הזרקות לניוון מקולרי: קולות מהשטח

ניוון מקולרי היא מחלת עיניים מתקדמת המתאפיינת בניוון אזור המקולה שבמרכז הרשתית – האזור האחראי על ראייה צלולה וראייה לפרטים, והיא כיום הסיבה המרכזית לאובדן ראייה ועיוורון בישראל.

בשלב הראשון המוגדר 'יבש' מתאפיינת המחלה במשקעים שומניים במקולה הקרויים 'דרוזן', ולמטופלים מומלץ על תוסף תזונה שעשוי לסייע בעיכוב המחלה, ועליהם לעבור מעקבים סדירים באמצעות בדיקות הדמיה מסוג OCT לרשתית העין כדי לזהות את קצב התקדמות התהליכים הניווניים. חלק מהמטופלים עלולים להתקדם לשלב 'רטוב' של המחלה, המתאפיין בצמיחת כלי דם פתולוגים ברשתית העין. בשלב זה מומלץ על טיפול בהזרקות תוך עיניות ב'נוגדי VEGF' – תרופות שפועלות כנגד כלי הדם הפתולוגיים ומעכבות את הידרדרות הראייה לכדי עיוורון.

הזרקות תוך עיניות לניוון מקולרי רטוב עשויות להשפיע משמעותית על חיי המטופלים. ההזרקות עלולות לעורר חששות ופחדים, ובחלק מהמקרים גם מלוות בתחושות כאב וצריבה. המטופלים בהזרקות תוך עיניות נדרשים להקפיד על בדיקות מעקב סדירות באמצעות הדמיות OCT לבחון את מצב העיניים, ונדרשים להגיע להזרקות אחת למספר שבועות, בהתאם לתוכנית האישית שהותאמה עבורם לפי תוצאות ההדמיות. מחקרים מזהים כי אורח החיים המאתגר עשוי להשפיע על המטופלים.

כתבה זו ב"כמוני" מרכזת את סיפוריהם של מאובחנים עם ניוון מקולרי רטוב שנדרשים לעבור בקביעות הזרקות תוך עיניות כדי למנוע את הידרדרות הראייה, ובצידם טיפים כדי לאפשר התמודדות טובה יותר עם מחלת העיניים ולאיכות חיים מיטיבה.

אסתר סופר: "הזריקות לעיניים דוחות כל תוכנית אחרת"

אסתר סופר, בת 69, תושבת זיכרון יעקב, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשמונה נכדים, אובחנה לפני כחמש שנים עם ניוון מקולרי בשלב היבש, ותחילה הומלץ לה על טיפול בתוסף התזונה המיועד למאובחנים בשלב זה של המחלה (OPTI-SAFE). 

לפני כשנתיים וחצי בלוח אמסלר הבחינה כי ראתה גלים במקום קווים ישרים. לפני כשנה ושלושה חודשים , הבחנתי בירידה חזקה בראיה מרחוק. "עברתי בעברי ניתוח קטרקט בעיניים, וייעדתי את עין ימין לראיה מרחוק, ופתאום לא הצלחתי לראות טוב למרחקים, וראיתי הכול מעורפל", היא מספרת. אסתר פנתה לחדר המיון במרכז רפואי בצפון הארץ, ובבדיקה רפואית זוהתה עם ניוון מקולרי רטוב בעין הימנית, אולם לא היה בחדר המיון מכשיר לביצוע בדיקת הדמיה מסוג OCT של רשתית העין – בדיקה הנדרשת לצורך קבלת הזריקה. "הרופא במיון אמר לי – את חייבת לקבל זריקה לעין כמה שיותר מהר, אבל אין אצלנו מכשיר לביצוע ההדמיה. זה היה הזוי", היא נזכרת. למחרת, ביום שישי בבוקר, הגיעה אסתר לחדר המיון במרכז רפואי באזור המרכז, ,שם אמנם הצליחה לעבור בדיקת הדמיה מסוג OCT שאכן הצביעה על הצורך בהזרקה תוך עינית לעין ימין, אולם בית המרקחת של בית החולים היה סגור. "לא האמנתי שכל זה קורה. החלטתי לא לחכות עד תחילת השבוע, ובאותו יום שישי נסעתי לרופא עיניים בהרצליה ובשעה 13:00 בצהריים קיבלתי את הזריקה הראשונה לעין באופן פרטי", אומרת אסתר, "בעיקרון כשאומרים שצריך לקבל זריקה בעין, זה יכול להישמע מאוד מפחיד, אבל אני ממש השתוקקתי לזריקה ורדפתי אחריה, כי שמתי לב שאני מאבדת את הראייה, לכן לא חששתי".

לפני מספר חודשים אובחנה אסתר בבדיקת OCT עם ניוון מקולרי רטוב גם בעין השמאלית, שהיא עבורה העין החזקה יותר, ומאז היא מקבלת זריקות בשתי העיניים.

אסתר טופלה בשלב הראשון בהזרקות אווסטין כמקובל, ובהמשך הומלץ לה להחליף לזריקה אחרת שעשויה להיות יותר יעילה עבורה – והיא עברה להזריק את התרופה אילייה. "הדבר המדהים הוא שמיד אחרי שהתחלתי עם אילייה ראיתי שיפור בראיה שלי בעין שמאל, אולי כי גם תפסו לי שם את הנזק בשלב מוקדם יותר", מציינת סופר. 

מאז ראייתה של אסתר יציבה, כשהיא נעזרת גם במשקפיים. לדבריה, "לרוב האנשים עם ניוון מקולרי משקפיים לא עוזרות, אבל אצלי המשקפיים עוזרות לעין השמאלית החזקה לראות גם מרחוק, ועם ההזרקות והמשקפיים אני רואה היום טוב גם לקרוב וגם לרחוק".

אסתר מקפידה להמשיך עם סדר יום פעיל חרף מחלת העיניים הניוונית. בעברה הייתה מורה בתיכון ומדריכת הורים בגישת אדלר, ומאז שפרשה לגמלאות היא מנהלת את מיזם "ביחד" לעזרה בקהילה בהגשת הדרכת הורים בהתנדבות למשפחות חד הוריות ויחידניות, מיזם בו משתתפות בהתנדבות צוות מדריכות, והסופרוויזרית שלומית פרינס גולדשטיין. 

למאובחנים עם ניוון מקולרי רטוב הנדרשים להזרקות מספקת אסתר מספר המלצות:

• חשוב לבחור את רופאי העיניים הנכונים לצורך ההזרקה: "חשוב שתהיה לרופא/ה 'יד טובה' להזרקה. הייתי אצל הרבה רופאים, ועם חלקם הרגשתי כאבים נוראיים, עד שהגעתי לרופא העיניים שלי כיום בקופת חולים מכבי בחיפה – פרופ' יוסף פיקל. הוא גם ייעץ לי להיעזר בדמיון מודרך, אני חושבת בזמן הזריקות על הנכדים, על הנסיעות שלי בעולם, וזה עובר בקלות. ומעבר לכך – יש לפרופ' פיקל יד מיומנת, ואני כמעט לא מרגישה אצלו את הזריקה, יש לי מזל גדול שהגעתי אליו".

• אסור לדלג על זריקות: "הזריקות לעיניים דוחות כל תוכנית אחרת. גם בתקופות המלחמה עם איראן, אי אפשר לוותר על הזריקות. אני זוכרת אפילו שהייתי ב'גראנד קניון' בחיפה לקבל זריקה, והייתה אזעקה ונכנסנו כולנו למרחב מוגן. אבל זו זריקה שחייבים לקבל, היא מצילה את הראייה מעיוורון".

• להשתמש בטיפות דמעות – בהיוועצות עם הרופאים המטפלים: "לפני ההזרקה אני שמה בהתייעצות עם רופא העיניים שלי טיפות דמעות שהופכות את העיניים ללחות, ואז אין תחושת כאב. כשהעין יבשה, הזריקה יותר "מושכת" , וזה כואב. אחרי הזריקה אני גם שמה טיפות דמעות כדי שלא יצרוב". חשוב להדגיש כי לאחר הזרקות תוך עיניות אסור להרטיב את העיניים במים במשך 48 שעות,  ואסור ללכת לבריכה או לים למשך חמישה ימים.

• כשהזריקה לא עוזרת – לבקש מהרופאים זריקה אחרת: "כשהזריקה מפסיקה להשפיע ולא עוזרת יותר, לפי בדיקות OCT ולפי התחושה של הראיה בעין, חשוב לבדוק עם רופא/ת העיניים את האפשרות לעבור לזריקה אחרת. לפעמים הם לא מציעים, כי יש זריקות בתשלום, אבל אני שמחה שעברתי בהמשך מאווסטין לאילייה, וגיליתי שזה ממש עזר לי לראייה – בעיקר בעין שמאל החזקה שלי".

• מותר וחשוב להמשיך לקיים אורח חיים פעיל עם ההזרקות לעיניים: "פעם האמינו שאסור לאנשים שעוברים הזרקות לעשות ספורט כי זה יכול לפגוע בעין, אבל היום יודעים שחוץ מההגבלה על שחייה בימים שלאחר ההזרקה, אפשר לעשות כמעט כל סוג של ספורט, גם אני עושה. לאחר ההזרקה צריך להיות זהירים, ואם מרגישים דלקת בעין, לפנות לרופאי העיניים, אבל בעיקרון כמעט כל סוגי הספורט מותרים, וזה יכול לשפר מאוד את איכות החיים".

שושנה פלבין: "מתרגלים להזרקות עם הזמן"

שושנה פלבין, תושבת אלקנה בת 75, נשואה, אם לחמישה וסבתא ל-20 נכדים ושלושה נינים, אובחנה עם ניוון מקולרי גילי מיד בסמוך לגיל 50. "ראיתי גופים צפים בתוך העיניים, זה היה הסימן הראשון. אצלי דווקא אופטיקאי היה הראשון שראה דרוזן בעיניים והמליץ לי ללכת מיד לרופא עיניים. בתקופה ההיא הייתי במעקבים ונטלתי את תוסף התזונה". בשנת 2016 אובחנה בבדיקת OCT עם כלי דם ברשתית המעידים על השלב הרטוב של המחלה בעין ימין, והחלה טיפולים בהזרקות תוך עיניות. בהמשך אובחנה עם מחלה רטובה גם בעין שמאל. "כיום אני מקבלת הזרקות בעין ימין כל שישה עד שמונה שבועות, לפי הצילום OCT, ובעין שמאל המצב טוב יותר ואני מקבלת הזרקות כל 12 שבועות", היא מספרת.

בתחילה טופלה שושנה בהזרקות אווסטין, המוגדרות כקו טיפול ראשון בישראל, ולפני כארבע שנים עברה להזרקות אילייה. לדבריה, "יש לי למזלי ביטוח רפואי פרטי שעוזר לי לממן את ההזרקות, אבל אני צריכה לאסוף כל השנה מסמכים, ואז מתיישבת מול מחשב ומבקשת החזרים מהביטוח הפרטי, זו טרחה, אבל עוזר לי במימון הטיפולים".

גם ההתנהלות הבירוקרטית מול קופת החולים עשויה להיות מייגעת. "הזכאות להנחות בהזרקות בביטוח המושלם כפופה לאישור רופאי העיניים, וצריך בכל פעם לעדכן את המזכירה לבקש מהרופאה לפתוח לי בקשה לזכאות חדשה לאחר שמסתיימת הזכאות הקודמת. המערכת לא עוזרת למטופלים בהתנהלות הזו".

ההתמודדות הראשונה עם הזרקות תוך עיניות עוררה מטבע הדברים חששות, אך לדברי פלבין, עם הזמן מתרגלים לאורח החיים החדש. "יש צוות של מטפלים, האחות החזיקה לי את היד בפעם הראשונה, ומאז התרגלתי. אני עדיין שומעת לפעמים אנשים שצועקים לידי כשהם מקבלים את הזריקה, אבל אני עברתי באופן מצטבר עד היום מאות הזרקות וכבר לא מוטרדת מזה. הצוות שמטפל בי נהדר, ואני מכירה כבר את האחיות שהן מאוד נחמדות ואדיבות".

התחושה בהזרקה לדברי שושנה, "מדמה הרגשה של חומר שנכנס לעין. בהתחלה היה לי דם בעין אחרי ההזרקות לכמה ימים, והייתי עם עין אדומה, אבל עדיין יכולתי לראות. כיום זה קורה כבר הרבה פחות".

המרפאות בהן מתבצעות ההזרקות התוך עיניות עשויות להיות סביבה מורכבת ודורשות מהמטופלים הסתגלות. "הייתי במרפאות שיש בהן המון צפיפות ואין ממש פרטיות. המטופלים עוברים בדיקת אחות, אחר כך יושבים כמה שניות עם רופא העיניים, ואז צריכים לחכות המון זמן, לפעמים שעתיים, בהמתנה להזרקה שנמשכת רק מספר דקות בודדות", מספרת שושנה.

ההתמדה בהזרקות לעיניים חשובה ביותר, ולדברי שושנה – גם בתקופה המאתגרת לאחרונה במלחמה עם איראן, לא הייתה יכולה לדלג על הזרקה. "אני יודעת שדילוג על הזרקות יכול לדרדר את הראייה, ולכן גם במלחמה לא ביטלו לנו את ההזרקות, העבירו אותנו ממרפאת רוטשילד של קופת חולים כללית בפתח תקווה למקום מוגן במרתף של בית חולים 'השרון'. חייבים לשמור על הרצף", היא מספרת.

שושנה מספקת גם היא המלצות חיוניות למאובחנים עם ניוון מקולרי רטוב הנדרשים להזרקות תוך עיניות:

• לקחת שליטה: "רופאי העיניים שמזריקים במרפאות לא תמיד מציגים את עצמם. הרבה פעמים אני גם צריכה לספר להם על המקרה שלי, כי הם לא מתמצאים ברקע של כל המטופלים. חשוב שהמטופלים יהיו בשליטה, on top of things, גם כדי למנוע טעויות". עדכון הצוותים המטפלים במצב הרפואי נחשב כיום למרכיב משמעותי בגישה הדוגלת במעורבותם של חולים כרוניים בטיפול הניתן להם כאמצעי התורם למניעת טעויות ושיפור איכות הטיפול. תיאור דומה לזה של שושנה תועד במסגרת מחקר מבריטניה שבחן לעומק חוויות של שבעה מטופלים עם ניוון מקולרי מתקדם, שממצאיו פורסמו עוד בספטמבר 2013 בכתב העת British Journal of Visual Impairment. משתתפים במחקר סיפרו שעברו בדיקות וסריקות בעיניים מבלי שהבינו את מטרתן, ואחת המטופלות, רופין (Ruffine) בת ה-82 אמרה כי "לא הבנתי למה לקראת ההזרקה היו הרבה אנשים שונים שהייתי צריכה לראות כל אחד בנפרד".

• להיעזר במלווים: לאחר הזרקות תוך עיניות אסור לנהוג ברכב למשך מספר שעות בגלל השפעת טיפות ששמים בעיניים לפני ההזרקה והחשש מתאונת דרכים. "שמעתי על מטופלים שמגיעים להזרקות בלי ליווי, אך להערכתי זה חשוב", מציינת פלבין.

• להשתמש במשככי כאבים: "אני מתמודדת עם הכאבים של ההזרקות בעיניים בעזרת פרצטמול (אקמול). אם כואב לי אחרי ההזרקות אני לוקחת אקמול, ולפעמים אם אני לא רוצה שיכאב לי – אני לוקחת גם לפני ההזרקה. לפעמים אין כאבים מיוחדים, ואני לא צריכה משככי כאבים". נטילת משככי כאבים טרם ההזרקה למניעת כאב היא גם המלצה שתועדה במחקר מאוסטרליה שנערך בקרב 40 מטופלים בהזרקות לניוון מקולרי, וממצאיו פורסמו בפברואר 2018 בכתב העת Psychology, Health & Medicine. מטופלים דיווחו במחקר כי נטלו משככי כאבים דרך הפה (פומיים) לפני הטיפול כאמצעי מניעתי, בעוד שאחרים השתמשו במשככים לאחר הטיפול, ככל שחשו בכאבים.

יעקב בלושטיין: "הזריקה שומרת עליו שלא יהיה עיוור"

יעקב בלושטיין, תושב נתניה בן 79, נשוי ואב לשלושה ילדים וסב ל-15 נכדים, החל הזרקות תוך עיניות לעין ימין לאחר שאובחן עם ניוון מקולרי רטוב בגיל 60. לפני כשנתיים אובחן עם שלב רטוב גם בעינו השמאלית, ומאז מטופל בהזרקות לשתי העיניים במכון 'אסותא השלום' דרך קופת חולים מכבי.

בשלב הראשון טופל באווסטין, ובהמשך כשהתרופה הפסיקה להשפיע – ניסה הזרקות אחרות, וכיום מטופל בהצלחה בהזרקות אילייה לעיניים כל חמישה שבועות. לדבריו, "אחרי הזריקות לפעמים קשה לי לראות בעיניים, אבל אחרי 24 עד 48 שעות זה עובר. הנה, אתמול קיבלתי זריקה, ועכשיו אני יכול לראות טלוויזיה ולא כואב".

אשתו מאירה (73) מספרת כי "הייתי איתו פעם בפנים במרפאה בזמן ההזרקה, והתרשמתי מאוד מהרופאה שמחליפה כפפות בין עין לעין". לדבריה, "הייתה לו רופאה קבועה מקסימה שהייתה מתקשרת אליו הביתה לשאול איך הוא מרגיש, אך היא פרשה לגמלאות, והיום הרופאים מתחלפים".

בתקופות חירום מכיר יעקב את חשיבות ההקפדה על ההזרקות בזמן. "כשהמלחמה עם איראן פרצה לפני פורים היינו בחו"ל בארה"ב, והיינו צריכים לחזור הביתה באותו שבוע, אבל ביטלו לנו את הטיסה, וחששנו שיעקב יפסיד את ההזרקה המתוכננת", מספרת מאירה. השניים יצרו קשר עם חברת אל-על, שם באו לקראתם וסייעו לשבץ אותם לטיסת חילוץ. "באו לקראתנו ומצאו לנו מקום בטיסה לארץ ב-12 באפריל, וכל חזרנו ארצה בזמן לקבל את הזריקה. ידוע לנו שהזריקה שומרת עליו שלא יהיה עיוור, והוא חייב את זה, עד שיהיו מחקרים ויצליחו לפתח כדור פלא במקום ההזרקות".

לדברי בני הזוג, במהלך הטיפול בהזרקות חשוב להיות רגישים לכל שינוי בראייה. "לפני שנתיים בפסח פתאום יעקב הרגיש שעין שמאל לא רואה כמו שהייתה", מספרת מאירה, "רופאת עיניים שלחה אותנו ל-OCT דחוף, ואמרו לנו שאם הוא רואה פתאום כתמים שחורים בעין – חשוב ללכת מהר לחדר מיון. כעבור חודשיים ביוני יעקב ראה פתאום שחור, מיהרנו למיון באיכילוב, וכך גילינו שהוא הגיע לשלב הרטוב גם בעין שמאל ולמחרת קיבל בעין הזאת את הזריקה הראשונה".

יעקב נעזר כיום במשקפיים לקריאה בלבד. בעבר היו בני הזג בקשר עם חברה ישראלית שפיתחה משקפיים מיוחדות למתמודדים עם ניוון מקולרי גילי, אולם המחקר בתחום הופסק.

בני הזוג מודעים גם לקשר הגנטי למחלה. "יש לו קרובי משפחה שמתמודדים עם המחלה, ודודה שלו שלא קיבלה את הזריקות, כי פעם לא היו, והתעוורה".

בני הזוג בלושטיין מספקים גם הם מספר טיפים מועילים למתמודדים עם הזרקות תוך עיניות:

להסתייע במלווים ולנוח אחרי הזריקה: "אסור לנהוג אחרי ההזרקה, אז צריך ליווי, וכדאי לתת לעיניים לנוח", אומרת מאירה. "בעבר אחרי ההזרקות הייתי מסיעה אותו ברכב, והוא היה מוריד את המושב ליד ושוכב. כיום הוא התרגל, ולפעמים נוסע להזרקות ברכבת, ובדרך חזרה סוגר את העיניים בנסיעה".

להביט בלוח אמסלר: "לנו הלוח הזה מאוד עזר בשלב שהוא ראה לא טוב", מספרת מאירה, "אם מסתכלים על הלוח והקווים הישרים בו נראים כמו גלים, חשוב ללכת מיד לבית חולים, כי זה סימן אפשרי להידרדרות הראייה".

להשתמש בטיפות עיניים – בהיוועצות עם הרופאים המטפלים: "אחרי הזריקות, כדי שלא יגרד, הרופאים המליצו לנו להשתמש בטיפות עיניים מסוג "איירוניק", כי אסור להרטיב את העין במים. הטיפות מרגיעות את העיניים ומקלות על התחושה", מספרת מאירה.

להיעזר בעמותות כדי להתנסות באביזרי עזר לראייה: "יש אביזרים שיכולים לעזור בראייה, אבל חלקם יקרים מאוד", אומרת מאירה, "בעבר ניסו לשכנע אותנו לקנות משהו יקר מאוד באחת החנויות, אז הלכנו למרכז לעיוור ושם אפשר להתנסות במכשירים ולראות אם הם מתאימים ונוחים. הבן שלי קנה ב'אלי אקספרס' במחיר ידידותי מכשיר דמוי זכוכית מגדלת שאפשר להניח על ספרים ועיתונים כדי להגדיל את האותיות".

• עוד מידע על זכויות ועמותות לאנשים עם ניוון מקולרי גילי

טליה מדינה: "שמעתי על המחלה אבל לא חשבתי שהיא תגיע אליי"

טליה מדינה, תושבת חיפה בת 71, נשואה ואם לשלושה ילדים וסבתא לארבעה נכדים, החלה אך לפני שלושה חודשים בהזרקות לעין ימין, לאחר שאובחנה בעין זו עם ניוון מקולרי בשלב הרטוב, ומקבלת מדי חודש הזרקות אווסטין.

המחלה אובחנה אצלה בביקורת עיניים שגרתית. "שמעתי על המחלה של ניוון מקולרי, אבל לא חשבתי שהיא תגיע אליי", מספרת טליה. "הלכתי לבדיקה רוטינית אצל רופא עיניים אחרי הרבה שנים שלא בדקתי את עצמי. כל חיי ידעתי שעין ימין שלי חלשה יותר, ולכולם יש עין אחת שהיא יותר חזקה מהשנייה. בעיקרון אני גם רואה מדויק ולא צריכה משקפיים לנסיעה ברכב. פתאום שמתי לב שיש משהו מטושטש, והחלטתי לקבוע תור לבדיקת עיניים שגרתית כדי לעשות 'וי' ולהמשיך בחיי. בבדיקה שמו לי טיפות להרחיב את האישונים והסתכלו פנימה. חשבתי שאולי יש לי קטרקט או גלאוקומה, ופתאום הרופאה זיהתה נפיחות בעדשה והפנתה אותי לצילום OCT דחוף. היא ציידה אותי גם בהפניה, כדי שאם לא אצליח לקבל תור לצילום תוך שבועיים – שאלך לעשות בבית חולים. למזלי היה אז מוקדם בבוקר, ושמעתי שיש מרפאה להזרקות בגראנד קניון בחיפה, אז הלכתי, והתעקשתי והכניסו אותי לבדיקה. כשחזרתי לרופאת העיניים לאחר הצילום, היא אמרה שיש הרבה נוזלים מאחורי הרשתית, ומיד חיברה אותי עם מומחה לרשתית כדי להתחיל בטיפולי הזרקות מיידית. את הזריקה הראשונה עשיתי כבר באותו היום שבו הייתי אצלה ואובחנתי".

סיפורה של טליה מתיישב עם ממצאי מחקר מקיף מאיטליה, שכלל 205 קטעי עדות של מטופלים בהזרקות תוך עיניות לניוון מקולרי גילי, שממצאיו פורסמו במארס 2021 בכתב העת EYE. במחקר תועדו מגוון רב של תסמינים שהובילו לאבחון מחלת העיניים, כפי שסיפרו המטופלים: כרבע (25%) סיפרו כי חוו תסמינים של אובדן ראייה; קרוב לחמישית (18%) דיווחו על נקודות בשדה הראייה; קרוב לחמישית (17%) דיווחו גם על עיוותי ראייה; עשירית (10%) דיווחו על טשטוש ראייה; קרוב לעשירית (8%) דיווחו על ירידה ביכולת לקרוא; 5% דיווחו על קושי בראיית פררטים קטנים; 3% דיווחו על קשיים בראיית פנים; 2% דיווחו על ראייה כפולה – תופעה הקרויה ברפואת העיניים 'דיפלופיה' (Dipopia); ומעל לעשירית (12%) לא חשו דבר – ואובחנו עם ניוון מקולרי במקרה בבדיקות שגרתיות במרפאת העיניים.

טליה מספרת כי ההתמודדות עם ניוון מקולרי עשויה להיות מאתגרת, אך "למזלי יש לי רופא קשוב שמטפל בי במסירות. היום אני רואה בעין החולה חצי ממה שאני מסוגלת לראות בעין הבריאה, אבל מצליחה לראות למרחקים, ומרכיבה משקפיים פשוטות לקריאה".

לדבריה, "בזריקה הראשונה, אחרי ששמו לי טיפות הרדמה ואחר כך חיטוי, לא הרגשתי אותה בכלל. הזהירו אותי שהחיטוי שורף, אבל לא היה משהו שלא ניתן להתגבר עליו. בפעם השנייה גם החיטוי כבר לא שרף. אמרו לי שאחרי הזריקה אני עשויה להרגיש תחושה כמו חול מציק בעין, ואכן הרגשתי אחרי הזריקה הראשונה כאילו נכנס לי גרגר לעין עד לשעות הערב, אבל אחר כך התחושה חלפה, ובזריקות הבאות כבר לא הייתה תחושה כזו. היום כשאני יוצאת מהמרפאה אחרי הזרקה, אני מרגישה רגיל, ואנשים לא יודעים שקיבלתי זריקה לעין".

לדבריה, מאז שאובחנה ושמעה על הקשר הגנטי של המחלה, "אני מתחילה להיזכר בקרובי משפחה שהיו עם מחלות עיניים, למשל מישהי שחשבתי שהייתה לה גלאוקומה, ועכשיו אני חושבת שאולי זה היה ניוון מקולרי, אבל אז לא היו זריקות".

לדבריה, "אני מנסה לעקוב כל הזמן אחר החדשות בתחום, ולשמוע אם יש תרופה בפיתוח שיכולה לחסל את המחלה הזו. בעתיד מקווים לפתח כדור או טיפות עיניים שיוכלו לחסוך בזריקות, אבל היום עדיין הזריקות הן הטיפול היחידי שמסוגל לשמור על הראייה", אומרת טליה.

אתגרים מרובים

ההתמודדות עם הזרקות תוך עיניות מייצרת אתגרים רבים למאובחנים עם מחלות רשתית, לרבות אנשים עם ניוון מקולרי רטוב. במחקר שבחן השפעות של הזרקות תוך עיניות על מטופלים עם ניוון מקולרי גילי (49 מטופלים) ורטינופתיה סוכרתית (46) שנערך בשש מדינות מערביות – ארה"ב, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה וספרד, וממצאיו פורסמו במארס 2022, רוב המטופלים (81%) דיווחו כי ההזרקות השפיעו באופן שלילי על שגרת יומם ביום הטיפול, ביום שלפניו ו/או ביום שאחריו. מטופלים במחקר דיווחו כי ביום ההזרקה לא היו מסוגלים לעסוק בפעילויות טיפוליות, למשל טיפול בילדים, נכדים או חיות מחמד, וכן נאלצו מראש להתאים את סדר היום כדי לפנות זמן לזריקה ולהבטיח זמן מספק להתאוששות, לרבות ביטול פעילויות חברתיות והימנעות מיציאה לסידורים.

במחקר מבריטניה שבחן לעומק חוויות של שבעה מטופלים עם ניוון מקולרי מתקדם, תיארה המטופלת אליסון בת ה-85 את רגע ההזרקה: "יש לך כובע על הראש, ואז כמובן אתה שוכב והם מרימים את מיטת הטיפולים, ואז הרופא מופיע. אם מנסים לדמיין את זה, זה מרגיש כמו מהדק שמחזיק את העפעפיים פתוחים. אחר כך הרופא מקרב את האור הגדול מעל מיטת הטיפולים, וזה גורם לך לחשוב: 'הלוואי שיכולתי לעצום את העיניים'. ואז כמובן מחדירים את המחטים – מרגישים את זה וגם אפשר לראות את הנוזל כשהוא נכנס ונע על פני העין".

מטופל נוסף, ריק בן ה-82 תיאר: "בטיפול האחרון הייתה שם אישה מבוגרת עם בעלה, והיא הייתה עצבנית. שאלתי: 'זו הפעם הראשונה שלך?'. סיפרתי לה שעברתי כבר שלוש הזרקות, ואמרתי לה 'לא, אין כאב. זו תחושה מוזרה, ואת מרגישה קצת לחץ כשנכנסים ורואים את הכיסא שם, ורואים אותם עם המסכות'. זה מה שמפחיד אנשים, אני חושב. אמרתי, 'יש תחושה מוזרה, פשוט תחושה מוזרה. אין צורך לדאוג, ממש אין כאב'.

היא נכנסה לפניי, וכשיצאה בעלה אמר לי 'תודה', ושמחתי שיכולתי להרגיע מישהו. אותי לא היה מי שירגיע".

הצורך במלווים לטיפולי הזרקות תוך עיניות לניוון מקולרי עולה בעדויות מטופלים במחקרים בנושא, מאחר ויש איסור לנהוג לאחר ההזרקה, וכך גם האתגרים בהתניידות בתחבורה ציבורית.

במחקר מאוסטרליה  שממצאיו פורסמו בשנת 2018, בטיחות במהלך נסיעה בתחבורה ציבורית הייתה נושא מרכזי שהועלה על ידי מטופלים בהזרקות עם ניוון מקולרי רטוב, ובעיקר נשים. בנוסף, חלק מהמטופלים טענו כי הנסיעות לבית החולים וחזרה "מתישות" מבחינה פיזית, במיוחד כשיש צורך לנסוע למרחק של מעל ל־50 ק״מ כדי לקבל טיפול.

כמו כן, יש מטופלים שדיווחו במחקר על קושי בהזלפת הטיפות, במיוחד אלו שחיו לבדם והתמודדו עם מחלות נלוות (למשל מחלת מפרקים ניוונית – אוסטאוארתריטיס) ו/או אלו שהתמודדו עם ליקוי ראיה חמור.

לחלק מהמטופלים במחקר האוסטרלי, סגירת העין או חסימתה באמצעות רטייה גם סייעו להפחית תסמינים ולהקל לאחר הטיפול. חלק מהמטופלים תזמנו במכוון את התורים לשעה מסוימת ביום, כך שתופעות הלוואי ישבשו כמה שפחות את שגרת יומם. אסטרטגיה זו דווחה רק על ידי מטופלים במערכת הפרטית, ככל הנראה משום שהאפשרות לבחור את מועד התור זמינה יותר במסגרת זו.

בין ספקטיות לתקווה

יש מטופלים בהזרקות לניוון מקולרי גילי שמשמיעים סקפטיות ביחס ליכולת ההזרקות לעכב את הידרדרות הראייה. במחקר מבריטניה העידה המטופלת רופין בת ה-82 כי "אני לא באמת יכולה לומר שהראייה שלי השתפרה הרבה בזכות ההזרקות.. אני כבר לא קוראת הרבה, כי אני מרגישה שאני צריכה משקפיים חזקים יותר". משתתפים רבים במחקר זה הדגישו תחושה של חוסר ודאות לגבי העתיד. חלקם תיארו פחד מהידרדרות נוספת שלל הראייה ומאובדן פעילויות שגורמות להם הנאה, בעוד שאחרים התמקדו בתקווה שהטיפול עשוי לשפר את ראייתם. כפי שתיארה המטופלת רוז בת ה-89, “אני לא באמת יודעת איך הראייה שלי תהיה בעתיד, אני מקווה שהיא תהיה טובה יותר, אבל אני לא רואה את זה קורה. אבל כל עוד נותנים לי את הזריקות וזה אמור למנוע עיוורון, אז אני מקווה שהכול יהיה בסדר".

מחקרים מזהים כי מטופלים בהזרקות לניוון מקולרי תולים ציפיות רבות בטיפול. במחקר האוסטרלי, ככלל המטופלים תפסו את ההזרקות כהכרחיות, ולכן היו מוכנים לשאת אותן –  תפיסה שהייתה משותפת למטופלים ללא קשר לגיל, מגדר או השתייכות למערכת הציבורית או הפרטית. החוקרים ציינו כי "המטופלים מוכנים להמשיך בטיפול כדי להשיג תוצאה חיובית, לעכב את התקדמות המחלה או מתוך חשש לאובדן הראייה". לטענתם, סביר כי עמדה זו נובעת מרמת שביעות רצון גבוהה מהטיפול, מכך שתועלות הטיפול עולות על ההיבטים הבלתי נעימים, ומהבנת המטופלים את חשיבות ההתערבות באמצעות ההזרקות התוך עיניות מוקדם ככל האפשר.

• חלק מהמרואיינים לכתבה חברים בקהילת מטופלי מחלות רשתית של עמותת "לראות" המסייעת לאוכלוסייה המוגבלת בתפקודי ראייה עד לדרגת עיוורון

ד"ר אור שמואלי הוא רופא במחלקת עיניים במרכז הרפואי הדסה השוהה בפלושיפ בתחום מחלות רשתית במחלקת העיניים של בתי החולים Toronto Western ו-Sunnybrook של אוניברסיטת טורונטו בקנדה, מנהל בקהילת ניוון מקולרי גילי באתר "כמוני"

עדכון אחרון: מאי 2026