מחקר: מיגרנות עם אאורה קשורות לסיכון מוגבר לשבץ
ממצאים ממחקר אמריקאי חדש מגלים כי אצל בני 45 ומעלה, הסיכון לשבץ מוחי איסכמי גבוה יותר אצל מי שסובלים ממיגרנה המלווה באאורה
מיגרנה היא אחד מסוגי כאבי הראש השכיחים והמאתגרים להתמודדות, המאופיינת בפעימות כאב אינטנסיביות או תחושת פולסים באזור ממוקד בראש – לרוב בקדמת הראש או באחד מצדיו, המלווה לעתים בבחילות, הקאות ורגישות קיצונית לאור ולרעש. במקרים מסוימים מיגרנות מלוות בסימנים המכונים 'אאורה', כגון הבזקי אור, נקודות שחורות בשדה הראייה או תחושת עקצוץ ביד או ברגל, לרוב בשלב מקדים להתקף. המדובר בתופעה יחסית רווחת, המהווה לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) את הגורם השלישי בחשיבותו בעולם המוביל לנכות על רקע נוירולוגי, אחרי שבץ מוחי ופגיעה בתפקוד המוחי אצל היילוד (אנצפלותיה נאונטלית).
בישראל, מחקר שנסמך על נתוני קופת חולים לאומית שפורסם בפברואר 2025 בכתב העת Journal of Headache and Pain, זיהה עלייה בשיעור המתמודדים בשנים האחרונות באוכלוסייה הבוגרת מ-4.5% בשנת 2017 ל-5.2% בשנת 2022, כשהשיעורים אצל נשים גבוהים משמעותית בהשוואה לגברים (8% לעומת 2.4% בשנת 2022). השיעור הגבוה ביותר מתועד במחוז צפון, ואחריו במחוזות דרום, מרכז וירושלים, בסדר יורד.
מחקר אמריקאי חדש מבסס ידע שנצבר בשנים האחרונות על הקשר בין מיגרנות לשבץ מוחי איסכמי – המהווה את סוג השבץ השכיח ביותר הנגרם כתוצאה מחסימה של אספקת הדם אל רקמת המוח. זאת לצד גורמי הסיכון השכיחים לשבץ, הדומים לגורמי הסיכון למחלות לב, וכוללים בעיקר יתר לחץ דם, סוכרת, יתר שומנים בדם, הפרעות בקצב הלב, משקל עודף, עישון סיגריות וחוסר פעילות גופנית.
סיכון סטטיסטי מובהק
החוקרים מאוניברסיטת ורמונט בארה"ב, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת סינסינטי, בחנו את הקשר בין מיגרנות לשבץ במדגם שכלל 11,381 אנשים בגיל 45 ומעלה, בגיל ממוצע של 72, וללא היסטוריה של שבץ מוחי בתחילת המחקר. המשתתפים נשאלו האם אובחנו אי פעם על ידי איש מקצוע בתחום הבריאות כי הם סובלים מכאבי ראש של מיגרנה. אם הם השיבו בחיוב, הם נשאלו האם כאבי הראש שלהם לוו בשינויים בראייה לפני תחילת כאב הראש, וזאת כדי לקבוע האם הייתה להם אאורה.
מתוך המשתתפים, ל-1,130 אנשים הייתה מיגרנה, כולל 491 אנשים עם אאורה ו-639 ללא אאורה. החוקרים עקבו אחר המשתתפים במשך תקופה ממוצעת של שש שנים.
במהלך המחקר – הקרוי מחקר REGARDS, 3% מהאנשים ללא מיגרנה פיתחו שבץ מוחי, לעומת 4% מכלל האנשים שסבלו ממיגרנה. במבט ממוקד יותר, 5% מבעלי המיגרנה עם אאורה חוו שבץ מוחי, לעומת 3% בלבד מבעלי המיגרנה ללא אאורה.
לאחר שקלול והתאמה סטטיסטית לגורמים כמו גיל, מוצא, הכנסה וגורמי סיכון קלאסיים לשבץ (כמו סוכרת ויתר לחץ דם), נמצא כי באופן כללי לא קיים קשר מובהק בין עצם האבחנה של מיגרנה לבין סיכון לשבץ מוחי. עם זאת, כאשר החוקרים חילקו את המטופלים עם המיגרנה לשתי קבוצות נפרדות, עלתה תמונה שונה: עבור אנשים עם אאורה נמצא סיכון מוגבר ב-73% לשבץ מוחי איסכמי, בעוד שעבור אנשים ללא אאורה לא נמצא סיכון סטטיסטי מוגבר לשבץ.
המחקר נתמך על ידי המכון לחקר מחלות קרדיו וסקולאריות באוניברסיטת ורמונט (CVRI), המכון הלאומי האמריקאי למחלות נוירולוגיות ושבץ (NINDS) והמכון הלאומי לזקנה בארה"ב (NIA). הממצאים פורסמו בגיליון יוני 2026 של כתב העת Neurology – Open Access, המגזין הרשמי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה (AAN).
הגל החשמלי, דלקתיות וגורמי סיכון משותפים
ממצאי העבודה הנוכחית מתיישבים עם ממצאי מחקרים קודמים שהדגימו בשנים האחרונות כיצד מיגרנה עם אאורה קשורה לסיכון מוגבר לשבץ מוחי בקרב בוגרים צעירים. כך, למשל, במארס 2024 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קולורדו בכתב העת Circulation: Cardiovascular Quality and Outcomes, כי מיגרנה היא אחד מגורמי הסיכון הלא מסורתיים המשמעותיים ביותר לשבץ בקרב בוגרים צעירים בגילי 35-18, אולם השפעתה על הסיכון לשבץ פוחתת לאורך השנים.
ד"ר אדם ספראוס בלום (Sprouse Blum) מאוניברסיטת ורמונט, החוקר הראשי בעבודה הנוכחית, אמר בהודעה לעיתונות עם פרסום הממצאים כי "המחקר שלנו מצא כי בדומה לאנשים צעירים יותר, מיגרנה עם אאורה הייתה קשורה לסיכון מוגבר לשבץ מוחי איסכמי בקרב מבוגרים בגיל העמידה ואף מבוגרים יותר".
מחקרים שזיהו קשר בין מיגרנות לסיכון לשבץ מוחי העלו מספר השערות לטיבו של קשר זה, לרבות התפשטות הגל החשמלי מסוג CSD שמתפשט בקליפת המוח במהלך האאורה, אשר עשוי להיות מלווה בשינויים זמניים בזרימת הדם במוח; פגיעה של מיגרנות בתפקוד המעטפת הפנימית של כלי הדם – האנדותל; עלייה בסמנים המעודדים קרישיות של הדם במהלך מיגרנות; מתווכים דלקתיים שמשתחררים במהלך מיגרנות ועלולים לחולל דלקתיות מוגברת בכלי הדם לאורך זמן; וגורמי סיכון משותפים לשתי התופעות שעשויים אף הם להסביר את הקשר – בהם יתר לחץ דם, עישון, השמנה ושימוש בגלולות המכילות אסטרוגן.
החוקרים מבהירים כי מתודולוגיית המחקר מציגה קשר מתאמי בלבד, ואינה מהווה הוכחה לכך שמיגרנה עם אאורה גורמת באופן ישיר וסיבתי לשבץ מוחי. עם זאת, ממצאים אלו משתלבים היטב ומחזקים שורה של מחקרים קודמים בתחום, אשר מצאו בעקביות כי הפרעות נוירולוגיות כמו מיגרנות קשורות לעלייה בסיכון הווסקולרי (כלי הדם). המשמעות הקלינית היא שגם אם המיגרנה אינה הגורם הישיר לשבץ – היא עשויה לשמש כ"נורת אזהרה" או סמן ביולוגי המאפשר לרופאים לזהות מטופלים שנמצאים בסיכון גבוה יותר ולפעול מבעוד מועד לאיזון גורמי סיכון אחרים.
