גלי חום בגיל המעבר: מה שחשוב לדעת

גלי חום (Hot Flashes) מבטאים תחושת חום פתאומית בחלקו העליון של הגוף, לרוב באזור הפנים, הצוואר והחזה, ולעתים משולבים בהזעה. אצל חלק מהאנשים מופיעה תחושת צמרמורת לאחר גל החום עקב איבוד חום גוף.

לפי אחת ההגדרות המקובלות בספרות המדעית, תסמינים של גלי חום לרוב נמשכים כדקה עד חמש דקות, ועלולים לייצר מצוקה – בעיקר כשהם מופיעים באופן חמור ובתדירות גבוהה.

גלי חום מתפתחים לרוב כתסמין השכיח יותר של גיל המעבר, המשתייך לקבוצת התסמינים המכונים 'ואזומוטוריים' (Vasomotor Symptoms ובקיצור VMS), הכוללים גם דופק לב מואץ. עם זאת, יש מצבים רפואיים נוספים שעלולים להתבטא בגלי חום, ובהם הפרעות מסוימות בבלוטת התריס, תנגודת לאינסולין וסוכרת ואף תרופות מסוימות כמו הטיפולים ההורמונאליים לסרטן השד.

גלי חום עשויים להופיע לאורך כל היממה, ולהתבטא בהזעות לילה שעשויות להפר את רצף השינה ולהוביל ליקיצות בלילה המלוות בסיכון לסיבוכים רפואיים שונים. לפי מחקר שהוצג בספטמבר 2024 בכנס החברה האמריקאית לגיל המעבר בשיקגו, רוב גלי החום המלווים בהזעות לילה מתרחשים במחצית השנייה של הלילה ומשבשים בעיקר את שנת החלום המאופיינת בתנועות עיניים מהירות (שלב REM), ואלו לרוב מסוכנים יותר להתפתחות אירועי לב וכלי דם.

בשנים האחרונות מתחדדת ההבנה כי גלי חום עשויים להוות תסמין מקדים ואף תסמין ראשון של גיל המעבר, ולהופיע לפני הפסקת הווסת.

תיאור של גלי חום

לגלי חום לרוב מספר מאפיינים משותפים:

• תחושת חום פתאומית המתפשטת דרך החזה, הצוואר והפנים
• אדמומיות בעור
• קצב לב (דופק) מהיר
• הזעה בעיקר בחלק העליון של הגוף
• תחושת צמרמורת כשגל החום חולף
• אי נוחות, חוסר שקט ותסמיני חרדה נוספים

גלי חום עשויים להתבטא בדרגות חומרה שונות, בהתאם להשפעתם על מהלך החיים.

תדירות גלי החום משתנה מאדם לאדם, אך רוב המתמודדים חווים אותם על בסיס יומיומי. התופעה עשויה להתבטא לתקופה של שנים ספורות ובמקרים חריגים גם לשנים ארוכות ואף מעל לעשר שנים.

לאחרונה מאותגרת ברפואה התפיסה הרווחת כי הפסקת הווסת היא התסמין המוקדם היחיד המבשר על גיל המעבר. במחקר מאוניברסיטת מונש באוסטרליה, שממצאיו פורסמו בינואר 2025 בכתב העת Lancet Diabetes & Endocrinology, נקבע כי גלי חום עשויים להופיע לפני הפסקת הווסת, ולהוות את התסמין המשמעותי הראשון לגיל המעבר, וגם במצבים אלה עלולים להיות מדווחים כחמורים לא פחות מאשר אצל נשים בגיל המעבר. למרות זאת, כיום ברפואה אין עדיין טיפולים ייעודיים לגלי חום המיועדים לנשים שעדיין לא נכנסו לגיל מעבר באופן פורמאלי לאחר הפסקת הווסת.

סיבות וגורמי סיכון

בקהילה המדעית והרפואית התגלה עם השנים כי גלי חום בגיל המעבר הם ביטוי לירידה ברמות הורמון מין אסטרוגן בגוף האישה, המובילות להפעלת מנגנון לוויסות טמפרטורת הגוף בהיפותלמוס שבמוח. לאחר שמתקבל מידע בהיפותלמוס כי הגוף חם יותר – מופעל גל החום במטרה לצנן ולקרר את הגוף.

חוקרים כבר זיהו מספר מסלולי איתות המבוססים על נוירופפטידים המצויים בהיפותלמוס אשר עשויים להסביר את התופעה, ואולי אף יאפשרו לפתח טיפולים ייעודיים חדשים להתמודדות עמה.

מחקרים גם מצאו כי נשים עם גלי חום בגיל המעבר נוטים פחות לפתח פגיעה קוגניטיבית, וככל הנראה יש לגלי חום השפעה המגנה על מערכת העצבים המרכזית מפני נזקים שונים שעלולים להתפתח בגיל המעבר, ובהם ירידה באספקת הסוכר (גלוקוז) לתאי המוח.

לעתים נדירות גלי חום מסמנים מצבים רפואיים נוספים, לרבות הפרעות בבלוטת התריס, תגובה לטיפולים לגידולים סרטניים מסוימים כמו סרטן השד וסרטן הרחם וכן תופעת לוואי לתרופות נוספות, למשל נוגדי דיכאון מסוימים.

במחקרים זוהו מספר גורמי סיכון שמגדילים את הסיכון להופעת גלי חום בגיל המעבר:

• מוצא: מחקרים מצביעים על הבדלים בשכיחות גלי חום לפי תרבויות. ככלל, בארה"ב לנשים ממוצא אפרו-אמריקאי סיכוי גבוה יותר לפתח גלי חום, בהשוואה לנשים ממוצא אחר, ואילו לנשים ממוצא אסיאתי הסיכון הנמוך ביותר לתופעה.
• עישון סיגריות: מחקרים קושרים בין עישון סיגריות לעלייה בסיכון להתפתחות גלי חום בגיל המעבר. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שפורסם בנובמבר 2008 בכתב העת Obstetrics & Gynecology מצא כי לנשים מעשנות סיגריות בהווה סיכון גבוה פי 2.43 לפתח גלי חום בגיל המעבר, ולנשים שעישנו בעבר סיכון גבוה ב-41% להתמודד עם התופעה.
• השמנה: עודף משקל והשמנה עשויים להוות גורמי סיכון להופעת גלי חום בגיל המעבר, אך קשר זה נחשב לשנוי במחלוקת. בספטמבר 2017 דיווחו חוקרים מברזיל בכתב העת Menopause כי מצאו קשר רציף בין עלייה במשקל הגוף להופעת גלי חום בגיל המעבר של האישה, כשהסיכויים הגיעו לשיאם אצל נשים עם השמנת יתר וערכי מדד השמנה BMI בגובה 30 יחידות ומעלה. החוקרים מציינים כי יתכן שמקור הקשר גם בהשפעה עקיפה של השמנה על אורח חיים לא בריא הנקשר לגלי חום. חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו דיווחו ביולי 2010 בכתב העת JAMA Internal Medicine מצאו כי ירידה במשקל עודף מלווה בהקלה משמעותית בחומרה ובתדירות של גלי חום. לעומת זאת, במארס 2014 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בכתב העת Journal of Women's Health על בסיס מחקר מעקב אמריקאי שבחן נשים באמצע החיים – כי לא מצאו קשר בין משקל הגוף לסיכון לפתח גלי חום.
• אורח חיים לא בריא: מחקרים מזהים קשר בין אורח חיים לא בריא לבין החמרה בתופעת גלי החום. כך, מחקר אמריקאי שפורסם במארס 2024 בכתב העת Menopause מצא כי כל שעה נוספת ביום של אורח חיים יושבני מלווה בעלייה של 7% בסיכון של נשים בגיל המעבר לפתח גלי חום ליליים – הזעות לילה. בהקשרים תזונתיים, מחקר מעקב מאוסטרליה שממצאיו פורסמו במאי 2013 בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition מצא קשר בין תזונה עשירה בסוכר ושומנים רוויים לעלייה של 23% בסיכון לגלי חום, לצד קשר בין התזונה הים תיכונית ואכילת פירות לירידה של 19% בסיכון לתופעה. גם לחץ נפשי מוגבר שמאפיין אורח חיים לא בריא – עלול להשפיע על התפתחות גלי חום והחמרתם. מחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2016 בכתב העת Menopause מצא קשר בין רמות גבוהות של חרדה בקרב נשים לעלייה פי 3 בסיכון לפתח גלי חום בגיל המעבר.
• קפאין: מחקרים קושרים בין צריכת קפאין מוגברת לעלייה בסיכון להחמרה בתסמיני גיל המעבר, לרבות גלי חום והזעת לילה. כך, למשל, מחקר אמריקאי במרכז הרפואי מאיו קליניק שפורסם בפברואר 2015 בכתב העת Menopause ומצא קשר בין שתיית קפאין מוגברת לתסמינים ואזומוטוריים, וזאת על רקע השפעה של קפאין על ויסות טמפרטורת הגוף וגירוי מערכת העצבים הסימפטטית.
• אלכוהול: הקשר בין שתיית אלכוהול לגלי חום עדיין לא ברור לאשורו. מחקר מדרום קוריאה שפורסם במאי 2022 בכתב העת Nutrients מצא כי שתיית אלכוהול קשורה בעלייה של פי 3.52 בסיכון להתפתחות או החמרה של גלי חום, אולם יש עבודות שאינן מוצאות קשר בין התופעות. בנוסף, מחקרים לא הצביעו עד כה על סיבה ברורה לקשר בין אלכוהול לגלי חום, והאם מדובר על השפעה על ירידה ברמות הורמוני המין או על השפעה מסוג אחר.

שיעור מצומצם של גברים מדווחים אף הם על גלי חום- כאשר גם במקרים אלה הרקע הוא הורמונלי, ולרוב אלה מופיעים בעקבות ירידה ברמות הורמון הטסטוסטרון באופן טבעי עם העלייה בגיל, או כתוצאה מטיפולים תרופתיים להפחתת הורמוני אנדרוגנים (ADT) הניתנים לסרטן הערמונית, ולעתים על רקע פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), תזונה לקויה ומתח נפשי מוגבר.

סיבוכים אפשריים

גלי חום עלולים להשפיע לרעה על הפעילות היומיומית ואיכות החיים – ובין השאר פוגעים באיכות השינה. לפי סקירה בנושא שפורסמה בדצמבר 2016 בכתב העת Climacteric, מסוכנים במיוחד בהקשר זה הם גלי חום ליליים, המתבטאים בהזעת לילה, שעלולים להצטבר לכדי אובדן שינה ממושך ולהעלות את הסיכון לתחלואה כרונית וספציפית למחלות לב וכלי דם וסוכרת.

במסגרת מחקר אמריקאי מצומצם שבחן 141 נשים בגיל המעבר, וממצאיו פורסמו בינואר 2025 בעיתונות המדעית, מעל למחצית מהנבדקות (62.6%) דיווחו כי הן מקיצות משנתן לפחות פעמיים בלילה על רקע גלי חום. במחקר זה הודגמה יעילותו של טיפול בחשיפה מתמשכת לניטרוגליצרין דרך העור כטיפול המועיל לשיפור התופעה.

יש מחקרים שמציעים הסבר לקשר בין גלי חום להפרעות שינה בשיבוש הפרשת הורמון השינה מלטונין – אם כי הממצאים בנושא אינם חד משמעיים.

במחקר שנערך במכון קרולינסקה בשבדיה, שממצאיו פורסמו בבאוגוסט 2024 בכתב העת JAHA של איגוד הלב האמריקאי, התגלה קשר בין גלי חום בגיל המעבר לעלייה של 33% בסיכון להתפתחות טרשת עורקים – הקשורה מצדה בסיכון מוגבר לאירועי לב וכלי דם, בהם התקפי לב ואירוע מוחי. בעבודה נמצא כי גלי חום שנמשכו חמש שנים ומעלה קשורים בעלייה של 50% בסיכון לטרשת עורקים, וגלי חום שהופיעו לפני הפסקת המחזור, כאחד התסמינים הראשונים לגיל המעבר, היו קשורים בעלייה של 66% בסיכון לאירועים קרדיו וסקולאריים.

מחקר אמריקאי שכלל מעקב אחר נשים מגיל המעבר למשך 13 שנים, שממצאיו פורסמו במאי 2018 בכתב העת Menopause, זיהה קשר בין הופעת תסמינים ואזומוטוריים ובהם גלי חום לעלייה של 18% בסיכון לפתח סוכרת, כשהסיכון היה משמעותי במיוחד לנשים שהתמודדו עם הזעות לילה.

מספר מחקרים מצביעים גם על קשר בין גלי חום לעלייה בסיכון לאוסטאופורוזיס – אם כי טיבו של קשר זה אינו ברור, שכן גיל המעבר כשלעצמו מאופיין בסיכון גבוה יותר לדלדול עצם. באביב 2009 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בכתב העת Menopause על קשר בין גלי חום בגיל המעבר של האישה לירידה בצפיפות העצם באזור המותני של עמוד השדרה ובמפרק הירך. עם זאת, מחקרים חדשים שבחנו קשר זה לעומק לא זיהו קשר עוקב בין התמודדות עם גלי חום לעלייה בסיכון לשברים בעצמות.

שכיחות של גלי חום

גלי חום הן תופעה שכיחה ביותר בקרב נשים בגיל המעבר. לפי מחקרים, כ-80% מהנשים חוות גלי חום בעוצמה ותדירות כלשהי בגיל המעבר.

לפי מטה אנליזה מארה"ב שפורסמה בספטמבר 2008, בהסתמך על מחקרים שכללו 35,455 נבדקים, גלי חום נמשכים בממוצע כארבע שנים. מחקרים נרחבים אחרים מצביעים על תקופה ממושכת יותר של כ-7.4 שנים בממוצע. סקירה של חוקרים מאוסטרליה מזהה כי קרוב לעשירית (8%) מהנשים עם גלי חום ממשיכות להתמודד עם התופעה גם עשרים שנים לאחר גיל המעבר.

סקירת מחקרים בתחום העלתה כי שכיחות גלי החום מושפעת גם מאזורים גאוגרפיים על פני הגלובוס, כאשר שכיחות גבוהה במיוחד תועדה אצל נשים טורקיות (97%), ובהמשך בקרב נשים מאוסטרליה (83%), מדינות אירופה (76.5%) צפון אמריקה (58.8%), דרום אמריקה (47%) ובשיעור הנמוך ביותר בקרב תושבות יבשת אסיה (45%).

בישראל מזוהה בעבודות שכיחות גבוהה של תסמיני גיל המעבר של האישה. לפי סקר הבריאות והתזונה הלאומי של משרד הבריאות האחרון שנערך בשנים 2020-2018 (סקר INHIS-4), המבוסס על שאלון שהופץ ל-4,135 ישראלים מגיל 21 ומעלה, רוב הנשים מגיל 40 עד 75 (64.7%) דיווחו כי הן מצויות בשלב גיל המעבר או אחריו, ומעל למחציתן דיווחו על גלי חום, שהיו התסמין השכיח ביותר עמו התמודדו 50.6% מהיהודיות ו-63.4% מהערביות. שאר התסמינים דווחו בשכיחות נמוכה בהרבה, לרבות קשיי שינה (28.5%), דליפת שתן (17.4%), תשישות (17.2%) ודכדוך ותסמיני דיכאון (16.3%).

ממצאים נוספים מסקר זה, שפורסמו על ידי חוקרי משרד הבריאות בחורף 2024 בכתב העת Journal of Women & Aging, זיהו קשר בין תסמיני גיל מעבר ובהם גלי חום לבין עלייה של פי 2 בסיכון לדיכאון וחרדה ועליה של 78% בסיכון לאוסטאופורוזיס.

בסקר לבריאות האישה שנערך ביוזמת ארגון "מדונה – נשים בשביל הבריאות" והוצג במארס 2025, העידו 96% מהנשים בגילי 45 עד 60 כי התמודדו עם תסמיני גיל המעבר, אולם 71% ציינו כי צוותים רפואיים לא שאלו אותן על תסמינים אלה.

סקר למיפוי בריאות נשים שנערך בקרב 3,000 נשים מצא כי אין מספיק שירותי בריאות בגיל המעבר. הסקר חדש בנושא מצא כי בעוד ש- 96 אחוז מהנשים בקבוצת הגיל 45-60 ציינו שסבלו מסימפטומים של גיל המעבר, 71% דיווחו שהצוותים הרפואיים כלל לא תשאלו אותן על התסמינים. ממצאי הסקר מצביעים על חוסר המודעות של נשים ושל הקהילה הרפואית בסוגיות הנוגעות לטיפול בגיל המעבר.

מצבים רפואיים נוספים שמלווים בגלי חום

גיל המעבר הוא תופעה טבעית בחיי האישה, ולצידה מחלות ומצבים רפואיים נוספים שעלולים להתבטא בגלי חום:

• הפרעות ומחלות אנדוקריניות: מצבים אנדוקריניים מסוימים, שמתבטאים בהפרעות בהפרשת הורמונים, עלולים להתבטא בגלי חום, כשההשפעה מוסברת לרוב בתנודות ברמות האסטרוגן. מבין אלה משמעותית במיוחד פעילות יתר של בלוטת התריס (היפר תירואידיזם), שעשויה להיות מלווה בגלי חום על רקע השפעותיה על עלייה בחילוף החומרים בגוף, ייצור חום מוגבר, רגישות יתר לחום, הזעה ופעילות מוגברת של מערכת העצבים הסימפטטית. גלי חום עשויים להתפתח גם אצל המאובחנות עם מחלות אנדוקריניות מסוג פאוכרומוציטומה, תסמונת קרצינואידית ומחלת קושינג.
• אי ספיקה שחלתית: גיל מעבר מוקדם, המוגדר רפואית כ'אי ספיקה שחלתית ראשונית' (POI) במצב של העדר וסת למשך ארבעה חודשים ברציפות, עשוי להתבטא ברזרבה שחלתית נמוכה – ולרוב מתאפיין בגלי חום.
• עמידות לאינסולין וסוכרת: לצד הקשר בין גלי חום לעלייה בסיכון להתפתחות סוכרת, גלי חום כשלעצמם עשויים להיות תסמין של עמידות לאינסולין וסוכרת – וזאת לרוב על רקע ההשפעה של השינויים ברמות האינסולין על טמפרטורת הגוף. גם פגיעה במערכת העצבים האוטונומית כתוצאה מסוכרת עשויה להתבטא בגלי חום.
• תרופות לסרטן: טיפולים לנשים עם סרטן שד הורמונלי, שמהווה כ-60% עד 70% מכלל גידולי סרטן השד, וכן לנשים עם סרטן הרחם, עלולים לגרום לתופעת לוואי של גלי חום. גם טיפולים תרופתיים הורמונליים לסרטן הערמונית של הגבר עשויים לגרום לגלי חום.
• תרופות נוספות: מספר תרופות נוספות עלולות להתבטא בגלי חום כתופעת לוואי, והם נוגדי דיכאון מסוימים מקבוצת SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) ו-SNRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין) ומשככי כאבים אופיאטים, המשפיעים על ויסות טמפרטורת הגוף.

יש לציין כי ישנם מצבים רפואיים רבים שעשויים להתבטא בהזעת יתר שלעתים נתפסת בטעות כגלי חום, ובין השאר כתוצאה מזיהומים כמו נגיף ה-HIV, חיידק השחפת, דלקת פנים הלב (אנגדוקרדיטיס), הפרעות לבביות, מחלות שפוגעות במערכת העצבים האוטונומית, התקפי חרדה ופאניקה, מיגרנות, פרכוסים המאפיינים אפילפסיה ומחלות עור כגון רוזציאה ומסטוציטוזיס.

איך מאבחנים?

גלי חום לרוב מדווחים בבדיקה קלינית אצל הרופאים המטפלים – גינקולוגים ורופאי משפחה. בחלק מהמקרים יומלץ לבצע בדיקות דם כדי לבחון האם הווסת מפסיקה ויש כניסה לגיל המעבר או כדי לשלול גורמים נוספים שעלולים להתבטא בגלי חום.

מחקרים מצביעים על מודעות נמוכה לתופעות גיל המעבר במרפאות ראשוניות, שמובילה לכך שהתמודדות עם גלי חום לעתים אינה מתועדת בתיקים רפואיים ואינה מקבלת מענה מספק.

כיצד מטפלים?

טיפולים הורמונאליים הם הטיפולים המרכזיים המוצעים כיום לנשים עם גלי חום בגיל המעבר, אך לצד יעילותם – הם מלווים בסיכון לסיבוכים במקרים מסוימים. במקביל הצטברו ראיות על יעילותן של תרופות נוספות להתמודדות עם התופעה.

טיפול הורמונלי

אסטרוגן הוא ההורמון העיקרי הניתן כיום להקלה על גלי חום. לנשים עם רחם לרוב מוצע טיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון כדי להגן מפני סרטן הרחם. לנשים שעברו כריתת רחם ניתן להציע טיפול באסטרוגן בלבד.

הטיפול ההורמונלי מפחית את תדירות וחומרת גלי החום ובמקביל מסייע לטפל בתסמינים נוספים של גיל המעבר, לרבות הגנה מפני דלדול עצם.

לפי נייר עמדה של החברה הישראלית המאגדת רופאים המטפלים בגיל המעבר ואיגודי הגינקולוגים ורופאי המשפחה, שפורסם ביוני 2021, הטיפול היעיל ביותר לנשים עם תסמיני גיל המעבר מתחת לגיל 60 ועם פחות מ-10 שנים מתום הווסת הוא טיפול הורמונלי המבוסס על אסטרוגן, והיתרונות בטיפול זה גוברות על סיכונים. 

הטיפול ההורמונלי ניתן כיום על ידי רופאים גינקולוגים בקופות החולים או במרפאות לגיל המעבר שנפתחו בשנים האחרונות בחלק מבתי החולים ברחבי הארץ. כיום לפי ההמלצות העדכניות של האיגודים הרפואיים המקצועיים, טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר מקובל בעיקר לתקופות קצרות יחסית ותחת מעקב.

נכון להיום יש סוגים שונים של טיפול הורמונלי אסטרוגני הניתנים בגלולות, במדבקות על העור ודרך הנרתיק.

ההנחיות כיום ממליצות על טיפול הורמונלי במינון הקטן ביותר של אסטרוגן שמאפשר לשלוט בתסמינים, כאשר הטיפול מוגדר כמשפר איכות חיים, וניתן לפרק זמן שנקבע בהתאם ליעילותו תוך שקלול הסיכונים האישיים של כל מטופלת.

תרופות מקבוצת SERM

נשים שמפתחות רגישות יתר ותופעות לוואי לפרוגסטרון יוכלו להחליף מרכיב זה בטיפול בתרופות מקבוצת SERM – תרופות סלקטיביות הפועלות על רקמות מסוימות בגוף בדומה לאסטרוגן, אך חוסמות את השפעת ההורמון ברקמות אחרות.

המעקב התקופתי המקובל לטיפול ההורמונלי לגיל המעבר כולל בדיקת אולטרסאונד לרירית הרחם ומתן תשומת לב יתרה לדיווחים על דימום נרתיקי חריג.

ההנחיות ממליצות לדון עם הרופאים המטפלים אחת לשנה על המשך הטיפול ההורמונלי או הפסקתו בהתאם לרצונות האישה ומצבה הרפואי.

תופעת הלוואי השכיחה ביותר בטיפולים ההורמונליים לגיל המעבר היא דימומים לא סדירים שניתנים לטיפול. ניתוחים עדכניים למחקרים על הטיפול ההורמונלי עדיין מצביעים על עלייה מזערית אך מובהקת סטטיסטית בסיכון לסרטן השד אצל המטופלות בשילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון לאורך חמש שנים. יחד עם זאת, כשמחשבים את הסיכון לכלל סוגי הסרטן – נמצא כי אלו הנוטלות טיפול הורמונלי נמצאות בסיכון נמוך יותר לגידולים ממאירים, ונמצא כי הטיפול ההורמונלי מפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס.

לפי ניסיון שהצטבר במחקרים בשנים האחרונות, הטיפול ההורמונלי אסור במצבים של דמם וגינאלי ממקור לא ידוע, סרטן שד בעבר, סרטן רירית הרחם בשלב מתקדם, סרטן השחלה, סרקומה של הרחם, סרטן תלוי אסטרוגן בעבר, קרישיות יתר – לרבות אבחון קריש דם מסוכן בעבר, מחלת לב מורכבת כמו תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) והתקף לב ומחלת עור מסוג פורפיריה (PCT), וכמו כן במצבים שכרוכים בתופעות לוואי קשות המתפתחות בתגובה לטיפול ההורמונלי. סוכרת, יתר לחץ דם ועישון סיגריות וכן נטילת תרופות לכולסטרול גבוה ונוגדי דיכאון אינם מהווים אינדיקציית נגד למתן טיפול הורמונלי.

מעכבי NK3

תרופות חדשות שנכנסות לשימוש בשנים האחרונות מאפשרות לטפל בתסמינים ואזומוטוריים של גיל המעבר – גלי חום, הזעות לילה ודופק לב מואץ – ללא טיפול הורמונלי, תרופות אלה פועלות ביולוגית כאנטגוניסטיות לקולטנים במוח מסוגNK3  שקשורים לוויסות טמפרטורת הגוף בהיפותלמוס.

עם זאת, בהבדל מהטיפולים ההורמונליים, תרופה זו אינה מועילה בהיבטים של שמירה על צפיפות העצם ומניעת אוסטאופורוזיס. 

התרופה ויוזה (Veozah) המכילה את החומר הפעיל פזולינטנט (Fezolinetant) היא התרופה הראשונה מקבוצה זו שאושרה במאי 2023 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) ונכנסה בשנת 2024 לשימוש בישראל. התרופה פועלת על ידי היקשרות באופן סלקטיבי לרצפטור NK3 כדי לחסום את פעילות הנוירופפטיד NKB באופן שמשפיע לטובה על ויסות טמפרטורת הגוף והפחתת גלי חום. התרופה ניתנת בטבליות פעם ביום.

התרופה לינקואט (Lynkuet) המכילה את החומר הפעיל אלינזנטאנט (Elinzanetant) היא התרופה השנייה בקבוצה זו שאושרה באוקטובר 2025 על ידי ה-FDA בארה"ב, אשר פועלת על ידי היקשרות לשני סוגי קולטנים מסוג NK1 ו-NK3 במטרה להפחית גלי חום בגיל המעבר. התרופה ניתנת בקפסולת ג'ל פעם ביום.

תופעות לוואי שכיחות כוללות כאבי ראש וסחרחורות, שלשולים או עצירות, תשישות ונדודי שינה (אינסומניה).

נוגדי דיכאון

לצד ההשפעות של נוגדי דיכאון מסוימים על עלייה בסיכון לגלי חום, לרבות נוגדי הדיכאון הפופולאריים מקבוצת SSRI המעכבים ספיגה חוזרת של סרוטונין – החומר הפעיל פרוקסטין (Paroxetine) במינון נמוך הוכח במחקרים כמועיל בהתמודדות עם גלי חום.

התרופה בריסדל (Brisdelle) המכילה מינון נמוך של פרוקסטין, אשר אינה משווקת בישראל, הוכיחה ספציפית יעילות לטיפול בגלי חום, והייתה התרופה הלא הורמונאלית הראשונה שאושרה ביולי 2013 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) לטיפול בגלי חום בגיל המעבר של האישה. אישור התבסס על שני מחקרים קליניים כפולי סמיות בהשתתפות 1,184 נשים בגיל המעבר, שהתמודדו עם 10 גלי חום בממוצע ליום בעוצמה בינונית, וסיפקו הקלה מתונה בהשוואה לתרופת דמה (פלסבו). מטה אנליזה בנושא, שפורסמה באוגוסט 2023, מצאה כי פרוקסטין מלווה בירידה של 51% בתדירות גלי חום, בהשוואה לירידה של 39% בתדירות גלי חום עם תרופת דמה.

ההנחה כי התרופות המכילות פרוקסטין במינון נמוך משפיעות לטובה על ויסות טמפרטורת הגוף בהיפותלמוס שבמוח לצד השפעותיהן על עלייה ברמות הסרוטונין במוח.

תרופות מרשם נוספות

• התרופה גאבאפנטין (Gabapentin), המשווקת בין השאר בשמות נאורונטין וגאבאפנטין-טבע ומשמשת כנוגדת פרכוסים באפילפסיה ותרופה לכאב נוירופטי ממקור עצבי, הדגימה במחקרים יעילות בהפחתת גלי חום בקרב נשים בגיל המעבר שאינן יכולות לקבל טיפול הורמונלי מסיבות שונות.
• התרופה פרגבלין (Pregabalin), המשווקת בין השאר בשמות ליריקה, פרגבלין דקסל ופרגבלין אינובמד ומשמשת לכאב נוירופטי ממקור עצבי ולמצבים רפואיים נוספים ובהם אפילפסיה, חרדה כללית ופיברומיאלגיה, הוכיחה במחקרים יעילות גם בהפחתת התדירות והעוצמה של גלי חום בגיל המעבר של האישה.
• התרופה אוקסיבוטינין (Oxybutynin), המשווקת בין השאר בשמות נוביטרופן ווסוקס ומשמשת לטיפול בשלפוחית רגיזה, הוכיחה יעילות במחקרים גם בהפחתת תדירות וחומרה של גלי חום.

החיים עם גלי חום

גלי חום מציבים אתגרים לנשים בגיל המעבר, ועם השנים בוצעו מחקרים שבחנו שיטות שמאפשרות לסייע בהתמודדות עם התסמין מעבר לטיפולים התרופתיים.

ההנחיות הקליניות העדכניות של החברה הצפון אמריקאית לגיל המעבר, שפורסמו ביוני 2023 בכתב העת Menopause, מצביעים על יעילות גבוהה לטיפולים נפשיים בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) והיפנוזה – בדרגת הוכחה הגבוהה ביותר מס' 1, בדומה לתרופות; והורדת משקל בדרגת הוכחה מס' 2.

בין ההמלצות למתמודדות עם גלי חום, שאינן מבוססות בהכרח על מחקרים מדעיים:

• שימוש במזגן או מאוורר, לבוש בשכבות – כדי שניתן יהיה להסיר שכבות עליונות במקרה של גל חום ושתיית משקאות קרים לצינון הגוף בעת גל חום.
• קפאין ומאכלים חריפים עלולים לעורר גלי חום ומומלץ להימנע מהם או להפחית את צריכתם.
• תרגול בשיטות גוף-נפש עשוי להקל בהתמודדות עם גלי חום, בין השאר בשיטות של נשימה עמוקה, יוגה, מדיטציה ומיינדופלנס ודמיון מודרך. שיטות אלה גם עשויות לשפר את איכות השינה.
• גמילה מעישון סיגריות מומלצת להפחתת העוצמה והתדירות של גלי חום, וכן היא מפחיתה את הסיכון לסיבוכים חמורים כמו מחלות לב וכלי דם, לצד תועלות בשיפור הבריאות הכללית ומניעת סרטן.
• דיקור סיני הוכח במספר מחקרים מצומצמים כמועיל לגלי חום, אולם הממצאים בנושא אינם חד משמעיים.
• תוספי תזונה מסוימים הוכחו בעבודות מצומצמות כמועילים להפחתת תסמינים בגיל מעבר, לרבות גלי חום, ובכללם: צמחים הדומים במבנה להורמון האסטרוגן כמו סויה וזרעי פשתן, ולפי סקירה של חוקרים ישראלים מבית החולים הדסה שפורסמה בשנת 2005 גם קוהוש שחור וויטמין E.

עדכון אחרון: דצמבר 2025