הפרעות אכילה

אני מיואשת ,

עייפתי מהמלחמה ,

שום דבר לא משתפר ,

באלי להגיד : דיי תוותרו עלי 

תפסיקו להגיד לי שאתם מאמינים בי שאני יכולה ,

זה מכביד ,

ואני כבר גמורה מלנסות שוב ושוב ולא להצליח 

הצטרפתי לקבוצה ואשמח להבין יותר מה הציפיות ומה האפשרויות כאן מבחינת שיתופים ופרסומים 

 אני מרגישה כל כך רע וכל כך לבד 

אני עם דחפים חזקים 

אבל יודעת שאסור לי לעשות אותם כי אם אפעל לפי הדחפים יזרקו אותי מהטיפול 

אבל גם לא יכולה לפנות לאף אחד כי אני מרגישה שאני צריכה יותר מידי עזרה ואני סתם מקשה ומכבידה על אנשים 

אני כל כך אבודה וכל כך לבד 

השעו אותי לשבוע מהבית המאזן. אני שבורה ומאוכזבת ומבואסת ועצובה. אין לי מושג איך אני שורדת את השבוע הזה בחוץ. גם ככה קשה לי עם היציאה לבית ואני שמחתי שאני חוזרת לבית מאזן, למסגרת המוכרת והבטוחה שלי ובסוף אמרו לי לא לבוא.

אני יודעת שאני צריכה להשתדל ולהקפיד על סדר יום אבל פשוט אין לי כח. בא לי לשכב כל השבוע במיטה ולבכות ולא לאכול. בא לי להתדרדר כל השבוע עד שאני יצטרך אשפוז. נמאס לי מהתהליך, במיוחד כשהכל נדפק לי.

אני גם לא יכולה להתלונן להורים שלי כי זו לא אשמתם שאני כלכך דפוקה ורעה שדופקת את עצמי ובאיזשהו מקום גם אותם. 

אני משקשקת מעוד

אני נמצאת בבית מאזן כבר 9 חודשים ומדברים איתי כבר על שחרור. יצאנו לשבת חופשית ומאתמול קשה לי ממש. ראיתי מישהי שאני יודע שהיא גם מתמודדת עם הפרעת אכילה. היא נראתה ממש ממש חולה ובמקום להיבהל ממנה אני פשוט מקנאה בה ברמותתת. לראות אותה טרגר אותי ברמה כזאת שדילגתי על ארוחה כי לא הצלחתי להביא את עצמי לאכול. אני עם דחפים ממש ממש חזקים ועם מחשבות אובדניות ממש חזקות.

אני לא רוצה לכתוב למישהי מהצוות של הבית מאזן כי אני לא רוצה להציק. לספר ליברות אני לא יכולה כי אני לא רוצה לטרגר אף אחת ולמשפחה שלי אני לא רוצה לספר כי אני לא רוצה להבהיל אותם ואנ