לא סתם שאני מוגדרת נכה 100ז%. מקבלת שרמת תפקודי נמוך. קשה לי להתארגן, בגדול לעשות סדר - סדר פיזי וסדר בחיי. בכל זאת מצאתי דרכים להסתדר, להפריד בין היותר ופחות חשוב. אפילו מבינה את התסכול של אחרים על הבלאגן שאני משאירה מאחורי. אבל כל הדברים האלה לא מצדיקים את המציאה המתמיד של משפחתי וגם אחרים להעיר ולהשפיל אותי. קש האחרון איך שבעלי שם שקית זבל ליד מקום ישיבה שלי - אריזות וניירות שאספתי ליד שולחן אוכל בדרך לכניסה כדי שיזרקו. אני זוכה ליותר יחס מעוזרת בית. אולי כי משלמים לה אבל לא נראה לי. היא רואה שאני עושה כמיטב יכולתי ועוזרת לי להתקדם לכיוון הנכון. חשה שמשפחתי דופקת לי על הראש כל פעם שאני אפילו קצת מצליחה להרים אותה. המצב לא יותר טוב עם סמכויות. סל שיקום שאיבדתי כי אני ״יותר מדי כועסת״, משטרה ורווחה שמתנערים ממני בגלל היותי חולת נפש, אי נכונות של בריאות הנפש בכלל ליצור קשר עם בני משפחתי. חשה שהיה יותר קל לכולם להעיף אותי למחלקה סגורה ולשכוח ממני. אתמול התחיל בזה שבעלי העיר אותי על זה שפתחתי מזגן שלא לטעמו, עוד לפני ההערה הזאת לא הייתי במיטבי ושקלתי לבטל את משתכננתי לאותו יום. בכל זאת אספתי את עצמי ואפילו הגעתי מוקדם. גם עשיתי שני סידורים ודרך ועוד שניים בדרך חזרה. הגעתי הבייתה לפני בעלי שהיה בקניות אז עדר המכונית הקל עלי בהכנסת כסא המנוע ל״מקומו״ איך שמוגדר על ידי בעלי אבל לא לגמרי לפינה. שכבתי בנחת בסלון והוא נכנס בהחזרה - מה הצרות שלך היום בזה שלא הכנסת את האוטו למקום. תוך כדי שאני כותבת את המילים האלה אני על סף בכי אבל אני אז ראיתי אדום. פניתי קודם למתוק, אחר כך לשיחה עם ער״ן ובהמשך לתרופת SOS. כל זה רק ההתחלה. לא מחכה לי יום יותר טוב היום. ביי בינתיים. 

לא מצליח לישון... 

בשבועיים האחרונים לא ישנתי חמישה לילות

יש לי קושי נוראי ללכת לישון, אני מרגיש שאני הולך למות בשעות מאוחרות שאני יודע שאני צריך להיכנס למיטה עוד מעט או כשאני במיטה

פתאום עולים בי זכרונות שבתור ילד הייתי פוחד ללכת לישון, בוכה ובחרדות. אימא שלי הייתה שמה ברדיו דיסק איזו מישהי שהייתה עושה תדרוך להירגע ונשארת איתי קצת ואז הייתה משאירה אותי לבד עם הרדיו. אני זוכר את הפחד והידיעה שהיא תעזוב אותי לבד ולא תישאר איתי כל הלילה, וזו הייתה תקופה ארוכה. היו ימים שלא הייתי מסכים ללכת לישון והייתי יושב בסלון בחושך שעות עד שהייתי נרדם על הספה. אני זוכר את הקולות בלילה של סירנות שעולות ויורדות ורעש עמוק ומפחיד שחוזר על עצמו ואני מבועת בסלון, מפחד לזוז ומרגיש את הקור עוטף את הגוף שלי, מטפס במעלה הגב ונושף על כפות הרגליים.

אני לא זוכר למה זה הפסיק או מתי אבל אני חושב שהפחד הזה חזר אליי שוב. ניסיתי לחפש באינטרנט ולבדוק אם יש כזה באמת פחד או שאני רק מדמיין וגיליתי שיש דבר כזה פחד משינה ויש לי את רוב התסמינים.

אני לא יודע אם באמת יש לי את הפוביה הזו כי באינטרנט גם אם אני אחפש תסמינים של סכיזופרניה אני אמצא הרבה שקורים לי ובדרך כלל דרך האינטרנט אנחנו נוטים להגזים דברים.

ניסיתי ללכת לישון לפני שעה וחצי והקור עטף אותי כמו פעם, הקולות חזרו והתחילה לי בחילה נוראית שניסיתי להחזיק עד שהלכתי להקיא בשירותים. אני מרגיש לא שפוי, אני לא יודע מה לעשות.

אבל אני כן שפוי, אם לא הייתי שפוי לא הייתי מצליח לכתוב ככה, לחשוב ככה ברהיטות.

בכמה מפגשים האחרונים עם המטפל עלו הרבה זכרונות וטראומות שלא זכרתי, אולי זה קשור לזה. 

אני לא מרגיש שאני מתקדם בטיפול מבחינת הרגשה נפשית וצורת חשיבה אבל אני כן שם לב שאני מתחיל לפתוח זכרונות שלא זכרתי ולהצליח לתת טיימליין גם אם לא מדויק בשנים אבל לדעת מה קרה לפני מה בחלק מהטראומות שזה דבר שלא זכרתי לפני. כל העבר עדיין מעורפל לי ואני לא זוכר את הרוב ואת רוב מה שאני זוכר אני לא יודע מתי היה, באיזה גיל הייתי ומה קרה באותה תקופה אבל על חלק קטן אני כן מצליח להאיר ולסדר בראש.

נראה לי שאשאר ער לבנתיים.

השעה שמונה בערב, ובתגובות אוסיף אחר כך עוד הרמות לעצמי, יותר מאוחר:

א. שתי פגישות עבודה ממש טובות - קשובה, מדוייקת, מקשיבה ודמברת, נותנת את הפן המקצועי מתוך התאמה ברגישות ובצורה מותאמת, מעודדת ותומכת, מספקת מיומנויות באופן מותאם

ב.ניקיתי וסידרתי את הבית.

ג. לא ויתרתי והלכתי לירקות וקניתי פירות ממש טובים בלא יקר

ד.אכלתי עד עכשיו רק פירות עם קצת שקדים

ה.יזמתי מפגש זום עוד מעט!! עם חברה. ורוצה לשיר בו גם, שזה מרים

ו.עשיתי עוד קצת עבודה לקראת ראשון, וזה יצא ממש מעולה

ז.מבינה ששישי זה גורר למטה ומנסה לא להישאב, ועושה פעולות כדי לא להישאב  - בין השאר כותבת כאן את הדברים החיוביים שאני עושה!!!

ח.דיברתי עם האישה שאני מתנדבת איתה, וגם קבענו להיפגש השבוע לקפה, ויש לי מתנה קטנה בשבילה

ט.דיברתי עם עוד חברה ואולי ניםפגש מחר

י. אני האחראית למלא את החלל שבי, ורק על ידי לעשות דברים טובים קודם כול לעצמי ולהגיד לעצמי דברים טובים  (רושמת בצד עכשיו ירידה על עצמי שעלתה היום ומכווצת לי את הלב כדי לדבר עליה בטיפול ביום ראשון, ועד ראשון ארפה ממנה)

יא. מכינה את הגיטרה כדי שבאמת נשיר קצת בפגישה, ופותחת עכשיו רשת גימל לשמוע שירים יפים עד וחצי.

תודה רבה על המקום הזה, מרחב לתמוך בעצמי ולהיתמך על ידיכם.

עם כל משאני עושה כדי להוציא מקסימום תועלת מהחיים שניתנו לי (עם כל המגרעות) ולהתאמץ כמה שניתן לא להזיק לאחרים, אני ממשיכה להפגע. קמתי לפני בעלי ודאגתי מהר שניתן לעזוב את החדר ולהמנע להפריע לו ובלי שום בוקר טוב הוא יוצע מהחדר עם ביקורת אלי - למה צריך מזגן בשעה כזו? עצוב לי וקודם גם כעסתי. למה אין לי זכות לנהל את חיי איך שאני רוצה?

לילדה הנטושה

לירידות על עצמי

ללמה ואעיך הרסתי וכל השיטא הזה

ואין לי תוכניות להערב 

ומרגישה ממש פחד מלהישאר לבד, שלא אדארדר שוב, וגם עי יפות פיזית

וכשעייפה פיזית יותר קשה למשמע ולנסות לא ליפול

אז מרגישה ממש פחד

וזאת לא אני שמרגישה

זאת הילדה הקטנה

תעופי כבר

תעופי ממני

נדבקת אלי כמו מסטיק כמו קרצייה

תעופי מכאן כבר

טוסי לאוסטרליה

שן יהיו לי אימהות מאמצות

אני אימא רעה ולא יכולה להרגיע אותך ולא רוצה להיות אימא טובה

אני רוצה רק להיות בלעדייך

אישה מבוגרת 

ולהנות מהשבת

ביחד או לבד

אז די כבר 

עופי עופי

ברמה המעשית

היה אחלה יום בתאכלעס, הייתי בוגרת ומצויינת

אחר כך כמה טלםונים

עכשיו אוכל אבטיח, אראה את הסדרה, אנסה קצת להתנמנם

ו