לאחרונה אני מרגישה ריקנות כזאת מעצבנת, כאילו אני לא מרגישה כלום, אני עובדת משרה מלאה מחכה שהעבודה תיגמר ואז חוזרת הביתה למיטה ולסרטונים בטלפון ומחכה לשבת ואז בשבת אני משתגעת מהשעמום ואין לי סבלנות לקרוא שום דבר אז אני מחכה ששבת תיגמר אבל בעצם אני לא רוצה שתיגמר כי אז יגיע יום ראשון ואחזור לעבודה שאני גם רק רוצה שתיגמר
ותכלס החלק הכי טוב בשבוע זה השינה ואולי גם האוכל.
אפשר לקרוא לזה דיכאון אבל בתכלס זה פשוט חוסר מוטיבציה ועצלנות. הייתי בדיכאון ובדיכאון לפחות קצת כאב לי והרגשתי משהו ועכשיו אני רק מחכה שהזמן יעבור ואולי כבר עדיף להרגיש כאב
































הי מזדהה נשמע שאת בסוג של ניתוק מרגשות
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוגם לי היו תקופות כאלה,ממש ממש מזדהה, וגם היה לי הרבה פחד מלנסות לעשות משהו שכן ימלא אותי או יעשה לי טוב... אבל לאט לאט זה השתנה, צריך הרבה חמלה ואהבה לעצמינו בתקופות של הריקנות.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה לך
ניסיתי משהו קטן ניסיתי להתחיל לסרוג אבל לא ממש הלך לי בכל מקרה תודה אני צריכה כנראה יותר להתמיד ולא לוותר ככ בקלות
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי יקרה, החברים המקסימים של הקהילה כתבו לך כאן כמה אפשרויות. מתוך מה שכתבת עולים הרבה דברים והייתי שמחה שתכתבי לי כמה זמן את מרגישה ככה?, האם היו תקופות שהרגשת אחרת? תחושה של ריקנות וקשי במוטיבציה לפעמים הם כן סוג של דיכאון... לא כזה עם כאב נוראי אבל כזה שמוציא את הטעם (תרתי משמע מהחיים). אני לא מאמינה בחוסר מוטיבציה וריקנות - אילו מצבים שמגיעים על רקע משהו - יכול הליות שזאת שחיקה?, שמהו בתוך הנפש שלך מבקש להרגיש/לחוות משהו אחר ומאידך אין לך כוחות או ידיעה ברורה איפה להתחיל את השינוי?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני מרגישה ככה כבר כמה חודשים
זה התחיל מפרידה שקרתה בתחילת שנה שנכנסתי לדיכאון והפסקתי ללמוד באוניברסיטה וממש הרגשתי שאין לי טעם לחיים ורציתי למות ככה הייתי חודשיים עד שיום אחד לקחתי כמה כדורים וכתבתי מכתב פרידה ואז אבא שלי ראה שאני מקיעה ויש מלא כדורים בחדר שלי, לפני זה ההורים שלי לא ממש ידעו הם ידעו רק שאני קצת בדיכאון
ואז הגעתי לגהה והייתי שם חודש השתחררתי והייתי בבית בחוסר מעש ועדיין קצת בדיכאון והשעמום עשה לי לא טוב. ואז אחותי התארסה והבטחתי לעצמי ולהורים שלי שאני לא מתאבדת לפחות עד החתונה. אז אני צריכה להעביר את הזמן עד החתונה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואת בטיפול? אם לא - תפני לרופא מתאים!
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי יקרה, קראתי את התגובה שלך לשאלה ששאלתי. אני מקווה שאת כבר נמצאת באישפוז והתחושות הקשות שליוו אותך מוצאות מקום כבוד אחר חוץ מבלב ובראש שלך.
אני מבינה שכל זה התחיל בעקבות פרידה - פרידה לפעמים מכונה "מוות בזעיר אנפין" - ממש כמו "למות קצת".
כנראה שהפרידה אצלך נגעה במקומות עמוקים יותר שאולי אפילו לא היית מודעת להם של חווית דחיה, של נטישה, של כעס, של כישלון - אינני יודעת ממי נפרדת ואיך זה קרה אבל כנראה שמדובר באדם שתפס מקום משמעותי בתוכך והכאב עם המקום שהתפנה יצרו חלל קשה
ומצד שני, זה דווקא מעודד, העובדה שלפני הפרידה כל הדברים האלו לא
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו