כרס קשורה לתסמינים חמורים יותר בגיל המעבר
מחקר חדש מצא כי השמנה בטנית אצל נשים בגיל המעבר קשורה לעלייה בשכיחותם וחומרתם של תסמינים אופייניים, לרבות גלי חום, הזעות לילה ועצבנות
עלייה במשקל במהלך גיל המעבר (מנופאוזה) היא תופעה נפוצה אשר לפי הערכות משפיעה על יותר מ-60% מהנשים. עוד בשנות ה-90 תעדו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת פיטסבורג, כי בגיל המעבר נוטות נשים להעלות תוך שלוש שנים בממוצע 2.25 ק"ג במשקל הגוף, כאשר כחמישית נוטות להעלות 4.5 ק"ג ויותר. אמנם בגיל הפוריות נשים וגברים שונים בפיזור השומנים בגוף: נשים מתאפיינות בעיקר בהשמנה באזור הירכיים (בצורת 'אגס'), ואילו גברים מתאפיינים בהשמנה בטנית (המכונה ברפואה 'ויסרלית') ונוטים להתהדר בכרס (בצורת 'תפוח').
לפי מחקרים, השמנה בטנית נפוצה במיוחד בגיל המעבר, וככל שרמות האסטרוגן יורדות, נשים נוטות לאגור יותר שומנים באזור המותניים והבטן, גם אם משקלן הכולל אינו משתנה.
השמנה בטנית נחשבת בספרות המדעית למזיקה במיוחד, מכיוון שהיא מייצגת הצטברות של שומן תוך בטני עמוק ופעיל המקיף איברים פנימיים. שומן זה משחרר חלבונים דלקתיים וחומצות שומן רעילות הגורמים לתנגודת לאינסולין, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם וסיכון מוגבר לסוגי סרטן מסוימים. בשנה שעברה אף דיווחו חוקרים מגרמניה כי ניתן להשתמש בהערכת היקף השומן הבטני כאומדן לניבוי הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס.
מחקר חדש המבוסס על נתונים מארה"ב מצא כעת, כי בנוסף להשפעותיה המזיקות על הבריאות הגופנית, השמנה בטנית קשורה לסיכון מוגבר לתסמינים של גיל מעבר, לרבות 'תסמינים ואזומוטוריים' הקשורים להפרעות בוויסות טמפרטורת הגוף, כמו גלי חום והזעות לילה ותסמינים נפשיים, והיא אף עלולה להוביל להופעת תסמינים חמורים יותר.
גלי חום, נוקשות במפרקים וקושי להירדם
החוקרים מאוניברסיטאות מובילות בסין, לרבות האוניברסיטה לרפואה של שנטו (Shantou) והמרכז הרפואי-אוניברסיטאי בעיר גואנגג'ואו (Guangzhou), ביקשו לבחון את ההשפעות של השמנה בטנית על תסמיני גיל המעבר בנשים.
המחקר התבסס על ניתוח נתונים ארוך טווח של 1,150 נשים בגיל המעבר מתוך מחקר בריאות הנשים ברחבי ארה״ב (SWAN). החוקרים בחרו להתמקד במדד יחס מותניים-גובה במקום במדד ה-BMI המסורתי. הסיבה לכך היא שיחס מותניים-ירכיים נחשב למנבא מדויק יותר של שומן ויסרלי – אותו שומן פעיל מטבולית המקיף את האיברים הפנימיים ומפריש חומרים דלקתיים למחזור הדם.
בנוסף, החוקרים יישמו "ניתוח רשת" (Network Analysis) של תסמינים. בניגוד למחקרים קודמים שבחנו כל תסמין בנפרד, שיטה זו אפשרה להם למפות כיצד תסמינים שונים כמו הזעות לילה וחרדה – מזינים ומחזקים זה את זה. הם השוו בין "רשת התסמינים" של נשים עם השמנה בטנית לבין אלו ללא השמנה כזו, כדי לזהות הבדלים במבנה הקשרים ביניהם.
ניתוח הנתונים העלה הבדלים מובהקים בין הקבוצות. נשים עם השמנה בטנית דיווחו על שיעורים גבוהים משמעותית של תסמינים, ובהם גלי חום (54.5% מהנשים עם השמנה בטנית לעומת 39.3% מהנשים ללא השמנה בטנית) והזעות לילה (43.3% לעומת 33.7%). נוקשות או כאב במפרקים, בצוואר או בכתפיים דווחו בקרב 78.7% מהנשים עם השמנה בטנית לעומת 67.6% בנשים האחרות. גם קושי להירדם היה שכיח יותר בקבוצת ההשמנה הבטנית, עם 45.8% לעומת 38.2%. דפיקות לב מואצות (פלפיטציות) הופיעו אצל 29.9% מהנשים עם השמנה בטנית לעומת 20.7% בקרב נשים ללא השמנה בטנית. אצל נשים עם השמנה בטנית דווח גם על שכיחות גבוהה יותר של סחרחורות והחמרה ניכרת ברמות השכחנות והעצבנות.
באשר לחומרת התסמינים, נשים עם השמנה בטנית נטו לדווח על חומרה גבוהה יותר בחלק מהתסמינים שנבדקו בשאלון המחקר, ובעיקר בתסמינים במפרקים ובקשיי הירדמות.
הממצאים מתפרסמים במהדורה המקוונת של Menopause, כתב העת של האגודה האמריקאית לגיל המעבר, ויופיעו במהדורת דצמבר 2026 של כתב העת.
רשת מקושרת
החוקרים מצאו במחקר כי אצל נשים עם השמנה בטנית, רשת התסמינים הייתה צפופה ומקושרת יותר. המשמעות היא בעצם שהתסמינים של גיל המעבר, בנוכחות שומן בטני, "מתודלקים" זה על ידי זה בצורה חזקה יותר, כאשר תסמין אחד מפעיל את השני בעוצמה רבה יותר. לדוגמה, הזעות לילה קשורות באופן הדוק יותר להפרעות שינה, שבתורן מביאות לעייפות קיצונית וקשיי ריכוז. בקרב נשים עם השמנה בטנית, הפרעות שינה ושינויים במצב הרוח הפכו לצמתי ליבה מרכזיים ברשת, המשפיעים על כל שאר התסמינים.
המחקר לא מוכיח שהשמנה בטנית היא הגורם הישיר לתסמיני גיל המעבר. הירידה באסטרוגן שגם גורמת לתסמינים אחרים של גיל המעבר היא למעשה ה"טריגר" שמלכתחילה גורם לגוף להעדיף אגירת שומן בטנית על פני אגירה בירכיים, גם ללא שינוי בצריכת הקלוריות.
החוקרים מציעים כי הערכת השמנה בטנית באמצעות יחס מותניים-גובה עשויה לסייע בסיווג של נשים אשר צפויות להפיק תועלת מהתערבויות ממוקדות מבוססות-רשת תסמינים, על פני ניהול תסמינים מבודדים. כלומר, במקום לטפל בנפרד בגלי חום ו/או בהפרעות שינה ועייפות, ממליצים החוקרים לשקול גישה מערכתית המטפלת בגורמי שורש משותפים, למשל בהשמנה הבטנית עצמה או בהפחתת דלקתיות. גם שינויים מיטיבים באורח החיים בגיל המעבר עשויים לייצג גישה מערכתית המתמודדת עם שילוב התסמינים, בין השאר בהקפדה על פעילות גופנית סדירה ותזונה בריאה.
"עלייה בלתי מכוונת במשקל במעבר לגיל המעבר, במיוחד באזור המותניים, היא אחת התלונות השכיחות ביותר, כאשר העלייה המשמעותית ביותר נחווית בשנים שקודמות לווסת האחרונה ובשנתיים שלאחריה״, סיכמה בהודעה לעיתונות ד"ר מוניקה כריסמס (Christmas), מנהלת רפואית עמיתה באגודה לגיל המעבר. ״הדבר לא רק משפיע על הדימוי העצמי אלא גם מציב סיכונים בריאותיים שליליים, וכפי שהמחקר מדגיש, קשור לשכיחות וחומרה גבוהות יותר של תסמיני גיל המעבר״.
