רפואה מותאמת אישית בגיל המעבר – מה שחשוב לדעת

גיל המעבר אצל נשים (המנופאוזה, Menopause) מציין ברפואה תהליך הדרגתי שעשוי להימשך מספר שנים, לרוב מאמצע שנות ה-40 לחיים, ומתבטא בשינויים הורמונאליים עד להפסקת תהליך הביוץ והווסת, לרוב סביב גיל 51. התופעה מלווה לרוב בתסמינים אופייניים, בהם גלי חום, יובש וכאב בנרתיק, קשיי ריכוז והפרעות שינה.

התהליך מופיע במספר שלבים: תחילה שלב ה'פרי מנופאוזה', בו רמות ההורמונים מתחילות להשתנות ומובילות לשינויים באופי הדימום ומחזור לא סדיר. לאחר שלב זה, שנמשך כמה חודשים עד מספר שנים, מופיע גיל המעבר עצמו, המוגדר רפואית כעבור 12 חודשים מתום הווסת האחרונה – כלומר לאחר שנה ללא וסת. בהמשך מוגדר שלב ה'פוסט מנופאוזה' בו התסמינים נחלשים, אך הם עשויים להימשך חמש שנים ואף מעבר לכך, עד לדעיכתם. במקביל עשויים להופיע סיבוכים שמאפיינים נשים לאחר גיל המעבר, למשל מחלות לב ואוסטאופורוזיס.

השפעות גיל המעבר, שעשויות להתבטא בפגיעה משמעותית באיכות החיים, מובילות נשים רבות לחפש מזור למכאובים ולתסמינים המעיקים. בשנים האחרונות נרשמה התקדמות מבטיחה בתחום הרפואה המותאמת אישית לגיל מעבר, הכוללת פיתוח בדיקות המאפשרות לזהות סמנים לתהליכים ביולוגיים החשובים ביותר בגוף האישה, ולכוון טיפולים מותאמים אישית שביכולתם לתרום משמעותית להפחתת תסמינים ושיפור באיכות החיים.

התסמינים השכיחים

גיל המעבר עשוי להיות מלווה בשורה של תסמינים קשורים לשינויים ההורמונאליים והירידה בהורמוני המין הנשיים בשנות חיים אלה – תסמינים שביכולתם לפגוע משמעותית באיכות חיים. כל אישה עשויה לחוות את התופעה בתסמינים שונים ובעוצמה משתנה.

התסמינים השכיחים לגיל המעבר כוללים:

• גלי חום והזעות לילה
• כאבי ראש
• כאבי שרירים ומפרקים
• כאבים ורגישות בשדיים
• נפיחות ביטנית ובעיות במערכת העיכול
• יובש בעיניים
• הסמקה
• נשירת שיער
• שיעור מוגבר בפנים או בגוף
• דופק לב מואץ (פלפיטציות)
• נדודי שינה
• כאב ביחסי מין חודרניים
• יובש נרתיקי
• עלייה במשקל

מבין תסמינים אלה מוגדרת קבוצה של 'תסמינים ואזומוטוריים' (vasomotor) הקשורים בשיבוש בוויסות טמפרטורת הגוף הפנימית עקב ירידה ברמות האסטרוגן והשפעה על תהליכים במוח. בקבוצה זו נכללים גלי חום, הזעות לילה ותופעות נלוות כמו דופק לב מואץ וצמרמורות.

גיל המעבר עשוי להתבטא גם בתסמינים נפשיים ורגשיים ובהם:

• דיכאון
• חרדה
• ירידה בריכוז (“ערפל מוחי”)
• עצבנות
• עייפות ותשישות
• תנודות לא צפויות במצב הרוח
• שינויים בחשק המיני

מעבר לכך, גיל המעבר גם מלווה בעלייה בסיכון לתחלואה כרונית, ובין השאר קשור בסיכון מוגבר למצבים הרפואיים הבאים:

• מחלות לב וכלי דם
• אוסטאופורוזיס
• זיהומים בדרכי השתן ודליפת שתן
• זיהומים נרתיקיים ופגיעה בתפקוד ובחשק המיני
• אבחנות פסיכיאטריות והפרעות שינה

שכיחות התופעה

כל אישה שהורמוני המין בגופה פעילים בגיל הפוריות חווה בעצימות כלשהי את גיל המעבר עם העלייה בגיל, הירידה בהפרשות הורמונים אלה והפסקת הווסת.

בישראל מדווחות נשים רבות על תסמיני גיל המעבר. לפי סקר הבריאות והתזונה הלאומי של משרד הבריאות האחרון שנערך בשנים 2020-2018 (סקר INHIS-4), רוב הנשים מגיל 40 עד 75 (64.7%) דיווחו כי הן חוו לאחרונה תסמינים הקשורים לגיל המעבר או לשנים שאחריו. מתוכן, הרוב (71.6%) דיווחו כי חוו תסמינים שונים של גיל המעבר – כמחצית (53.4%) העידו על גלי חום, כרבע (28.5%) התמודדו עם הפרעות שינה המתבטאות בקשיי הירדמות או שינה באיכות לא טובה, כחמישית (17.4%) פיתחו דליפת שתן, כחמישית (17.2%) חוו עייפות קיצונית, וקרוב לחמישית (16.3%) חוו תחושת עצב, דכדוך או עצבנות. 5.2% מהנשים דיווחו על הפסקת הווסת עקב ניתוח או טיפול רפואי.

במחקר שנערך בישראל בקרב 688 נשים לאחר גיל המעבר בגילים 75-55, שממצאיו פורסמו בחורף 2024 בכתב העת Journal of Women & Aging, התגלה כי הרוב (68.8%) התמודדו לפחות עם תסמין קלאסי אחד של גיל המעבר, כאשר השכיחים ביותר היו תסמינים ואזומוטוריים כמו גלי חום שעמם התמודדו כמחצית (50.4%) מהמדגם. תסמיני גיל המעבר נקשרו במחקר לעלייה של 78% בסיכון לאוסטאופורוזיס ועלייה פי 2.01 בסיכון להתפתחות תסמיני דיכאון ו/או חרדה.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), רוב הנשים בעולם עוברות את גיל המעבר בין גיל 45 לגיל 55 כחלק מתהליך הזדקנות ביולוגי טבעי. לפי נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית בנושא, גיל 49 הוא הגיל הממוצע לכניסה לגיל המעבר, וגיל 47 הוא הגיל הממוצע להופעת תסמינים מקדימים.

בדיקות לרפואה מותאמת אישית

רפואה מותאמת אישית לגיל המעבר מבוססת על סמנים אבחנתיים – ביומרקרים שביכולתם לספק מידע על סמנים ביולוגיים בגוף האישה, לצד סמנים גנטיים. כל אלה מכונים בשם הכולל 'אומיקס' (omics), שמשמעותו: שימוש בסמנים אבחנתיים מולקולריים מתקדמים הבוחנים את תפקודן של מערכות ביולוגיות בגוף והקשרים ביניהן, לרבות באמצעות חלבונים, מטבוליטים וגנים שונים – לצורך ניתוח מקיף של הסיבות להופעתם של תסמינים שונים, באופן המאפשר לקדם בהמשך רפואה מותאמת אישית.

לדברי ד"ר לידיה בלכר, המנהלת הרפואית של המרכז לרפואה מותאמת אישית ברמת החייל בתל אביב שמתמחה גם בטיפול בגיל המעבר, מנהלת קהילת גיל המעבר ב"כמוני", "חשוב לבצע סדרת בדיקות אבחנתיות כדי להבין לעומק את המקור לתופעות שמופיעות בגיל המעבר ואת הגישה הטובה ביותר לשיפור מצב המטופלות. כך, למשל, לא כל הנשים בגיל המעבר עם הפרעות שינה סובלות משינה ירודה מאותה הסיבה. הבדיקות האבחנתיות יכולות לספק לנו הסברים שבאמצעותם נוכל להתאים באופן אישי טיפולים לכל מטופלת".

סדרת הבדיקות ברפואה מותאמת אישית לגיל המעבר כוללת בן השאר:

• בדיקות דם ושתן: בדיקות דם מאפשרות לאסוף רמות הורמונים בדם. בדיקת שתן המבוצעת באיסוף למשך 12 שעות מאפשרת לראות תהליכים הקשורים בייצור ופירוק הורמוני המין של האישה, וביכולתה לזהות תהליכים הקשורים לפגיעה בתגובה לטיפול הורמונאלי. "לעתים רמות ההורמון בדם לא מספיקות להערכת מצבה של המטופלת, ואיסוף השתן מספק פרטים נוספים על אופן פירוק ההורמונים ועל האפשרות לקבלת טיפול הורמונלי", אומרת ד"ר בלכר.
• בדיקות דם לווריאנטים גנטיים: בדיקה הכוללת נטילת דגימה רוק או דגימה של טיפת דם מהאצבע מאפשרת לזהות את הייחודיות של כל אישה בתהליכים הורמונאליים בגוף. "וריאנטים גנטיים מאפשרים לזהות נטייה מוקדמת לסיבוכים הקשורים במאזן ההורמונלי. זיהויים מסייע להתאים טיפול ממוקד – לחיזוק מסלולי ייצור לוויסות ופינוי הורמונים – ובכך לשפר את תסמיני גיל המעבר", מסבירה ד"ר בלכר. במרפאתה מתבצע פאנל הכולל 12 וריאנטים גנטיים המשמש בסיס להתאמה טיפולית אישית. "לדוגמא, אם מתגלה וריאנט המצביע על נטייה לבעיה באחד המרכיבים האחראים על פירוק ופינוי הורמונים, ניתן לאתר את נקודת התורפה, לכוון את ההתערבות ולשפר את ההתמודדות הקלינית".
• בדיקות צואה: בדיקות צואה הן חלק מארגז הכלים של רפואה מותאמת אישית בגיל המעבר, ומטרתן למפות את הרכב המיקרוביום במעי – קהילת החיידקים המשפיעה על תהליכים מטבוליים ודלקתיים רבים. "שינויים בהרכב המיקרוביום עשויים לתרום לנפיחות, לעלייה בשומן בטני ולשיבוש בתהליכי עיכול וספיגה של חומרים שונים וגם בתהליך חילוף האסטרוגן", אומרת ד"ר בלכר.
• בדיקות רוק: בדיקות רוק משמשות לעיתים להערכת דפוסים לאורך היום של קורטיזול – ההורמון מרכזי בתגובת הגוף לסטרס – ובחלק מהמקרים גם לבדיקות גנטיות. בחלק מהמעבדות אותן בדיקות מתבצעות בדגימת דם, בהתאם לשיטה ולפאנל הנבדק.
• בדיקות הדמיה: הערכה עשויה לכלול בדיקת צפיפות העצם ובדיקת FIBRISCAN שתורמת להערכה מדויקת של כבד שומני ומסייעת לעקוב אחרי מצב תפקודי הכבד במהלך הטיפול.

טיפולים מותאמים אישית לגיל המעבר

על בסיס הבדיקות האבחנתיות – ניתן לבצע התאמה אישית של הטיפולים הרפואיים לגיל המעבר באופן שעשוי לשפר את איכות החיים. "כפי שהסיבות לתסמיני גיל המעבר אינן זהות אצל כל הנשים שחוות תסמינים, כך גם יעילות הטיפולים תלויה בסיבה", מסבירה ד"ר בלכר, "למשל, הפרעות שינה בגיל המעבר הן רב־גורמיות (גלי חום/הזעות לילה, סטרס/מצב רוח, שינויי מקצב יממה ומחסור בהורמון המלטונין ולעיתים גם דום נשימה בשינה), לכן התאמה אישית על בסיס הערכה אבחנתית מאפשרת לבחור טיפול ממוקד לגורם הדומיננטי, למשל טיפול הורמונלי כשגלי חום הם הטריגר המרכזי; טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) כשמדובר בנדודי שינה (אינסומניה) כרוניים; ותוספת מלטונין בעיקר כשיש שיבוש מקצב שינה, ובכך לשפר תסמינים ואיכות חיים". 

טיפול הורמונלי

בחלק מהמקרים מתגלה בהתאם לתוצאות הבדיקות האבחנתיות כי טיפול הורמונלי צפוי להועיל לתסמיני גיל המעבר. ממצאים מבדיקות איסוף שתן מאפשרים להעריך את קצב פינוי ההורמונים בשתן ולזהות מצבים בהם האישה לא צפויה להגיב היטב להורמונים.

הטיפול ההורמונלי התבסס בשנים האחרונות כטיפול תרופתי מרכזי לגיל המעבר. הטיפול קרוי בעגה המקצועית 'הורמונלי חלופי', מאחר והוא ניתן בהורמונים סינטטיים המשמשים תחליף לירידה הטבעית ברמות הורמוני המין הנשיים. במקרים הרלוונטיים, טיפול זה מגן על הגוף מפני תהליכים ביולוגיים שקשורים בירידה בהורמונים אלה שמתבטאים בתסמיני גיל המעבר, ובין השאר ירידה בצפיפות עצם ועלייה בסיכון לאוסטאופורוזיס.

הטיפול ההורמונלי ספג מהלומה בשנת 2002 כשנמצא במסגרת מחקר מעקב אמריקאי נרחב (מחקר ביוזמת Women Health Initiative) כי הוא מעלה את הסיכון למחלות לב וסרטן השד. בהמשך התברר כי המחקר בוצע בשיטות מדעיות בעייתיות, ורוב המשתתפות בו היו מבוגרות מעל גיל 60 ולא בתחילתו של גיל המעבר. לאחר תקופה ממושכת בה טיפולים בהורמונים לגיל המעבר הופסקו כמעט לחלוטין במדינות רבות ובהן ישראל – הטיפולים שבו בשנים האחרונות למרפאות בליווי מחקרים שמצביעים על יעילותם, אם כי עדיין בהיקפים קטנים מבעבר.

הטיפול ההורמונלי ניתן כיום במרפאות לגיל המעבר ובאמצעות גינקולוגים. לפי ההמלצות העדכניות, טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר מקובל בעיקר לתקופות קצרות יחסית ותחת מעקב. לפי נייר עמדה של החברה הישראלית המאגדת רופאים המטפלים בגיל המעבר ואיגודי הגינקולוגים ורופאי המשפחה, שפורסם ביוני 2021, הטיפול היעיל ביותר לנשים עם תסמיני גיל המעבר מתחת לגיל 60 ועם פחות מ-10 שנים מתום הווסת הוא טיפול הורמונלי המבוסס על אסטרוגן, והיתרונות בטיפול זה גוברות על סיכונים.

ההנחיות מדגישות כי הטיפול התרופתי צריך להינתן לצד המלצה להטמעת אורח חיים בריא.

נכון להיום יש סוגים שונים של טיפולים הורמונליים אסטרוגניים הניתנים בגלולות, במדבקות על העור ודרך הנרתיק. לדברי ד"ר בלכר, "יש וריאנט גנטי שמשפיע על דרך פירוק התרופות ההורמונאליות בכבד, ובמקרים מסוימים בהתאם לבדיקות ניתן יהיה לקבוע שטיפול הורמונלי במדבקה או ג'ל עשוי לגרום פחות תופעות לוואי, בהשוואה לטיפול הורמונלי בכדורים".

נשים עם רחם נדרשות גם לתוספת של מרכיב פרוגסטרון לטיפול כדי למנוע סרטן רירית הרחם, וכך גם נשים שעברו כריתת רחם שאינה שלמה ונשים שאובחנו עם אנדומטריוזיס בעבר. שילוב הפרוגסטרון יכול להתבצע באופן שמייצר וסת ומחקה את המחזור החודשי: המטופלת נוטלת שבועיים אסטרוגן ושבועיים שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון – כדי לעודד וסת; לנשים שאצלן הווסת הפסיקה ניתן השילוב במינון אחיד ובאופן רציף שאינו מחזורי. מי שמפתחות רגישות יתר ותופעות לוואי לפרוגסטרון יכולות להחליפו בטיפול בתרופות מקבוצת SERM – תרופות סלקטיביות הפועלות על רקמות מסוימות בדומה לאסטרוגן, אך חוסמות את השפעת ההורמון ברקמות אחרות, כמו טמוקסיפן.

המעקב התקופתי המקובל לטיפול ההורמונלי לגיל המעבר כולל בדיקת אולטרסאונד לרירית הרחם ומתן תשומת לב יתרה לדיווחים על דימום נרתיקי חריג.

תופעת הלוואי השכיחה ביותר בטיפולים ההורמונליים לגיל המעבר היא דימומים לא סדירים שניתנים לטיפול. ניתוחים עדכניים מצביעים על עלייה מצומצמת אך מובהקת סטטיסטית בסיכון לסרטן השד אצל המטופלות בשילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון לאורך חמש שנים. עם זאת, הטיפול ההורמונלי מפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס, ובמקרים רבים נקבע בשיקול דעת רפואי כי התועלת בו עולה על הסיבוכים האפשריים.

לפי ניסיון שהצטבר במחקרים בשנים האחרונות, הטיפול ההורמונלי אסור במצבים של דמם וגינאלי ממקור לא ידוע, סרטן שד בעבר, סרטן רירית הרחם בשלב מתקדם, סרטן השחלה, סרקומה של הרחם, סרטן תלוי אסטרוגן בעבר, קרישיות יתר – לרבות אבחון קריש דם מסוכן בעבר, מחלת לב מורכבת כמו תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) והתקף לב ומחלת עור מסוג פורפיריה (PCT), ובמצבים בהם מתפתחות תופעות לוואי קשות לטיפול.

גישת הרפואה המותאמת אישית מאפשרת לבחור בצורה מדויקת יותר למי טיפול הורמונלי צפוי להועיל, ולהתאים את סוג ההורמון, המינון והדרך – כדי למקסם שיפור בתסמיני גיל המעבר ולצמצם סיכון לתופעות לוואי. לדברי ד"ר בלכר, "כשמזוהה וריאנט גנטי המרמז על רגישות מוגברת או סיכון לתופעות לוואי בטיפול הורמונלי, ניתן להיערך מראש: לבחור חלופה מתאימה, להתחיל נמוך ולהגביר בהדרגה, ולהדק מעקב".

הורמונים זהים ביולוגית

לצד הטיפול ההורמונלי הסטנדרטי לגיל המעבר, יש רופאי נשים (בעיקר בארה״ב) שמשתמשים גם ב״הורמונים זהים ביולוגית (Bioidentical). חשוב להדגיש: בפרט כשמדובר בהכנות מותאמות אישית (compounded) ובשתלים תת־עוריים (pellets), שיטה זו אינה מאושרת על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) ואין לגביה עדיין מספיק מחקרים גדולים וארוכי טווח שמוכיחים יתרון ברור בבטיחות או ביעילות לעומת טיפול סטנדרטי.

במקביל קיימים גם הורמונים זהים ביולוגית שאושרו במנהל התרופות האמריקאי, כגון אסטרדיול ופרוגסטרון מיקרונייזד (uterogestan) הניתנים בפאץ׳/ ג׳ל/ טבליות, ונחשבים חלק מהטיפול המקובל כשהם מותאמים נכון.

לדברי ד״ר בלכר, “לעיתים נשקול זאת אצל נשים עם אי סבילות לטיפול הרגיל, אך מדובר בגישה שדורשת זהירות וניטור הדוק.”

תרופות מקבוצת אנטגוניסטים לקולטני NK

בשנים האחרונות אושר שיווקן של תרופות חדשות שהוכחו כיעילות להפחתת תסמיני גיל המעבר ובעיקר גלי חום – תרופות מקבוצת אנטגוניסטים לקולטנים מסוג NK החוסמות את אותם הקולטנים במוח והמערכת העצבים ההיקפית. קולטנים אלה משפיעים במוח בין השאר על ויסות טמפרטורת הגוף ופעילותם המשובשת נקשרה לתופעת גלי החום שמאפיינת את גיל המעבר.

• התרופה ויוזה (Veozah) המכילה את החומר הפעיל פזולינטנט (Fezolinetant)  חוסמת קולטנים מסוג NK3.
• התרופה לינקווט (Lynkuet) המכילה את החומר הפעיל אלינזנטנט (Elinzanetant) חוסמת קולטנים מסוג NK1 ו-NK3.

בהבדל מהטיפולים ההורמונליים, תרופות אלה לא מועילות בהיבטים של שמירה על צפיפות העצם ומניעת אוסטאופורוזיס.

תרופות נוספות

לעתים התאמה אישית של הטיפול בגיל המעבר מצביעה על הצורך לטפל בתרופות נוספות שביכולתן להקל על תסמינים. כך, למשל, הורמון המלטונין המוגדר בישראל כתרופת מרשם (אולם במדינות מסוימות כמו ארה"ב נמכר גם ללא מרשם כתוסף תזונה) מסייע לשיפור איכות השינה במקרים בהם הפרעת השינה התפתחה על רקע מחסור או שיבוש בפעולתו של הורמון המלטונין הטבעי בגוף. 

התאמה תזונתית

להתאמה תזונתית חשיבות רבה במסגרת רפואה מותאמת אישית לגיל מעבר. מחקרים מזהים השפעות משמעותיות של מזונות מסוימים על תהליכים ותסמינים האופייניים לגיל המעבר. כך, למשל, מחקר אמריקאי מבוקר שפורסם בינואר 2023 בכתב העת Menopause זיהה יתרונות בתזונה טבעונית דלת שומן המועשרת בצריכה יומיומית של סויה להפחתת גלי חום בגיל המעבר; ומחקר מסין שפורסם בינואר 2025 בכתב העת Nutrients מצא כי אכילת דגים, חלב ומוצרי סויה משפיעה על הפחתת חומרתם של תסמיני גיל המעבר, במיוחד בהאטת הופעת המנופאוזה הטבעית.

תוצאות בדיקות צואה המצביעות על הרכב המיקרוביום של המטופלת יוכלו לספק הסברים לתסמינים הקשורים בפעילות משובשת של מערכת העיכול. מחקרים מזהים קשר בין הרכב המיקרוביום לתסמיני גיל המעבר אצל האישה.

הטיפול הקלאסי במצבים של מיקרוביום לא מאוזן ניתן באמצעות פרוביוטיקה – הזנת הגוף בחיידקים "טובים", אולם לדברי ד"ר בלכר, "יש חשיבות לבדיקות האבחנתיות להתאמת תוספי תזונה, שכן לא בכל המקרים תכשירי פרוביוטיקה שקונים בבית מרקחת יוכלו לעזור, ולעתים הם גם עלולים להזיק".

בהתאם לבדיקות האבחנתיות, התאמה תזונתית בגיל המעבר בחלק מהמקרים מצריכה חיזוק של האסטרבלום – מכלול הגנים של חיידקי המעי שמסוגלים לפרק ולמחזר הורמוני מין אסטרוגנים. "ניתן לחזק את האסטרבלום באמצעות התאמה אישית של מרכיבים תזונתיים מסוימים בשילוב תוספי תזונה לחיזוק מיקרוביום המעי. במקרים חריגים יש צורך גם להוסיף טיפול באנטיביוטיקה", מסבירה ד"ר בלכר, "הטיפול מצריך זהירות ופעילות איטית ומדורגת כדי שלא לפגוע במערכת החיסון ולא לייצר תופעות לוואי".

תוספי תזונה

הבדיקות האבחנתיות המבוצעות לצורך רפואה מותאמת אישית לגיל המעבר מצביעות לעתים על הצורך בנטילת תוספי תזונה שביכולתם לסייע בהפחתת תסמינים ושיפור באיכות החיים.

כך, למשל, בדיקות דם ושתן שמצביעות על תפקוד חלקי של אנזימים מסוימים – עשויות להוביל להמלצה לטיפולים במינרלים שיוכלו לשפר את התפקוד האנזימטי, למשל אבץ, מגנזיום או סלניום, בהתאם לתוצאות הבדיקות.

גם חוסרים תזונתיים שמזוהים בבדיקות האבחנתיות עשויים להוביל להמלצות לנטילת ויטמינים ומינרלים למניעת חריגות פתולוגיות.

יש תוספי תזונה שביכולתם לחזק את מסלול הפינוי והפירוק של הורמונים בגוף. יש תוספים שביכולתם לשפר תסמינים נלווים כמו הפרעות שינה.

"חשוב להדגיש שהשימוש בתוספי תזונה לא נעשה כלאחר יד. אין להשתמש בתוספים ללא התייעצות, כי הם יכולים שלא להתאים ואולי חלילה גם להזיק", מציינת ד"ר בלכר, "חשוב לשקול עם הרופאים המטפלים את הצורך בתוסף והשפעתו על הטיפול התרופתי שהותאם למטופלת. חשוב גם לרכוש תוספי תזונה של חברות מוכרות בתחום, כפי שאנו נוהגים לבצע במרפאה שלנו".

רפואה אינטגרטיבית

גישת הרפואה המותאמת אישית לגיל המעבר דוגלת בבסיסה ברפואה אינטגרטיבית, המשלבת לצד הטיפול הרפואי גם טיפולים לתמיכה נפשית במטופלות במצבים רלוונטיים, בין השאר בפסיכותרפיה, ושיטות נוספות של רפואה משלימה שהוכחו כמועילות להפחתת תסמינים של גיל המעבר.

הטיפול בדיקור סיני (אקופונקטורה) הוכח במספר מחקרים כמועיל להפחתת תסמיני גיל המעבר, ובמקרים מסוימים על בסיס תוצאות הבדיקות האבחנתיות – יומלץ על סדרת טיפולים בשיטות דיקור, שביכולתם להוסיף ולסייע בהקלה בתסמיני גיל המעבר, לעתים אף כתוספת לטיפולים התרופתיים. לפי מטה אנליזה למחקרים בנושא של חוקרים מטאיוואן, שפורסמה בפברואר 2015 בכתב העת Menopause, טיפולי אקופונקטורה משפיעים לטובה על ירידה בתדירות ובחומרת גלי חום בגיל המעבר, וכן מלווים בהפחתת תסמינים פסיכולוגיים וסיבוכים בדרכי השתן ובשיפור מובהק באיכות החיים.

• ד"ר לידיה בלכר היא המנהלת הרפואית של המרכז לרפואה מותאמת אישית ברמת החייל בתל אביב שמתמחה גם בטיפול בגיל המעבר, מנהלת קהילת גיל המעבר באתר "כמוני" ורופאת משפחה במקצועה

עדכון אחרון: מארס 2026