מחקר: כבד שומני קשור לעלייה בסיכון לאירועים לבביים
ממצאים חדשים מארה"ב מראים כי מחלת הכבד השומני עשויה להוות סמן ביולוגי המעיד על התפתחות רובד טרשתי מסוכן בעורקים ומנבא אירועי לב חריפים
בשנים האחרונות לצד העלייה בהיקף המתמודדים עם עודף משקל והשמנה, גוברת המודעות גם לתופעת הכבד השומני – המתבטאת בסיבוכים אפשריים על רקע באגירת כמויות גדולות של שומנים בתאי הכבד. התופעה עשויה להתפתח על רקע שתייה מופרזת של אלכוהול, ושכיח יותר בעשורים האחרונים כבד שומני שלא כתוצאה מחשיפה לאלכוהול המסומן NAFLD (קיצור של Non-Alcoholic Fatty Liver Disease) המתפתח בעקבות מנגנונים אחרים הכוללים שילוב מרכיבים גנטיים וסביבתיים.
כבד שומני מתחיל לרוב כ'מחלה שקטה', לעתים בשילוב עם עייפות וכאב או חוסר נוחות בצד הימני של הבטן העליונה. כשבכבד מתפתחת פעילות דלקתית מוגברת – זו עלולה להוביל להצטלקות של הכבד, ותסמינים אופייניים למחלה מתקדמת כוללים הצטברות נוזלים בחלל הבטן – מיימת, שעלולה להתפתח גם על רקע סיבוכים רפואיים אחרים כגון יתר לחץ דם ריאתי; כלי דם מורחבים מתחת לשטח העור; טחול מוגדל; כפות ידיים אדומות; והצהבה של עור ובריריות הפה והעיניים (צהבת) על רקע הצטברות בנוזל הדם של הפיגמנט 'בילירובין', תוצר לוואי של פירוק כדוריות הדם האדומות, כאשר הוא אינו מפונה כהלכה על ידי הכבד.
בעולם היקפי תופעת הכבד השומני גדלים בהתמדה. לפי מטה אנליזה של חוקרים מסין שפורסמה באוגוסט 2022, שיעורי התחלואה בכבד שומני שלא כתוצאה מאלכוהול נמצאים במגמת עלייה מ-27.94% בשנים 2010-2000 ל-31.61% בשנים 2021-2011, בהתבסס על מחקרים בתחום הנסמכים על צילומי אולטרסאונד כבד של הנבדקים. בארה"ב הוערך על בסיס נתוני סקר הבריאות הלאומי של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC) לשנים 2020-2017 כי עם כבד שומני שלא כתוצאה מאלכוהול מתמודדים 6.3% מהאוכלוסייה הבוגרת, כאשר 4.35% מפתחים הצטלקות של הכבד. בישראל, בישראל, מחקר שנערך במרכז הרפואי תל אביב (סוראסקי) שממצאיו פורסמו בספטמבר 2006 מצא כי 30% סובלים מכבד שומני שלא על רקע צריכת אלכוהול – גברים (38%) יותר מאשר נשים (21%). במחקר המבוסס על נתוני כלל מבוטחי הכללית, שפורסם במאי 2024, נמצא כי תופעת הכבד השומני קשה יותר באוכלוסייה הערבית במדינה, שם היא מאובחנת בגיל צעיר יותר.
עתה זיהה מחקר אמריקאי חדש כי הכבד השומני אינו מתמקד בנזקים לכבד בלבד – אלא שהוא עשוי להיות גורם סיכון למחלות לב וכלי דם. הממצאים החדשים מציעים כי אין להתייחס אל המצב הרפואי הזה כאל מחלת כבד מבודדת בלבד, אלא כאל סמן חיוני להערכת הסיכון הקרדיווסקולרי הכולל של המטופלים.
הקשר בין הכבד ללב
החוקרים המשתייכים לרשת המרכזים הרפואיים Mass General Brigham בבוסטון, בשיתוף חוקרים מגרמניה, הונגריה, שוויץ ומוסדות נוספים בארה"ב, ביקשו לבחון את המנגנון המקשר בין הכבד ללב. במסגרת העבודה נותחו נתונים רפואיים של 3,637 משתתפים מתוך מחקר ה-PROMISE – ניסוי קליני רב-מרכזי רחב היקף שעקב אחר מטופלים שהופנו לבירור רפואי עקב כאבים בחזה. כלל המשתתפים עברו בדיקת CT של עורקי הלב (הקרויה גם "צנתור וירטואלי"), שאפשרה לרופאים להעריך במדויק הן את חומרת הטרשת בעורקים הכליליים ואת קיומו של כבד שומני, אשר נצפה לעיתים קרובות בשולי שדה הסריקה.
מתוצאות הבדיקות עלה כי כרבע מהמשתתפים (25.5%) אובחנו עם כבד שומני. בקרב קבוצה זו, הדמיות ה-CT הממוחשבות חשפו תמונה מבנית מדאיגה בעורקי הלב; נמצא כי העומס הטרשתי הכולל בכלי הדם היה גבוה בכ-15% בממוצע, ונפח הרובד הלא-מסויד היה גבוה ב-24% בהשוואה למשתתפים ללא כבד שומני. נצפתה שכיחות גבוהה משמעותית של רובד רך ולא יציב (המוגדר כרובד "פגיע") – בעל פוטנציאל גבוה במיוחד להיקרע, לייצר קריש דם חוסם ולגרום לאירוע לבבי חריף.
במסגרת מעקב קליני שנמשך בממוצע כ-25 חודשים תועדו האירועים הקרדיווסקולריים השונים בקרב המשתתפים, בהם התקף לב, תמותה, או אשפוזים דחופים בעקבות תעוקת חזה בלתי יציבה). שיעור האירועים הללו בקרב המטופלים עם כבד שומני עמד על 4.1%, לעומת 2.5% בלבד בקרב המטופלים שמצב הכבד שלהם היה תקין.
גם לאחר שהחוקרים ביצעו התאמה סטטיסטית ושקללו גורמי סיכון מסורתיים ומוכרים – בהם השמנת יתר, מדדי סיכון קרדיווסקולריים מקובלים ומידת ההיצרות המכנית של העורקים – כבד שומני נותר קשור באופן עצמאי לעלייה של 69% בסיכון לפתח אירוע לבבי משמעותי.
הנתונים מגלים כי מה שבאמת מקשר בין הכבד השומני להתקפי הלב עשוי להיות הרכב החסימה בעורקים: החוקרים מצאו כי כ-11% מהסיכון הלבבי נובע ישירות מקיומו של אותו רובד טרשתי רך ולא-מסויד. ממצא זה מחזק את התפיסה הרפואית החדשה המקובלת בעולם הקרדיולוגי, ולפיה כדי לנבא נכון את הסיכון של המטופל, לא מספיק לבדוק רק כמה העורק מוצר או חסום מבחינה כמותית, אלא צריך לבחון גם את איכות החסימה ומידת היציבות שלה.
המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי ללב, ריאות ודם בארה"ב (NHLBI), וממצאיו פורסמו בגיליון מאי 2026 של כתב העת המדעי Clinical Gastroenterology and Hepatology.
תקווה מבטיחה
הממצאים הנוכחיים מצטרפים לגוף ראיות מדעי הולך וגדל, הממקם את המחלה לא כבעיה מקומית מבודדת, אלא כחלק בלתי נפרד מתסמונת מטבולית רחבה המציבה סיכון ישיר וממשי על מערכת הלב וכלי הדם. המסר המרכזי העולה מן המחקר ברור: כבד שומני אינו מצב רפואי "שקט" או ניטרלי שיש להתעלם ממנו, אלא גורם משמעותי שיש לשקלל בכובד ראש בכל הערכת סיכון לבבית מקיפה.
ממצאים אלה מתיישבים עם מחקרים אפידמיולוגיים המזהים בשנים האחרונות קשר בין כבד שומני למחלות לב וכלי דם. לפי מטה אנליזה של חוקרים מסין שפורסמה בינואר 2024, אצל ילדים, מתבגרים ובוגרים צעירים – כבד שומני קשור בעלייה של 63% בסיכון הכולל למחלות לב וכלי דם, וכן בסיכון ספציפי גבוה פי 3.89 לפתח אי ספיקת לב; סיכון גבוה פי 3.1 למחלת לב כלילית; סיכון גבוה פי 2 להפרעת קצב מסוג פרפור פרוזדורים; סיכון גבוה ב-69% להתקף לב; וסיכון גבוה ב-49% לאירוע מוחי.
בהודעה לעיתונות שהופצה עם פרסום הממצאים, החוקרים מציינים כי למחקר משמעות מעשית חשובה עבור עולם הרפואה: ניתן לזהות כבד שומני כ"ממצא לוואי" אקראי במהלך סריקות CT לבביות שגרתיות המבוצעות ממילא בקליניקה, וללא צורך בהפניית המטופל לבדיקות דימות נוספות או חודרניות. זיהוי משולב זה עשוי לאפשר לרופאים המטפלים ליזום תוכנית מניעה אגרסיבית ומוקדמת יותר להגנה על הלב.
החוקרים מדגישים כי כעת יש צורך בעיצוב מחקרי קליני עתידי, שיבחן האם התערבויות תרופתיות ממוקדות – כגון מתן סטטינים במינון גבוה או שימוש בתרופות החדשות להשמנה ממשפחת GLP- הידועות בהשפעתן המיטיבה על מדדים מטבוליים – יוכלו להפחית בפועל את עומס הרובד הטרשתי המסוכן בקרב חולים אלו.
מחקרים חדשים מזהים בתרופות ה-GLP-1 שפותחו במקור לסוכרת ובהמשך התגלה כי הן מפחיתות תחושות רעב ומועילות להורדה במשקל העודף – תקווה מבטיחה כטיפול אפשרי עתידי בכבד שומני. בנובמבר 2020 פורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine ממצאי מחקר שבחן את יעילות הטיפול בתרופה סמגלוטייד (ווגובי) למחלת כבד שומני המלווה בדלקתיות ופגיעה בתאי הכבד. במחקר שנערך בקרב 320 מטופלים במשך 72 שבועות, נמצא כי הטיפול בתרופה הוביל לשיפור במצב הדלקתי בכבד שהגיע עד לכ-59% מהמטופלים בתרופה במינון של 0.4 מ"ג ליום, בהשוואה ל-17% בקבוצת ביקורת שטופלה בתרופת דמה. מחקר עדכני יותר, שפורסם באפריל 2025 בכתב העת New England Journal of Medicine, זיהה בתרופה תועלת קלינית בטיפול במחלת כבד דלקתית פרוגרסיבית (progressive steatohepatitis) המתבטאת בהצטברות שומנים בכבד, דלקתיות והצטלקות רקמת הכבד לאורך זמן. המדובר בהתפתחות מעודדת מאוד לאחר שנים רבות בהן לא אושרה תרופה מועילה לכבד שומני.
