השעו אותי לשבוע מהבית המאזן. אני שבורה ומאוכזבת ומבואסת ועצובה. אין לי מושג איך אני שורדת את השבוע הזה בחוץ. גם ככה קשה לי עם היציאה לבית ואני שמחתי שאני חוזרת לבית מאזן, למסגרת המוכרת והבטוחה שלי ובסוף אמרו לי לא לבוא.

אני יודעת שאני צריכה להשתדל ולהקפיד על סדר יום אבל פשוט אין לי כח. בא לי לשכב כל השבוע במיטה ולבכות ולא לאכול. בא לי להתדרדר כל השבוע עד שאני יצטרך אשפוז. נמאס לי מהתהליך, במיוחד כשהכל נדפק לי.

אני גם לא יכולה להתלונן להורים שלי כי זו לא אשמתם שאני כלכך דפוקה ורעה שדופקת את עצמי ובאיזשהו מקום גם אותם. 

אני משקשקת מעוד