אטופיק דרמטיטיס מעלה סיכון לשלבקת חוגרת
ניתוח נתונים מקיף מבריטניה מצא כי אנשים עם אטופיק דרמטיטיס נמצאים בסיכון גבוה ב-28% לפתח שלבקת חוגרת. הסיכון מזנק ככל שמחלת העור חמורה יותר
אטופיק דרמטיטיס, הקרויה גם אקזמה של העור, היא מחלת עור דלקתית כרונית המלווה בגרד עז ונגעים עוריים, ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים. המאובחנים עם אטופיק דרמיטיס נוטים לפתח סיבוכים אופיינים, לרבות אלרגיה ואסתמה, כחלק מתהליך המכונה "הצעדה האטופית" המתאפיין במסלול דלקת סוג 2 הקושר מספר מחלות המופיעות לעתים יחד, ובכללן גם סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף ורגישות לאספירין. בנוסף, גרד עז עלול להוביל להתפתחות הפרעות שינה והפרעות קשב וריכוז.
אטופיק דרמטיטיס נקשרה גם לסיכון מוגבר לזיהומים עוריים. גירוד חוזר של העור שמאפיין אטופיק דרמטיטיס עלול לחרוך חתכים בעור יבש, אשר מסכנים את המטופל בחדירה של זיהומים משניים חיידקיים או נגיפיים. זיהומים בעור לרוב מובילים להחמרה באקזמה, וכן לעמידות לטיפולים במשחות סטרואידיות.
כעת מצאו חוקרים מבריטניה קשר חזק בין אטופיק דרמטיטיס לשלבקת חוגרת – מחלה הנגרמת כתוצאה מהתעוררות מחדש של נגיף אבעבועות הרוח (Varicella-Zoster Virus) הרדום במערכת העצבים, ומתבטאת בפריחה כואבת לאורך מסלול העצב. שלבקת חוגרת עשויה להופיע בכל מקום בגוף, ולרוב מתבטאת ברצועה אחת של שלפוחיות העוטפת את הצד השמאלי או הימני של פלג הגוף העליון. שלבקת חוגרת אינה מסכנת חיים, אך היא עלולה להיות כואבת מאוד, וחיסונים הזמינים כיום מגיל 50 ולמדוכאי חיסון כבר מגיל 18 עשויים לסייע בהפחתת הסיכון להתפתחותה. כמו כן, טיפול מוקדם עשוי לקצר את משך הזיהום ולהפחית את הסיכון לסיבוכים.
הסיכון עולה כשהמחלה מחמירה
עד כה המידע המדעי לגבי הקשר הספציפי לשלבקת חוגרת היה מוגבל, לא מדויק או התבסס בעיקר על נתוני מאושפזים בבתי חולים שלא ייצגו את כלל האוכלוסייה. מטרת המחקר החדש הייתה לבחון האם קיים קשר ישיר ועצמאי בין אטופיק דרמטיטיס לשלבקת חוגרת בקרב מבוגרים, ולהבין את חלקן של תרופות לדיכוי חיסוני ברמת הסיכון הזו.
כדי להגיע לתוצאות המדויקות ביותר, צוות החוקרים הבינלאומי ערך מחקר מעקב שהתבסס על מאגר הנתונים הלאומי של רפואת הקהילה בבריטניה (CPRD Aurum). המחקר ניתח רשומות רפואיות שנאספו לאורך 26 שנים (בין השנים 1997 ל-2023), וכלל מידע רפואי של 113,426,267 איש.
החוקרים השתמשו במודלים סטטיסטיים מתקדמים ונטרלו משתנים משפיעים רבים, בהם: גיל, מין, עישון סיגריות, צריכת אלכוהול, מחלות רקע שונות, וחשיפה לטיפולים תרופתיים שונים – כגון סטרואידים סיסטמיים ותרופות סיסטמיות מדכאות חיסון, אשר כשלעצמה מהווה גורם סיכון לזיהומים עוריים שונים לרבות שלבקת חוגרת.
ניתוח הנתונים העלה כי מטופלים עם אטופיק דרמטיטיס היו בסיכון מותאם הגבוה ב-28% לפתח שלבקת חוגרת בהשוואה לקבוצת ביקורת ללא מחלת העור.
הסיכון לפתח שלבקת חוגרת עלה ככל שהחומרה של אטופיק דרמטיטיס הייתה גבוהה יותר: במצב של אטופיק דרמטיטיס קל תועד סיכון מוגבר ב-22% לשלבקת חוגרת; למאובחנים עם אטופיק דרמטיטיס בינוני תועד סיכון מוגבר ב-28%; ובאטופיק דרמטיטיס חמור הסיכון לשלבקת חוגרת היה גבוה ב-133% בהשוואה לקבוצת הביקורת.
השקלול הסטטיסטי של שימוש בסטרואידים או בתרופות מדכאות חיסון מסורתיות הוביל להפחתה מינורית בלבד בקשר שזוהה. פירוש הדבר הוא שהסיכון המוגבר קיים בעיקרו בשל המחלה עצמה ולא רק כתוצאה מהטיפול התרופתי במחלת העור.
הממצאים פורסמו בגיליון אוגוסט 2026 של כתב העת המדעי הגרמני JDDG: Journal der Deutschen Dermatologischen Gesellschaft.
תגובה חיסונית משתנה
מבחינה מנגנונית, החוקרים מסבירים כי התגובה החיסונית המשתנה של העור בקרב אנשים המתמודדים עם אטופיק דרמטיטיס היא זו שככל הנראה מעלה את פגיעותם להתפרצות הנגיף הרדום.
הממצאים מקבלים משמעות קלינית קריטית במיוחד כיום, עם כניסתן של תרופות חדישות לטיפול באטופיק דרמטיטיס מבוססות מקבוצת מעכבי JAK – תרופות במבנה של מולקולות קטנות הפועלות תוך חסימת מסלול מרכזי להעברת אותות בתוך תאי מערכת החיסון לצורך הפחתת התהליך הדלקתי. מעכב JAK הראשון לאטופיק דרמטיטיס אושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) בספטמבר 2021 וניתן במשחה מקומית, כשבהמשך אושרו גם תרופות דרך הפה. תרופות מקבוצת מעכבי JAK מאושרות כיום גם לטיפול בדלקות מפרקים אוטואימוניות, מחלות מעי דלקתיות ומחלת עור מסוג ויטיליגו. תרופות מקבוצת מעכבי JAK ידועות כשלעצמן כבעלות תופעת לוואי מעלה סיכון לשלבקת חוגרת. כעת מתברר כי למטופלים אלה ישנו סיכון בסיסי מוגבר עוד לפני תחילת הטיפול – מה שדורש זהירות ומעקב קליני מוגבר.
למחקר מספר מגבלות, ובראשן העובדה שמדובר במחקר תצפיתי, ואף על פי שהחוקרים נטרלו ערפלנים רבים (כגון עישון, גיל ותרופות), מחקר תצפיתי אינו יכול להוכיח סיבתיות ישירה באופן מוחלט, אלא להצביע על קשר סטטיסטי. בנוסף, מטופלים עם שלבקת חוגרת קלה מאוד שלא פנו לרופא המשפחה לא נכללו במחקר.
עם זאת, לדברי מחברי המחקר, הממצאים החדשים צריכים לשמש בסיס לעדכון הנחיות הטיפול והחיסונים. רופאי עור ורופאי משפחה נדרשים לקחת בחשבון שאטופיק דרמטיטיס מהווה גורם סיכון עצמאי לשלבקת חוגרת, ולשקול מתן חיסון נגד שלבקת חוגרת כחלק מהערכת הסיכונים וההערכות הטיפולית – בפרט עבור מטופלים בדרגה בינונית עד חמורה ואלה המועמדים לטיפולים בתרופות החדשות מקבוצת מעכבי JAK.
