כמוניסרטןמדריכיםפרידה בכבוד: כל המידע על הוספיסים

פרידה בכבוד: כל המידע על הוספיסים

אילו הוספיסים זמינים בישראל לטיפול בחולים בשלבי חייהם הסופיים? למי הם מיועדים? כיצד ניתן לקבל הפניה להוספיסים השונים? ואילו טיפולים תומכים ניתנים בהם? מדריך

מאת דן אבן
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

הוספיס (Hospice) מהווה מסגרת למתן טיפול לחולים סופניים הנוטים למות, שמצבם הרפואי קשה ונקבע כי הם חולים במחלה חשוכת מרפא ולא ניתן להציע עבורם טיפולים מצילי חיים. 

 

לפי חוק החולה הנוטה למות משנת 2005, רופא אחראי הוא שמוסמך לקבוע כי מטופל סופני, אם נוכח שהמטופל סובל מבעיה רפואית שלא ניתנת לריפוי ותוחלת חייו – גם אם יינתן לו טיפול רפואי – לא עולה על שישה חודשים. קביעתו של הרופא האחראי צריכה להיעשות, לפי החוק, בהתייעצות עם רופאים מומחים המטפלים במטופל ובמידת האפשר גם עם רופאו האישי. יצויין כי חוק החולה הנוטה למות אינו מאפשר כיום בישראל מתן טיפול המקצר את תוחלת חייו של מטופל כלשהו ("המתת חסד"), אך מאפשר כיום בישראל לחולים סופניים לבקש על גבי מסמך הנחיות רפואיות מקדימות להימנע מקבלת טיפולים מסוימים מאריכי חיים.

 

הטיפול הניתן במסגרות ההוספיס לחולים בשלבי חיים אחרונים כבר אינו מאפשר לרפא את המחלה, ומוגדר כטיפול תומך – הקרוי ברפואה 'טיפול פליאטיבי' (Palliative Care). הטיפול כולל התמקדות באיזון תסמיני המחלה ובהשגת איכות חיים טובה יותר, תוך מעורבות החולה ומשפחתו/ קרוביו בתהליכי קבלת ההחלטות ובשמירה על רצף טיפולי בין הגורמים המטפלים השונים. בישראל, בדומה למדינות נוספות במערב, קיימות מסגרות רפואיות ייעודיות למתן טיפול תומך – דהיינו 'הוספיסים' במתכונות שונות – הן במסגרת אשפוזית והן במסגרות ביתיות. 

 

חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מיולי 2009 מחייב את קופות החולים לתת טיפול פליאטיבי תומך בזמינות מלאה 24/7 (24 שעות, 7 ימים בשבוע) לכל חולה במחלה קשה שנמצא בשלב הסופני של חייו (שלפי הערכת הרופא תוחלת חייו לא עולה על שישה חודשים), ללא תשלום, במסגרת סל הבריאות הממלכתי.

 

לפי אומדני משרד הבריאות, שנקבעו בוועדה שבחנה את שירותי הרפואה הפליאטיבית בישראל והגישה מסקנותיה בפברואר 2005 (ועדת שוורצמן), בכל שנה נפטרים בישראל כ-37,000 איש, ובהנחה ששני שליש מסיבות המוות הן על רקע כרוני, כ-20,000 איש, נכון לאותה שנה רק כעשירית מהמטופלים טופלו בשלבים האחרונים לחייהם בשירותי הוספיס ייעודיים באשפוז או בקהילה. לפי אומדן עדכני, מקרב הנפטרים בישראל בשנת 2013, בין 29,000 ל-34,400 נזקקו לטיפול פליאטיבי.

 

יתרה מכך, לפי נתונים עדכניים יותר, משך האשפוז הממוצע של מטופלים במסגרות הוספיס אשפוזי בישראל עומד על 16.2 יום בלבד, כלומר שרבים מהישראלים שמטופלים במסגרות אלה מופנים אליהן בשלבים מאוחרים של המחלה הסופנית ולא בפרק הזמן של שישה חודשים, כפי שמאפשרים שירותים אלה. כך, רבים מהחולים מתקבלים לשירותים פליאטיביים כשהם כבר סובלים מתסמיני מחלה מורכבים ונפטרים בסמוך לקבלתם.

 

הטיפול הפליאטיבי בחולים הנוטים למות הוכר עוד בשנת 2002 על ידי ארגון הבריאות העולמי כטיפול המשפר את איכות חייהם של חולים סופניים ומשפחותיהם באמצעות מניעת סבל והקלה על כאב ועל תסמינים גופניים נוספים, וכן כמסייע בהיבטים פסיכולוגיים, חברתיים ורוחניים. אולם מבקר המדינה, בדו"ח ממאי 2011, קבע כי למרות זאת, מספר מיטות ההוספיסים האשפוזיים בישראל נותר קבוע בשנים האחרונות ועומד על 76 בלבד - כחמישית מהדרוש לפי הצרכים שנקבעו עוד על ידי הוועדה שדנה בנושא בשנת 2005, בהסתמך על יחס מיטות הוספיס לתושבים המקובל באוסטרליה (5 מיטות למאה אלף תושבים).

 

הוספיסים בישראל

 

הוספיס אשפוזי

 

בישראל פועלים כיום מספר מצומצם של הוספיסים אשפוזיים ייעודיים:

 

ההוספיס 'בית פרידמן' במרכז הרפואי שיבא שבתל השומר, שהיה הראשון שהוקם בישראל בשנת 1983, ונוסד במקור מתקציבי האגודה למלחמה בסרטן ומופעל בשיתוף האגודה. ההוספיס מפעיל 18 מיטות לחולי סרטן סופניים, 3 מיטות לילדים ובוגרים צעירים חולי סרטן סופני עד גיל 30 במסגרת 'בית ויזל' ו-6 מיטות אשפוז למתן טיפול תומך לחולי איידס. 

 

בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים מופעל הוספיס אשפוזי עם 14 מיטות אשפוז, המיועד לחולים סופניים מסיבות שונות.

 

בבית החולים נוף הדר בחיפה מופעל הוספיס אשפוזי לחולים סופניים עם 17 מיטות אשפוז.

 

בבית החולים הצרפתי סן לואי ("סנט לואיז") בירושלים ישנו הוספיס אשפוזי לחולים סופניים עם 18 מיטות אשפוז, הפועל במסגרת אשפוז "סיעודי-מורכב".

 

נכון לעשור החולף, בכל המוסדות הללו יחד קיימות 76 מיטות הוספיס אשפוזי בלבד, אליהן מתקבלים מדי שנה כאלף חולים סופניים. כאמור, מבקר המדינה מתח ביקורת על מחסור חמור במיטות הוספיס אשפוזי בישראל. משך האשפוז הממוצע בבתי החולים שיבא, הדסה הר הצופים ונוף הדר עומד על שבועיים עד ארבע שבועות, ואילו בבית החולים הצרפתי סן לואי מאושפזים גם חולים סופניים לתקופות ממושכות - 112.4 ימים בממוצע.

 

בתי חולים כלליים בישראל נדרשים על ידי משרד הבריאות להפעיל שירותי מתן טיפול פליאטיבי (תומך) – כלומר "שירותי הוספיס" במחלקות השונות, על ידי צוותים רפואיים שהוכשרו לנושא. לפי הנחיות משרד הבריאות, על הצוות ייעודי למתן טיפול פליאטיבי לחולים חשוכי מרפא המאושפזים במחלקות השונות, לכלול לפחות רופא, אחות, פסיכולוג ועובדת סוציאלית. כן נקבע בהנחיות כי כל צוותי המטפלים במחלקות לסיעוד-מורכב בבתי החולים נדרשים לעבור הכשרה בטיפול פליאטיבי. בפועל, רק במספר מצומצם של בתי חולים פועלות יחידות ייעודיות לטיפול פליאטיבי, כאשר ברוב בתי החולים שירות זה ניתן על ידי צוותים במשרות חלקיות ומיועד בעיקר לחולי סרטן, בעיקר במחלקות אונקולוגיות, ולא במחלקות הפנימיות שבהם נפטרים רוב החולים הסופניים ובכללם חולי סרטן רבים.

 

הוספיסים במוסדות סיעודיים

 

בישראל פועלים כ-320 מוסדות סיעודיים בבעלויות שונות, ומאושפזים בהם כ-17,650 קשישים ותשושים, רובם (12,302) באמצעות קודים של משרד הבריאות (הקצאות למימון במוסד סיעודי, בכפוף למבחן הכנסה) וחלקם במימון גורמים אחרים, לרבות מימון פרטי.

 

לפי הנחיות משרד הבריאות, על כל המוסדות המטפלים בחולים עם מחלות ממושכות, לרבות מוסדות סיעודיים ושיקומיים, להיערך לספק גם את צרכי טיפול פליאטיבי למטופלים הנזקקים לשירותים אלה, לרבות הכשרת הצוות לטיפול בחולה, שימוש בשירותי יעוץ לפי הצורך, ביצוע הערכת כאב, דאגה לצרכים פיזיים ופסיכולוגים של המטופלים ומתן אפשרות לאספקת משככי כאב למטופלים, לרבות משככי כאבים חזקים מסוג אופיאטים.

 

בפועל, בשנים האחרונות מפעילים מספר מצומצם של מוסדות סיעודיים ובתי אבות בישראל מסגרות ייעודיות למטופלים סופניים המעניקות שירותי רפואה פליאטיבית במסגרת אשפוז/ דיור מוגן, אולם מסגרות אלו אינן מוגדרות רשמית כ'הוספיסים'. ברוב בתי האבות והמוסדות הסיעודיים בישראל אין כיום שירותי רפואה פליאטיבית ייעודיים, ובחלקם קיימת בעיה של נגישות המאושפזים למשככי כאבים חיוניים, לרבות אופיאטים.

 

הוספיס בית

 

על רקע הצורך הגובר בשירותי רפואה פליאטיבית לחולים סופניים בישראל, עם העלייה במודעות לטיפולים אלה והארכת תוחלת חייהם של חולים כרוניים קשים בזכות שיפור הרפואה – עיקר הפעילות במסגרות ההוספיס בישראל מבוצע בשנים האחרונות על ידי הוספיס בית. לדברי ד"ר רוני צבר, מייסד ומנהל רפואי של צבר רפואה, "בהוספיס בית, היתרון הגדול ביותר שהחולה בסביבה המוכרת של ביתו ומשפחתו ולא נמצא במחלקת אשפוז מנוכרת".

 

הוספיס בית בישראל מופעל על ידי היחידות לטיפול בית של קופות החולים ובאמצעות חברות העובדות בהסכמים עם קופות החולים, למשל 'צבר רפואה' , מרכז רעות-אשל, הוספיס גליל עליון ע"ש ננסי קרוליין והשירות של חברת שר"ן - Medtrix, וכן על ידי הוספיס האגודה למלחמה בסרטן המטפל בחולים אונקולוגים בלבד באזור תל השומר.

 

צבר רפואה היא היחידה המפעילה בישראל שירותי הוספיס בית לילדים המוגדרים כחולים סופניים, בין השאר חולים בסרטן ובמחלות גנטיות סופניות.

 

בקופת חולים כללית מופעל בשנים האחרונות מיזם ייחודי של ניידת הוספיס בית למתן טיפול פליאטיבי לחולים סופניים במגזר הבדואי.

 

הטיפול בהוספיס בית במסגרות ציבוריות בישראל מבוסס על טיפולים הניתנים על ידי אחים, רופאים ועובדים סוציאליים. לפי הנחיות משרד הבריאות, המערך הפליאטיבי הניתן בבית המטופל על ידי קופות החולים אמור להיות זמין 24 שעות ביממה, אם כי אפשר שישתמש בחלק משעות היום בשירותי האשפוז של בתי החולים. המערך כולל שירותים מייעצים בכל מחוז של קופות החולים.

 

לפי הנחיות התכנית הלאומית לטיפול פליאטיבי, על הוספיס בית לכלול:

 

* שיחה עם החולה ובני משפחתו על מטרות הטיפול, בירור העדפות טיפול במצבים שונים, הצעה למלא הנחיות מקדימות או למנות מיופה כוח.

 

* איזון תסמינים גופניים כגון כאב, בחילה, קוצר נשימה באמצעים תרופתיים ולא תרופתיים.

 

איזון וטיפול בתסמינים נפשיים של החולה כולל דיכאון, עצב, פחד, חרדה באמצעים תרופתיים ולא תרופתיים.

 

טיפול במצוקות קיומיות ורוחניות באמצעות עובד סוציאלי, פסיכולוג רפואי ומלווה רוחני. חלק מהטיפול כולל מתן הדרכה ואפשרות לחולה ולבני משפחתו לבצע פרידה והכנה ראויה למוות.

 

* טיפול בנוזלים ותרופות בדרך תת עורית במסגרת הבית, במקרים בהם לא ניתן לקבל טיפול דרך הפה. טיפולים פולשניים בבית כוללים חוקן, ניקור מיימת, החדרת צנתר לשלפוחית השתן, טיפול בצנתרים למיניהם וטיפולים אחרים ומתן סדציה פליאטיבית בבית. 

 

טיפול וייעוץ בנושא התאמת הסביבה של המטופל וסביבת הבית, לרבות התאמת אביזרי ניידות כגון כסא גלגלים ומנוף בבית, במידת הצורך.

 

טיפול וייעוץ בהיבטים תפקודיים המשמעותיים למטופל בסוף החיים.

 

ייעוץ תזונתי למטופל ומשפחתו עם דגש על איכות חיים והעדפות המטופל.

 

בבוא העת, קיימת עדיפות לכך שהרופא מהצוות האורגני או רופא מיחידת ההוספיס בית יקבע את המוות. במידה והרופא אינו יכול להגיע לבית החולה, התכנית קובעת כי איש צוות אחר יגיע לביתו בשעות הסמוכות לשעת המוות וצוות ההוספיס-בית יכין מסמך שיסייע לבני המשפחה במקרה של מוות בבית בעת ביקור המשטרה (הנדרש בכל מצב של פטירת חולה בביתו).

 

הפנייה להוספיס

 

השאיפה במערכת הבריאות היא לאפשר הפניה לשירותי הוספיס לכלל החולים המוגדרים כסופניים על ידי הרופא הראשוני בקהילה (רופא המשפחה) או הרופא המומחה המטפל במחלתו (למשל אונקולוג המטפל בחולי סרטן או רופא לב המטפל בחולה עם אי ספיקת לב סופנית). עם זאת, בפועל, הרוב המוחלט של ההפניות לשירותי הוספיס בישראל ניתנות כיום על ידי יחידות להמשך טיפול בקופות החולים, המטפלות באנשים מוגבלים בביתם, ועל כן ההפניה להוספיסים ניתנת במקרים רבים בשלבים סופניים מתקדמים. "מטופלים לרוב פונים ליחידות להמשך טיפול כשהם מוגבלים מאוד ואיכות חייהם פגועה ביותר, ואלו מגיעים לעתים להוספיסים בשלב מאוחר יותר. עם זאת, יש לאחרונה מודעות הולכת וגוברת בציבור לפנייה ישירה למסגרות הוספיסים על ידי חולים סופניים ומשפחותיהם", אומר ד"ר צבר.

 

לפי הנחיות שנקבעו במסגרת התכנית הלאומית לטיפול פליאטיבי, רופא ראשוני מתבקש לבצע הערכה תקופתית לחולים עם מחלה כרונית קשה, כגון אי ספיקת כליות, אי ספיקת לב, מחלת ריאות חסימתית כרונית, סרטן, דמנציה או מחלה נוירולוגית ניוונית, ובהתאם לכלי מעקב וסולמות הערכה או הערכה קלינית של רופא או אח, תתבצע הפנייה לשירותי הוספיס ייעודיים על ידי רופא, אח או עובד סוציאלי במרפאה הראשונית או היחידות לטיפולי בית של קופות החולים או צוותי מחלקות בבתי החולים בהם מאושפזים חולים שהוגדרו כסופניים.

 

הטיפול בהוספיס

 

הוספיס מהווה שירות למתן טיפול פליאטיבי ונועד לחולים הסובלים ממחלה חשוכת מרפא מתקדמת. לפי הגדרות משרד הבריאות, שפורטו בחוזר מיולי 2009, טיפול פליאטיבי מאפשר הקלה על כאב ותסמינים אחרים (כגון קוצר נשימה, עייפות, עצירות, בחילות, חוסר תיאבון וקושי להירדם), משלב היבטים נפשיים ורוחניים, אינו מחיש או לחילופין דוחה את מותו של החולה, תומך בשיפור איכות החיים ובחיים פעילים ככל שניתן של החולה עד מותו ומסתמך על עבודת צוות כדי לסייע למשפחה להתמודד עם מחלתו של המטופל ולהתייחס לצרכי המטופל ומשפחתו בתהליכי האבל. לפי חוזר אחר של משרד הבריאות ממארס 2015, כחלק מהטיפול בחולה הנוטה למות, חובה על הצוותים המטפלים בו לדון איתו על העדפותיו לטיפולים רפואיים בסוף החיים, לרבות טיפולים שמטרתם הקלה של סבלו, ויש לשתף בדיון גם את בני משפחתו או אנשים אחרים הקרובים לו, ככל שניתן.

 

כאמור, אחת המטרות המרכזיות של הוספיס היא להקל על תסמינים, לרבות כאבים. חוזר של משרד הבריאות ממארס 2015, מגדיר את הצורך במתן טיפולים במשככי כאבים לחולים סופניים במסגרות הוספיס שונות במסגרת הקרויה בעגה הרפואית 'סדציה פליאטיבית'. כיום קיימות מספר תרופות המוגדרות למטרה זו, כשתרופת הבחירה הראשונה היא 'מידזולם' (Midazolam), וכן קיים שימוש גובר בקרב חולים סופניים בתרופות משככי כאבים מקבוצת האופיאטים הנחשבים למשככי כאבים חזקים ופועלים בעיקר באמצעות דיכוי של קולטנים שונים במערכת העצבים המרכזית הגורם להפחתת תחושות כאב ולתחושת הנאהסדציה פליאטיבית יכולה להינתן לתקופה קצובה, עד שטיפול פליאטיבי אחר יחל לפעול, או להינתן לסירוגין לטווח קצר. חוזר משרד הבריאות קובע כי במהלך הסדציה הפליאטיבית יש לשמור על קשר קבוע עם בני משפחתו של החולה (ו/או מיופה הכוח, אפוטרופוס או אדם קרוב, לפי העניין) תוך מתן עדכון שוטף וטיפול תומך.

 

במצבים מסוימים חווים מטופלים בהוספיסים שיפור במצבם על רקע הפסקת הטיפולים התרופתיים במחלה עצמה (לדוגמה, סיום מחזור הטיפול הכימותרפי/ הקרנתי לסרטן) והשפעה מיטיבה של התרופות הניתנות במסגרת טיפול תומך. לדברי ד"ר צבר, "במצבים אלה, מטופלים שחווים שיפור משמעותי עשויים לחזור מההוספיס לטיפול של קופת החולים, ולו לתקופה מסוימת. איזון טוב של התסמינים יכול לאפשר לאנשים איכות חיים טובה יותר וגם תוחלת חיים ארוכה יותר".

 

 

 

עדכון אחרון: יולי 2017

 

קישור:
כינוי:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: