היי,
אני מרגיש תשוש מדוכא וחלש מאוד כל הזמן כבר כמה שנים (כביכול ״התרגלתי״)
כל יום כל היום אני חלש וחסר מצב רוח ולא יוצר קשרים עם אנשים למרות שהייתי רוצה אבל הקושי עמוק מידי (אני סגור מאוד)
יש למישהו רעיון לאן אני ממשיך מכאן כדי שלא אמצא את עצמי ממשיך באותה דרך גם עוד שנים נוספות?

שלום,

בהמשך לאשכול הקודם שפתחתי(לפני לא מעט זמן), נפגשתי עם הפסיכיאטר שאבחן אותי עם חרדה מוכללת ודיכאון קליני, שיתפתי אותו במה שעובר עליי ולדעתו אני סובל גם מאוסידי טהור, בעיקר טקסים מחשבתיים.

בנוסף, החלטנו לחזור לטיפול התרופתי הראשון שניסיתי שהוא וולבטרין 150 מג, לוסטרל מחברה אחרת בשם סרנדה הפעם 100 מג, ולוריוון למקרה שיהיה התקף חרדה חזק.

אני כבר קרוב ל-5 שבועות עם המרשם הנ''ל ולא רואה שיפור ואף החמרה בדיכאון ובחרדה, ממש מרגיש שאני חוזר אחורה.

הדבר היחיד שעוזר במעט זה הלוריוון שמרגיע.

אני מרגיש מתח תמידי וחרדה מתמשכת לפעמים בעוצמות גבוהות ולפעמים נמוכות אבל המתח קיים תמיד יחד עם פעילות סימפטטית מוגברת.

תחושות הדיכאון גם משתנות בעוצמתן, המצב רוח ירוד לעיתים קרובות אבל כמו שציינתי לפעמים קל יותר ולפעמים פחות.

המחשבות הטורדניות בעיקר צצות כתגובה לתחושות החרדה והדיכאון שיוצרות עוד חרדה ששוחקת בלופ הזה.

אני אישית חושב שהשורש לכל זה הוא פחד עמוק מאוד מחוסר שליטה שיוצר את האוסידי ואת הרדיפה אחר תחושת הוודאות והאישור העצמי שאני בסדר, ההתעסקות בזה גורמת לחרדה ולאיבוד אנרגיה רב שעם הזמן שוחק ומגביר את תחושת הדיכאון, שוב זו דעתי אבל אין לדעת.

באסה לחזור שוב לתחושת הערך העצמי הנמוך וחוסר הביטחון הזה, מחשבות שאני לא בסדר וכו' בהתאם למיינדסט הדיכאוני-החרדתי.

אשמח לעצות מלימודי ניסיון, האם חוויתם משהו דומה? מה שאני חווה שכיח בהליך הטיפולי? מה עזר לכם?

תודה

אני מדוכא, מתעצבן בשניה, לחוץ, כואב, שבור . אלו החודשיים הכי קשים שהיו לי בחיים ! גם בנחמה הכי גדולה שלי הלכתי כמה צעדים אחורה ( פיתוח גוף ואיגרוף), לא מצליח לעבוד- הראש לא במקום. אני לא יודע מה יש לי ! אני בן אדם חזק ועכשיו מרגיש אחרת לגמרי, כאילו בחודשיים האחרונים היקום בגד בי . איך לצאת מזה?

מָה אָנוּ לוֹמְדִים - מִפָּרָשַׁת פִּנְחָס?

שֶׁהָרַחְמָן – עַל אַכְזָרִים אֵינוֹ חָס.

אָסוּר – שֶׁהַיַּחַס לְחָמָאס יִהְיֶה מְנֻמָּס,

אָסוּר - שֶׁחַיָּל יִהְיֶה מְסֹרָס,

אָסוּר לְהַפְסִיק – עַד שֶׁחָמָאס לְגַמְרֵי מוּבָס.

.

בְּנִגּוּד לְדִבְרֵי קָמָלָה – זֶה מַאֲבָק בֵּין טוֹב לְרַע,

וּבְקָרוֹב – הוּא יֻכְרַע.

אָנוּ בְּאוֹיְבֵנוּ נִירָה – לְלֹא מוֹרָא,

וְנִזְכֹּר – מִי הָיָה לְצִדֵּנוּ בִּשְׁעַת צָרָה.

.

לָךְ יֵשׁ מוּסָר יַחֲסִי – לָנוּ יֵשׁ מוּסָר אֱלוֹקִי,

אֶצְלֵנוּ הוּא מֻשְׁלָם – אֶצְלֵךְ הַמּוּסָר הוּא חֶלְקִי.

אָנוּ נִהְיֶה פֹּה – הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁתִּסְתַּלְּקִי,

וְאָז אַתְּ תְּגַלִּי – שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הוּא זֶה שֶׁבֶּאֱמֶת עֶרְכִּי.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

אוּלַי הַסִּבָּה שֶׁהֵם רוֹאִים אֶת הַמְּצִיאוּת - בְּצוּרָה עֲקֻמָּה,

הִיא כִּי מַעֲרֶכֶת הָעֲרָכִים שֶׁלָּהֶם - פְּגוּמָה?

אִלּוּ יָכֹלְתָּ לְהַחֲלִיף אֶת חַיֶּיךָ – עִם מִישֶׁהוּ אַחֵר בָּעוֹלָם,

בְּמִי הָיִיתָ בּוֹחֵר – מִכֻּלָּם?

הַאִם לְדַעַתְךָ יֵשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה – מִישֶׁהוּ מֻשְׁלָם?

.

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים רוֹצִים לְשַׁנּוֹת אֶת מַזָּלָם,

אַךְ כַּמָּה מֵהֶם מוּכָנִים לְהַקְרִיב אֶת גּוֹרָלָם?

הַדֶּשֶׁא נִרְאֶה יָרֹק יוֹתֵר - אֶצְלָם,

אַךְ אִם אָדָם מְקַבֵּל אֶת הֲנָאָתָם – הוּא מְקַבֵּל גַּם אֶת סִבְלָם.

.

הַאִם יֵשׁ - אָדָם יָשָׁר,

שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיד - שֶׁמֵּהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מְאֻשָּׁר?

זֶה לֹא מְשַׁנֶּה - כַּמָּה הוּא מֻכְשָׁר,

וְאִם עַל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה - הוּא לוֹמֵד וְשָׁר,

מֵהַמֵּמַד הַחוֹמְרִי - זֶה בִּכְלָל לֹא אֶפְשָׁר.

.

וְאוּלַי אִם רַק - הָיִיתָ רוֹאֶה אֶת כֹּל הַתְּמוּנָה,

הָיִיתָ מֵבִין - אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁבְּכֹל דָּבָר טְמוּנָה.

וּפִתְאוֹם הָיְתָה מִתְחַזֶּקֶת בְּךָ - הָאֱמוּנָה,

וְלֹא הָיְתָה לְךָ יוֹתֵר - שׁוּם תְּלוּנָה?

אָז אוּלַי בְּעֶצֶם - מָה שֶׁחָסֵר לְךָ זוֹ הַהֲבָנָה,

עַד כַּמָּה הַחַיִּים - הֵם מַתָּנָה?

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי - תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו - מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

הַאִם יֵשׁ מִישֶׁהוּ - שֶׁתַּחֲלִיף אִתּוֹ אֶת תַּרְמִיל הַמַּשָּׂא,

יַחַד עִם - מַסְלוּל הַמַּסָּע?