מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מתחם אפילפסיה

כמונימתחם אפילפסיהתרופות לאפילפסיה – מה שצריך לדעת

תרופות לאפילפסיה – מה שצריך לדעת

כיצד פועלות התרופות נוגדות הפרכוסים המשמשות לטיפול באפילפסיה? לאלו סוגי אפילפסיה הן מתאימות? מהן תופעות הלוואי המרכזיות? ומה עוד חשוב לדעת על הטיפולים הקיימים? מדריך מקיף


(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

הטיפול בתרופות נוגדות אפילפסיה, המכונות בעגה המקצועית "אנטי קונבלסנטיות" (Anticonvulsants) נועד במטרה למנוע פרכוסים כל עוד המטופל נוטל אותן באופן סדיר. לדברי ד"ר פיראס פאהום, מנהל השירות לאפילפסיה ו-EEG במערך הנוירולוגי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), "התרופות לאפילפסיה נחשבות ליעילות עבור כשני שליש מהמטופלים במניעה ושליטה בפרכוסים, אם כי לרוב לא משפיעות על מהלך המחלה (הפרוגנוזה) לטווח הארוך".

 

לרוב הטיפול התרופתי באפילפסיה מתחיל בתרופה אחת, במינון נמוך, ובהמשך מועלה המינון בהדרגה עד למצב של שליטה במחלה ועצירה של ההתקפים האפילפטיים. אם התרופה אינה מועילה, התרופה מוחלפת לתרופה אחרת, ואם גם התרופה החדשה אינה מועילה, נעשה לרוב ניסיון לטפל באמצעות שילובי תרופות, תוך הוספת תרופות בהליך המכונה 'Add on'.

 

 

איך פועלות התרופות לאפילפסיה?

 

את התרופות לאפילפסיה נהוג לסווג כיום לפי ותק: תרופות מהדור הראשון שנמצאות בשימוש מזה שנים רבות - חלקן אף לפני מלחמת העולם השנייה, תרופות מהדור שני שפותחו ברובן בשנות ה-90-80 ותרופות מהדור השלישי, שרובן פותחו אחרי שנת 2000.

 

ככלל, יעילות התרופות הוותיקות והחדשות דומה, אולם פרופיל תופעות הלוואי של התרופות החדשות טוב יותר והן כרוכות בפחות סיבוכים ו/או שהן ברובן מלוות בסיכון נמוך יותר במקרה של שילובים בין תרופתיים עם תרופות אחרות.

 

התרופות לאפילפסיה פועלות באופן ביולוגי במסלולים שונים, אך מטרתן משותפת: דיכוי הפעילות החשמלית המוגברת במערכת העצבים המרכזית לצורך מניעת פרכוסים. לדברי ד"ר פאהום, "התרופות פועלות בשני מנגנונים מרכזיים, ומנסות או להפחית את העוררות המוגברת של נוירונים במערכת העצבים המרכזית, או להגביר את פעילות מנגנוני הדיכוי לפעילות המוחית המואצת שמאפיינת את המחלה".

 

רבות מהתרופות לאפילפסיה משפיעות על הגברת פעילותו של המוליך העצבי GABA – מוליך שמדכא פעילות במערכת העצבים המרכזית, ובכללן התרופות 'קרבמזפין', 'ויגבטרין' ו'גבאפנטין'.

 

מספר תרופות משפיעות על תעלות יונים בתאי מערכת העצבים לדיכוי הפעילות המוגברת, לרבות תעלות יוני נתרן, סידן ו/או אשלגן, ובהן התרופות 'חומצה ולפרואית', 'אתוסוקסימיד', 'מסוקסימיד', 'אוקסקרבזפין' ו'לקוזאמיד'. חלק מהתרופות משפיעות באופן ספציפי על תעלות יונים 'מגודרות מתח' – כלומר תעלות שתפקודן מושפע ממתח חשמלי במערכת העצבים. תעלות אלו נפתחות בתגובה לפעילות חשמלית ומאפשרות מעבר של יונים, וחסימתן מסייעת לדיכוי הפעילות החשמלית המוגברת שמאפיינת פרכוסים אפילפטיים, לרבות התרופות מקבוצת ה'הידנטואינים' שמשפיעות על עיכוב תעלות נתרן מגודרות מתח, למשל 'פניטואין', וכן התרופות 'טופירמאט', 'רטיגבין' ו'רופינמיד'.

 

יש רמזים גם על השפעות קולטנים מסוג NMDA במערכת העצבים המרכזית על הפעילות המוחית המוגברת שמאפיינת אפילפסיה, בין השאר על רקע יעילות התרופה 'פלבמט' שמשפיעה גם על קולטנים אלה, אולם הנושא עדיין שנוי במחלוקת בספרות הרפואית.

 

חלק מהתרופות לאפילפסיה פועלות במנגנונים נוספים, וכך למשל התרופה 'פייקומפה' מדכאת קולטנים לגלוקומט מסוג AMPA במערכת העצבים; 'אצטזולאמיד' מדכאת את פעילות האנזים 'קרבוניק אנהידראז' (CA); ו'לבטיראצטם' ו'בריוואראצטם' נקשרות ל'חלבון השלפוחית הסינפטית' (SV2A) – אברון המצוי בקצוות תאי העצב השולט בפעילות החשמלית המוחית.

 

איך מתאימים תרופות לאפילפסיה?

 

התאמת תרופות למאובחנים עם אפילפסיה היא מלאכת מחשבת, ומבוססת על גורמים שונים, לרבות גיל המטופל, מחלות רקע ותרופות נוספות שהמטופל נוטל, פרופיל תופעות הלוואי של התרופה ומצבים נוספים (למשל הריון). כמו כן נלקחים בחשבון מאפייני הפרכוסים מהם סובל המטופל ותדירות הפרכוסים.

 

רוב המאובחנים עם אפילפסיה מצליחים להישאר ללא פרכוסים תחת טיפול בתרופה אחת, ולפי עבודות, כמחצית מחולי האפילפסיה יהיו נקיים מפרכוסים אחרי טיפול בתרופה הראשונה שתותאם עבורם.

 

התרופות העיקריות שמשמשות כיום כקו טיפול ראשון בפרכוסים הכלליים השכיחים ביותר מסוג 'טוני קלוני' ('גרנד מל') הן לרוב חומצה ולפרואית, למוטריג'ין וטופירמאט. לפרכוסים כלליים מסוג התקפי ניתוק נהוג להשתמש בקו הראשון בלמוטריג'ין. ואילו התרופות העיקריות המשמשות כיום לטיפול קו ראשון בפרכוסים מוקדיים הן קרבמאזפין, פניטואין ואוקסקרבזפין. לתינוקות קטנים שסובלים מפרכוסים מומלץ כיום לטפל בתרופה הוותיקה פנוברביטל.

 

לדברי ד"ר פאהום, "לרוב הטיפול מתחיל בתרופה שנבחרה במינון נמוך, שמועלה בהדרגה על פני מספר ימים או שבועות, עד להשגת שליטה בפרכוסים".

 

אם מתברר שהתרופה הראשונה שנבחרה אינה מועילה לאחר העלאת המינון, או שהמטופל מפתח כנגדה תופעות לוואי בלתי נסבלות – נעשה ניסיון להחלפה בתרופה אחרת. בבחינת יעילותן של תרופות לאפילפסיה, בחלק מהתרופות נהוג למדוד את רמתן בדם.

 

במקרה שנדרשת החלפת תרופה, ד"ר פאהום מסביר כי "תהליך השיחלוף נעשה בהדרגה – מבצעים העלאת מינון מדורגת בתרופה החדשה תוך הורדה מדורגת במקביל של מינון התרופה הישנה, כדי שלא לחשוף את המטופל להתקפים מיותרים".

 

אם גם התרופה החלופית לא הועילה, קיימות שתי אסכולות בספרות הרפואית: האחת גורסת כי ניתן לנסות תרופה שלישית, והשנייה טוענת כי הסיכוי למצוא תרופה שלישית שתועיל לבדה לאחר שני ניסיונות קודמים – קלוש. על כן, בפועל, לאחר שני ניסיונות לטיפול בתרופה בודדת – בוחנים שילובים של שתיים ובהמשך אף שלוש תרופות, בתהליך של הוספה מדורגת של תרופה בכל פעם – במתכונת הקרויה 'Add on'.

 

מטופלים בתרופות לאפילפסיה נדרשים למעקבים אצל הנוירולוג המטפל, לרוב בתדירות של אחת לשלושה עד שישה חודשים, כשבמצבים של אפילפסיה יציבה שמטופלת שנים – תיתכן האפשרות למעקבים פחות תכופים.

 

האם כל המטופלים עם אפילפסיה מגיבים לתרופות?

 

כשליש מהמאובחנים באפילפסיה מתגלים בהמשך עם 'אפילפסיה רפרקטורית' (Refractory Epilepsy) – כלומר כזו שאינה מגיבה לטיפולים התרופתיים, ובמקרים אלה יש לבחון גישות טיפוליות חלופיות, לרבות ניתוח לכריתת המוקד האפילפטי, הדיאטה הקטוגנית, קוצב וגאלי, גירוי מוחי עמוק ועוד.

 

חולי אפילפסיה שאינם מאוזנים תרופתית מצויים בסיכון לסיבוכים רפואיים, לרבות חבלות, נזק קוגניטיבי, נכות תפקודית, חרדה ודיכאון ואף מוות מוקדם כתוצאה ממחלה פעילה.

 

איך ניתנות התרופות לאפילפסיה?

 

התרופות לאפילפסיה ניתנות בכדורים-טבליות במינונים משתנים ובתדירות טיפול משתנה מתרופה לתרופה. יש תרופות שניתנות גם בעירוי לווריד – בעיקר במצבי חירום, כמו בסיבוך הקרוי "סטטוס אפילפטיקוס" שבו המטופל מצוי במצב של פרכוס מתמשך ואינו יכול לבלוע תרופות, כאשר יש לייצבו במהירות.

 

מהן תופעות הלוואי של תרופות לאפילפסיה?

 

ככלל, לרוב התרופות לאפילפסיה תופעות לוואי קלות הכוללות עייפות, עלייה במשקל, סחרחורות, פריחה וסיבוכים במערכת העיכול. כמו כן ישנם מקרים בהם התרופות עלולות להוביל לאובדן מסת עצם ואוסטיאופורוזיס, אובדן קואורדינציה, הפרעות בדיבור וירידה ביכולות חשיבה ובזיכרון.

 

סיבוכים קשים יותר שעשויים להתלוות לטיפול התרופתי עשויים לכלול דיכאון ומחשבות אובדניות, פריחה עורית מפושטת ומסוכנת (לרבות אלרגיה עורית קשה) ודלקתיות באיברים פנימיים – למשל הכבד.

 

במאי 2008 פרסם מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) אזהרה כללית בהתבסס על מטה אנליזה מפני סיכון גבוה ב-80% למחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית בקרב משתמשים ב-11 תרופות נוגדות פרכוסים, ואזהרות דומות פורסמו גם על ידי רשויות הבריאות של האיחוד האירופי ובריטניה. לפי ניתוח המינהל האמריקאי, 0.43% מהמשתמשים בתרופות נוגדות פרכוסים חווים מחשבות אובדניות בהשוואה ל-0.24% מהאוכלוסייה הכללית. לדברי פאהום, "במידה ואנו מטפלים בתרופות שנקשרו בסיכון מוגבר לדיכאון והתנהגות אובדנית, אנו מראש לא נרשום תרופות מסוג זה למטופלים שידוע כי מצבם הנפשי רגיש יותר, ובפני המטופלים האחרים נתריע על הסיכון, כדי שיוכלו לשים לב שבמידה וחלה הידרדרות במצבם הנפשי – הם יוכלו לייחס זאת לתרופה, ובמידת הצורך להחליפה באחרת".

 

האם ניתן להפסיק את הטיפול בתרופה לאפילפסיה?

 

יש מטופלים שניתן להפסיק להם את התרופות לאפילפסיה, ובעיקר כשהמחלה מוגבלת לילדות (ומכונה בדיעבד 'Self Limited') וחולפת עם ההתבגרות.

 

במקרים שבהם נפסקים לחלוטין התקפי הפרכוסים, כעבור שנתיים בכפוף לבדיקות תקינות מסוג אא"ג והדמיית מוח מסוג MRI – ניתן להפחית בהדרגה את הטיפול התרופתי עד להפסקתו המוחלטת.

 

לדברי ד"ר פאהום, "ההחלטה להפסקת הטיפול ניתנת בכל מקרה לגופו, כאשר ככלל – כשאפילפסיה מופיעה בילדות – יש הרבה יותר סיכוי שניתן יהיה להפסיק את הטיפול התרופתי בחלוף הזמן, ואילו כשהאפילפסיה מופיעה לראשונה בגילים בוגרים, ואפילו בגילי 60-40, הסיכוי שהיא תחלוף ותאפשר את הפסקת הטיפול התרופתי נמוך בהרבה".

 

האם התרופות לאפילפסיה נמצאות בסל הבריאות הציבורי?

 

הרוב המכריע של התרופות לאפילפסיה המשווקות בישראל כלולות בסל הבריאות הממלכתי. בפברואר 2021 עודכנו בסל הבריאות התנאים לקבלת תרופות לאפילפסיה, כאשר ככלל תרופות מדורות חדשים יותר, שיש להן לרוב פרופיל משופר של תופעות לוואי ושיפור בשביעות הרצון – ניתנות בקווי טיפול מוקדמים יותר.

 

חלק מהתרופות שהיו בקו טיפול שני – הונגשו לקו טיפול ראשון, ותרופות מתקדמות יותר שניתנו בעבר כקו רביעי ומעלה בלבד הוקדמו לקו שלישי, וכמו כן בהבדל מהגבלות בסל הבריאות בעבר שמנעו את שילובן עם תרופות אחרות – לאחר עדכון הסל בפברואר 2021 ניתן כיום להציע גם תרופות מהדור השלישי בשילובים עם תרופות אחרות, באופן שעשוי לשפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול התרופתי.

 

על מה חשוב להקפיד תחת הטיפול בתרופות לאפילפסיה?

 

למטופלים עם אפילפסיה מומלץ להקפיד על משטר הטיפול התרופתי שהותאם להם כדי להימנע מסיבוכים וכדי להגיע ליעילות מרבית בעצירת הפרכוסים:

 

  • יש ליטול את התרופות בדיוק במינון שהותאם למטופל ולפי ההנחיות שניתנו לגבי מועד הנטילה.
  • מומלץ לדווח לרופא המטפל במידה ובית המרקחת ממיר את התרופה שניתנה לתרופה גנרית (תרופת העתק) – זאת מאחר ואצל חולי אפילפסיה יש דיווחים רבים יותר על פרכוסים שחזרו למטופלים שתרופתם הוחלפה בתרופה גנרית.
  • אין להפסיק ליטול את התרופות ללא היוועצות ברופא המטפל.
  • יש להודיע לרופא מיידית בכל שינוי התנהגותי תחת טיפול תרופתי באפילפסיה, לרבות דיכאון, מחשבות אובדניות או שינויים חדים בהתנהגות. על הורים לילדים המטופלים לאפילפסיה להיות ערים למצבים אלה אצל ילדיהם.
  • יש ליידע את הרופא במידה ומתפתחים כאבי ראש מסוג מיגרנות – שכן ישנן תרופות לאפילפסיה שמסייעות במקביל גם למנוע מיגרנות.

 

אילו תרופות משמשות לטיפול באפילפסיה?

 

תרופות נוגדות פרכוסים מהדור הראשון

 

קרבמזפין (טימוניל, טריל, טגרטול, קרבי)

 

תרופות המכילות את החומר הפעיל 'קרבמזפין' (Carbamazepine), שנכתב לעתים 'קארבאמזפין', הן תרופות ותיקות מקבוצת הקרבוקסמידים (Carboxamides) המשמשות לטיפול באפילפסיה ובהפרעות נוירולוגיות נוספות. החומר הפעיל קרבמזפין משווק בישראל בתרופות טימוניל (Timonil), טריל (Teril), טגרטול (Tegretol) וקרבי (Carbi).

 

אופן פעולה: לפי עבודות, קרבמזפין משפיע על תעלות הנתרן בתאי העצב, באופן שמייצב את פעילותן ומדכא פעילות עצבית מוגברת, וכמו כן מגביר את פעילות הקולטנים למוליך העצבי GABA.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר כקו טיפולי ראשון בפרכוסים מוקדיים (פוקאליים).

 

אופן נטילה: טרגטול, טימוניל, טריל וקרבי ניתנות בטבליות, לרבות טבליות בשחרור מושהה, וכן טגרטול וקרבי ניתנות בסירופ לילדים או למבוגרים המתקשים בבליעת טבליות.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. ברוב המקרים, לבוגרים וילדים מגיל 12 המינון המומלץ לטיפול באפילפסיה הוא 200 מ"ג פעמיים ביום, כשניתן להעלות את המינון, לרוב עד 800-500 מ"ג פעמיים ביום. לילדים מתחת לגיל 12 המינון מותאם בהתאם למשקל הגוף, ולרוב לא יותר מ-100 מ"ג ליום. מומלץ ליטול את התרופה בזמן הארוחה או אחריה כדי להימנע מאי נוחות בבטן.

 

סל התרופות: התרופות כלולות בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה.

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות מאוד שמתפתחות בקרב מעל לעשירית מהמטופלים בתרופה כוללות חוסר יציבות בהליכה, סחרחורת, עייפות או נמנום, בחילות והקאות; תופעות לוואי שמתפתחות בקרב 1% עד 10% מהמטופלים כוללות כאב ראש, ראייה מטושטשת או כפולה, יובש בפה ועלייה במשקל. הסיכון לתגובות עוריות חמורות במטופלים ממוצא סיני או תאילנדי הקשורות לקרבמאזפין ניתן לחיזוי בבדיקת דם ייעודית.

 

פניטואין (אפנוטין, דילנטין)

 

החומר הפעיל 'פניטואין' (Phenytoin) מהווה תרופה וותיקה במיוחד לאפילפסיה, שסונתזה לראשונה עוד בתחילת המאה ה-20, והייתה לתרופה שהחליפה בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 את 'פנוברביטל' מקבוצת הברביטורטים (ראו בהמשך הכתבה). התרופה פניטואין היא תרופה לאפילפסיה מקבוצת התרופות ה'הידנטואינים' (Hydantoins) שכולן משפיעות על עיכוב תעלות נתרן מגודרות מתח. בישראל משווק החומר הפעיל פניטואין בתרופות בשמות אפנוטין (Epanutin) ודילנטין (Dilantin).

 

אופן פעולה: התרופה מפחיתה פעילות חשמלית מוחית מוגברת על ידי השפעה מייצבת על 'תעלות יונים מגודרות מתח' – תעלות בתאי העצב שנפתחות בעקות מתח חשמלי ומאפשרות מעבר של יונים שונים כגון אשלגן, סידן ונתרן.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר כקו טיפולי ראשון בפרכוסים מוקדיים (פוקאליים).

 

אופן נטילה: אפנוטין ניתנת בכמוסות ודילנטין בסירופ (תרחיף).

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. לרוב כטיפול באפילפסיה הטיפול לבוגרים ניתן תחילה במינון של 100 מ"ג שלוש פעמים ביום או 300 מ"ג פעם ביום, ובהמשך מועלה המינון. לעתים ניתנת התרופה כמנת העמסה במינון של 1000 מ"ג המחולק לשלוש מנות בהפרש של שעתיים. לילדים מעל גיל שש מקובל מינון של 300 מ"ג ליום, ולילדים עד גיל שש המינון ניתן ב-3-2 מנות ביום ומותאם בהתאם למשקל הגוף.

 

סל התרופות: התרופות כלולות בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה.

 

תופעות לוואי: התרופה עלולה לגרום לעצירות, סחרחורת, נמנום קל, בלבול, עצבנות קלה, כאב ראש, ריצוד עיניים, הפרעות בדיבור, הליכה או בקואורדינציה, תנועות לא רצוניות, הפרעה בחוש הטעם כולל טעם מתכתי, תחושת נמול, בחילה, הקאה, חום, רעד, חולשת שרירים או כאב, כאבים במפרקים, עלייה בסיכון לדלדול עצם, אוסטיאופורוזיס ושברים בעצמות, רמות ויטמין D נמוכות, שינויים בספירת הדם ואנמיה, רמות סוכר גבוהות )היפרגליקמיה), צהבת ופגיעה כבדית, זאבת אדמנתית מערכתית, שגשוג יתר של רקמת החניכיים, נפיחות של השפתיים, מחלת פיירוני, פריחה, חרלת, שיעור יתר ותגובות עוריות נוספות.

 

מעקב: בטיפול ממושך בתרופה יש לערוך בדיקת צפיפות עצם ורמות ויטמין D באופן תקופתי.

 

ברביטורטים: פנוברביטל (פנוברביטון), פרימידון (פריזולין)

 

התרופות מקבוצת הברביטורטים (Barbiturates) הן למעשה נגזרות של 'חומצה ברביטורית' – חומרים כימיים שיש להם השפעה מדכאת על מערכת העצבים המרכזית, והן משמשות למספר התוויות, לרבות כתרופות הרגעה, נוגדי פרכוסים וחומרי הרדמה וכן לטיפול בהפרעת שינה מסוג אינסומניה (נדודי שינה). לאורך המאה האחרונה תועד ההשפעה של חלק מהברביטורטים כמשרי תחושות רוגע, אופוריה וסיפוק. ברבות השנים, על רקע תופעות לוואי וסיבוכים קשים שנלווים לברביטורטים, הם הוחלפו ברובם על ידי התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים.

 

מספר ברביטורטים משמשים עד היום כתרופות נגד אפילפסיה ובראשם הברביטורט הוותיק – פנוברביטל (Phenobarbital), שמשמש כתרופה הגד אפילפסיה החל משנת 1912 והתרופה פרימידון (Primidone). פנוברביטל משווק בישראל בתרופה פנוברביטון (Phenobarbitone). פרימידון משווק בתרופה פריזולין (Prysoline).

 

כיום השימוש בפנוברביטל לאפילפסיה צומצם משמעותית, מאחר ויש תרופות חדשות יותר שיש להן השפעה פחות מרדימה, אולם התרופה עדיין משמשת לטיפול בזריקות במקרה של פרכוסים קשים או סיבוך חמור של 'סטטוס אפילפטיקוס' שעלול להוביל לתמותה.

 

אופן פעולה: הברביטורטים מדכאים את מערכת העצבים המרכזית, ולכן השפעתם יכולה להיות בדיכוי מתון כתרופת הרגעה או בדיכוי משמעותי יותר כתרופה המשרה הרדמה.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? פנוברביטל משמש כיום בעיקר לטיפול בפרכוסים אצל תינוקות.

 

אופן נטילה: פנוברביטל ופרימידון ניתנים בכמוסות.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. התרופה פרימידון ניתנת לרוב לבוגרים וילדים מגיל 8 ומעלה במינון התחלתי של 125-100 מ"ג פעם ביום לפני השינה. בהמשך ניתן להעלות את המינון, לרוב עד 2,000 מ"ג ליום במספר מנות. לילדים עד גיל 8 ניתן לרוב תחילה מינון של 50 מ"ג לפני השינה, ובהמשך מועלה המינון לפי הצורך. מומלץ ליטול את התרופה עם מזון או חלב.

 

סל התרופות: התרופות כלולות בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה.

 

תופעות לוואי: פנוברביטל ופרימידון כרוכות בסיכון לתופעות לוואי אלרגיות, במערכת הדם, ירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס, מצוקה נפשית, היפראקטיביות, לחץ דם נמוך, קשיי נשימה, דלקת בכבד, תכיפות במתן שתן וסוגים שונים של פריחה עורית. תופעות הלוואי השכיחות כוללות סחרחורות, הפרעות ראייה, עוויתות, בעיות בהליכה ובתנועה ועיניים מתגלגלות.

 

סולטיאם (אוספולוט)

 

החומר הפעיל 'סולטיאם' (Sulthiame) משתייך בהרכבו הכימי לקבוצת הסולפונאמידים הקרויה בעגה העממית "סולפה" – קבוצת תרופות בעלות מבנה אופייני שחלקן משמשות גם כאנטיביוטיקה נגד זיהומים. התרופה משמשת לטיפול באפילפסיה מאז תחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, ומשווקת בישראל בשם אוספולוט (Ospolot).

 

אופן פעולה: בפעולתה הכימית, התרופה מדכאת את פעילות האנזים 'קרבוניק אנהידראז' (CA).

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר לטיפול בפרכוסים מוקדיים (פוקאליים) בשילוב עם התרופה פניטואין.

 

אופן נטילה: אוספולוט ניתנת בטבליות. המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. ברוב המקרים, המינון בטיפול משמר, אליו מגיעים לרוב באופן מדורג במשך כשבוע, הוא 10-5 מ"ג ליום לכל ק"ג משקל גוף. ניתן לחלק את המינון עד לשלוש מנות ביום.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה, לפרכוסים מוקדיים ולפרכוס כללי מיוקלוני וטוני-קלוני אפשרי.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר שמופיעות בקרב מעל לעשירית מהמשתמשים בתרופה, הן תופעות במערכת העיכול, לרבות בחילות והקאות. תופעות לוואי שכיחות שמתפתחות בקרב 1% עד 10% מהמשתמשים בתרופה כוללות תסמינים נשימתיים כגון קוצר נשימה, דופק לב מהיר ולחצים בחזה, נמלול בפנים ובגפיים, כאבי ראש וסחרחורות, ראייה כפולה, שיהוקים, אובדן משקל ואובדן תיאבון.

 

מעקב: מומלץ לבצע בדיקות דם, בדיקת תפקודי כבד ובדיקת תפקודי כליות לפני תחילת הטיפול באוספולוט. לאחר מכן, מומלץ לבצע בדיקות דם פעם בשבוע במהלך החודש הראשון לטיפול באוספולוט, ופעם בחודש לאחר מכן. לאחר חצי שנה של טיפול באוספולוט, מומלץ לבצע בדיקות אלו לפחות פעמיים עד ארבע פעמים בשנה.

 

חומצה ולפרואית (אורפיריל, דפלפט, ואלפורל)

 

חומצה ולפרואית (Valproate או Valproic Acid) המכונה גם 'סודיום ואלפוראט' היא תרופה ותיקה בשנים מקבוצת חומצות השומן (Fatty Acids), אולם תכונותיה נוגדות הפרכוסים התבררו רק בשנות השישים של המאה ה-20, ובשנים אלה הפכה לתרופה הנפוצה בעולם למחלה. בין התרופות המכילות חומצה ולפרואית המשווקות בישראל נכללים אורפיריל (Orfiril), דפלפט (Depalept) ו-ואלפורל (Valporal).

 

אופן פעולה: חומצה ולפרואית משפיעה על המוליך העצבי GABA במערכת העצבים המרכזית באופן שמעלה את ריכוזו, אם כי אופן השפעתה לא התברר לאשורו, ובמקביל היא חוסמת תעלות נתרן ותעלות סידן בתאי העצב במוח.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר כקו ראשון לפרכוסים כלליים טונים-קלונים שהם השכיחים ביותר במחלת האפילפסיה.

 

כמו כן, התרופה משמשת גם לטיפול בהתקפי ניתוק, התקפים ממוקדים מורכבים, התקפים מיוקלונים והתקפים הקשורים לתסמונת לנוקס גסטו.

 

בנוסף, חומצה ולפרואית משמשת גם למצבים של התקפי אפילפסיה מדומה המכונה גם אפילפסיה פוסט טראומטית, שמאופיינת בפרכוסים אולם כשמקורם אינו בשיבוש בפעילות החשמלית המוחית.

 

אופן נטילה: אורפיריל ניתנת בתמיסה להזרקה, ולפורל ניתן בסירופ ודפלפט ניתנת בטבליות, סירופ או תמיסה להזרקה.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. לאפילפסיה, הטיפול בטבליות דפלפט ניתן לרוב בטבליות, תחילה במינון של 15-10 מ"ג ליום לכל ק"ג משקל גוף, ובהמשך מועלה בהדרגה עד למינון של 60 מ"ג ליום לכל ק"ג משקל גוף. מינון גבוה מ-250 מ"ג ניתן לרוב מספר פעמים ביום. לילדים עד גיל 10 המינון מותאם לפי משקל הגוף על ידי הרופא. יש ליטול את התרופה עם או אחרי האוכל.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופה כוללות רעד ובחילות, תופעות לוואי בשכיחות גבוהה כוללות ירידה בספירת תאי הדם, עלייה במשקל, הפרעות מוטוריות, ישנוניות, סחרחורת, כאבי ראש, פגיעה בזיכרון, חירשות, תנועות מהירות בעיניים, סיבוכים במערכת העיכול, נשירת שיער, פגיעה כבדית, דימום וכאבים במחזור.

 

מעקב: בששת החודשים הראשונים לטיפול בתרופה יש לבצע בדיקות מעקב לתפקודי כבד.

 

בנזודיאזפינים: קלובאזאם (פריזיום), קלונאזפאם (קלונקס, ריווטריל), קלורזפט (טרנקסל)

 

בנזודיאזפינים (Benzodiazepines) מהווים קבוצה של חומרים פעילים המשמשים גם לטיפול בהפרעות חרדה – כתרופות הרגעה, וכן כתרופות להרגעת מתח בשרירים, תרופות מטשטשות ותרופות לאפילפסיה. מספר בנזודיאזפינים הוכחו ספציפית כמועילים נגד פרכוסים ונרשמו להתוויות של טיפול באפילפסיה:

 

החומר הפעיל 'קלובאזאם' (Clobazam) המשווק בתרופה פריזיום (Frisium) – תרופה המשמשת בהתווייתה העיקרית כנוגדת חרדה.
 
החומר הפעיל 'קולנזפאם' (Clonazepam) המשווק בתרופות קלונקס (Clonex) וריווטריל (Rivotril)
 
החומר הפעיל 'קלורזפט' (Clorazepate) המשווק בתרופה טרנקסל (Tranxal)
 
שלושה חומרים פעילים מקבוצת הבנזודיאזפינים משמשים כטיפולים לסיבוך מסכן החיים "סטטוס אפילפטיקוס": 'דיאזפאם' (Diazepam), 'מידזולאם' (Midazolam) ו'לורזפאם' (Lorazepam).

 

אופן פעולה: הבנזודיאזפינים מאיצים את הפעולה של הכימיקל המוחי GABA – מוליך עצבי המעביר אותות בין תאי המוח (נוירונים). מאחר והמסר שמעביר GABA הוא מסר המדכא פעילות, בהפעלתו באמצעות הבנזודיאזפינים לסוגיהם – נגרמת התמתנות השדרים המוחיים. הקולטנים ל-GABA עליהם משפיעים הבנזודיאזפינים הם אותם הקולטנים שמושפעים גם בשתיית אלכוהול ומומלץ שלא לשלב תרופות אלה עם אלכוהול.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? בנזודיאזפינים יעילים בעיקר לטיפול בפרכוסים כלליים אטונים ומיוקלונים ולפרכוסים המאפיינים את תסמונת לנוקס גסטו. לדברי ד"ר פאהום, "הטיפול בבנזודיאזפינים לאפילפסיה לרוב ניתן בכדורים בשילוב תרופות נוספות או בעירוי לווריד בסיבוך מסוג סטטוס אפילפטיקוס".

 

אופן נטילה: בנזודיאזפינים ניתנים ברובם בכדורים-טבליות ולעתים בתמיסה בעירוי לווריד. כאמור, מומלץ שלא לשלב תרופות אלה עם אלכוהול.

 

סל התרופות: התרופות כלולות בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה.

 

תופעות לוואי: בנזודיאזפינים עלולים לגרום לשימוש לרעה ולתלות פיזית ופסיכולוגית. כשהטיפול בבנזודיאזפינים מופסק במהירות ולא בהדרגה לאחר שנלקחו באופן יומי או לאורך זמן ארוך – הדבר עלול לגרום לתסמיני גמילה, בדומה לגמילה מסמים ממכרים אחרים, ולהשפיע על התפקוד ההתנהגותי והקוגניטיבי. תסמיני הגמילה המתונים כוללים מצב רוח ירוד וקשיי שינה. לעתים הפסקה פתאומית לאחר נטילה ממושכת של בנזודיאזפינים עלולה לגרום לאפקט 'ריבאונד' שבא לידי ביטוי בהתעצמות החרדה המקורית ותופעות לוואי נוירולוגיות. 

 

מאחר שלבנזודיאזפינים השפעה מרגיעה על מערכת העצבים המרכזית, הם כרוכים בסיכון מזערי גם לדיכוי נשימתי. לעיתים, שימוש ממושך בתרופות עלול לגרום לשינויים בדפוסי ההתנהגות ולמחשבות טורדניות. לקשישים המטופלים בבנזודיאזפינים מומלץ להיזהר בעת הליכה, כיוון שהתרופות פוגמות בערנות ולעיתים בתיאום תנועות הגוף ומעלות הסיכון למעידות ונפילות.

 

פרלדהיד

 

החומר הפעיל 'פרלדהיד' (Paraldehyde) מהווה את אחת התרופות הוותיקות ביותר ששימשו לטיפול בפרכוסים עוד באמצע המאה ה-19, והוא משתייך לקבוצת האלדהידים (Aldehydes). כיום כמעט ולא נעשה שימוש בתרופה.

 

אופן פעולה: התרופה מדכאת את מערכת העצבים המרכזית.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? כיום התרופה משמשת בעיקר לטיפול בסיבוך מסכן החיים 'סטטוס אפילפטיקוס', ומאחר והיא אינה מדכאת את הנשימה במינונים טיפוליים, בהבדל מהתרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים ודיאזפאם – היא נחשבת לבטוחה יותר.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בזריקה או בכדורים.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. לתרופה עשויה להתלוות תחושת שריפה, ולכן היא ניטלת לרוב עם חלב או מיץ פירות.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות שנלוות לתרופה כוללות שיעול, פריחות, נפיחות וכאבים, וכן סחרחורות, בחילות, הקאות, כאב בטן וריח רע מהפה.

 

תרופות נוגדות פרכוסים מהדור השני

 

ויגבטרין (סברילן)

 

החומר הפעיל 'ויגבטרין' (Vigabatrin) שפותח בשנות השמונים כטיפול לאפילפסיה, משמש כתרופה לסוגים שונים של פרכוסים. התרופה ניתנת כיום בעיקר לילדים עם אפילפסיה. ויגבטרין משווק בישראל בתרופה בשם סברילן (Sabrilan).

 

אופן פעולה: התרופה פועלת על ידי עיכוב בפירוק המוליך העצבי GABA, ובכך משפיעה על עלייה ברמתו במערכת עצבים המרכזית, אולם אינה משפיעה על הקולטנים למוליך זה.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר לטיפול באפילפסיה עמידה, בפרכוסים מוקדיים (פוקאליים), בפרכוסים כלליים משניים ובפרכוסים הקשורים לתסמונת וסט.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. המינון לבוגרים ניתן לרוב תחילה ב-1 גרם בשתי טבליות ליום, ובהמשך מועלה לפי הצורך עד 3 גרם ליום (עד שש טבליות). לילדים המינון מותאם לפי משקל הגוף, לרוב תחילה במינון של 40 מ"ג ליום לכל ק"ג משקל גוף ובהמשך מועלה עד 3 גרם ליום, לפי הצורך. ניתן ליטול את התרופה לפני או אחרי האוכל.

 

סל התרופות: התרופה כלולה כיום בסל הבריאות הממלכתי כקו טיפול שני למטופלים שפיתחו עמידות לתרופות בקו הראשון.

 

תופעות לוואי: כשליש מהמטופלים בתרופה חווים ירידה בראייה ושינויים בשדה הראייה, וכעשירית מהמטופלים מדווחים על ישנוניות ועייפות וכאבי מפרקים. תופעות לוואי שכיחות נוספות כוללות כאבי ראש, עלייה במשקל, רעד, נפיחות, סחרחורת, חוסר תחושה, הפרעות בריכוז ובזיכרון, מצוקה נפשית, סיבוכים במערכת העיכול, הפרעות בדיבור, ירידה בספירת תאי הדם האדומים (אנמיה) ונשירת שיער.

 

אתוסוקסימיד (זרונטין, פטינימיד)

 

החומר הפעיל 'אתוסוקסימיד' (Ethosuximide) מהווה תרופה לאפילפסיה, המשתייכת במבנה הכימי לקבוצת החומרים הסוכינימידים (Succinimides). אתוסוקסימיד משווק בישראל בתרופות זרונטין (Zarontin) ופטינימיד (Petinimid).

 

אופן פעולה: התרופה חוסמת תעלות סידן ואולי גם תעלות נוספות בתאי מערכת העצבים המרכזית.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה יעילה בעיקר לטיפול בפרכוסים כלליים ניתוקיים ובייחוד בקרב ילדים, לעתים כתרופה בודדת ולעתים בשילוב עם חומצה ולפרואית.

 

אופן נטילה: זרונטין ניתנת בכמוסות ובסירופ.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. לרוב כטיפול בפרכוסים, המינון לבוגרים וילדים מגיל שש ומעלה ניתן תחילה ב-500 מ"ג פעם ביום, ובהמשך מועלה לפי הצורך. לילדים בגילי 6-3 ניתן לרוב מינון התחלתי של 250 מ"ד ליום, ולפעוטות עד גיל 3 המינון מותאם על ידי הרופא.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי העיקריות שנקשרות לתרופה כוללות כאבי בטן, כאבי ראש, עייפות, אובדן תיאבון ושלשולים וירידה במשקל. כמו כן, התרופה עשויה להוביל לשיבושים בספירת הדם, הפרעות בתפקודי כבד והכליות והפרעות תנועה.

 

למוטריג'ין (למוג'ין, למיקטל, למודקס)

 

החומר הפעיל 'למוטריג'ין' (Lamotrigine) משמש לטיפול באפילפסיה ובהפרעה דו קוטבית, ולפי עדויות ממחקרים גם עשוי להשפיע לטובה על מצב הרוח, ולעתים נעשה בתרופה שימוש גם כטיפול בבוגרים עם מצבים פסיכיאטריים כגון הפרעה דו קוטבית.

 

למוטריג'ין משווק בישראל בתרופות למוג'ין (Lamogine), למיקטל (Lamictal) ולמודקס (Lamodex).

 

אופן פעולה: אופן הפעולה של למוטריג'ין אינו ברור לאשורו, ולמרות ההערכה כי התרופה פועלת לחסימת תעלות נתרן בתאי מערכת העצבים המרכזית, תופעות הלוואי של התרופה מעידות על מנגנון אחר/ נוסף מעבר לכך שטרם התבהר במלואו. התרופה משתייכת לקבוצת הטריאזינים (Triazines).

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר כקו ראשון לפרכוסים כלליים טונים-קלונים שהם השכיחים ביותר במחלת האפילפסיה. התרופה משמשת גם להתקפים מוקדיים ולהתקפים שמתבטאים בתסמונת לנוקס גסטו.

 

אופן נטילה: התרופות המכילות למוטריג'ין משווקות בטבליות לעיסות/ מסיסות במינונים שונים.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד, ומשתנה בהתאם לסוג התרופות הנוספות לאפילפסיה שהמטופל נוטל.

 

סל התרופות: החל מפברואר 2021, התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה כקו טיפול ראשון (בעבר ניתנה רק כקו טיפול שני במצבים בהם המטופל אינו מאוזן תחת טיפול בתרופות קו ראשון כגון חומצה ולפרואית, קרבמזאפין, פניטואין ופרימידון ממשפחת הברביטורטים).

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות מאוד של התרופה כוללות כאבי ראש ופריחה בעור, ותופעות לוואי שכיחות כוללות תוקפנות או רגזנות, ישנוניות או נמנום, סחרחורת, רעידות, נדודי שינה, תחושת אי שקט, שלשול, יובש בפה, בחילות או הקאות, תחושת עייפות, כאבי גב וכאבי מפרקים.

 

טופירמאט (טופמקס, טופיתרים)

 

החומר הפעיל 'טופירמאט' (Topiramate) משמש לטיפול באפילפסיה החל משנת 1997, וכן לטיפול במיגרנות. טופירמאט מהווה תרופה לאפילפסיה מקבוצת 'נגזרות הפרוקטוז' (Fructose Derivatives) בשל המבנה הכימי שמהווה נגזרת לסוכר הפרוקטוז ומשווק בישראל בתרופות טופמקס (Topamax) וטופיתרים (Topitrim).

 

אופן פעולה: המבנה הכימי של התרופה חריג בהשוואה לתרופות אחרות לאפילפסיה. לפי עבודות, התרופה משפיעה על חסימה של תעלות נתרן מגודרות מתח, וכן מעכבת שחרור של חומצה גלוטמית בגוף. כמדכאת פעילות חשמלית, מחקרים הדגימו כי התרופה מאפשרת גם לבטל את ההשפעות של טיפולים הניתנים לחולים פסיכיאטריים קשים בנזעי חשמל. בספרות המקצועית מתוארים מנגנונים ביולוגיים נוספים של התרופה.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר כקו ראשון  לפרכוסים כלליים טונים-קלונים שהם השכיחים ביותר במחלת האפילפסיה. כמו כן, לילדים התרופה משמשת לטיפול בהתקפים על רקע תסמונת לנוקס גסטו.

 

אופן נטילה: טופמקס וטופיתרים ניתנות בטבליות וכן בטבליות מסיסות בלשון.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. המינון לבוגרים הוא לרוב בשלב ההתחלתי 50-25 מ"ג פעם ביום, ובהמשך מועלה לפי הצורך, לרוב עד 400 מ"ג ביום במספר מנות. לילדים מינון התרופה מותאם לפי משקל הגוף, הגיל ותרופות נוספות שהילד נוטל לאפילפסיה.

 

סל התרופות: החל מפברואר 2021, התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה כקו טיפול ראשון (בעבר ניתנה כקו טיפול שני במצבים בהם המטופל אינו מאוזן תחת טיפול בתרופות קו ראשון כגון חומצה ולפרואית, קרבמזאפין, פניטואין ופרימידון ממשפחת הברביטורטים).

 

הטיפול בתרופה טופירמאט בטבליות מסיסות בלשון מוגבל בסל למטופלים עד גיל שש או מטופלים המתקשים בבליעה בלבד.

 

תופעות לוואי: בין תופעות הלוואי שנקשרו לתרופה נמנים כאבי ראש, בחילות, נמנום, שלשולים, סחרחורות, זמזום באוזן, תשישות, כאבי בטן, תסמיני דיכאון, עקצוץ, בלבול, חולשה, עצבנות, שינויים במצב הרוח ובעיות בזיכרון. התרופה גם נקשרה לסיבוכים חריגים בראייה.

 

גבאפנטין (נאורונטין, גאבאפנטין טבע, גבאפנטין אינובמד)

 

החומר הפעיל 'גבאפנטין' (Gabapentin) משמש כטיפול לאפילפסיה, ויתרונו המרכזי בהשוואה לתרופות אחרות במיעוט השפעות של תגובות בין תרופתיות אצל חולים שנדרשים ליטול תרופות נוספות, לרבות למחלות כרוניות.

 

התרופה משמשת גם לטיפול בכאב נוירופטי ממקור עצבי, לרבות לטיפול בנוירופתיה סוכרתית ומשווקת בישראל בתרופות גבאפנטין טבע (Gabapentin Teva), נאורונטין (Neurontin) וגבאפנטין אינובמד (Gabapentin Inovamed).

 

אופן פעולה: גבאפנטין משמשת בעקיפין כחוסמת של תעלות הסידן בתאי העצב במערכת העצבים המרכזית, והיא משפעלת תעלות אשלגן מגודרות מתח – אם כי ההערכות כי פעילות זו אינה משמעותית בהשפעות התרפויטיות של גבאפנטין. למרות שמו של החומר 'גבאפנטין' – אין לו קשר להשפעה כלשהי על המוליך העצבי GABA או על קולטנים של מוליך זה.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר לפרכוסים מוקדיים (פוקאליים), ונמצא כי הוא אינו יעיל לפרכוסים כלליים.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בכמוסות/ קפסולות.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. לרוב המינון ההתחלתי נע בין 900-300 מ"ג ליום, ובהמשך מועלה בהדרגה לפי הצורך עד ל-3,600 מ"ג ליום המחולקים לשלוש מנות נפרדות.

 

סל התרופות: החל מפברואר 2021, התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה כקו טיפול ראשון (בעבר ניתנה רק כקו טיפול שני במצבים בהם המטופל אינו מאוזן תחת טיפול בתרופות קו ראשון כגון חומצה ולפרואית, קרבמזאפין, פניטואין ופרימידון ממשפחת הברביטורטים).

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות מאוד שנקשרו לתרופה כוללים זיהומים ויראליים, נמנום, סחרחורות, עייפות וחוסר קואורדינציה. תופעות לוואי שכיחות שנקשרו לתרופה כוללות זיהומים בדרכי הנשימה ודלקת ריאות, זיהומים בדרכי השתן, דלקות אוזניים, ספירה נמוכה של תאי דם לבנים, תיאבון מוגבר, שינויים במצב הרוח – לרבות חרדה, דיכאון, כעס ובלבול, לחץ דם גבוה, סיבוכים בדרכי העיכול, יובש בפה, כאבי שרירים, כאבי מפרקים וכאבי גב, עקצוץ, אקנה והתנפחות הפנים ופגיעה בתפקוד המיני בקרב גברים.

 

לבטיראצטם (קפרה, לוותרים, לוובון, לבטיראצטם דקסל)

 

החומר הפעיל 'לבטיראצטם' (Levetiracetam) הוא נוגד פרכוסים מהדור החדש שמשווק כתרופה לאפילפסיה משנת 1999, וכיום מהווה אחת מהתרופות הפופולאריות בעולם.

 

התרופה משתייכת לקבוצת התרופות לאפילפסיה המכונות 'פירולידינים' (Pyrrolidines). ומשווקת בישראל בתרופה קפרה (Keppra), לוותרים (Levetrim), לוובון (Levebon), לבטיראצטם דקסל (Levetiracetam Dexcel), לבטיראצטם אלטן (Levetiracetam Altan).

 

אופן פעולה: מנגנון הפעולה של לבטיראצטם אינו ברור, ונמצא כי הוא אינו פועל כמו נוגדי הפרכוסים הקלאסיים – אינו משפיע על חסימת תעלות הסידן או על המוליך העצבי GABA. בעבודות נמצא כי התרופה משפיעה על דיכוי תעלות הסידן בתאי מערכת העצבים, וכן נקשרת לחלבון השלפוחית הסינפטית (SV2A) – אברון בקצוות תאי העצב בו מצויים המוליכים העצביים השונים.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר לפרכוסים ממוקדים (פוקאליים) ולפרכוסים כלליים מסוג טונים-קלונים ומיוקלונים. טווח התרופה נרחב, בדומה לתרופה למוטריג'ין.

 

אופן נטילה: בטבליות לפה או בתמיסה להזרקה לווריד.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. התרופה ניטלת בשתי מנות ביום (בבוקר ובערב), כשהמינון משתנה בהתאם לגיל, סוג הפרכוס שממנו סובל המטופל ותרופות נוספות המשמשות לאפילפסיה, לרוב עד 3,000 מ"ג ליום.

 

סל התרופות: החל מפברואר 2021, התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה כקו טיפול ראשון (בעבר ניתנה רק במצבים בהם המטופל אינו מאוזן תחת טיפול בתרופות קו ראשון כגון חומצה ולפרואית, קרבמזאפין, פניטואין ופרימידון ממשפחת הברביטורטים).

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות מאוד שנקשרו לתרופה כוללות דלקת באף ובלוע, ישנוניות וכאב ראש. תופעות לוואי שכיחות כוללות חוסר תיאבון, הפרעות במצב הרוח לרבות דיכאון, חרדה, נדודי שינה, עצבנות, אי שקט, עוויתות, סחרחורות והפרעות בשיווי המשקל, שיעול, סיבוכים במערכת העיכול לרבות כאבי בטן, בחילות, הקאות ושלשולים, פריחה וחולשה ועייפות.

 

אוקסקרבזפין (טרילפטין, טרילפטל, טרקספין)

 

החומר הפעיל 'אוקסקרבזפין' (Oxcarbazepine) מהווה תרופה נוגדת פרכוסים הניתנת כטיפול יחיד או בשילוב עם תרופות נוספות החל למשנת 1990, ובנוסף משמשת לטיפול בהפרעה דו קוטבית.

 

אוקסקרבזפין היא תרופה לאפילפסיה מקבוצת הקרבוקסמידים (Carboxamides) המאופיינת במבנה הכימי בקשרים אמידים משווקת בישראל בשמות טרילפטין (Trileptin), טרילפטל (Trileptal) וטרקספין (Trexapin).

 

אופן פעולה: במבנה הכימי, אוקסקרבזפין הוא נגזרת של התרופה קרבזמפין המשמשת אף היא לטיפול באפילפסיה. בפעילותה, התרופה חוסמת תעלות נתרן בתאי מערכת העצבים באופן שמייצב את התאים ומדכא שיגור חזרתי של מוליכים עצביים, וכך מונעת התקפי פרכוסים.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת לטיפול בפרכוסים מוקדיים (פוקאליים) פשוטים או מורכבים, בדומה לתרופה קאברמאזפין, וכן לטיפול בפרכוסים כלליים טונים-קלונים.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות לפה.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. המינון משתנה בהתאם לגיל, טיפולים תרופתיים אחרים שהמטופל נוטל, האם המטופל החל טיפול בתרופה זו או שהיא מוחלפת אחרי ניסיון בתרופה אחרת ואצל ילדים בהתאם למשקל גוף. המינון המקסימלי הוא לרוב עד 2,400 מ"ג ליום לבוגריםם ומתבגרים מגיל 16 ועד 1,800 ליום לילדים ומתבגרים בגילי 16-6.

 

סל התרופות: החל מפברואר 2021, התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה כקו טיפול ראשון (בעבר ניתנה רק במצבים בהם המטופל אינו מאוזן תחת טיפול בתרופות קו ראשון כגון חומצה ולפרואית, קרבמזאפין, פניטואין ופרימידון ממשפחת הברביטורטים).

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר שנלוות לתרופה, המופיעות בקרב מעל לעשירית מהמטופלים, כוללות עייפות, כאבי ראש, נמנום, סחרחורת, בחילות, הקאות וראייה כפולה. תופעות לוואי שכיחות בקרב כ-1% עד 10% מהמטופלים כוללות עלייה במשקל, שלשול, עצירות, כאב בטן, הפרעות בראייה, ראייה מעורפלת, אקנה, נשירת שיער, חולשה, הפרעות בזיכרון וחוסר מנוחה גופני (אגיטציות).

 

פלבמט

 

החומר הפעיל 'פלבמט' (Felbamate) אושר בשנת 1993 לטיפול באפילפסיה, ומשמש לרוב כקו טיפול מתקדם ובשילוב עם תרופות נוספות.

 

אופן פעולה: לפי מחקרים, לתרופה מנגנון משולב שמשפיע הן על קולטנים למוליך העצבי GABA והן על חסימת קולטני הגולטמט NMDA בתאי העצבים במוח, אם כי השפעת חסימת קולטני NMDA על מהלך אפילפסיה עדיין לא הוכחה לחלוטין ושנויה במחלוקת.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? פלבמט משמשת לטיפול בפרכוסים מוקדיים בגיל המבוגר ולטיפול בפרכוסים כלליים ומוקדיים שמאפיינים את תסמונת לנוקס גסטו בגילי הילדות.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. לבוגרים ומתבגרים מגיל 14 המינון ההתחלתי הוא לרוב 1200 מ"ג ליום ב-4-3 מנות, ובהמשך מועלה בהדרגה לפי הצורך עד 3,600 מ"ג ליום. לילדים המינון מותאם לפי משקל הגוף.

 

סל התרופות: התרופה אינה רשומה בישראל מאז שנות ה-90 ולכן אינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות של התרופה כוללות ירידה במשקל, הקאות, הפרעות שינה, בחילות, סחרחורת, ישנוניות, כאבי ראש, ראייה כפולה ושינויים בחוש הטעם. התרופה עלולה לגרום להפרעות בתפקודי הכבד, אנמיה ומחשבות אובדניות.

 

מסוקסימיד (פטינוטין)

 

החומר הפעיל 'מסוקסימיד' (Mesuximide) מהווה תרופה לאפילפסיה המשתייכת במבנה הכימי לקבוצת החומרים הסוכינימידים (Succinimides). מסוקסימיד משווק בישראל בתרופה פטינוטין (Petinutin), ונכון להיום כמעט ולא נעשה בה שימוש.

 

אופן פעולה: התרופה פועלת לדיכוי מערכת העצבים המרכזית במנגנון פעולה הדומה לתרופה אתוסוקסימיד שמשתייכת לאותה קבוצה כימית.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר לטיפול בפרכוסי ניתוק ובפרכוסים המשפיעים על הפעילות הפסיכומוטורית שנמצא כי הם עמידים לתרופות אחרות.

 

אופן נטילה: פטינוטין ניתנת בכמוסות.

 

סל התרופות: התרופה אינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי הנפוצות שנקשרות לתרופה כוללות בעיות בהליכה, סחרחורות, ישנוניות, בחילות והקאות, וישנם דיווחים חריגים על חוסר תיאבון, ירידה במשקל, תוקפנות, דיכאון, רגזנות, עצבנות, חרדה, חוסר מנוחה, חוסר ריכוז, טשטוש ראייה, רגישות לאור, שיהוקים, כאבי בטן, עצירות, שלשול, פריחה בעור, שינויים בצבע השתן וחום גבוה.

 

תרופות נוגדות פרכוסים מהדור השלישי

 

התרופות החדשות נוגדות הפרכוסים מהדור השלישי, שרובן החלו את תהליך הפיתוח לאחר שנת 2000, לרוב בעלות תופעות לוואי פחותות (פרופיל בטיחות משופר) ולכן לרוב גם מעלות את שביעות הרצון של המטופלים.

 

פרמפנל (פייקומפה)

 

החומר הפעיל 'פרמפנל' (Perampanel) אושר בשנת 2012 כתרופה לאפילפסיה, והוא מהווה את התרופה הראשונה למחלה ממשפחת האנטגוניסטים הסלקטיביים לקולטנים מסוג AMPA. התרופה משווקת בישראל בשם פייקומפה (Fycompa).

 

אופן פעולה: לפייקומפה מנגנון פעולה ייחודי - התרופה מדכאת קולטנים לגלוקומט מסוג AMPA ובכך מובילה לדיכוי הפעילות המוגברת במערכת העצבים המרכזית שמאפיינת פרכוסים.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר לטיפול בהתקפים מוקדיים (פוקאליים) והתקפים כלליים טונים-קלונים.

 

אופן נטילה: פייקומפה ניתנת בטבליות במינונים שונים, 2 עד 12 מ"ג, באופן המאפשר נטילת כדור אחד ביום בלבד.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. לרוב המנה ההתחלתית של התרופה היא 2 מ"ג פעם ביום לפני השינה, ובהמשך מועלה המינון בהדרגה לפי הצורך ובמשך מספר שבועות עד למינון של 12-4 מ"ג ליום.

 

סל התרופות: החל מפברואר 2021, התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי כטיפול מתקדם לאפילפסיה לאחר מיצוי טיפול בשתי תרופות קודמות לפחות. כמו כן, תנאי הסל הגבילו בעבר את מתן התרופה באופן שאינו מאפשר טיפול מקביל במספר תרופות מהדור החדש: לקוזאמיד, בריוואראצטאם, ופרמפנל – אולם מגבלה זו הוסרה במסגרת הרחבת סל הבריאות בפברואר 2021.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר שנקשרות לתרופה בקרב מעל לעשירית מהמשתמשים כוללות סחרחורות וישנוניות. תופעות לוואי שכיחות שמופיעות בקרב 1% עד 10% מהמשתמשים בתרופות כוללות עלייה או ירידה בתיאבון, עלייה במשקל, מצבי רוח – לרבות תוקפנות, כעס ועצבנות, הפרעות בשיווי המשקל, קשיים בהליכה, דיבור איטי, הפרעות ראייה – ראייה מעורפלת או ראייה כפולה, בחילות, כאבי גב, עייפות ונפילות. לתרופה אזהרה מפני סיבוך נדיר של עלייה בסיכון למחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית.

 

מחקר מספרד שפורסם באוקטובר 2016 בכתבי העת Epilepsy & Behavior ו-Epilepsy & Behavior Case Reports מצא כי התרופה אינה פוגעת באיכות השינה בקרב בוגרים המטופלים בה. מחקר נוסף של צוות בינלאומי שפורסם ביולי 2016 בכתב העת Epilepsia מצא כי היא גם אינה פוגעת בתפקוד הקוגניטיבי של מטופלים מתבגרים, בהשוואה לטיפול דמה.

 

בריוואראצטאם (בריביאקט)

 

החומר הפעיל 'בריוואראצטאם' (Brivaracetam) מהווה כימיקל אנלוג לחומר הפעיל לבטיראצטם המשמש כתרופה לאפילפסיה למטופלים מעל גיל 4.

 

במבנה הכימי, התרופה משתייכת לקבוצת התרופות לאפילפסיה המכונות 'פירולידינים' (Pyrrolidines). התרופה משווקת בישראל בשם בריביאקט (Briviact).

 

אופן פעולה: לפי מחקרים, התרופה נקשרת לחלבון השלפוחית הסינפטית (SV2A) – אברון בקצוות תאי העצב בו מצויים המוליכים העצביים השונים. התרופה מובילה לדיכוי בשחרור מוגבר של מוליכים עצביים במהלך התקף פרכוסי.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר לטיפול בפרכוסים מוקדיים (פוקאליים) עם או ללא ביטוי משני כללי, לרוב בשילוב עם תרופות נוגדות פרכוסים נוספות.

 

אופן נטילה: בריביאקט ניתנת בטבליות ובתמיסה להזרקה.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. התרופה ניטלת בשתי מנות (בבוקר ובערב), במינון מקובל שבין 100-25 מ"ג פעמיים ביום, ולילדים ומתבגרים השוקלים עד 50 ק"ג במינון של 2-0.5 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף, פעמיים ביום.

 

סל התרופות: החל מפברואר 2021, התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי כטיפול מתקדם לאפילפסיה לאחר מיצוי טיפול בשתי תרופות קודמות לפחות. כמו כן, תנאי הסל הגבילו בעבר את מתן התרופה באופן שאינו מאפשר טיפול מקביל במספר תרופות מהדור החדש: לקוזאמיד, בריוואראצטאם, ופרמפנל – אולם מגבלה זו הוסרה במסגרת הרחבת סל הבריאות בפברואר 2021.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר שקשורות לתרופה אשר מופיעות בקרב מעל לעשירית מהמטופלים, הן ישנוניות וסחרחורת. תופעות הלוואי השכיחות המופיעות בשכיחות של 1% עד 10% מהמטופלים כוללות זיהום בנגיף השפעת, עייפות מוגברת, סחרחורות, תסמינים במערכת העיכול (בחילות, הקאות, שלשולים), מצבים נפשיים – לרבות חרדה ודיכאון ונדודי שינה (אינסומניה), זיהומים באף ובגרון וירידה בתיאבון. 

 

לקוזאמיד (וימפט, לקוסמיד טבע)

 

החומר הפעיל 'לקוזאמיד'/ 'לקוסאמיד' (Lacosamide) משמש לטיפול באפילפסיה ובנוירופתיה סוכרתית. התרופה משווקת בישראל בשמות וימפט (Vimpat) ולקוסמיד טבע (Lacosamide Teva).

 

אופן פעולה: לקוזאמיד היא חומצת אמינו שפועלת בדומה לתרופות נוספות נוגדות פרכוסים לדיכוי תעלות הנתרן בתאי העצבים, ולמעשה משביתה מפעולתן תעלות נתרן מגודרות מתח, מה שמוביל לירידה בפוטנציאל שיגור המוליכים העצביים מתאי העצב ולמניעת פרכוסים.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? התרופה משמשת בעיקר לטיפול בפרכוסים מוקדיים (פוקאליים).

 

אופן נטילה: וימפאט ולקוסמיד-טבע ניתנות בטבליות במינונים שונים. וימפאט גם ניתנת בהזרקה.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. המינון בטבליות לבוגרים וילדים השוקלים 50 ק"ג ומעלה ניתן כטיפול יחיד תחילה במינון של 100-50 מ"ג, פעמיים ביום, ובהמשך מועלה לפי הצורך עד למינון של 300-100 מ"ג, פעמיים ביום. בשילוב עם תרופות אחרות מינון התרופה עשוי לעלות בהדרגה עד 200 מ"ג, פעמיים ביום. לילדים השוקלים עד 50 ק"ג המינון מותאם לפי משקל הגוף.

 

סל התרופות: החל מפברואר 2021, התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי כטיפול לאפילפסיה כקו טיפול ראשון (בעבר ניתנה רק כקו טיפול מתקדם). כמו כן, תנאי הסל הגבילו בעבר את מתן התרופה באופן שאינו מאפשר טיפול מקביל במספר תרופות מהדור החדש: לקוזאמיד, בריוואראצטאם, ופרמפנל – אולם מגבלה זו הוסרה במסגרת הרחבת סל הבריאות בפברואר 2021.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות ביותר שנקשרות לתרופה בשכיחות של מעל לעשירית מהמטופלים בה, כוללות כאב ראש, בחילות, סחרחורת וראייה כפולה (דיפלופיה). תופעות לוואי שכיחות בקרב 1% עד 10% מהמטופלים כוללות הפרעות בשיווי משקל ובקואורדינציה, רעד, עקצוץ, התכווצויות שרירים, בלבול והפרעות זיכרון, תנועות עיניים מהירות בלתי נשלטות (ניסטגמוס) וטשטוש ראייה, סחרחורות, סיבוכים במערכת העיכול (לרבות בחילות, הקאות ושלשולים), ירידה בריכוז, צפצופים באוזניים, דיכאון, עצבנות, הפרעות שינה, ישנוניות, עייפות, פריחה וגרד.

 

רופינמיד (אינובלון)

 

החומר הפעיל 'רופינמיד' (Rufinamide) אושר בשנת 2008 כטיפול לאפילפסיה. רופינמיד משווק בישראל בתרופה אינובלון (Inovelon).

 

אופן פעולה: מנגנון הפעולה של רופינמיד אינו ברור, ואחת ההערכות כי היא מכוונת כנגד תעלות נתרן מגודרות מתח בתאי מערכת העצבים המרכזית, שמהוות יעד לתרופות נוספות לטיפול באפילפסיה.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? אינובלון משמשת בעיקר לטיפול בפרכוסים המאפיינים את תסמונת לנוקס גסטו מגיל שנה ומעלה.

 

פוקאל

 

אופן נטילה: התרופה ניטלת בטבליות.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד. התרופה ניתנת בטבליות, פעמיים ביום, כאשר לבוגרים וילדים השוקלים מעל 30 ק"ג מותאם לרוב מינון התחלתי בשתי מנות במינון 200 מ"ג, ולפי הצורך מועלה המינון בהדרגה ב-400 מ"ג, לרוב כל יומיים ובהתאם למשקל הגוף ,ועד למינון מקסימאלי של 3,200 מ"ג ביום. לילדים מגיל 4 ששוקלים עד 30 ק"ג המינון מועלה לפי הצורך עד למינון מקסימלי של 1,000 מ"ג או 600 מ"ג – במקרה של שילוב עם חומצה ולפרואית. יש ליטול את התרופה עם האוכל.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי כטיפול משלים בתסמונת לנוקס גסטו.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי המיוחסות לתרופה בשכיחות גבוהה כוללות סחרחורות, נמנום ועייפות, כאבי ראש, בחילות והקאות. תופעות לוואי בשכיחות נמוכה כוללות הפרעות במערכת העצבים (לרבות קשיים בהליכה, הפרעות בתנועה ועוויתות), סיבוכים במערכת העיכול (לרבות כאבי בטן, עצירות, ירידה בתיאבון ואובדן משקל), זיהומים (שפעת וזיהומים באוזניים ובבית החזה), דימום מהאף, כאבי גב וכאבי מחזור.

 

תרופות נוספות

 

אצטזולמיד (אורמוקס)

 

החומר הפעיל 'אצטזולמיד' (Acetazolamide) משמש לטיפול באפילפסיה ובמקביל להתוויות רפואיות נוספות. אצטזולמיד אינו תרופה "קלאסית" לאפילפסיה, ולמעשה מהווה תרופה מקבוצת המשתנים המשמשת גם לטיפול ביתר לחץ דם, ומשתייכת בהרכבה הכימי לקבוצת הסולפונאמידים הקרויה בעגה העממית "סולפה" – קבוצת תרופות בעלות מבנה אופייני. אצטזולמיד משווק בישראל בתרופה אורמוקס (Uramox).

 

אופן פעולה: בפעילותה הביולוגית, התרופה אצטזולמיד גורמת להצטברות חומצה פחמתית (H2CO3) בדם. כמו כן, התרופה משתייכת לקבוצת התרופות המדכאות את פעילות האנזים 'קרבוניק אנהידראז' (CA).

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? השימוש בתרופה לטיפול באפילפסיה מועט. אצטזולמיד יעילה בעיקר לטיפול בפרכוסים המאפיינים אפילפסיה ויסתית – כשהפרכוסים מתפתחים סביב אי יציבות הורמונאלית שמאפיינת את המחזור החודשי של האישה.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות.

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד, וכטיפול באפילפסיה לרוב נע סביב 30-8 מ"ג ליום לכל ק"ג משקל גוף.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה.

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות המיוחסות לתרופה כוללות צפצופים באוזניים, אובדן תיאבון, הקאות ועייפות מוגברת. כמו כן התרופה נקשרה לכאבי ראש, שלשולים, בחילות או הקאות, איבוד תיאבון, צמא, טעם מתכתי בפה, סחרחורת, איבוד שליטה מלאה על הידיים או הרגליים, הסמקה, עלייה בתדירות מתן השתן, עייפות או עצבנות, תחושה של התרגשות יתר, הרגשת קהות או עקצוץ באצבעות הידיים או הרגליים, או תחושת קור בגפיים, מצבי רוח – לרבות דיכאון, ישנוניות או בלבול, פגיעה בתפקוד ובחשק המיני ורמות נמוכות של אשלגן ונתרן בדם.

 

פירידוקסין

 

החומר הפעיל 'פירידוקסין' (Pyridoxine) מהווה נגזרת של ויטמין B6, ומשמש גם לטיפול בסוגים מסוימים של אפילפסיה, אנמיה והפרעות מטבוליות.

 

הטיפול ניתן לילדים שמאובחנים עם אפילפסיה-תלויית פירידוקסין (Pyridoxine-dependent epilepsy) – מצב רפואי נדיר שמתפתח בילדות המוקדמת, בינקות ולעתים אף בשלב העוברי, המתבטא בפרכוסים שנמשכים מספר דקות ("סטטוס אפילפטיקוס") שאינם מגיבים לטיפולים תרופתיים מקובלים, אלא רק לפירידוקסין. מטופלים אלה נדרשים למינונים גבוהים של פירידוקסין ליום כטיפול מציל חיים. המדובר בתופעה נדירה שתועדה בקרב מעל למאה מטופלים בספרות הרפואית, ושכיחותה נאמדת באחד לכל 100,000 עד 700,000 איש, ומקורה גנטי – במוטציה בגן ALDH7A1.

 

בישראל פירידוקסין משווק במספר תרופות, לרבות בי-סיקס (B-SIX), דיקלקטין (Diclectin), טריבמין (Tribemin), סולוביט (Soluvit), סרנוויט (Cernevit) וקלמנרבין (Kalmanervin).

 

אופן פעולה: הטיפולים הם למעשה תוסף ויטמין B6 שלפי הערכות מסייע אצל אנשים עם התסמונת לאיזון הפעילות החשמלית המוחית.

 

לאלו פרכוסים התרופה יעילה? לאנשים עם אפילפסיה תלויית פירודוקסין.

 

אופן נטילה: הטיפול ניתן דרך הפה כטיפול מונע או בתמיסה באינפוזיה כטיפול בהתקפי "סטטוס אפילפטיקוס".

 

המינון מותאם על ידי הרופא בלבד, לרוב ב-2 מנות לפני השינה ועד 4 מנות לאורך היום.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול באפילפסיה תלוית פירידוקסין.

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי אפשריות של מינונים גבוהים מדי של פירידוקסין כוללות כאבי ראש, עייפות, נמנום ונוירופתיה פריפרית שמתבטאת בהפרעות בקואורדינציה וחוסר תחושת מגע, טמפרטורה וויברציה.

 

קנאביס רפואי

 

לצד התרופות לטיפול באפילפסיה, בשנים האחרונות גובר השימוש גם בקנאביס רפואי – שהוכח במחקרים כמועיל לשליטה בפרכוסים ומניעתם אצל חולים מסוימים ובכללם גם אנשים עם תסמונות אפילפטיות ספציפיות וילדים עם אפילפסיה בלתי נשלטת.

 

כשמאובחנת אפילפסיה רפרקטורית העמידה לטיפול תרופתי – הרופאים מנסים תחילה טיפול בקנאביס באמצעות תפרחות/ שמן, לפני המעבר לניתוחים וטיפולים נוספים (למשל באמצעות הקוצב הווגאלי).

 

לדברי ד"ר פאהום, "הטיפול בקנאביס מועיל בעיקר לבוגרים עם פרכוסים כלליים ולילדים עם פרכוסים כלליים או מוקדיים. חשוב לזכור כי טיפול זה לא עבר אישור רלוגטורי, ולא מדובר בתרופה, אלא בחומר שמהווה תמצית צמחית שאינו מכיל מולקולות מדויקות, ומהווה טיפול תומך ולא טיפול פרמקולוגי קלאסי".

 

בישראל חולי אפילפסיה בוגרים זכאים לאישור לקנביס רפואי במידה ואובחנו כחולי אפילפסיה קשה לפחות שנתיים הסובלים מהפרעה תפקודית משמעותית המלווה בפרכוסים שגורמים למוגבלות, כולל התקפים כלליים קלונים, התקפים מוקדיים מורכבים ונוספים, במידה והם גורמים לסיכון לנפילות וחבלות, ובתנאי שהאפילפסיה עמידה לטיפול, לאחר כשלון של לפחות ארבע תרופות נוגדות פרכוסים הניתנות לבדן או במשולב, וכשתדירות ההתקפים היא לפחות התקף אחד לחודש תוך טיפול תרופתי מתועד.

 

זכאים לטיפול גם קטינים הסובלים מאפילפסיה קשה בלתי נשלטת, לאחר כשלון טיפולים מקובלים בלפחות ארבע תרופות/ טיפולים, ובכללם עמידות או אי הצלחה באחד או יותר מהבאים: דיאטה קטוגנית, קוצב וגאלי ו/או ניתוח.

 

בפברואר 2021 הוכנסה לסל הבריאות הממלכתי בישראל תרופה המופקת בעיקרה מהחומר הפעיל CBD המצוי בקנאביס – אפידיולקס, וזאת כקו טיפול חמישי ומעלה למטופלים עם התסמונות האפילפטיות דרווה, לנוקס-גסטו וטרשת גבשושית מורכבת (TSC).

 

עוד על קנאביס רפואי

 

ד"ר פיראס פאהום הוא מנהל השירות לאפילפסיה ו-EEG במערך הנוירולוגי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב)

 

עדכון אחרון: יוני 2021

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: