אוכל, רעב ואשמה בזמן מלחמה

בתקופות מלחמה בישראל, וכך גם במלחמה הנוכחית מול איראן ושלוחותיה, חלים שינויים דרמטיים במערכת היחסים שלנו עם אוכל. המזון הופך פחות זמין, המבחר ברשתות המזון נוטה להצטמצם והאפשרות לאכול מחוץ לבית מוגבלת, ובנוסף תנאי הלחץ הקיצוני בימים רוויי אזעקות מייצרים חוויית אכילה מורכבת. רבים נוטים לברוח לאוכל כדי להפיג את מתחים פנימיים, ומפתחים תחושות אשמה שמלוות כל ביס.

שינויים בתחושות הרעב

לחץ ומתח נפשי שמאפיינים מלחמות עלולים לחולל השפעות דרמטיות בגוף האדם. 

מחקרים מדגימים כי לחץ כרוני שמלווה מלחמות ארוכות, כמו זו שאנו חווים בארץ מאז ה-7 באוקטובר, עשוי לשנות את הדרך בה המוח מפרש אותות של רעב ושובע, וזאת גם כשמלחמות לא פוגעות משמעותית בזמינותם של מזונות.
הלחץ משפיע על עלייה בהפרשה של הורמוני לחץ – כמו קורטיזול המופרש מבלוטת יותרת הכליה. יש מי שאצלם התופעה מלווה בהתגברות התשוקה למזונות עתירי שומנים רוויים וסוכרים, שמעלה משמעותית את הסיכון לצבירת משקל עודף והשמנה. אחת הסיבות לכך היא שהמוח האנושי, המהווה רק כ-2% ממשקל הגוף, זקוק לכמחצית מתצרוכת הפחמימות היומית, ובעתות לחץ דורש תוספת של כ-12% באנרגיה הזמינה, מה שמוביל אותנו לאכול עוד פחמימות – בהן לחמים, מאפים ועוגות, חטיפים ונשנושים למיניהם – אלה המספקות לגוף אנרגיה זמינה במהירות רבה.

מספר מחקרים מתארים את התשוקה הגוברת למזונות משמינים בימים מרובי לחצים. מחקר שפורסם בשנת 2009 ובוצע בקרב סטודנטים מגרמניה, פולין ובולגריה. מצא כי בתקופות לחוצות, למשל בעונת המבחנים, סטודנטיות נטו יותר לאכול מאפים ודברי מתיקה ופחות פירות וירקות. מחקר שנערך באוקראינה במהלך המלחמה הנוכחית מול רוסיה, שפורסם בספטמבר 2024, זיהה אצל ילדים בגיל בית ספר שינויים בהתנהגויות הקשורות באכילה – ובעיקר התעצמות התשוקה למתוקים (38%), נטייה להיות קפדניים יותר ביחס למזונות (37%) וסלידה מסוגי מזון מסוימים (29%). גם בארץ, חוקרים ממכללת אשקלון ואוניברסיטת בן גוריון דיווחו באפריל 2024 בכתב העת Foods על ממצאי עבודה בקרב סטודנטים שהדגימה כיצד עלייה במתח הנפשי ובעיקר במציאות המלחמתית במדינה, מלווה בעלייה בנטייה לאכילה רגשית.

מעגל הקסמים

התשוקה לאוכל מנחם ומשמין בזמן מלחמה נובעת בין השאר מהפעלה בתקופות של לחץ של אזורים במוח שמתאפיינים בפעילות מוגברת של המוליך העצבי דופמין. אזורים אלה מופעלים גם בצריכה של סמים שונים. כך נוצר לו מעגל קסמים אכזרי: לחץ מוביל לאכילה מנחמת של מזון משמין, ולאחר שהגוף צובר משקל עודף, הדבר מהווה כשלעצמו גורם סיכון להגברת הלחץ ולהמשך התקבעות הרגלי אכילה בעייתיים.

השינויים בהרגלי האכילה שמאפיינים מלחמות עשויים להניע תהליכים של התפתחות תחושות אשם. במדינות עניות במיוחד שנקלעות למלחמות – אשמה עשויה ללוות את מי שאוכלים וחושבים על מכריהם שנאלצים להתמודד עם מגבלות תזונתיות ורעב בעתות חירום. אך גם במדינות מערביות עמידות כמו ישראל, שבהן מלחמות אינן מלוות ברעב חמור אצל האזרחים, תשוקה מוגברת למזונות מתוקים בימים לחוצים עשויה להתבטא גם בתחושות אשם ופגיעה בדימוי גוף. מחקרים מזהים כי תחושות אשמה ביחס למזונות עשויות להוביל להתנהגויות פתולוגיות סביב אוכל ואפילו להפרעות אכילה של ממש – כמו הפרעת אכילה בולמוסית שמתאפיינת בהתקפי זלילה. עבודות מצאו כי תחושת בושה הקשורה לגוף, כתוצאה מאכילה רגשית במלחמה, עשויה לספק את אחד ההסברים לקשר שבין משקל גוף גדול והשמנה לבין ההערכה העצמית נמוכה.

"הרעש למזון" – התעסקות מתמדת באוכל

חוקרים בתחום מציגים בשנים האחרונות מושג חדש ברפואה – "רעש למזון" או "מהומת מזון" ובלעז Food Noise – מונח המתייחס למחשבות אובססיביות וחודרניות סביב מזון ואכילה. מצב זה עשוי להופיע אצל אנשים דלי אמצעים שמפתחים רעב על רקע מלחמות קשות, אך גם עשוי לבוא לידי ביטוי במדינות מתקדמות שמתמודדות עם מצב מלחמתי מתמשך. למעשה, ה"רעש למזון", לפי מחקרים, עלול להתפתח בתנאים שונים ומגוונים – הן בתנאי אי ודאות תזונתית במדינות עניות והן על רקע חשיפה למזונות מפתים ומשמינים בפרסומות וברשתות חברתיות במדינות מערביות. כך התופעה מקשה לעתים על האנשים עצמם להבחין בין רעב פיזי, שמקורו במחסור במזון בסביבה, לבין רעב רגשי ודאגות סביב מזון.

התעסקות מתמדת במזון שמאפיינת תקופות לחימה עלולה להפריע ליישום אורח חיים בריא ולהוביל לאכילה מופרזת, מה שמעודד צבירת משקל עודף והתפתחות השמנה, שהוכרה בשנים האחרונות על ידי הממסד הרפואי כמחלה, ומלווה בסיבוכים קשים ואף מסכני חיים.

חוקרים מפצירים לאחרונה לקהילת אנשי המקצוע כי לא ניתן להתעלם עוד מתופעת ה"רעש למזון", ואף פותחו שאלונים ייעודיים במטרה לזהות מטופלים שמתמודדים עם המצב.

הבשורה: תרופות לטיפול בהשמנה

התהליך המורכב והמדאיג מחייב פתרונות להתמודדות עם "רעש למזון" בתקופות חירום. בשנים האחרונות מתברר כי ישנם אמצעים לטיפול בבעיה.
הבשורה הגדולה מגיעה מכיוון התרופות לטיפול בהשמנה החדשות – התרופות המחקות את פעילותו של ההורמון GLP-1, אשר פותחו במקור לסוכרת, והוכחו בהמשך ביעילותן לא רק לאיזון רמות הסוכר בדם אלא גם בדיכוי תחושות רעב וירידה במשקל, כשהן ניתנות בשילוב פעילות גופנית סדירה ותזונה בריאה. מחקרים לאחרונה מזהים כי תרופות אלה מגנות גם מפני אירועי לב, כבד שומני, מחלות כליה, דום נשימה בשינה, סיבוכי סוכרת ואפילו משפיעות לטובה על מכורים לאלכוהול. 

לאחרונה מתבהר כי התרופות מקבוצת GLP-1 משפיעות לטובה גם על דיכוי "הרעש למזון" באופן שבולם תשוקה למזונות מתוקים ושמנים ומקדם ירידה במשקל העודף. במחקר שבחן את הטיפול בתרופת ההרזיה ווגובי (סמגלוטיד) להשמנה בקרב בוגרים עם עודף משקל והשמנה במשך שנתיים, בהשוואה לתרופת דמה (פלסבו), שממצאיו פורסמו באוקטובר 2022 בכתב העת Nature Medicine, מילאו 174 משתתפים שאלונים להערכת התשוקה למזונות. הממצאים זיהו אצל המטופלים בווגובי הפחתה משמעותית ומובהקת ב"רעש למזון", תשוקה למזונות וטעמים מסוימים ואכילה רגשית. הפערים הדרמטיים ביותר בחלוף שנתיים של טיפולים נצפו בדיווחים של נבדקים על "קושי לשלוט באכילה" – כאשר הציון הממוצע שניתן בשאלון שבדק את הנושא היה נמוך משמעותית אצל המטופלים בווגובי (ציון 3.2 נקודות) בהשוואה למטופלים בתרופת דמה (ציון של 4.6 נקודות).

בסקר אמריקאי שנערך במאי 2025 בקרב 550 נבדקים המטופלים בווגובי (סקר ה-INFORM), דיווחו הרוב על שיפור במצבם הנפשי ובתשוקה למזון בעקבות נטילת התרופה, כאשר 83% היו שבעי רצון מהטיפול התרופתי, 80% פיתחו הרגיל אכילה בריאים יותר, 76% חוו שיפור בביטחון העצמי ו-64% העידו על שיפור בבריאות הנפשית. לפי ממצאים מהסקר שהוצגו בכנס האיגוד האירופי לחקר הסוכרת (EASD) שנערך בספטמבר (2025) באוסטריה, לפני תחילת הטיפול בווגובי ציינו 63% מהנבדקים כי הם חושבים הרבה על אוכל – לאחר תחילת הטיפול ירד השיעור ל-15% מהנבדקים בלבד. 60% ציינו לפני תחילת הטיפול כי למחשבות על אוכל הייתה השפעה שלילית על חייהם, אך לאחר שהחל הטיפול בווגובי ירד ב-40% שיעורם של אלה שהסכימו עם האמירה.

מחקר נוסף שבחן את הטיפול בתרופת הרזיה עם החומר הפעיל סמגלוטיד הניתנת פעם בשבוע ועדיין אינה מאושרת לשיווק בישראל (מחקר Step Up), שממצאיו פורסמו בנובמבר האחרון (2025) בכתב העת Lancet Diabetes & Endocrinology, הצביע בניתוח משני על ירידה משמעותית בהתנהגות של אכילה רגשית ואכילה בלתי נשלטת כעבור 72 שבועות של טיפולים בתרופה, בהשוואה לטיפול בפלסבו.

מחקרים מזהים השפעות על השקטת "רעש למזון" גם אצל המטופלים בתרופות לטיפול  בהשמנה נוספות מקבוצת GLP-1.

טיפים להתמודדות עם "רעש למזון"

כדי להקל בהתמודדות עם תשוקה למזונות משמינים, אכילה רגשית ו"רעש למזון" בתקופות מלחמה, מומלץ לשקול את ההמלצות הבאות:

• לבחון מול הרופאים המטפלים את האפשרות לקבלת טיפול בתרופות לטיפול  בהשמנה שביכולתן להפחית התעסקות אובססיבית במזון ו"רעש למזון".

• לנסות ולהימנע מחשיפה לגירויים שיכולים להחמיר "רעש למזון", ובראש ובראשונה מצבי מתח ולחץ, בדידות חברתית, דילוג על ארוחות, דיאטות נוקשות ואפילו חשיפה לתוכן על אוכל בפרסומות ורשתות חברתיות – שעלולה להגביר תשוקה למזונות משמינים. 

• לטפל במצוקה נפשית, לרבות תסמיני דיכאון וחרדה, בשיטות תרופתיות ובטיפולים נוספים – שכן מצבים נפשיים מעורערים נוטים להחמיר תחושות של "רעש למזון".

• להקפיד על הטמעת אורח חיים בריא כולל, המלווה בין השאר בפעילות גופנית סדירה, דגש על תזונה בריאה, גמילה מעישון סיגריות ושינה ערבה ואיכותית, שביכולתם לשפר את איכות החיים ולהקל בהתמודדות עם תשוקה מוגברת למזון. אורח חיים בריא גם משפר את סיכויי ההצלחה של הטיפולים בתרופות לטיפול  בהשמנה שכאמור תורמות לירידה בסימני "רעש למזון".

עדכון אחרון: מארס 2026

ניתן כשירות לציבור וללא מעורבות בתכנים, מטעם חברת נובו נורדיסק.
המידע אינו מהווה יעוץ רפואי. למידע נוסף יש לפנות לרופא/ה המטפל/ת.