אני 93

אני חברותית, אני יוצרת קשרים, אהובה ובסוף נמצאת לבד.

בתקופת האשפוז נעלמתי לכל כך הרבה אנשים ואף אחד מהם לא דרש בשלומי והתעניין. המצב הבריאותי שלי היה לא טוב והייתי זקוקה לתמיכה חברתית מעבר למשפחה. בסוף שיתפתי 2 חברות טובות והן התייחסו לזה יותר בשיחות היומיומיות שלנו ואחת פגשתי. תכף אני חוזרת לשגרה בהדרגתיות ואני תוהה לעצמי איך אפשר להרגיש בנח ליד אנשים שלא גילו אכפתיות כלפיי.

בנוסף לזה הכרתי אנשים טובים בתקופת האשפוז וחלקם פחות או יותר בני גילי והייתי שמחה להצליח לשמור על קשרים הדדים. אשמח לטיפים ולשמוע איך עושים את זה נכון כי בדר"כ החו

היי, 

הייתה לי שבת נוראית. 

סבא צעק עלי, אבא צעק עלי. 

אחותי הנשואה לא הפסיקה להציק לי, להגיד עלי דברים רעים ורק ליכלכה עלי. 

אחי (קטן ממני בשנתיים) לקח אותי בכח לחדר ואמר לי שבאפטר הבא שלו מהצבא שאני לא אהיה בבית. 

פחדתי מאבא, לא חשבתי שאחי ירים עלי ידיים ויכאיב לי. 

אני כל הצהריים נפרדתי בראש מאנשים שאני אוהבת, תכננתי מה אני כותבת ואיך אני מסיימת את הסבל שאני חיה בו. 

הייתי בטיפול מזמן, סיימתי כי הרגשתי שאני במקום מצויין, ועובדה שזה הוכיח את עצמו זמן רב. 

יש לנו בבית כל מיני כדורים והרבה, גם אף אחד לא מעניין אותו אם התעוררתי בבוקר או לא...

אני בשנות ה 20 וגרה עם ההורים. 

בעיקרון, ההורים שלי מאוד סומכים עלי ואני עוזרת להם כל השנה בקהילות, כביסות, נקיונות וכו'. אחים שלי הקטנים ממני עושים בקושי ולפעמים צעקות וכעסים לא עוזרים. 

אני מתכווצת בשניה, אני לוקחת ללב, היום קצת פחות ויודעת לעשות הפרדות, אבל בכל זאת אני מגיבה לא טוב כשהיד השני כועס/ לא מרוצה. 

היום רוב היום הייתי לבד בבית וניקיתי לפסח, אבא שלי לחוץ עלי מאתמול בבוקר שאנקה את כל הסלון ויש לנו סלון גדול. אז היום אחרי שעבדתי קשה והותשתי חשבתי להכניס את הכיסויים של הכריות לסיבוב קצר במכונה. אכלתי, יצאתי להביא משהו, חזרתי ונ

הרופא א. א. ג ביקש עוברים דופיקסנט וכללית לא אישרה. הייתי אצל שלושה רופאים (א.א.ג, אלרגיה לאלרגיה פרטי) שהמליצו לי על התרופה וחושבים שזה הטיפול הנכון. 

אני אשמח לקבל מידע מה התנאים לקבלת אישור. 

במכתב ייעוץ מהרופא אלרגיה נכתב כי נדרש ל2 קורסים לפחות של סטרואידים סיסמטיים בשנה. 

מה זה אומר שני קורסים? 

סטרואידים סיסמטיים אני מניחה שהכוונה לפרדניזון אותו לקחתי. 

הרופא עוד הוסיף בעה"פ שאם כללית לא מאשרת לפנות למשרד הבריאות. איך עושים את זה? 

תודה רבה. 

הרופא א. א. ג ביקש עוברים דופיקסנט וכללית לא אישרה. הייתי אצל שלושה רופאים (א.א.ג, אלרגיה לאלרגיה פרטי) שהמליצו לי על התרופה וחושבים שזה הטיפול הנכון. 

אני אשמח לקבל מידע מה התנאים לקבלת אישור. 

במכתב ייעוץ מהרופא אלרגיה נכתב כי נדרש ל2 קורסים לפחות של סטרואידים סיסמטיים בשנה. 

מה זה אומר שני קורסים? 

סטרואידים סיסמטיים אני מניחה שהכוונה לפרדניזון אותו לקחתי. 

הרופא עוד הוסיף בעה"פ שאם כללית לא מאשרת לפנות למשרד הבריאות. איך עושים את זה? 

תודה רבה. 

היי, 

לפני כחמש שנים, 07/2019 עברתי ניתוח Fess סינוסים, מחיצת אף וקונכיות, את הניתוח עברתי באופן פרטי בעקבות סינוסיטיס כרוני שפגע לי בתפקוד (חום גבוה, סחרחורות, תשישות, כאבים..) 

השנה החלטתי שאני שמה סוף לנזלות הבלתי נגמרות, התעטשויות רבות ולעיתים גם ליחה. הרופא א.א.ג מיד קבע שמדובר בנאזל פוליפוזיס על רקע אלרגי ונתן לי מרשמים לספרי אף סיסמטי. לאחר בדיקת טסטים אצל רופא אלרגיה ואימונולוגיה קלינית הוא קבע כי אין רקע אלרגי ורשם לי דופיקסנט, כמובן שבכללית זה לא אושר ואני מאז לוקחת סטרואידים 20 מ"ג אחת לשלושה ימים. 

כרגע  (שבוע) אני עם החמרה ש

אני מחפשת לי תעסוקה, אני בחופשת סמסטר ארוכה.. הבחינות הסתיימו וגם החופש הגדול הסתיים עד עכשיו הייתי המון עם בני דודים שלי ועכשיו אני עם עצמי. 

לא מזמן סיימתי את הבחינות ולא הסתדרתי עם העבודה תוך כדי אך התפטרתי ועכשיו אני באמת לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי. 

חברות שלי כל אחת בעולמה ויוצא שאני נשארת עם עצמי.. 

מה התחביבים שלכם? איזה מהם אפשר לעשות לבד? מה אתם עושים עם עצמכם? 

חייבת למלא את התקופה עד סוכות לפני שאתחרפן ממש. 

אז יש אצלינו בבית אורחת, בגיל ההתבגרות, נערה בסיכון ללא ההורים וללא משפחה מגיל צעיר. עכשיו היא נמצאת אצלינו קצת ואנחנו לא באמת מכירים אותה ויודעים מי היא. מה שנקרא פתחנו את ביתנו בפניה לשבוע חום מהבית ילד שבו היא נמצאת. 

היום אמא שלי והיא הפעילו מכונת כביסה לכל הבגדים שלה ואח"כ היא הכניסה עוד בגדים למכונה ואני הפעלתי כי מסתבר שהיא לא יודעת להפעיל.. עכשיו קרתה לי תקלה רצינית, היא הוציאה את הבגדים לתלות אותם והצבעים השתנו, היא ערבבה כביסה אבל גם זאת קצת אשמה שלי שאמרתי חה שאני עושה בבית הכל ביחד ולא מפרידה שחורים וצבעוני. יש בגד אחד שהוא

החופש הזה, כשלא עובדים, כשלא נפגשים עם אנשים, כשלא עושים דברים טובים פשוט מרוקן את האוויר מבפנים.

אני לא מצליחה להיפגש עם חברות, יש אחת שהיא מאוד רוצה אבל אין לי כח לנסוע שעה וחצי בשביל לפגוש אותה, אני יודעת שאני אהנה אבל אין לי כוחות לנסיעה ובמיוחד לא בחום הזה.. חברה נוספת עובדת מלא, אנחנו מדברות, אבל לא נראה לי שהיא רוצה לעשות משהו..

והמשפחה? המשפחה גדלה, אחים שלי גדולים, אני גדולה, בני דודים שלי כבר גדולים.. השנה זו השנה הראשונה שלא יצאנו לטייל ביחד.

אז אני לא עובדת, היה לי קשה בעבודה והחלטתי שתקופת מבחנים צריכה לעבור רגוע..

בקיצור, מש

אני לא עובדת, אני סטודנטית והתפטרתי לפני שהבחינות התחילו כי הרגשתי שזה כבר עמוס לי מידי ואני לא עומדת בזה. אמא שלי והפסיכולוגית אמרו שעשיתי בחירה נכונה. עבדתי בחינוך מיוחד וזה היה מתיש יותר ממספק..

עכשיו, מועדי א הסתיימו ויש לי שבועיים ללמוד לשלושה מועדי ב. אני רוצה ממש להצליח אבל אפילו לכתוב מייל לשני מרצים לא כתבתי כי אין לי כוחות לפתוח מחשב. אני יודעת שזה שטויות כי אני לפעמיים רואה משהו במחשב אז רק לפתוח את המייל ולכתוב זה אולי 5 דק'.

אני מרגישה שאני בורחת מללמוד, אני חסרת מוטיבציה וכוחות ועדיין עם פיג'מה (לא אופייני לי בכלל). אני יו

ממש מתביישת לכתוב, למרות האונימיות יש לי דמעות בעיניים ומחנק בגרון.
לא הייתי כאן מינואר, הייתה לי תקופה טובה.
אבל שוב, מבחנים ויותר מזה חופש גדול.
אני סטודנטית בגילאי ה 20 שלא הולך לה חברתית, שנה קשה, מקום חדש..
בעבר הלך לי, היו תקופות טובות אז אני יודעת שאני יכולה והבעיה היא בסביבה שאני נמצאת בה. היא לא נכונה לי ואני לא אשנה עכשיו מוסד לימודים מכל מיני סיבות..
יש לי 2 חברות במרחק שעה וחצי נסיעה (ברכב, לא שיש לי משלי) ואין לי באמת כוחות להשקיע ולנסוע אליהן. גם לא ליזום וששני הצדדים צריכים להתאמץ. אני יודעת שזה שווה את זה ואח"כ זה נותן הרג