתוכנית הרזיה מוצלחת תתמקד במשקל בלבד – היא עלולה לחזק דפוסי חשיבה והתנהגות של עיסוק יתר במזון ובדימוי הגוף, מחזוריות חוזרת של ירידה ועלייה במשקל, ירידה בהערכה העצמית, הפרעות אכילה ואף סטיגמה חברתית ואפליה על רקע משקל. מיקוד במשקל לבדו מלווה בשנים האחרונות בשיח נגד שמנים (anti-fat) שמרחיק אנשים עם השמנה ממרפאות בהן יוכלו לקבל פתרונות רפואיים שיוכלו להועיל לבריאותם.

כיום ממליצים הקווים המנחים של מרבית הארגונים המקצועיים העוסקים בתחום לבחון את השינוי הכולל בבריאותם של אנשים שהשילו ממשקלם העודף, לרבות השפעה על תפקודי לב, רמות הסוכר בדם ולחץ הדם, במסגרת מעקב מתמשך ששם דגש על אימוץ אורח חיים בריא ואינו מתמקד במשקל לבדו.

• פרופ' איתמר רז הוא רופא מומחה לרפואה פנימית סוכרת והשמנת יתר ויו”ר המועצה האקדמית למניעה וטיפול בהשמנה וסוכרת

עדכון אחרון: יולי 2026

ניתן כשירות לציבור וללא מעורבות בתכנים, מטעם חברת נובו נורדיסק. המידע אינו מהווה יעוץ רפואי. למידע נוסף יש לפנות לרופא/ה המטפל/ת.