מנהלי קהילה



טיפים להתמודדות עם דכאון וחרדה- ציפרלקס
היי לכולם!
אחרי שאני חושבת על זה מ 2018 (7 שנים) אז קיבלתי מרשם ולא השתמשתי בו, לפני חודש התחלתי טיפול עם ציפרלקס. התחלנו מינון ממש נמוך להבנתי- 5 מ"ג, וחייבת להעיד פה שהעניינים השתפרו. היו לי המון חששות, ידעתי שאם אני מתחילה עם תרופות מהסוג הזה אני כנראה אצטרך להמשיך כל החיים, וממש לא רציתי להסתמך על תרופות, והרגשתי שאם אני אעבוד על עצמי, בסוף, המצב ישתפר. ואכן המצב שלי היה סביר עד שפתחתי עסק משלי מלפני שנה וחצי והחרדות פשוט שחקו אותי. הרגשתי שכל דבר מפריע לי, שקשה לי מאוד להתמודד עם דברים רנדומליים שנקלעים בדרכי ושבאופן כללי אני לא ממש על הקו. בנתיים ההתרשמות שלי היא ממש טובה. התחלתי עם תחושה מוזרה בבטן ועייפות, ולאט לאט זה נעלם ומה שאני מרגישה זה שפשוט העליות והמורדות במצב רוח שלי התייצבו, ואני מקבלת מעין בטחון, או רוגע פנימי כזה, דק ועדין, שקשה להסביר אותו. אם פעם הלב שלי היה צונח ארבע פעמים במשך היום והלילה- היום הוא צונח פעם אחת עד בכלל לא צונח (אם אתם מכירים את התחושה, כמו נפילה מגובה). אני מרגישה שלווה בעור שלי. התחושה הזאת היא כל כך זרה לי שאני ממש מרגישה בשטח זר. ואכן לפעמים בבוקר יש לי חרדות מפחידות, כמו בדר"כ, ואז זה עובר עד השעה 11:00 בבוקר, ואת שאר היום אני מבלה בנורמאליות מוזרה. זה כל כך כיף, לא ליפול כל הזמן למעמקים, שקשה לי להסביר את זה. לפעמים אני נזכרת במצוקה היום יומית ששהיתי בה וקצת בא לי לבכות על עצמי. אני מוצאת את עצמי נוהגת באוטו ונהנת קצת מהדרך, או יושבת ועובדת בלי להרגיש התקף לב ולחץ אינסופי שממשיך מהבוקר ועד הערב. הרבה דברים שלא היו לי נעימים, כמו להכנס למיטה בסוף היום, פתאום קצת נעימים. אני מאוד מקווה שזה לא אני משכנעת את עצמי, ושזה באמת ימשיך ככה. שולחת לכם אהבה ורוגע.
אורית זאבי יוגב
ביצועית יקרה, אני גאה בך שאת כותבת את זה. כל כך הרבה אנשים מפחדים מהטיפול התרופתי ובינתיים חיים בשולי החיים, בסבל או בחוסר יכולת להינות. כולנו היינו מעדיפים לחיות ללא טיפול תרופתי. תרופה איננה בונבון משוקולד. יחד עם זאת לפעמים כשהדיכאון והחרדה אינם עוברים ומחבלים באיכות החיים יש בהחלט מקום לשקול טיפול תרופתי. תיקון קטן - זה ממש לא חייב להיות לכל החיים. אנשים רבים נוטלים טיפול תרופתי במהלך משבר או תקופה קשה ובהמשך עם ליווי רפואי מפחיתים את הטיפול התרופתי עד שמסיימים אותו לחלוטין. יהיו אילו שלעולם לא יחזרו להרגשה הרעה שהייתה באותה התקופה שבשלה הם החלו עם הטיפול התרופתי ויהיו כאלו שלמרות טיפול פסיכולוגי ורכישת כלים רלוונטיים להתמודדות עדיין יחוו חרדה או דיכאון ולכן יהי מקום לשקול אם כדאי להמשיך את הטיפול התרופתי על תועלותיו או לסיים אותו והתמודד עם הקשי.... הכל פתוח. מה דעתך?
ביצועית
אני חווה וחוויתי קושי כל הזמן, כל החיים, לכן לדעתי באמת יש מקום למשהו קבוע. ובאמת ניסיתי את כל הטיפולים. ממילא הייתי כל הזמן עם קלונקס וכדורי שינה- זה נהיה טיפול תרופתי ממילא, רק לא אופטימלי. עכשיו כשאני לוקחת אני מרגישה יותר טוב בלי הגלגל הזה-העליות והירידות של לחץ נוראי- ואז תרופה נוגדת חרדה ועייפות והרדמות. מקווה שימשיך ככה, כי זה באמת עוזר.