אנדומטריוזיס – כל המידע, וההשפעה על הפוריות

אנדומטריוזיס (Endometriosis) היא מחלה גינקולוגית נפוצה הנחשבת למחלה דלקתית מתקדמת (פרוגרסיבית) ורב מערכתית, אשר מתבטאת בנדידה של רקמות רירית הרחם המכונות ברפואה 'אנדומטריום', שבאופן נורמאלי מצפות את הרחם מבפנים, אל מחוץ לרחם ולעבר אזורים בחלל הבטן והאגן.

כשהרקמות צומחות מחוץ לרחם, הן כלואות בגוף ומייצרות כאבים ופגיעות נוספות: רקמות אנדומטריום שמתפתחות בשחלות עלולות לגרום להתפתחות נגעים וציסטות שמכונות 'אנדומטריומות' (Endometriomas), וגם רקמות סמוכות עשויות להפוך למגורות ולייצר הצטלקויות והידבקויות – מה שעשוי להוביל להצמדות איברי המין בינם לבין עצמם ולאגן.

לאנדומטריוזיס תסמינים אופייניים, ובעיקר כאבי וסת חמורים וכאבי אגן סביב זמן הווסת או באופן כרוני, לצדכאבים בזמן או לאחר קיום יחסי מין. לנשים עם אנדומטריוזיס נטייה לפתח גם תסמינים חריגים במערכת העיכול ודרכי השתן, תשישות ומצוקה נפשית – לרבות דיכאון וחרדה. המחלה שכיחה יחסית, ומתמודדים עמה כ-10% מהנשים בגיל הפוריות, בדרגות חומרת שונות.

אנדומטריוזיס עשויה להוביל לבעיות פוריות, ובכללן לפגיעה בתפקוד המיני, בפגיעה במבנה האנטומי של איברי המין הנשיים, פגיעה בתפקוד השחלות והרחם והפרעות בתהליך הביוץ וירידה ביכולת להיכנס להריון. המחלה גם עשויה לגרום לסיבוכים רפואיים ולצורך באשפוזים וניתוחים חוזרים ופגיעה משמעותית עד כדי נכות. עם זאת, בשנים האחרונות פותחו טיפולים תרופתיים וניתוחיים שמאפשרים לטפל בסיבוכים ולשפר באופן משמעותי את מצב המטופלות.

כיום גם בקופות החולים יש רופאים גינקולוגים מומחים לטיפול באנדומטריוזיס ואף מרפאות ייעודיות לאבחון וטיפול בחולות.

השכיחות של אנדומטריוזיס

אנדומטריוזיס לרוב תוקפת נשים צעירות בגיל הפוריות – בין גיל 20 ל-40, ובמקרים נדירים עוד לפני קבלת הווסת הראשונה במהלך ההתבגרות המינית או לאחר גיל המעבר והפסקת הווסת. לפי הערכת ארגון הבריאות העולמי (WHO), כ-10% מהנערות והנשים בגיל הפוריות סובלות מאנדומטריוזיס, כ-190 מיליון נשים ברחבי תבל. לרוב המחלה מאובחנת כבר בגיל צעיר, בין גיל 18 ל-25, אם כי היא עשויה להתפתח בכל גיל, ויש אף תיעודים של נשים עם התפרצות מאוחרת של אנדומטריוזיס לאחר גיל המעבר.

אנדומטריוזיס לרוב מתפתחת שנים ספורות לאחר תחילת הווסת, ותסמיניה מוקלים במהלך הריון ולעתים אף חולפים לחלוטין בגיל המעבר – לאחר הפסקת הווסת.

בישראל, לפי הערכות משרד הבריאות, אחת מתוך 10 נשים בגיל הפוריות סובלות מהמחלה בדרגת חומרה כלשהי, ויש יותר מ-200,000 נשים המתמודדות עם אנדומטריוזיס. עם זאת, מספר הנשים שאובחנו באופן פורמאלי במחלה נמוך בהרבה.

במחקר נרחב שמבוסס על אוכלוסיית המבוטחות בקופת חולים מכבי, שממצאיו פורסמו בינואר 2018 בכתב העת הבינלאומי למיילדות וגינקולוגיה BJOG, הוערך כי בקרב ישראליות בגילי 55-15 – 1.08% סובלות מאנדומטריוזיס, כשהשכיחות גבוהה ביותר בקבוצת הגיל 44-40 – 1.18% מהנשים. מעל לשליש (37%) מהנשים עם אנדומטריוזיס שזוהו במחקר התמודדות עם בעיות פוריות. במחקר נוסף המבוסס על אוכלוסיית המבוטחות בקופת חולים כללית נכון לשנת 2023, שממצאיו פורסמו ביולי 2024 בכתב העת Journal of Psychosomatic Research, נמצא כי 1.88% אובחנו אי פעם עם אנדומטריוזיס, ולאחר התמקדות באוכלוסיית הנשים בגילי הפוריות בין הגילים 49-15 – שיעור המתמודדות עם אנגדומטריוזיס עמד על 2.6%. עוד נמצא במחקר זה כי אנדומטריוזיס העלתה את הסיכון למצבי תחלואה פסיכיאטריים ובהם דיכאון, חרדה, פוסט טראומה והפרעות אכילה, כאשר רוב האבחנות הללו התקבלו לפני שאובחנה המחלה הגינקולוגית, למעט במקרה של פוסט טראומה.

התסמינים האופייניים 

אנדומטריוזיס עשויה להיות מלווה במספר תסמינים אופייניים:

• כאבים באגן מהווים לרוב את התסמין הראשון שמוביל נשים עם אנדומטריוזיס לפנות לבירור רפואי. לפי מחקרים, מכאבים אלה סובלות כ-50% עד 90% מהנשים עם המחלה. אנדומטריוזיס היא הגורם השכיח ביותר לכאב כרוני באגן בקרב נשים. אופי הכאב כולל כאבים חוזרים ונשנים בתקופות שונות, כאב בקיום יחסים, כאבים ביציאות בזמן הווסת, כאב כרוני של הבטן התחתונה מלווה ברגישות יתר וכאבי גב כרוניים. לפי סקירה מבריטניה שפורסמה בדצמבר 2020, אנדומטריוזיס מאובחנת בקרב כשני שליש מהנערות המתבגרות שעוברות הליך לפרוסקופיה פולשנית בעקבות כאבים באגן.
• כאבי מחזור המכונים ברפואה 'דיסמנוראה' (Dysmenorrhea) עשויים לאפיין אנדומטריוזיס – כשההתכווצויות והכאבים באגן נוטים להתחיל לפני המחזור ולהימשך מספר ימים במהלך הווסת. לעתים כאבים אלה מתפשטים גם לכאבי גב תחתון וכאבי בטן.
• כאבים בעת קיום יחסי מין: מצב רפואי המכונה 'דיספראוניה' (Dyspareunia) ומאפיין אנדומטריוזיס. במחקר נרחב מקנדה שכלל 28,532 נשים, שממצאיו דווחו ביולי 2020 בכתב העת JOGC, אשר 7% מהנשים בו סבלו מאנדומטריוזיס, נמצא כי 52.5% מתוכן סובלות מכאבים בעת קיום יחסי מין, בהשוואה ל-28% בקרב נשים שלא מאובחנות במחלה.
• כאבים הקשורים במערכת העיכול והשתן: כאבים בתהליך עיכול המזון במעי לרבות שלשולים, עצירות, נפיחות או בחילות ו/או כאבים בעת מתן שתן – בעיקר סביב המחזור החודשי.
• כאבים שמקרינים לרגליים, לעיתים עקב לחץ עצבי (תחושת נמלול, שריפה, דקירות, בערה).
• כאבים בכתפיים, בשכמות או בסרעפת שמחמירים בזמן הביוץ או הווסת.
• דימום מסיבי במחזור ולעתים גם דימום בין שני מחזורים. דימום מסיבי עשוי להתבטא בהפרשות נרתיקיות חומות, דימום וסתי כבד וקרישי, דימום לא סדיר, דימום רקטלי ודימום לאחר קיום יחסי מין.
• תסמינים הקשורים למערכת העיכול – ובהם שלשולים, עצירות, נפיחות בבטן, לחץ בפי הטבעת ו/או בחילות והקאות שמחמירים במחזור החודשי.
• תסמינים הקשורים לשלפוחית השתן – ובהםמתן שתן לעיתים תכופות, צריבה קבועה בשלפוחית השתן, כאב בבטן התחתונה במהלך התרוקנות ו/או תסמינים המדמים דלקת בשלפוחית השתן ללא הימצאות חיידקים בתרבית ושתן דמי.
• תשישות היא אחד התסמינים השכיחים שמדווחים בקרב נשים עם אנדומטריוזיס. במחקר אירופי שבוצע בקרב 1,120 נשים משוויץ, גרמניה ואוסטריה, שממצאיו פורסמו באוגוסט 2018 בכתב העת Human Reproduction, מחצית (50.4%) מהנשים עם אנדומטריוזיס דיווחו על תשישות בהשוואה לכרבע (22.4%) בקבוצת ביקורת. ההנחה כי מקור התשישות הוא בחשיפה מתמשכת ללחץ, בשילוב עם הפרעות שינה ומצוקה נפשית המתבטאת במצב רוח ירוד, וכן בהשפעה על תשישות שיש להפרשה מוגברת של חלבונים-ציטוקינים דלקתיים, שנקשרת למחלה הגינקולוגית.
• תסמינים נפשיים: מצוקה נפשית ודיכאון עשויים להתפתח על רקע אנדומטריוזיס. מחקר מעקב מטאיוואן שפורסם בינואר 2016 בכתב העת Journal of Affective Disorders העלה כי נשים עם אנדומטריוזיס בסיכון גבוה ב-56% לפתח דיכאון מז'ורי ובסיכון גבוה ב-44% לתסמיני חרדה.
• בעיות פוריות: אנדומטריוזיס מלווה במקרים רבים בבעיות פוריות, ובמקרים מסוימים היא מאובחנת לראשונה רק כשהאישה פונה לטיפול על רקע חוסר יכולת להרות. לפי נתונים שנאספו באגודה האמריקאית לחקר הפוריות (ASRM), כרבע (25%) עד מחצית (50%) מהנשים עם בעיות פוריות "בלתי מוסברות" סובלות למעשה מאנדומטריוזיס, ולחילופין כ-50%-30% מהנשים עם אנדומטריוזיס מתמודדות עם אי פריון. עוד על אנדומטריוזיס ובעיות פוריות – בהמשך הכתבה

סיווג המחלה

עוצמת הכאב שמלווה אנדומטריוזיס לרוב אינה מהווה אינדיקטור אמין לחומרת הבעיה, כאשר יש הסובלות מאנדומטריוזיס קל עם כאבים חמורים או להיפך – מתמודדות עם אנדומטריוזיס חמור עם כאב קל או ללא כאב.

נהוג לסווג אנדומטריוזיס ברפואה למספר תתי סוגים, כאשר כל מטופלת שאובחנה במחלה עשויה לסבול מאחד הסוגים או משילוב של כמה סוגים יחד: 

• אנדומטריוזיס פריטונאלי מוגדר כשנגעי האנדומטריוזיס שטחיים ונצמדים על פני הפריטונאום – הקרום המכסה את איברי האגן-צפק.
• אנדומטריוזיס עמוק – כשנגעי אנדומטריוזיס חודרים לעומק הרקמות באיברים שונים, בעומק של יותר מ-5 מ"מ מעבר לפריטונאום בבדיקות הדמיה. האיברים השכיחים בהם ניתן למצוא נגעי אנדומטריוזיס עמוק הם על הרצועות המחזיקות את הרחם, שלפוחית השתן, המעיים והמחיצה הרקטו-וגינלית (המחיצה שבין הנרתיק לרקטום).
• אנדומטריוזיס שחלתי – כשנגעי האנדומטריוזיס נדבקים לשחלות, ומתפתחות ציסטות (שקי נוזל) שחלתיות הנקראות אנדומטריומות או "ציסטות שוקולד" – ציסטות המכילות נוזל דמי ישן.

יש מצבים נוספים נדירים של ביטויי אנדומטריוזיס, למשל אנדומטריוזיס של תעלת המפשעה שבה רירית הרחם גדלה בתעלה המפשעתית – מצב נדיר שמאובחן לפי מחקרים בקרב 0.3% עד 0.6% מהנשים עם אנדומטריוזיס.

האגודה האמריקאית לחקר הפוריות (ASRM) מסווגת אנדומטריוזיס לארבע קבוצת בהתאם למאפייני רקמות האנדומטריום שמחוץ לרחם: סוג, מיקום, מופע, עומק, מידת פיזור והאם ישנן הידבקויות, וסיווג זה מסיע בהתאמת טיפול לחולות. קיימים בעולם הרפואה סיווגים מקבילים נוספים.

סיבות וגורמי סיכון לאנדומטריוזיס

למרות שהסיבות המדויקות להתפתחות אנדומטריוזיס עדיין אינן ברורות למדע, יש מספר הערכות רווחות באשר למקורות ביולוגיים אפשריים למחלה:

• זרימה אחורית של הווסת: מצב רפואי המכונה 'זרימה אחורית של הווסת' מהווה את ההסבר השכיח ביותר להתפתחות אנדומטריוזיס. במצב זה, דם וסתי שמכיל תאים של רקמת האנדמטריום זורם אחורנית דרך החצוצרות לכיוון חלל האגן, במקום החוצה מהגוף. תאים אלה נדבקים לרצפת האגן ולאיברים סמוכים ושם מתפתחים, מתעבים ומדממים בהלך המחזור החודשי.
• טרנספורמציה של תאי הצפק: הסבר רווח נוסף להתפתחות אנדומטריוזיס מכונה 'תיאורית האינדוקציה' – תיאוריה הגורסת כי הורמונים או פקטורים של המערכת החיסונית מובילים לטרנספורמציה, כלומר להתמרה של תאים בתאי הצפק – התאים שמצפים את השכבה הפנימית של חלל הבטן. כך, תאים אלה הופכים דומים בהתנהגותם לתאי האנדומטריום, מתעבים, מדממים ונושרים ומחוללים את תסמיני המחלה.
• טרנספורמציה של תאי נבט עובריים: חשיפה לרמות גבוהות של הורמוני המין הנשיים ובייחוד אסטרוגן עשויה להוביל להתמרת תאי נבט עובריים לתאי אנדומטריום באזורים בחלל האגן ו/או הבטן סביב איברי הרבייה הנשיים מחוץ לרחם – בעיקר התהליך ההתבגרות המינית. במצבים אלה – תאים אלה מסגלים תהליכים הדומים לתאי האנדומטריום – מתעבים ומדממים ומחוללים את תסמיני המחלה.
• צלקת ניתוחית: לעתים לאחר ניתוח באיברי המין הנשיים, לרבות ניתוחי כריתת רחם ו/או ניתוח קיסרי – תאי אנדומטריום נדבקים לחתך הניתוחי ולצלקת הניתוחית מחוץ לרחם ומחוללים את תסמיני המחלה.
• נדידת תאי אנדומטריום דרך הדם: כלי הדם וצינורות הלימפה עשויים אף הם להוביל לנדידה של תאי אנדומטריום מתוך הרחם לאזורים אחרים בגוף ולחולל אנדומטריוזיס.
• הפרעה במערכת החיסונית: לעתים מצב מסוים של שיבוש בתפקוד מערכת החיסון הטבעית עשוי למנוע מהגוף לזהות ולהרוס תאי אנדומטריום שצומחים מחוץ לרחם, באופן שמוביל להתפתחות תסמיני המחלה. בעוד שאנדומטריוזיס במקורה אינה מוגדרת כמחלה אוטואימונית, מחקרים מזהים קשר בינה לבין מחלות שעלולות כאמור לפגוע ביכולת של מערכת החיסון להתמודד עם התופעה. במחקר בריטי מאוניברסיטת אוקספורד, שפורסם ביוני 2025 בכתב העת Human Reproduction נמצא כי נשים עם אנדומטריוזיס היו בסיכון גבוה ב-30% עד 80% להיות מאובחנות במחלות אוטואימוניות כמו דלקת מפרקים שגרונתית, טרשת נפוצה וצליאק, ובמחלות אוטואינפלמטוריות כמו מחלת מפרקים ניוונית ופסוריאזיס.

מחקרים מזהים מספר גורמי סיכון לאנדומטריוזיס:

• העדר הריונות: לנשים ללא הריונות יש סיכון גבוה יותר לאנדומטריוזיס. יחד עם זאת, מחקרים מבהירים כי לא הוכח שהיריון הוא אמצעי להפחתת תסמינים של אנדומטריוזיס או לעצירת התקדמות המחלה.
• התבגרות מינית מוקדמת: נערות שמתחילות את שלב ההתבגרות המינית בגיל צעיר מהממוצע – תופעה שרווחת יותר בעשרות השנים האחרונות – נמצאות בסיכון לפתח עם השנים אנדומטריוזיס. במטה אנליזה של חוקרים מבריטניה, שפורסמה בספטמבר 2019 בכתב העת Fertility and Sterility, נמצא כי לנשים עם אנדומטריוזיס יש סיכוי גבוה ב-55% לכך שעברו התבגרות מינית מוקדמת בהשוואה לנשים ללא המחלה.
• מחזור משובש: עבודות זיהו כי שיבושים במחזור החודשי קשורים בסיכון מוגבר לאדומטריוזיס, לרבות מחזור קצר מהממוצע – שאורך פחות מ-27 ימים או מחזור ממושך שמלווה בדימום שנמשך יותר מ-7 ימים.
• אסטרוגן: ייצור מוגבר של הורמון המין הנשי אסטרוגן או משך חיים ארוך יותר של אסטרוגן שהגוף מייצר ומפריש – נקשרים בסיכון מוגבר לאנדומטריוזיס. רמות גבוהות ולא יציבות של אסטרוגן המכונות ברפואה Estrogen Dominance נקשרות גם למצבים רפואיים נוספים, לרבות שחלות פוליציסטיות, מיומות-שרירנים ברחם, סרטן רירית הרחם וסרטן השד.
• תת משקל: נשים שמוגדרות בתת משקל, דהיינו עם מדד השמנה BMI נמוך מהנורמה – פחות מ-18 יחידות – נמצאות בסיכון מוגבר לאנדומטריוזיס. ולהיפך, מחקרים מזהים כי עלייה במשקל מגנה מפני המחלה. מטה אנליזה מסין, שפורסמה ביולי 2017 בכתב העת Oncotarget, זיהתה כי כל עלייה של 5 יחידות במדד ההשמנה BMI מפחיתה ב-33% את הסיכון לאנדומטריוזיס.
• היסטוריה משפחתית: מחקרים מזהים קשר גם בין גנטיקה לאנדומטריוזיס. מחקרי משפחות מצביעים על סיכון מוגבר עד פי 7 לפתח אנדומטריוזיס אצל נשים שיש להן קרובות משפחה שפיתחו את המחלה, לרבות אם, אחות או דודה, ועבודות חדשות אף מזהות שינויים גנטיים ספציפיים שנקשרים למחלה. במאמר סקירה בנושא מיוון שפורסם במאי 2019 בכתב העת Experimental and Therapeutic Medicine מתוארים בין השאר שינויים/מוטציות בגנים TP53, ESR1, CYP17A1, CYP1A, CYP19, IL-16, IL-12B, COX-2, HLA-B – הנקשרים למחלה בעבודות שונות.
• הפרעה למעבר דם הווסת: כל מצב רפואי שמונע מעבר תקין של הדם הווסתי החוצה מהגוף מעלה את הסיכון לאנדומטריוזיס, לרבות סיבוכים מבניים במערכת הרבייה הנשית.

איך אנדומטריוזיס פוגעת בפוריות?

רבות מהנשים עם אנדומטריוזיס מתקשות להרות ולהביא ילדים לעולם, ולעתים המחלה מאובחנת רק במסגרת בירור רפואי לאישה על ידי רופאי פריון. ככלל, כמחצית מהנשים עם אנדומטריוזיס מתמודדות עם פגיעה בפוריות, והסיכון לבעיות פוריות גדל ככל שהמחלה מסווגת כחמורה יותר וככל שהנגעים מוגדרים כ"עמוקים" יותר במערך הסיווג המקובל.

כדי להשיג הריון, ביצית אמורה להשתחרר מהשחלה ולנדוד דרך החצוצרות, לעבור הפריה עם תא זרע ולהיצמד לקיר הרחם כדי להתחיל בהתפתחות העובר. במצב של אנדומטריוזיס עלולות להתפתח חסימות  אנטומיות בחצוצרות שמונעות הפריה של ביצית בשלה עם תא זרע. הצטלקויות כתוצאה מאנדומטריוזיס ופגיעה ברצפת האגן עלולים להוביל לפגיעה אנטומית במבנה השחלות, החצוצרות והרחם – באופן שעלול להקשות על כניסה להיריון.

לעתים אנדומטריוזיס מובילה לפגיעה ברקמת השחלה באופן שעלול לפגוע בהבשלת הביציות, ולהביא לירידה ברזרבה השחלתית. גם דלקתיות סביב השחלות כתוצאה מאנדומטריוזיס עלולה לפגוע בתהליך הביוץ. סביבה דלקתית באברי המין הנשיים גם עלולה לפגוע ביכולת ההפריה של ביצית האישה.

אנדומטריוזיס עשויה להיות מלווה גם בפגיעה ברירית הרחם – האנדומטריום, ולהקשות על תהליך השרשת העובר. גם חוסר איזון הורמונלי שעלול להתלוות למחלה עשוי להרשות על קליטת העובר ברחם.

מעבר לכך, פגיעה ברצפת האגן עלולה להוביל לחוסר נוחות ופגיעה ביכולת קיום יחסי מין ולפגוע באופן זה בעקיפין גם ביכולת הפוריות.

בנוסף, לפי מחקרים, מצב של אנדומטריוזיס גם עלול להוביל לפגיעה בתפקוד תאי הזרע לאחר שחדרו לגוף האישה – ובכך למנוע הריון.

למרות זאת – נשים רבות עם אנדומטריוזיס מצליחות לאחר טיפול הולם להרות וללדת. ככלל, רופאי פריון ממליצים לנשים עם אנדומטריוזיס לא לדחות הריונות ולנסות להרות בגיל צעיר, מאחר ותסמיני אנדומטריוזיס עלולים להחמיר עם העלייה בגיל.

בנוסף, מומלץ לבצע הערכה של רזרבה שחלתית ולשקול אופציה של שימור פוריות (הקפאת ביציות או ביציות מופרות) במקרים מתאימים.

סיבוכים ומחלות נלוות

לצד בעיות בפוריות, אנדומטריוזיס עלולה להוביל למספר סיבוכים אופייניים. על רקע היקף הסיבוכים הגבוה, חוקרים ישראלים הציעו במאמר שפורסם במאי 2025 בכתב העת NPJ Women's Health כי יש להתייחס לאנדומטריוזיס כ'מחלה רב מערכתית'.

• מחלות אוטואימוניות: אנדומטריוזיס מעלה כאמור את הסיכון למחלות אוטואימוניות שנגרמות משיבוש בפעילות מערכת החיסון הטבעית של הגוף. כך, למשל, מחקר מדנמרק מצא בשנת 2012 כי אנדומטריוזיס מעלה ב-50% את הסיכון לפתח מחלות מעי דלקתיות. כמו כן, במטה אנליזה של חוקרים בריטיים מאוניברסיטת אוקספורד שפורסמה ביולי 2019 בכתב העת Human Reproduction Update – נמצאו עדויות כי אנדומטריוזיס מעלה את הסיכון לשורה של מחלות אוטואימוניות, לרבות טרשת נפוצה, תסמונת סיוגרן, דלקת מפרקים שגרונתית, צליאק ומחלת אדיסון.
• אסתמה ואלרגיה: מחקרים מזהים שכיחות גבוהה של אסתמה ואלרגיות בקרב נשים עם אנדומטריוזיס. מטה אנליזה מספרד שפורסמה באפריל 2025 בכתב העת Journal of Respiration מצאה כי לנשים עם אנדומטריוזיס סיכון גבוה ב-59% לסבול גם מאסתמה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. המאמר הישראלי שהוזכר מקודם, שפורסם במאי 2025, מציג ניתוח שזיהה שיעורים גבוהים יותר של אלרגיות בקרב 24% מהנשים עם אנדומטריוזייס בהשוואה ל-18% מהנשים באוכלוסייה הכללית, כשההבדל היה משמעותי במיוחד בנזלת אלרגית, שתועדה בקרב 22% מהנשים עם אנדומטריוזיס בהשוואה ל-15% באוכלוסייה הכללית. מחקרים רומזים כי פעילות דלקתית מוגברת והשפעה שלילית על מערכת החיסון עלולים להסביר את הקשר בין התופעות.
• פיברומיאלגיה: מחקר ישראלי שנסמך על נתוני קופת חולים מכבי, שממצאיו פורסמו באפריל 2019 בכתב העת American Journal of Reproductive Immunology, העלה כי אבחון באנדומטריוזיס מעלה פי 4.1 את הסיכון לפיברומיאלגיה, וכי 6% מהחולות עם אנדומטריוזיס מאובחנות במקביל עם פיברומיאלגיה. החוקרים מציינים כי תסמינים שבחלקם דומים בשתי המחלות, לרבות עייפות כרונית – מקשים לעתים על האבחנה הכפולה.
• סרטן: מספר מחקרים מזהים קשר בין אנדומטריוזיס לסיכון מוגבר לסרטן השחלות – מצב המכונה EAOC (קיצור של Endometriosis-Associated Ovarian Cancer), אם כי ככלל – הסיכון להתפתחות סרטן זה נמוך. במאמר בנושא שפורסם בדצמבר 2017 בכתב העת Lancet נקבע כי בעוד שהסיכון של אישה לפתח סרטן השחלות במהלך החיים נאמד ב-1.31%, הסיכון להתפתחות מחלה בקרב נשים עם אנדומטריוזיס עומד על 1.8% – ועדיין נחשב נמוך יחסית.

איך מאבחנים?

מאחר והמודעות לאנדומטריוזיס עדיין נמוכה יחסית בקרב רופאים ובציבור הרחב, המחלה לרוב מאובחנת באיחור, ובמקרים רבים תחילה מזוהה בטעות כמצב אחר שמוביל לכאבים באגן, כגון מחלה דלקתית של האגן (PID, קיצור של pelvic inflammatory disease) או תסמונת השחלות הפוליציסטיות. לעתים המחלה אף מאובחנת בטעות כתסמונת המעי הרגיז – מאחר והיא מלווה בשלשולים ו/או עצירות והתכווצויות בבטן. במקרים מסוימים קיימת תחלואה משולבת באנדומטריוזיס ותסמונת המעי הרגיז – שמקשה עוד יותר על האבחנה המבדלת בין שני המצבים הרפואיים.

לפי סקירה של חוקרים מגרמניה שפורסמה באוקטובר 2024 בכתב העת BJOG, פרק הזמן הממוצע מהופעת תסמינים של אנדומטריוזיס ועד לאבחון המחלה עומד על כ-7 עד 10 שנים ולעתים מגיע עד 12 שנים.

תהליך האבחון כולל לרוב את המרכיבים הבאים:

בדיקה קלינית

בדיקה קלינית היא המרכזית ביותר בשלב האבחון של אנדומטריוזיס, וכוללת בדיקה והערכה מסודרת אצל רופאים גינקולוגים מומחים לאנדומטריוזיס או במרכז לאנדומטריוזיס, והיא כוללת בדיקה גינקולוגית של האגן לאיתור מבנים חריגים – כגון ציסטות והצטלקויות ותשאול באשר לתסמינים, מיקום הכאבים ומועד הופעתם. ברוב המקרים לא ניתן לחוש בנגעי אנדומטריוזיס, אלא אם אלה הובילו להתפתחות ציסטה.

בדיקות הדמיה

נהוג כיום לבצע מספר בדיקות הדמיה להשלמת האבחנה באנדומטריוזיס:

• אולטרה-סאונד גינקולוגי ייעודי לאנדומטריוזיס עשוי לאתר מבנים חריגים כגון ציסטות שקשורות לאנדומטריוזיס (אנדומטריומות). לנשים שהבדיקה מזהה אצלן גוש באגן נהוג לבצע לעתים גם אולטרה-­סאונד של הכליות לשלילת מיימת הכליה (הידרונפרוזיס). בדיקה זו מהווה כיום את הבדיקה המרכזית בתהליך האבחון של אנדומטריוזיס.
• במקרים בהם אולטרה-סאונד אינו מספק תשובה חד משמעית, MRI של איברי הרבייה הנשיים מאפשר לזהות מבנים חריגים ורקמות חריגות באזור איברי הרבייה ומסייע לאבחנה של אנדומטריוזיס. הדמית MRI גם מסייעת בתכנון ניתוח לטיפול באנדומטריוזיס – תוך זיהוי מיקומם וגודלם של תאי האנדוטריום שמחוץ לרחם.
• לפרוסקופיה (וביופסיה) היא בדיקה המבוצעת באמצעות לפרוסקופ המוחדר לבטן דרך חתך זעיר בעור לאיסוף ממצאים של רקמות אנדמטריום מחוץ לרחם. דגימת הביופסיה מועברת בהמשך לבדיקה פתולוגית במעבדה. בדיקה זו מהווה במקרים מסוימים בדיקה הסופית המספקת הוכחה חד משמעית לנוכחות המחלה. בדיקה לפרוסקופית גם משמשת לעתים לתכנון מקדים של ניתוחי אנדומטריוזיס, וגם הניתוחים לחולות מבוצעים כיום ברובם בגישה לפרוסקופית זעיר פולשנית (קראו בהמשך הכתבה). לפי נייר עמדה משנת 2014 של האגודה הישראלית לחקר הפריון והחברה הישראלית לאנדוסקופיה גינקולוגית, ההחלטה האם לבצע לפרוסקופיה לאישור האבחנה של אנדומטריוזיס לנשים בגיל הפריון טרם תחילת טיפולי פוריות צריכה להתבסס על גורמים כגון גיל האישה, משך האי פריון, עוצמת הכאבים, או ציסטה חשודה.

אצל נשים רבות בדיקות הדמיה לא יזהו נוכחות של נגעי אנדומטריוזיס עקב גודלם, ולכן בדיקות הדמיה תקינות אינן שוללות את אבחון המחלה, וכל עוד התסמינים נמשכים – יש לפנות לרופאים המומחים לטיפול באנדומטריוזיס כדי לעבור בדיקות נוספות.

אולטרסאונד גינקולוגי – עשוי לאתר מבנים חריגים כמו ציסטות בשחלות (צילום: Shutterstock)

בדיקות חדשות

בשנת 2023 החל שיווקה בישראל של בדיקת רוק בשם Endo-Test המזהה סמנים מסוג 'מיקרו RNA' ברוק שמצביעים על אנדומטריוזיס. טכנולוגית המיקרו  RNAהיא גם זו ששימשה בשנים האחרונות בפיתוח החיסונים הראשונים פורצי הדרך למגפת הקורונה העולמית. ניתוח ממצאי הבדיקה מתבצע באמצעות ריצוף הדור הבא (NGS) ובינה מלאכותית. הבדיקה מיועדת לנשים מגיל 18 עד 43 ללא היסטוריה של סרטן או הידבקות בנגיף HIV, והיא מוגדרת ברמת דיוק של 95% לאבחון המחלה.

נכון לשנת 2025,  אין עדיין בדיקות דם זמינות המאפשרות לאבחן אנדומטריוזיס, אולם בעולם מתקיימים מחקרים לאיתור בדיקה שכזו. על אחת מפריצות הדרך דיווחו חוקרים מאוסטרליה בפברואר 2025 בכתב העת Human Reproduction כשהצליחו לבודד עשרה חלבונים בבדיקות דם שעשויים לשמש סמנים (ביומרקרים) לאבחון אנדומטריוזיס. מחקרים זיהו עד כה בין השאר שני סמנים המסומנים באותיות CA-125 ו-CA19-9 שרמתם עשויה להיות גבוהה יותר אצל נשים עם אנדומטריוזיס.

הטיפולים לאנדומטריוזיס

אנדומטריוזיס היא מצב רפואי מורכב הדורש התאמת טיפול רפואי הולם, ולעתים אף טיפול על ידי צוות רפואי רב מקצועי, במטרה לשלוט בתסמינים באופן מיטבי.

הטיפול באנדומטריוזיס לרוב מערב תרופות או ניתוח, כשהגישות משתנות בהתאם לרופאים המטפלים, לחומרת התסמינים ולגיל האישה – והאם קיימת ציפייה אצל המטופלת להיכנס להיריון.

ככלל, ההמלצה לרוב לנסות תחילה טיפול תרופתי, ולהותיר את הניתוח כחלופה טיפולית רק למצבים קשים שבהם הטיפול התרופתי אינו מצליח להוביל לירידה בתסמינים. בשנים האחרונות פותחו טיפולים תרופתיים מתקדמים שמאפשרים לספק הקלה בתסמיני אנדומטריוזיס ולעתים להפחית את הצורך בניתוח.

התרופות לאנדומטריוזיס

הטיפול התרופתי באנדמטריוזיס ניתן על ידי מספר קבוצות של תרופות:

משככי כאבים

במצבים של כאבי מחזור קלים עד מתונים – יומלץ לרוב על משככי כאבים שנמכרים בחלקם אף ללא מרשם, בעיקר משככים מקבוצת NSAIDs כמו איבופרופן (נורופן, אדוויל ועוד) או נפרוקסן (נקסין), להקלה בכאבי המחזור.

משככי כאבים אופיאטים

ניתן להסתייע במשככי כאבים מקבוצת האופיאטים כקו טיפול מתקדם לנשים עם אנדומטריוזיס שאינן חוות הקלה במשככי הכאבים הקלים, ובייחוד בתרופה אוקסיקודון. עם זאת, לאופיאטים תופעות לוואי שונות, ובעיקר סיכון להתפתחות תלות והתמכרות, ולכן הטיפול בהם ניתן לרוב בשלבים אקוטיים של המחלה כשמתפתחים התקפים עזים והם אינם מיועדים לשימוש קבוע.

טיפול הורמונאלי

במקרים מסוימים יומלץ לנשים עם אנדומטריוזיס על טיפול בהורמונים, אשר משפיע על מנגנני המחלה – טיפול הניתן במספר שיטות ויעילותו מוערכת בקרב 70% עד 90% מהחולות, אם כי הוא אינו משפיע מיידית על הקלה בתסמיני המחלה, אלא בחלוף חודש עד חודשיים. התיאוריה המרכזית שמאחורי הטיפול מכונה "תיאוריית סף האסטרוגן", ולפיה ניתן באמצעות טיפול תרופתי מתאים לווסת את רמות האסטרוגן כדי לשלוט בכאבים, וזאת תוך צמצום תופעות הלוואי שנובעות מדיכוי אסטרוגני מוחלט, וזאת מאחר והשינוי בדפוסי הפרשות הורמון האסטרוגן במהלך המחזור החודשי הוא שמוביל לתאי האנדומטריום שמחוץ לרחם להפוך לפעילים – להתעבות ולדמם ולחולל כאבים. טיפול הורמונאלי באסטרוגן עשוי להפחית את קצב הגדילה של תאי האנדומטריום ולעתים אף מונע הידבקויות. עם זאת, טיפול הורמונאלי אינו מרפא אנדומטריוזיס ועשוי להוביל להקלה זמנית בלבד, ובחלק מהמקרים התסמינים ישובו לאחר הפסקתו.

הטיפול ההורמונאלי ניתן לרוב בתרופות ולעתים באמצעות מדבקות. 

מאחר ואנדומטריוזיס מוגדרת כמחלה תלוית הורמונים שמאפיינת את גיל הפוריות – במצבים חריגים בהם המחלה מופיעה בגיל המעבר, ייתכן מצב שבו הטיפול ההורמונאלי יגביר את פעילות הנגעים, ובמצבים אלה טיפול בהורמונים אינו מומלץ.

תרופות המשפיעות על פעילות ההורמון Gn-RH

קבוצת התרופות שמשפיעות על תרופות 'הורמון משחרר גונדוטרופינים' Gn-RH (קיצור של Gonadotropin Releasing Hormone) משמשות לטיפול ייעודי לאנדומטריוזיס. ההורמון עליו משפיעות התרופות הללו מופרש מההיפותלמוס במוח ונע לעבר בלוטת יותרת המוח הקדמית, שם הוא מפריש גונדוטרופינים – הורמונים מסוג FSH ו-LH המגרים את איברי המין בגוף האדם לייצר הורמוני מין ותאי ביציות (אצל נשים) וזרע (אצל גברים). טיפולים המשפיעים על הקולטנים לתרופות אלה הוכחו כמועילים להפחתת תסמיני אנדומטריוזיס – לרבות תרופות המגבירות את פעילות הקולטנים (אגוניסטיות) ותרופות שחוסמות את הקולטנים (אנטגוניסטיות).

• תרופות אגוניסטיות להורמון Gn-RH:

תרופות אגוניסטיות להורמון Gn-RH נקשרות לקולטנים להורמון זה ומגבירות את פעילותם.

תרופות אלה משמשות קו טיפול תרופתי שני במחלה.

התרופות מעוררות תחילה הפרשה מוגברת של הורמוני המין הנשיים והחמרה בתסמינים ("התלקחות"), אולם בהמשך מביאות לדיכוי בהפרשת הורמוני המין ולהקלה בתסמינים.

מרבית טיפולים אלה ניתנים בהזרקה ולמעשה מכניסים את המטופלת ל'גיל מעבר תרופתי', ומלווים בתופעות האופייניות לתסמיני גיל המעבר, לרבות גלי חום וירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס, אשר פוגעים בהיענות לטיפול. הטיפולים ניתנים כיום לתקופת זמן מוגבלת – עד חצי שנה.

• תרופות אנטגוניסטיות להורמון Gn-RH:

בשנים האחרונות הוכחה יעילותן של תרופות מהדור החדש אנטגוניסטיות להורמון Gn-RH שחוסמות את הקולטנים להורמון זה, כשהן משפיעות אף הן לטובה על הפחתת תסמינים של אנדומטריוזיס עם מיעוט תופעות לוואי בהשוואה לתרופות האגוניסטיות להורמון.

בשנת 2018 אושרה על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) תרופה חדשה ייעודית לאנדומטריוזיס במנגנון אנטגוניסטי להורמון Gn-RH בשם אלגוליסט (אוריליסה), ונמצא כי היא משפיעה על ירידה בהפרשת הורמוני השחלה ומקלה בתסמיני המחלה. תרופה זו ניתנת בכדור, ומוגבלת לרוב לתקופה של שנתיים. תרופה נוספת מקבוצת האנטגוניסטים להורמון Gn-RH בשם יסלטי (Yselty) המכילה את החומר הפעיל לינזקוליקס המשמשת לטיפול בשרירנים ברחם (מיומות) ואף הוכללה בהתוויה זו בסל הבריאות הממלכתי בשנת 2025, אושרה אף היא לאנדומטריוזיס על ידי חלק מרשויות הבריאות בעולם.

• תרופה משולבת:

בשנת 2025 אושרה בסל הבריאות הממלכתי תרופה חדשה לאנדומטריוזיס בשם רייקיו (Reyqo) המכילה שילוב של אנטגוניסט להורמון Gn-RH (רלוגוליקס) לצד נגזרת של ההורמון אסטרוגן (אסטרדיול) ונגזרת של ההורמון פרוגסטרון (נורתיסטרון אצטט). התרופה הניתנת בטבליות לשימוש יומיומי, מובילה לדיכוי ייצור האסטרוגן במנגנונים הביולוגיים של הגוף, ולצד זאת מספקת את הורמוני המין אסטרוגן ופרוגסטרון בתרופה עצמה כדי להפחית את תופעות הלוואי של טיפול אנטי הורמונאלי. התרופה מיועדת כקו טיפול מתקדם לנשים שממשיכות לסבול מתסמיני אנדומטריוזיס למרות טיפולים קודמים בתרופות הורמונאליות ו/או תרופות המשפיעות על ההורמון Gn-RH.

קנביס רפואי

לפי מחקרים, קנביס רפואי עשוי לסייע אף הוא לחולות עם אנדומטריוזיס להקלה בכאבים שנאמדים בדרגה חמורה. בישראל אנדומטריוזיס מאפשרת קבלת קנביס רפואי רק במצבים בהם ניתן להגדיר את הכאב הכרוני עמו מתמודדת המטופלת ככאב עצבי כרוני ממקור אורגני לא ברור.

ניתוחים 

ניתוח באנדומטריוזיס להסרה או צריבה של נגעי אנדומטריוזיס הוכח כמפחית כאב אצל מטופלות מתאימות.

למאובחנות עם אנדומטריוזיס שמנסות להרות – ניתוח עשוי גם לשפר את סיכויי ההצלחה להיכנס להיריון.

למרות זאת, חשוב להדגיש כי כל ניתוח להסרת ציסטות שחלתיות (בשיטות שונות) עלול לפגוע משמעותית ברזרבה השחלתית, ולכן מומלץ לשקול טיפול לשימור פוריות (הקפאת ביציות או ביציות מופרות) לפני ניתוח משמעותי בשחלות.

לאחר גיל המעבר, ניתוחים משמשים להקלה בכאבים של אנדומטריוזיס שאינן נשלטים תרופתית, אם כי יש מצבים בהם הכאבים חוזרים כעבור זמן לאחר הניתוחים.

יש מספר ניתוחים המקובלים למאובחנות עם אנדומטריוזיס:

ניתוח להסרת רקמות האנדומטריום 

בניתוח המקובל לאנדומטריוזיס נהוג להסיר רקמות של אנדמטריום שאותרו מחוץ לרחם בבדיקות הדמיה, תוך ניקוי חלל האגן במלואו ושימור מבנה הרחם והשחלות. הניתוח מבוצע לעתים דרך חתך בבטן ולאחרונה מקובל לבצע אותו בשיטה זעיר פולשנית לפרוסקופית דרך מספר חתכים זעירים. לאחר הניתוח מותאם לעתים טיפול הורמונאלי להקלה בכאבים.

ניתוח לכריתת הרחם 

ניתוח לכריתת הרחם (היסטרקטומי) בשילוב עם הסרת השחלות (אופורקטומי) נחשב בעבר לניתוח היעיל ביותר לטיפול באנדומטריוזיס, אולם כיום הסרת שחלות מבוצעת במצבים נדירים ביותר, ואילו כריתת רחם מומלצת בעיקר למטופלות שאינן מעוניינות עוד להביא ילדים לעולם אשר מאובחנות במקביל עם פתולוגיה שכיחה של המחלה המכונה 'אדנומיוזיס' (Adenomyosis) – כשרירית הרחם גדלה לתוך שריר הרחם, מצב שמופיע בקרב כ-40% מהנשים עם אנדומטריוזיס.

טיפולי פוריות לאנדומטריוזיס 

חלק מהנשים עם אנדומטריוזיס שמבקשות להרות מופנות לטיפולי פוריות שונים, ומותאמים להם טיפולים שונים – החל מטיפול תרופתי לגירוי השחלות להבשלת הביציות ועד לטיפולי הפריה חוץ גופית במקרים הנדרשים. סוג הטיפול מותאם לכל אישה על פי מצבה והאזורים באיברי הרביה הנשיים שנפגעו מהמחלה.

בשנת 2025 הוכנסה לסל הבריאות הממלכתי האפשרות לשימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות לנשים הנמצאות בסיכון מוגבר לגיל מעבר מוקדם בשל אנדומטריוזיס שחלתי המאובחנות עם אנדומטריומה חד צדדית בגודל של לפחות 4 ס"מ, תוך הסרת מגבלות הקשורות לרזרבה השחלתית, כאשר המטופלת עומדת לפני ניתוח אנדומטריוזיס.

ההתמודדות עם אנדומטריוזיס

החיים עם אנדומטריוזיס מערבים אתגרים שונים, אולם התייעצות עם אנשי מקצוע והתאמות שונות עשויים להקל משמעותית על איכות חיי המטופלות:

היריון ולידה: נשים רבות עם אנדומטריוזיס שמתמודדות עם בעיות פוריות מצליחות להיכנס להריון באמצעות טיפולים, ויש אף תיעודים למקרים של הריונות ספונטאניים. במהלך ההיריון, חלק מהנשים עם אנדומטריוזיס חוות שיפור בתסמינים, ולם חלק מהנשים ממשיכות לסבול מכאבים, לרבות כאבים ברצפת האגן. יש מחקרים שרומזים כי היריון עם אנדומטריוזיס מעלה את הסיכון לסיבוכים שונים, לרבות לידה מוקדמת או של תינוקות במשקל לידה נמוך והצורך בניתוח קיסרי. במקרים רבים תסמיני אנדומטריוזיס חוזרים לאחר לידה, כאשר הנקה עשויה להמשיך ולהקל בתסמינים לאורך זמן.

היענות לטיפולים: למתמודדות עם אנדומטריוזיס חשוב כבכל מחלה כרונית להקפיד על היענות מלאה לטיפולים התרופתיים שהותאמו להן ולבדיקות המעקב הנדרשות לאחר ניתוחים, כדי להקל ככל שניתן על תסמיני המחלה ולאפשר תפקוד תקין ככל האפשר.

אורח חיים בריא: בשנים האחרונות מתחדדת ההבנה בדבר תרומתם של הרגלי חיים בריאים לשיפור איכות החיים במחלות כרוניות רבות, בין היתר בשילוב פעילות גופנית סדירה, הימנעות מעישון סיגריות, הקפדה על משקל תקין, שינה סדירה והפחתת לחצים, וכך הדבר גם באנדומטריוזיס. באשר לתזונה, מחקרים מצביעים על כך שנשים עם אנדומטריוזיס שמתמודדות עם סיבוכים במערכת העיכול מגיבות טוב יותר לתזונה דלת גלוטן ודלת לקטוז ותזונה עשירה בירקות ופירות, דגנים מלאים וחומצות שומן בלתי רוויות מסוג אומגה 3 המצויות בדגים וזרעים. מספר עבודות מדגימות כי צריכת מזונות שהוכחו כמפחיתים דלקתיות מקלה בתסמיני המחלה, לרבות מזונות המכילים חומצות שומן מסוג אומגה 3, פיטואסטרוגנים (המצויים במינון נאה בסויה), רזרבטרול (המצוי בענבים ויין אדום) וויטמין D.

כריות חימום: כריות חימום ואמבטיות חמות עשויות להקל על התכווצויות ולחצים ברצפת האגן שנגרמם על רקע אנדומטריוזיס.  

בריאות הנפש: מחרים מסוימים קושרים בין מתח נפשי מוגבר לעלייה בסיכון לאנדומטריוזיס. לפי מחקר לאומי משבדיה שפורסם ביוני 2025 בכתב העת Human Reproduction, נשים שנחשפו בילדותן לחוויות של אלימות מצויות בסיכון גבוה פי 2.38 לפתח אנדומטריוזיס בהמשך החיים. החיים עם אנדומטריוזיס כרוכים גם בהתמודדות נפשית, וחשוב להתייחס לרווחה נפשית, בין השאר באמצעות הפחתת לחצים, שיטות מדיטציה ומיינדפולנס ונשימות עמוקות להפחתת עוצמות כאב. טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים (CBT) ובקבוצות תמיכה עשויים לספק הקלה במצב הרוח.

רפואה משלימה: מספר מחקרים מצומצמים רומזים ליעילותן של שיטות ברפואה המשלימה והאלטרנטיבית לשיפור איכות חייהן של נשים עם אנדומטריוזיס, לרבות אקופונקטורה, יוגה, "עיסויי רחם" ותרגילים לחיזוק רצפת האגן ותוספי תזונה שונים – בהיוועצות עם הרופא המטפל.

זיהוי טריגרים: למתמודדות עם אנדומטריוזיס מומלץ לתעד את התסמינים השונים והחשיפות למרכיבים סביבתיים, כמו תזונה, פעילות גופנית, שינה ולחצים, כדי לזהות טריגרים אפשריים שעלולים להחמיר את תסמיני המחלה.

מיצוי זכויות: ניתן להקל באתגרים שמלווים את המתמודדות עם אנדומטריוזיס באמצעות מיצוי הולם של הזכויות הניתנות לחולות דרך קופת חולים, ביטוחי הבריאות הפרטיים, הביטוח הלאומי ורשויות המדינה. ככלל, סעיפים הקשורים לאנדומטריוזיס בספר הליקויים של הביטוח הלאומי מאפשרים הכרה ב-20% נכות בלבד, אולם מאחר ומדובר במחלה רב מערכתית – רוב המטופלות מתמודדות עם מחלות וסיבוכים נוספים ויכולים לקבל הכרה גם בהם ובמקרים המתאימים לקבל הכרה בנכות כללית. עמותת Endo-Israel אנדומטריוזיס-ישראל קוראים למי שפונים לוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי לבקש להופיע בפני ועדה שבה משתתף גינקולוג.ית שיוכלו להעריך נכונה את הסיבוכים של כל מטופלת. העמותה מסייעת בתהליך מיצוי זכויות.

• פרופ' אבי בן הרוש הוא רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה ומנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון

עדכון אחרון: אוקטובר 2025