היי,
חבר יקר מתמודד עם הנפש.
הוא גרוש, גרושתו עברה למדינה אחרת וניתקה קשר עם הילדים. בחודשים האחרונים גילו לביתו מחלה כרונית.
משפחתו של החבר יודעת אך לא מסוגלת לתמוך וגם הקשר בינהם לא טוב.
אין לו הרבה חברים ואלו שיש מתמודדים עם החיים שלהם ולא פנויים לו.
אני רוצה לתמוך אבל גם לשמור על עצמי.
וגם לא להעיק עליו (הוא אדם שקשה לו לבקש עזרה ולקבל אותה).
אנחנו בקשר מאוד טוב.
איך אפשר לתמוך מרחוק?
מקרוב?
אשמח לשמוע!
אני מסדרת את הגוגל תמונות.
ויש גם מלא מיילים שלא רלוונטים כבר.
למי יש עוד רעיונות?
שבוע כזה שהכל צף ועולה.
אני אחרי פרידה מחבר נפש שלקח צעד אחורה למען עצמו והשאיר אותי עם חלל.
הפרידה לא טרייה, חשבתי שאני אחריה.
הראש מפתיע, הזיכרונות פתאום צפים ועולים ואני נשארת ללא מילים.
מרגישה את החוסר בהרבה רגעים בחיים.
היינו חברי נפש, קרובים מאוד האחד לשני.
הוא בחר להתרחק ולהיעלם.
לעיתים אני חושבת על תרחיש אחר, כמו בעבר שהיה לו קשה עם החיים, אז הגעתי אליו ומצאתי את הדרך להוציא מתוכו את שמחת החיים.
ועכשיו? עכשיו הוא בוחר שלא לענות לי כלל ואני חוששת לדפוק לו על הדלת ולהכריח אותו.
חשבתי על משלוח, אבל אני לא בטוחה אם זה יעשה ל
בא לי רק לבכות והדמעות לא יוצאות. לא יודעת על מה ולמה.
אני רק רוצה להיכנס למיטה ולישון. אני יודעת שזה לא טוב כי מחר אצטרך להוציא את עצמי בכח.
יש לי מחר טיפול פרטני ובכלל לא בא לי.
לא בא לי, לא רוצה.
לא יודעת מה כן.
גל של תחושה רעה וקשה.
רוצה להיות אחרי, להיות בריאה.
לא אפשרי, ספגתי בילדות המון רוע.
עד מתי? עד מתי אהיה חולה? עד מתי אחיה כמו חולה? טיפולים 3 פעמים בשבוע, מצבי רוח משתנים, חיים מטרגרים.
רק רוצה חיים נורמאלים, פשוטים, קלים...
כל העניינים הנפשיים שלי מקורם *בבית ההורים*, בחוץ הכל נהדר ומדהים. תמיד היה פער מטורף בין איך שאני נתפסת בחוץ ומתפקדת לבין העולם בבית.
אני מרגישה שהתרופות הפסיכיאטריות מכבות אותי, נמאס לי מהן, אני לא אדם שמח כמו בעבר. אני כן פחות דיכאונית, פחות חרדה, פחות מתלקחת מהר מהמשפחה.
אני מחפשת לעבור למשהו טבעי כי אני לא יכולה לסבול את האדם הכבוי והמתוסכל שאני.
* ברור שאני צריכה לצאת למגורים מחוץ לבית, זה בעבודה מול סל שיקום.
חלום שלי זה להתנתק מההורים ושהם יחפשו אותי (כשהייתי בבית מאזן הם חיפשו אותי, מעולם לא התקדרתי ביוזמתי).
בקיצור,
יש איש
שוב שבת, שוב שקט מהעולם ל 24 שעות ומחסור בתעסוקה.
אני עדיין גרה אצל ההורים ואני באה ממשפחה דתית.
החדר שלי נראה זוועה ואין לי כבר כוחות לסדר אותו. עד שאתחיל לזוז יבואו מבית הכנסת.
מצד אחד בא לי שגרה מצד שני ממש לא. היו לי שלושה שבועות עמוסים ועכשיו אני זקוקה לקצת שקט.
מתלבטת עד כמה זה בסדר שאנסה לנצל את השבת לעבוד על מטלות בתואר.
אני לא מצליחה לקרוא ספרים, לישון זה פתרון קל שהורס לי את יום ראשון.
שבת מציפה דברים שאני רוצה להשכיח ולהתקדם הלאה.
יש פה עוד במצב שלי?
