קרוהן וקוליטיס

כמוניקרוהן וקוליטיסמדריכיםקוליטיס כיבית – כל מה שצריך לדעת

קוליטיס כיבית – כל מה שצריך לדעת

מהי קוליטיס כיבית? מה תסמיני המחלה? איך היא מאובחנת? איך אפשר לטפל בה? ומהם ההבדלים בין קוליטיס כיבית למחלת קרוהן? מדריך מקיף

מאת דן אבן. * סיוע מקצועי: ד"ר דורון שוורץ
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

קוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis) היא מחלה כרונית שמאופיינת בדלקתיות במערכת העיכול (IBD, קיצור של Inflammatory Bowel Disease), ומאובחנת במקרים של דלקתיות הממוקדת ברירית המעי הגס. הדלקת המאפיינת קוליטיס כיבית ממוקדת עשויה להתפתח באזורים שונים במעי הגס ובדרגות חומרה שונות, אולם היא מאופיינת ברקמה דלקתית רציפה שמתפתחת בשכבה הרירית הפנימית של המעי הגס ואינה חודרת לשכבות עמוקות יותר.

 

קוליטיס כיבית מאופיינת בתקופות של התלקחות והפוגה. המחלה מלווה בתסמינים אופייניים, ומאחר והיא ממוקדת במעי הגס, ובמקרים רבים מתפתחת באזור הרקטום, היא מלווה לרוב בצואה דמית ושלשול דמי, ולעתים בכאבים רקטאליים, דימום רקטאלי, דחיפות במתן צואה, חום, עייפות ואובדן משקל.

 

שכיחות של קוליטיס כיבית

 

קוליטיס כיבית היא מחלה שכיחה יחסית ומסיבה שאיננה ידועה – שכיחות המחלה נמצאת בעלייה בשנים האחרונות במדינות שונות במערב, לרבות ארה"ב, בריטניה וישראל.

 

מחקר מעקב שבוצע בבית החולים בילינסון על אוכלוסייה נרחבת של 124,400 חברי 269 קיבוצים ברחבי הארץ, המייצגים 5% מהאוכלוסייה יהודית במדינה, שממצאיו פורסמו במארס 2000 בכתב העת American Journal of Gastroenterology, זיהה כי שכיחות המחלה עלתה מ-121 חולים לכל מאה אלף תושבים בשנת 1987 ל-167.2 חולים לכל מאה אלף תושבים בשנת 1997. מעקב נוסף שבוצע כעבור עשור נוסף, וממצאיו פורסמו בספטמבר 2009 בכתב העת Journal of Clinical Gastroenterology, העלה כי שכיחות המחלה מוסיפה לעלות, והגיעה בשנת 2007 ל-216.65 חולים לכל מאה אלף תושבים, כשהעלייה זוהתה בעיקר בקרב ילידי אירופה/ארה"ב, והייתה פחותה בקרב ילידי אפריקה/אסיה ועוד יותר בקרב ילידי הארץ – מה שמרמז לטענת החוקרים על כך שגורמים סביבתיים משפיעים על העלייה בשכיחות המחלה יותר מאשר גורמים גנטיים. בהבדל מקרוהן, קוליטיס כיבית אינה מאובחנת בהיקפים גדולים יותר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי.

 

מחקר ישראלי חדש שבוצע בשיתוף חוקרים מהמרכזים הרפואיים שערי צדק וסורוקה אומד כיום את היקף התחלואה בישראל בכ-20 אלף מטופלים עם קוליטיס כיבית.

 

תסמינים של קוליטיס כיבית

 

קוליטיס כיבית עשויה להתפתח בכל גיל, ולרוב מאובחנת לראשונה בגילי הבגרות הצעירה, בין גיל 15 לגיל 30, ובהבדל מקרוהן – יש גם שיעור לא מבוטל של חולים שמאובחנים בעשור השישי לחיים, בין גיל 60 ל-70.

 

תסמינים של קוליטיס כיבית עלולים להיות מתונים עד קשים, ולרוב מתפתחים ומוחמרים בהדרגה, אך לעתים גם במפתיע וללא סימנים מוקדמים. כמו כן, משך התסמינים משתנה מחולה לחולה, וישנם חולים שחווים תקופות ממושכות של הפוגה מתסמינים, אפילו למשך שנים.

 

מאחר וקוליטיס כיבית ממוקדת במעי הגס בלבד, ובמקרים רבים בפי הטבעת, תסמינים שכוללים דימום רקטאלי משמעותיים יותר בהשוואה למחלת קרוהן.

 

בתקופת ההתלקחויות, התסמינים האופייניים לקוליטיס כיבית כוללים:

 

  • שלשולים, לרוב בליווי צואה דמית
  • דימום רקטאלי – שעשוי להתבטא בכמות קטנה של דם בצואה
  • כאבי בטן והתכווצויות
  • כאב רקטאלי
  • דחיפות במתן צואה
  • עצירות וחוסר יכולת לעשות צרכים למרות תחושת דחיפות – מצב הקרוי 'טנזמוס'
  • עייפות
  • חום גבוה
  • חוסר תיאבון
  • אובדן משקל
  • התייבשות
  • פריחה עורית
  • כאבים/ נפיחות במפרקים
  • כאבים בעיניים בעת מבט כלפי אור בהיר

 

רוב החולים סובלים מתסמינים בדרגה קלה עד מתונה, אך 10% יפתחו כבר בשלב הראשון תסמינים חריפים – הכוללים צואה דמית, חום גבוה והתכווצויות קשות בבטן.

 

עוד על התסמינים של קוליטיס כיבית

 

מה ההבדלים בין קוליטיס כיבית לקרוהן?

 

קוליטיס כיבית וקרוהן שתיהן מחלות מעי דלקתיות כרוניות, וקיימים הבדלים אופייניים שמאפשרים להבחין בניהן:

 

* מיקום הדלקת: בעוד ש'קוליטיס כיבית' היא מחלה דלקתית הממוקדת רק במעי הגס – בין קצה אחד בחיבור למעי הדק לבין הקצה השני בפי הטבעת, מחלת קרוהן עלולה להתבטא בדלקתיות בכל חלקי מערכת העיכול – החל מהפה ועד פי הטבעת, ולרוב סביב האזור האחרון במעי הדק (אילאום) והמעי הגס. כשמחלת קרוהן מערבת רקמה דלקתית במעי הגס, הרי שגם היא מערבת 'קוליטיס'.

 

* רציפות הדלקת: דלקת שמאפיינת קוליטיס כיבית, כפי שנצפית בבדיקת קולונוסקופיה – מאופיינת במקטע רציף, ואילו הדלקת שמאפיינת קרוהן לרוב לא רציפה, כך שניתן לראות מקטעים מודלקים ולצדם אזורים בריאים.

 

* עומק הדלקת: קיר המעי מורכב משלוש שכבות, כשהשכבה העמוקה ביותר קרויה 'השכבה הרירית' ובלעז 'מוקוזה'. בעוד שקוליטיס כיבית מאופיינת לרוב בדלקתיות בשכבה הרירית בלבד, ולעתים עם מעורבות של השכבה האמצעית – התת רירית, קרוהן מערבת לרוב דלקת שחודרת את כל שלוש שכבות דופן המעי – לרבות שכבת השריר השלישית. מסיבה זו חולי קרוהן נמצאים בסיכון להתפתחות ניקוב של המעי (פרפורציה) הגבוה בהרבה מהסיכון של חולי קוליטיס כיבית.

 

יצוין כי 'קרוהן-קוליטיס' (Crohn's Colitis) הקרויה גם 'גרנלומטוס קוליטיס' (Granulomatous colitis) או 'דלקת קוליטיס גרנולומטית' מהווה סוג של מחלת קרוהן המאופיין בדלקתיות שממוקדת במעי הגס בלבד וללא מעורבות של המעי הדק, בדומה לקוליטיס – אך כששאר המאפיינים לרבות אי רציפות ועומק מבטאים מאפיינים של קרוהן.

 

באשר למשותף לשתי המחלות – הן קרוהן והן קוליטיס מאופיינות בתקופות של התלקחות התסמינים ותקופות של הפוגה, ומאחר ושתי המחלות גורמות לדלקתיות באזורים מסוימים במערכת העיכול – רבים מהטיפולים התרופתיים הוכחו כמועילים לשתיהן.

 

יש לציין כי תסמינים של קוליטיס כיבית עשויים להיות דומים גם לתסמונת המעי הרגיז (IBS, קיצור של Irritable Bowel Syndrome), אולם מחלה זו אינה מאופיינת בדלקתיות במעי כי אם בשיבושים בתפקוד שרירי המעי האמונים על הכיווץ וההרפיה בתהליך עיכול המזון, ובבדיקות אבחנתיות ניתן בנקל להבחין בין שתי המחלות.

 

לדברי  ד"ר דורון שוורץ, מומחה בכיר לגסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי סורוקה של שירותי בריאות כללית, "קרוהן וקוליטיס כיבית הן שתי מחלות נפרדות. לפעמים קשה להבחין בין קרוהן לקוליטיס כיבית, אך ברוב המקרים ניתן לקבוע באיזו מחלה מדובר".

 

סיבות וגורמי סיכון לקוליטיס כיבית

 

רבות מהסיבות להתפתחות קוליטיס כיבית עדיין אינן מוכרות למדע ולרפואה. במשך שנים התפיסה המקובלת הייתה כי מדובר במחלה אוטואימונית, שבה המערכת החיסונית הטבעית של הגוף תוקפת את הגוף עצמו מסיבה כלשהי – במנגנון דומה לזה שמיוחס כיום להתפרצות דלקות מפרקים אוטואימוניות וטרשת נפוצה. כיום מקובל להבחין ברצף שבין מחלות אוטואימוניות למחלות אוטואינפלמטוריות – מחלות דלקתיות שנגרמות ללא גירוי מוגדר. בהבדל ממחלות אוטואימוניות קלאסיות שאותרו בהן נוגדנים ספציפיים המעידים על התפתחותן, בקוליטיס כיבית לא ידוע כיום על נוגדן ספציפי שמעורב בהתפתחות המחלה, וההנחה כי המחלה מצויה כיום על הרצף בין מחלה אוטואימונית לאוטואינפלמטורית.  

 

כמו כן, בעבר רווחה התפיסה כי תזונה מסוימת או לחץ עלולים להוביל להתפתחות קוליטיס כיבית, אך כיום ההנחה כי גורמים אלה עלולים להוביל להתלקחות, אולם לא מהווים גורמים להתפרצות ראשונית של המחלה.

כיום ההנחה כי המחלה נגרמת משילוב של מערכת חיסונית מוחלשת, גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים שהם לפי הידוע כיום הגורמים המרכזיים שאחראיים לעלייה בשכיחות המחלה בשנים האחרונות, וככל הנראה רבים מהם עדיין אינם ידועים.

 

גנטיקה

 

מחקרים מצביעים על סיכון מוגבר לקוליטיס כיבית אצל אנשים עם היסטוריה משפחתית של המחלה, אם כי לרוב החולים אין קרובי משפחה חולים, ולפי מחקרים בכ-10% עד 25% מהמקרים יש מעורבות גנטית בהתפתחות המחלה שעוברת בתורשה.

 

מחקרים שבוצעו במשפחות ובעיקר בקרב תאומים זיהו ברבות השנים שינויים גנטיים המיוחסים למחלות מעי דלקתיות, ובעיקר מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות שכללו סריקה נרחבת לכל הגנום שקשרו בין שינויים שונים תחילה למחלת קרוהן ובהמשך לקוליטיס כיבית. חוקרים מהונגריה שסיכמו את הידע בנושא דיווחו באוגוסט 2014 בכתב העת World Journal of Gastrointestinal Pathophysiology כי עד אז זוהו בגנום האנושי 163 אתרים ששינויים בהם עשויים להיות קשורים להתפתחות מחלות מעי דלקתיות, מהם 23 ספציפיים להתפתחות קוליטיס כיבית.

 

בין השאר נקשרו למחלה מוטציות בגנים הקשורים בתפקידה המגן של השכבה הרירית במעי הגס ששומרת על רקמות הגוף מפני החיידקים המצויים במעי, אשר פגיעה בה עלולה להוביל לתגובה חיסונית-דלקתית. כמו כן יוחסו למחלה מוטציות בגנים שאחראים על תפקוד המערכת החיסונית הטבעית של הגוף ובעיקר של תאים מסוג T.

 

סביבה

 

לגורמים סביבתיים וגורמים הקשורים באורח החיים יש השפעה משמעותית הן על התפתחות קוליטיס כיבית והן על התפרצות התלקחויות בקרב חולים, כשההערכה כי רבים מהגורמים הסביבתיים שמשפיעים על המחלה עדיין אינם ידועים למדע ולרפואה. להלן המרכזיים שבהם:

 

  • מערכת החיסון והמיקרוביום: אחת ההנחות כיום כי קוליטיס כיבית מתפתחת כתוצאה מעירור של מערכת החיסון שתוקפת את החיידקים הטובים במערכת העיכול – חלק מהרכב החיידקים הטובים בגוף האדם הקרוי 'מיקרוביום' – חיידקים שלאחרונה הוכחו כגורמים שמאזנים את פעילות מערכת העיכול, אולם הסיבה לכך עדיין איננה ברורה, וייתכן כי מקורה של הפעילות המשובשת של המערכת החיסונית בחיידק, נגיף או תזונה כלשהי.
  • תיאוריית ההיגיינה: הסברה הרווחת כיום היא שפעולת הגומלין בין גורם חיצוני כלשהו לבין מערכת החיסון של הגוף, עשויה להיות זו שמעוררת את התפתחות מחלת קוליטיס כיבית. מבין כל התיאוריות שמנסות להסביר את הקשר בין גורמים סביבתיים חיצוניים למחלות מעי דלקתיות, השלטת ביותר כיום היא 'תיאוריית ההיגיינה'. לפי תיאוריה זו – עלייה בשכיחותן של מחלות המשפיעות על המערכת החיסונית בעידן המודרני במדינות המערב מיוחסת להעדר חשיפה בתקופת הילדות לפתוגנים שונים שתוקפים את המעי, וזאת על רקע שיפור בהיגיינה בבית ובסביבה, המובילה לעלייה בסיכון לפתח תגובה אימונולוגית משובשת בהמשך החיים בעת חשיפה לפתוגן חדש, כגון זיהום במערכת העיכול. בין הפתוגנים שנמצאו במחקרים ככאלה שמעוררים את התפרצות המחלה נכללים מזהמי אוויר ובעלי חיים.
  • גיל: קוליטיס כיבית עלולה לפרוץ בכל גיל, אם כי לרוב מאובחנת עד גיל 30. יש תיאורים גם לאנשים שפיתחו קוליטיס כיבית אחרי גיל 60.
  • תרופות: מחקרים זיהו כי תרופות לשיכוך כאב מקבוצת NSAIDs עלולות לגרום להתלקחויות בקרב חולי קוליטיס כיבית ואף לגרום להתפתחות קוליטיס כיבית לא ספציפית, ובכלל זה גם משככי כאבים מקבוצה זו שנמכרים ללא מרשם רופא המכילים את החומר הפעיל איבופרופן (נורופן, אדקס, אדוויל). עם זאת, מטה אנליזה בנושא של חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי מסצ'וסטס ג'נרל, שהופיעה באפריל 2018 בכתב העת Alimentary Pharmacology & Therapeutics., העלתה כי בניגוד לממצאים מעבודות קודמות, ניתוח כולל לא זיהה עדויות כי משככים מקבוצת NSAIDs מעלים את הסיכון להחמרה של קוליטיס, כמו גם של קרוהן. תרופות נוספות שנקשרו במחקרים לסיכון מוגבר להתפתחות מחלות מעי דלקתיות כוללות חשיפה לאנטיביוטיקה בכמויות גבוהות ושימוש בגלולות למניעת היריון.

 

עוד על הסיבות וגורמי הסיכון לקוליטיס כיבית

עוד על מניעת התלקחויות של קוליטיס כיבית

 

סוגים של קוליטיס כיבית

 

  1. סיווג לפי מיקום והיקף הדלקת

 

קוליטיס כיבית לרוב מסווגת בהתאם למיקום והיקף הדלקת במעי הגס לסוגים הבאים:

 

  • פרוקטיטיס כיבית (Ulceratice proctitis): דלקת הממוקדת באזור הקרוב לפי הטבעת (הרקטום), אשר דימום רקטאלי עשוי להיות התסמין היחידי שלה. סוג זה של קוליטיס כיבית נוטה להיות הקל ביותר.
  • פרוקטוסיגמואידיטיס (Proctosigmoiditis): סוג זה של קוליטיס כיבית מאופיין בדלקת ברקטום ובחלק התחתון של המעי הגס – הקרוי 'המעי הסיגמואידי' ובעברית 'המעי העקול'. תסמינים המאפיינים סוג זה של קוליטיס כיבית כוללים לרוב דם בצואה, התכווצויות וכאבים בבטן וחוסר יכולת לעשות צרכים למרות תחושת דחיפות.
  • קוליטיס של צד שמאל Left sided colitis): בסוג זה של קוליטיס כיבית המקטע הדלקתי ממשיך ברציפות מהרקטום ובמעלה המעי – דרך המעי העקול ועד לאזור המעי השמאלי (היורד). תסמינים המאפיינים סוג זה של קוליטיס כוללים לרוב דם בצואה, התכווצויות וכאבים בצד השמאלי של הבטן ואובדן משקל לא מתוכנן.
  • פנקוליטיס (Pancolitis): סוג זה של קוליטיס כיבית מאופיין בדלקתיות מפושטת במעי הגס – מהרקטום ובמעלה המעי הגס לכל אורכו עד לחיבור למעי הדק. סוג זה לרוב מאופיין בתסמינים קשים יותר, לרבות גלים של דימום בצואה שעלול להיות לעתים חריף, התכווצויות וכאבים חדים בבטן, עייפות ואובדן משמעותי של משקל באופן לא מתוכנן.

 

  1. סיווג לפי דרגת החומרה

 

כל אחד מסוגי קוליטיס כיבית בהתאם להיקף הדלקתיות ומיקומה עשוי להופיע בדרגת פעילות קלה, מתונה, בינונית או קשה.

 

  • קוליטיס כיבית אקוטית חריפה (Acute severe ulcerative colitis): סוג זה של קוליטיס כיבית פוגע במעי הגס באופן חד וחמור ומוביל לכאבי בטן חדים, שלשולים בלתי פוסקים, דימום רקטאלי נרחב, חום וחוסר יכולת לאכול, ודורש לרוב אשפוז בבית החולים. ברוב המקרים דלקת חריפה מערבת את כל המעי הגס (פנקוליטיס). לדברי ד"ר שוורץ, "חולים בקוליטיס כיבית עם מעל ל-6 יציאות דמיות ליום המלוות בחום ומדדי דלקת גבוהים מוגדרים עם מחלה אקוטית חריפה, ונזקקים לאשפוז ולטיפול בסטרואידים דרך הווריד וחלקם יזדקקו לניתוחים לכריתת המעי הגס".

 

סיבוכים ומחלות נלוות לקוליטיס כיבית

 

קוליטיס כיבית עלולה לגרום להתפתחות סיבוכים רפואיים שונים ומעלה את הסיכון לתחלואה נלווית. אחד המצבים המסוכנים להתפתחות סיבוכי המחלה קרוי 'קוליטיס פולמיננטית' או 'קוליטיס דוהרת' (Fulminant Colitis), ומאופיין בהתפשטות פתאומית של דלקת בכל המעי המלווה בחום גבוה, כאבי בטן עזים, שלשול חמור ודימומים, ומעלה את הסיכון לניקוב המעי ולאלח דם (ספסיס).

 

עיקר הסיבוכים והמחלות הנלוות לקוליטיס כיבית כוללים:

 

  • דימום מסיבי מהרקטום.
  • התייבשות קיצונית.
  • ירידה בספירת כדוריות הדם האדומות והתפתחות אנמיה: תסמיני קוליטיס כיבית עלולים להקשות על האכילה ועל ספיגת מזון ולגרום להתפתחות תת תזונה שמעלה את הסיכון לסיבוכים רפואיים רבים. מחסור בברזל ובוויטמין B12 שמאפיין חלק מהמאובחנים עלול לגרום להתפתחות אנמיה.
  • אובדן מסת עצם (דילול עצם) ואוסטיאופורוזיס ולשברים בעצמות. הסיכון לאוסטיאופורוזיס עלול להיגרם לא רק באופן ישיר מקוליטיס כיבית, אלא גם כתוצאה מהטיפול בסטרואידים לקוליטיס כיבית.
  • דלקות מפרקים.
  • דלקות עיניים..
  • עלייה בסיכון לסרטן המעי הגס: חולים בקוליטיס כיבית נמצאים בסיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס, וכעבור עשרים שנות מחלה, הסיכון לסרטן במעי מגיע ל-3% עד 10% מהחולים, וגדל בקצב של 1% עד 2% לשנה. לפי מטה אנליזה שבוצעה על ידי חוקרים מדנמרק ופורסמה ביוני 2012 בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology, הסיכון לסרטן המעי הגס בקרב אנשים עם קוליטיס כיבית גבוה פי 2.4 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ומאפיין בעיקר חולי קוליטיס כיבית שהנם גברים, צעירים ועם דלקתיות נרחבת במעי הגס. מאחר והתסמינים לקוליטיס כיבית ולסרטן המעי הגס דומים, וכוללים דם סמוי בצואה, כאבי בטן וסיבוכים בעיכול, למאובחנים בקוליטיס כיבית מומלץ לעבור בדיקות סקר לסרטן המעי הגס באמצעות קולונוסקופיה באופן סדיר, לפי המלצות משרד הבריאות. הבדיקה מומלצת למאובחנים עם קוליטיס כיבית מעל לעשר שנים בתדירות של אחת לשנה עד שלוש שנים.
  • קרישיות יתר בכלי הדם במערכת העיכול.
  • הפרעות גדילה אצל ילדים: קוליטיס כיבית עלולה להוביל לפגיעה בגדילה של ילדים ולעיכוב בהתבגרות המינית. לכן, לילדים ומתבגרים שמאובחנים עם קוליטיס כיבית מומלץ לעבור מדידות קבועות של גובה ומשקל בהשוואה לעקומות הגדילה מדי 3-12 חודשים. עוד על פגיעה בגדילה אצל ילדים עם מחלות מעי דלקתיות במדריך בקישור הבא.
  • מגה קולון טוקסי (Toxic megacolon): סיבוך נדיר וקיצוני שמאופיין בהתרחבות רעילה במעי הגס אשר עלולה להוביל לניקוב המעי הגס ולאלח דם (ספסיס). סיבוך זה מתבטא לרוב בתסמיני כאבי בטן חדים, חום גבוה מאוד וקצב לב מואץ. במצב זה הדורש אשפוז לרוב ניתנות תרופות בעירוי לווריד, ובמקרה שהמצב מחמיר נדרשת כריתה דחופה של המעי הגס (ניתוח קולקטומי). טיפול בתסמינים של קוליטיס כיבית בשלבים ראשוניים של המחלה מונע החמרה והדרדרות למצב של 'מגה קולון טוקסי'.
  • סיכון נדיר להתפתחות מחלות כבד ולדלקת ראשונית צלקתית של דרכי המרה (PSC, קיצור של Primary Sclerosis Cholangiitis).

הטיפולים התרופתיים לקוליטיס כיבית אף הם מעלים את הסיכון להתפתחות סיבוכים שונים:

  • תרופות שמדכאות את מערכת החיסון שמותאמות לחולי קוליטיס כיבית מעלות את הסיכון להתפתחות זיהומים, סרטן הלימפומה וסרטן העור.
  • קורטיקוסטרואידים לקוליטיס כיבית מעלים כאמור את הסיכון לאוסטיאופורוזיס ולשברים בעצמות, וכן לקטרקט, גלאוקומה, סוכרת ויתר לחץ דם.

 

אבחון קוליטיס כיבית

 

כיום אין בדיקה אחת שמאפשרת לזהות מחלת קוליטיס כיבית, ואבחון המחלה מבוצע על סמך סדרת בדיקות וכן שלילה של סיבות נוספות שעשויות להוביל לתסמינים האופייניים במערכת העיכול.

 

לפי מחקרים קיים עיכוב אפשרי בין הופעת תסמינים של מחלות מעי דלקתיות לאבחון בהן. לפי סקר ישראלי בנושא שממצאיו פורסמו בשנת 2012, מחצית מחולי קוליטיס כיבית וקרוהן (54%) מאובחנים באיחור – רק כעבור שנה מהופעת תסמיני המחלה או מעבר לכך.

 

תהליך האבחון של קוליטיס כיבית עשוי לכלול את בדיקות הבאות:

 

בדיקות דם: בדיקות דם כלליות מבוצעות לאנשים עם תסמינים של קוליטיס כיבית, בין השאר כדי לשלול גורמים נוספים לדלקות במערכת העיכול, לרבות זיהומים. כמו כן מבוצעות בדיקות דם לאיתור אנמיה – מצב שמאופיין ברמה נמוכה מדי של כדוריות דם אדומות שעלול להתפתח כתוצאה מדלקתיות במערכת העיכול.

 

בדיקת צואה: בדיקת צואה עשויה להיכלל בסדרת הבדיקות המבוצעות במסגרת תהליך אבחון קוליטיס כיבית, וזאת מאחר ואחד התסמינים של המחלה הוא דם סמוי בצואה.

 

קולונוסקופיה: הבדיקה המרכזית לאבחון קוליטיס כיבית ומחלות דלקתיות במערכת העיכול בכללותן היא קולונוסקופיה – בדיקה פולשנית המבוצעת תחת טשטוש, תוך שימוש בחומרי הרדמה קלים לפרק זמן קצר, ובמהלכה מוחדר מכשיר אנדוסקופ הכולל מצלמה בקצהו דרך פי הטבעת ומאפשר לצפות בכלל המעי ולזהות אזורים דלקתיים בדופן מערכת העיכול. במהלך הפעולה עשוי הרופא ליטול דגימות ביופסיה מהמעי לבדיקת מעבדה כדי לאשר את האבחנה. קולונוסקופיה מאפשרת גם צריבה של אזורים וכריתת פוליפים שמזוהים במעי. איתור צבר של תאים דלקתיים במעי המכונה 'גרנולומה' (granuloma) מסייע באבחנת המחלה. קיימים מספר סוגים ספציפיים של קולונוסקופיה שעשויים לשמש בתהליך האבחון של קוליטיס כיבית כגון סיגמואידוסקופיה – קולונוסקופיה קצרה לחלק התחתון של המעי הגס הצמוד לפי הטבעת וכרומו-אנדוסקופיה – כאשר במסגרת הקולונוסקופיה מוזרק חומר צבע לאיתור שינויים טרום סרטניים ברירית המעי.

 

רנטגן: לצילום רנטגן רגיל בבטן יש תפקיד משמעותי בתחילת ההליך לאבחון קוליטיס כיבית, והוא משמש לבדיקת רוחב המעי הגס ולאבחון של סיבוך מסוג 'מגה קולון טוקסי'.

 

הדמיית MRI: הדמיית MRI משתמשת בשדות מגנטיים לצפייה באיברי גוף פנימיים ולעתים מסייעת באבחנה של קוליטיס כיבית. הבדיקה מועילה בעיקר במקרה שבו אובחנה בבדיקה אחרת פיסטולה סביב אזור פי הטבעת – כדי להעריך את הסיבות להתפתחותה (MRI של האגן).

 

עוד על האבחון של קוליטיס כיבית

 

טיפולים לקוליטיס כיבית

 

נכון להיום לא קיים טיפול שמאפשר לרפא קוליטיס כיבית, אולם ישנם טיפולים רפואיים רבים שמאפשרים להקל בתסמיני קוליטיס כיבית, להשרות הפוגה ולמנוע התלקחויות, לעתים אף לתקופה ממושכת. יעילות הטיפולים משתנה מחולה לחולה.

 

קורטיקוסטרואידים: הטיפול בקורטיקוסטרואידים לקוליטיס כיבית, הניתן כיום בעיקר בתרופות פרדניזון וקורטימנט, משמש להשראת הפוגה ולהפחתת דלקתיות, והוא ניתן לפרקי זמן קצרים שנמשכים לרוב עד 8 שבועות ולא יותר מ-12 שבועות בשנה עקב תופעות לוואי שנלוות לטיפול מתמשך, ולרוב ניתן בקוליטיס כיבית לטיפול בהתפרצויות קשות של המחלה.

 

  1. קו טיפול ראשון

 

אמינוסליצילאטים: תרופות ממשפחת האמינוסליצילאטים המכונות בקיצור 5-ASA משמשות כקו טיפולי ראשון לקוליטיס כיבית בדגת חומרה קלה-מתונה עד בינונית, ונחשבות ליעילות להשראת רגיעה במחלה פעילה ולשמירה על רגיעה לאורך זמן, ואף הוכח כי הן מפחיתות את הסיכון לסרטן המעי הגס הקשור לדלקת הכרונית. לפי מחקרים, כ-70% עד 80% מהמטופלים מגיבים לטיפולים אלה.

 

משפחת תרופות זו מונה מספר תכשירים שמשתמשים במנגנון שונה להביא את החומר הפעיל (הזהה בין התכשירים) לאזור המעי הגס. התרופה סלאזופירין (סולפהסלזין) היא הוותיקה ביותר. התכשירים הנוספים, הידועים בשם הגנרי מסאלזין או מסאלמין, כוללים את התרופות רפאסאל, אסקול ופנטזה.

 

  1. קו טיפול שני

 

אימונומודולטורים: קו טיפול שני לחולים שאינם מגיבים לתרופות מקבוצת האמינוסליצילאטים מותאם לרוב  בתרופות מקבוצת האימונומודולטורים או אימונוסופרסנטים – מדכאי התגובה החיסונית, תרופות שמדכאות את מערכת החיסון ומסייעות להפחתת דלקתיות במערכת העיכול, ולעיתים ניתנות לחולים כשילוב של מספר תרופות מקבוצה זו. קבוצה זו כוללת את תרופות הקרויות 'אימונומודולטורים' או בעברית: מווסתי תגובה חיסונית, לרבות אזאתיופרין (אימורן) ופורינטול שיעילות לקוליטיס כיבית וציקלוספורין וטאקרולימוס (שנקרא גם פרוגרף או FK506 ) שמשמשות בקוליטיס כיבית קשה לאחר כשלון סטרואידים, לרוב לתקופה מוגבלת.

 

  1. קו טיפול שלישי

 

תרופות ביולוגיות: תרופות ביולוגיות לטיפול במחלות מעי דלקתיות ניתנות כקו טיפול שלישי בקוליטיס כיבית, ונחלקות למספר קבוצות. מגוון הטיפולים הביולוגיים לקוליטיס כיבית כיום מצומצם יותר מזה המוצע לחולי קרוהן.

 

לקבוצה המרכזית מהתרופות הביולוגיות למחלות מעי דלקתיות – 'חוסמי/מעכבי TNF אלפא' – משתייכות תרופות שחוסמות את פעילותו של חלבון דלקתי בשםTNF  אלפא, לרבות רמיקייד, יומירה/הומירה, סימזיה, סימפוני ורמסימה; והתרופה אנטיביו מקבוצת 'מעכבי האינטגרין' (Integrin Inhibitors) הפועלת תוך חסימת חלבונים שקרויים בשם הכולל אינטגרין המצויים על גבי תאים במערכת החיסונית.

 

במאי 2018 אושרה על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי תרופה נוספת בשם קסלג'נז לקוליטיס כיבית פעילה בדרגה מתונה עד קשה במנגנון חדש הקרוי 'מעכבי JAK', והיא פועלת לעיכוב אנזימים מסוג JAK Kinase 3 המשתתפים בתגובה דלקתית, וכתוצאה מכך גורמת לעיכוב/ עצירה של תהליכים דלקתיים. תרופה זו - המשמשת מזה שנים לדלקת מפרקים שגרונתית - ניתנת בכדורים בהבדל מתרופות ביולוגיות אחרות הניתנות בזריקה/עירוי, והיא עדיין איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול בקוליטיס כיבית.

 

תרופות נוספות מהוות 'טיפולים סימפטומטיים' במטרה להפחית את תסמיני המחלה:

 

  • תרופות נגד שלשולים: במקרה של התלקחות חמורה של קוליטיס כיבית ישנן תרופות המשמשות לטיפול בשלשולים קשים, אולם יש לשקול את נטילתן עם הרופא מאחר והן עלולות להעלות את הסיכון לסיבוכים כגון מגה קולון טוקסי הנחשב לסיבוך מסכן חיים המצריך אשפוז.
  • משככי כאבים: תרופות לשיכוך כאב שנמכרות ללא מרשם רופא וכיום בחלקן גם מחוץ לדלפק הרוקח עשויים להקל על כאבי בטן והתכווצויות בעוצמה נמוכה עד מתונה שעלולים להתלוות לקוליטיס כיבית, ולמטרה זו מומלצים משככי כאבים המכילים את החומר הפעיל פרצטמול/אצטמינופן ולא משככי כאבים מקבוצת NSAIDs הכוללים תרופות עם החומר הפעיל איבופרופן, אשר עלולים לעשות את הפעולה ההפוכה ולעורר התלקחות/החמרה.
  • קנביס רפואי: חולי קוליטיס כיבית זכאים לאישור לקנביס רפואי לאחר שמוצו ונכשלו טיפולים תרופתיים מקובלים של לפחות תרופה אחת ממשפחת מווסתי תגובה חיסונית  (אימונומודולטורים) לתקופה של שלושה חודשים לפחות, ובנוסף טיפול של לפחות תרופה ביולוגית אחת לקרוהן וקוליטיס ממשפחת נוגדי TNF אלפא במנת העמסה מלאה - כלומר שלושה טיפולים, וכן לאחר שלילת האפשרות לביצוע ניתוח של הסרת קטע מעי חולה קצר. הוא רלונטי גם קוליטיס.
  • לחולי קוליטיס כיבית מומלץ גם ליטול תוספי תזונה להשלמת חוסרים תזונתיים – כמפורט בהמשך המדריך.

 

ניתוחים לקוליטיס כיבית

 

כ-10% עד 15% מהחולים בקוליטיס כיבית נדרשים לעבור ניתוחים שונים. ניתוח מהווה כיום אפשרות טיפול שנייה במעלה בקוליטיס כיבית אחרי התרופות, ויתרונו המרכזי באפשרות להעלים לחלוטין את הרקמה הדלקתית ולהגיע להחלמה מלאה מהמחלה, אולם ניתוח כרוך בשינויים משמעותיים במבנה מערכת העיכול הדורשים אימוץ הרגלי תזונה חדשים.

 

שלוש הסיבות העיקריות לניתוח כוללות חוסר תגובה לתרופות, מגה קולון טוקסי וכן מצב הקרוי 'קוליטיס פולמיננטית' או 'קוליטיס דוהרת' (Fulminant Colitis), המאופיין בהתפשטות פתאומית של דלקת בכל המעי המלווה בחום גבוה, כאבי בטן עזים, שלשול חמור ודימומים, ומעלה את הסיכון לניקוב המעי ולאלח דם (ספסיס).

 

בהבדל מקרוהן, קוליטיס כיבית מאופיינת בניתוחים נרחבים הכוללים ברובם כריתה נרחבת של המעי הגס ומערבים תהליך הסתגלות מורכב.

 

שני סוגי ניתוחים מקובלים בקרב חולי קוליטיס כיבית, המותאמים על פי נסיבות הניתוח וגורמים אישיים של המטופל: ניתוח לכריתה של כל רקמת המעי הגס הקרוי בעגה הרפואית 'קולקטומיה', שבו מבוצע חיבור הקרוי פאוץ' בין קצה המעי הדק מצד אחד לבין הרקטום מהצד השני – ניתוח המבוצע בשני שלבים עם נטייה בשנים האחרונות לשלושה שלבים, או ניתוח 'פרוקטוקולקטומיה' הכולל כריתה של כל רקמת המעי הגס והרקטום הדורש חיבור לסטומה –  לשקית חיצונית קבועה לאיסוף הצואה, הקרויה גם 'שקית פיום' או 'שקית סטומה'.

מחקרים מצביעים על שיעור סיבוכים בלתי מבוטל בקרב חולי קוליטיס כיבית שעוברים ניתוחים – המגיע עד לשליש מהמנותחים, אולם שיעורי התמותה נמוכים ועומדים על 0.1%. למרות שיעור סיבוכים גבוה, שיעורי ההצלחה של ניתוחים לקוליטיס כיבית לרוב גבוהים, ולפי עבודות מעל ל-90% מהניתוחים משמרים איכות חיים טובה גם בחלוף 10 ו-20 שנים.

 

עוד על הטיפולים השונים לקוליטיס כיבית

עוד על טיפול בסטרואידים לקוליטיס כיבית

עוד על תרופות ביולוגיות לקוליטיס כיבית

עוד על ניתוחים לקוליטיס כיבית

 

החיים עם קוליטיס כיבית

 

החיים עם קוליטיס כיבית דורשים התאמות תזונתיות, כפי שיפורט בהמשך, ואימוץ אורח חיים בריא שמסייע בהפחתת הסיכון להתלקחויות ובהארכת תקופות ההפוגה. בין השאר מומלץ על:

 

* הפחתת לחצים ותמיכה נפשית: אמנם לחץ ומתח נפשי לא הוכחו כגורמי סיכון ישירים להתפתחות מחלות מעי דלקתיות אולם הם עלולים להחמיר את תסמיני המחלות ולהוביל להתלקחויות. כמו כן, מחלות מעי דלקתיות כשלעצמן מהוות גורם סיכון למצוקה נפשית. על כן מומלץ לחולים מאובחנים בקוליטיס כיבית להפחית בלחצים, בין השאר על ידי פעילות גופנית סדירה וטיפולים נפשיים, לרבות טיפולי ביופידבק, מיינדפולנס, דמיון מודרך, הרפיה, פסיכותרפיה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

 

* משטר חיסונים ייחודי: לחולי קוליטיס כיבית מומלץ על אימוץ משטר חיסונים ייחודי וזאת מאחר והם מצויים בסיכון לזיהומים עקב החלשות המערכת החיסונית. כעיקרון – למטופלים בתרופות הביולוגיות לקרוהן וקוליטיס אסור לקבל חיסונים המכילים מחוללי זיהומים חיים מוחלשים מחשש שהמטופל יפתח מחלה עקב חשיפה למחוללים.

 

* פוריות: הסיכויים להיריון אצל נשים שמאובחנות עם קוליטיס כיבית דומים לסיכויים של אישה בריאה, אם כי נשים שנדרשות לעבור ניתוחים לקוליטיס כיבית עלולות לסבול מסיבוך של אי פריון לאחר הניתוח. הסיכון לסיבוך זה נמוך יותר בקרב מנותחות שמחוברות לסטומה וגבוה יותר לאחר ניתוחי פאוץ'. רוב הנשים ההרות עם קוליטיס כיבית עוברות מהלך היריון תקין ולידה תקינה. עם זאת, התלקחויות במהלך ההיריון מעלות את הסיכון ללידה מוקדמת ולתינוקות במשקל לידה נמוך, ולכן ההמלצה הרפואית לחולות קוליטיס כיבית להיכנס למצב של איזון והפוגה לפני ההחלטה להרות. רוב התרופות לקוליטיס כיבית בטוחות להיריון אולם חלקן נחשבות רעילות לעובר (טרטוגניות) ודורשות החלפה של הטיפול התרופתי.

 

עוד על השפעות של לחץ ומתח נפשי על מחלות מעי דלקתיות

 

תזונה לקוליטיס כיבית

 

כיום אין בספרות הרפואית עדויות ברורות האם תזונה עלולה לגרום למחלות מעי דלקתיות, ואף אין ראיות ספציפיות שקושרות בין תזונה להתפתחות קוליטיס כיבית או לטיפול במחלה, אך מאחר וקוליטיס כיבית מתבטאת בדלקתיות במערכת העיכול, הטיפול כולל גם היבטים תזונתיים, ועשוי לכלול גם את הצורך בהזנה מלאכותית באמצעות צינור (הזנה אנטרלית), המאפשר החדרה של רכיבים תזונתיים חיוניים ישירות לווריד (הזנה תוך ורידית - TPN).

 

ככלל, לאנשים המאובחנים עם קוליטיס כיבית מומלץ להיוועץ בתזונאית/דיאטנית לצורך התאמת תפריט מיטבי.

 

הטיפול התזונתי לעתים משולב עם הטיפול התרופתי, והוא מסייע לשלוט בתסמיני המחלה, מסייע להפיג התלקחויות, וכן עשוי לשמש בהכנה לקראת ניתוח.

 

מספר מזונות זוהו ככאלה שמשפיעים על החמרה של קוליטיס כיבית ומעלים את הסיכון להתלקחויות ועל כן לחולים מומלץ להקפיד על מספר המלצות תזונתיות, ואלו העיקריות שבהן:

 

  • צמצום צריכת מוצרי חלב: יש חולים שהתסמינים משתפרים אצלם לאחר אימוץ דיאטה דלת לקטוז שמגבילה או אוסרת לחלוטין על צריכת אכילת חלב ומוצרי חלב – בעיקר אלו שאינם מעכלים היטב לקטוז – דו סוכר המצוי בחלב. עם זאת, חשוב לציין כי לאנשים עם קוליטיס כיבית חשוב לצרוך כמות מספקת של סידן כדי להפחית את הסיכון לסיבוכים. 
  • צריכת מוצרים דלי שומן: מחלות מעי דלקתיות עלולות לפגוע ביכולת לעכל שומנים, כשאלה עשויים שלא להיספג כהלכה דרך המעי ולגרום להחמרה בשלשולים. לכן לחולים מומלץ לעתים לאמץ דיאטה דלת שומן ולהימנע ממזונות עתירי שומן כגון חמרה, מרגרינה, רטבים עתירי שומן ומזונות מטוגנים בשמן כמו צ'יפס.
  • צמצום צריכת סיבים תזונתיים: מזונות עשירים בסיבים תזונתיים, לרבות פירות וירקות טריים ודגנים מלאים, עלולים להחמיר את התסמינים של קוליטיס כיבית, ולכן מומלץ לעתים לאמץ דיאטה דלת סיבים ולהפחית את צריכתם. פירות וירקות מהווים מקור לרכיבים תזונתיים חיוניים, ולכן מומלץ במצבים אלה לאכול אותם לא טריים, אלא לאחר עיבוד – אפיה או בישול. המזונות העשירים בסיבים שנחשבים לבעייתיים במיוחד הם כרוב, ברוקולי, כרובית וכן תירס, אגוזים ופופקורן. במקרים בהם קיימת היצרות של דרכי המעי וסיכון לחסימת המעי – לעתים מומלץ לדבוק בדיאטה דלת סיבים תזונתיים שמפחיתה את הסיכון לחסימה של המעי. לחולים עם מצבים מאובחנים של היצרויות במעי מומלצת דיאטה ספציפית הדלה בסיבים בלתי מסיסים, המצויים בין השאר בקליפות פירות וירקות, תרמילים, גרעינים, זרעים, אגוזים ופופקורן.
  • דיאטה דלת שארית: דיאטה זו מומלצת באופן זמני לחולים במחלות מעי דלקתיות המצויים  בהתלקחות לצורך הפחתת תסמינים של מחלה פעילה. בדיאטה זו משולבים שלוש העקרונות שפורטו קודם, וההמלצה להפחית את כמות הסיבים התזונתיים במזון, ולפי אופי המחלה גם את כמות השומן, המזון המטוגן ומוצרי החלב הניגר. בין המזונות שניתן לצרוך כחלק מדיאטה דלת שארית נכללים לחם לבן, ביצים, דגני בוקר, אורז מלא, פסטה ואטריות, ירקות מבושלים, בשר רזה ודגים.
  • מומלץ להימנע ממזונות חריפים, אלכוהול ומזונות ומשקאות עם קפאין – שעלולים להחמיר את השלשולים.
  • מומלץ להקפיד על ארוחות קטנות.
  • מומלץ להרבות בשתייה ובעיקר במים.
  • לאור ההגבלות הנדרשות בצריכת פירות וירקות, מומלץ לשקול נטילת מולטי-ויטמינים.

 

לאנשים עם קוליטיס כיבית מומלץ גם להשלים חסרים תזונתיים באמצעות מזונות ותוספי תזונה, לרבות מולטי-ויטמינים ובעיקר את הוויטמינים ומינרלים הבאים:

 

  • תוסף ברזל נדרש לעתים במצבים של דימום רקטאלי מתמשך, למניעת ירידה בספירת כדוריות הדם האדומות ואנמיה.
  • זריקות ויטמין B12 נדרשות על רקע המחסור בוויטמין אצל חולי קוליטיס כיבית – ויטמין אשר מסייע לתהליכי גדילה והתפתחות תקינים, למניעת אנמיה ולתפקוד תקין של מערכת העצבים.
  • תוספי סידן וויטמין D נדרשים כדי למנוע אוסטיאופורוזיס – מחלה ששכיחותה גבוהה יותר בקרב חולי קוליטיס כיבית בכללותם וחולים המטופלים בסטרואידים בפרט.

 

 

עוד על דיאטות ועצות תזונתיות למחלות מעי דלקתיות

עוד על תזונה מומלצת בהתלקחות של קוליטיס כיבית

 

*בהכנת הכתבה סייע ד"ר דורון שוורץ, רופא מומחה בכיר לגסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי סורוקה של שירותי בריאות כללית

 

 

עדכון אחרון: נובמבר 2018

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: