יום השואה יום כל כך כואב, בלתי נתפס הרוע האנושי, השנאה לאדם בגלל מוצאו, לאום, דת. וגם היום אנחנו עדים לאנטישמיות הגואה, לרוע האנושי, לשתיקה של העולם לנוכח חטופים. בעיניי זה מחזק את הצורך שלנו כעם כלאום להתחזק, להתאחד, לאהוב יותר לשפוט פחות. לבוא לכל אדם ואדם בצניעות גדולה, הרי מכל אחד יש מה ללמוד ולהכיר. אז באמת מאחלת שלפחות למען אותם קדושים שמתו בשואה, שנהיה טובים, שלא נוותר, שלא ניקח דבר כמובן מאליו. כמו שאמר אלי שרעבי אנלנו צריכים להודות כל יום שאנחנו פותחים מקרר והוא לא ריק.

אֲנִי כְּבָר לֹא - מִי שֶׁהִכַּרְתָּ,

הַרְבֵּה הִשְׁתַּנָּה - מֵאָז שֶׁהָלַכְתָּ.

אוּלַי הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה - אִם הָיִיתָ נִשְׁאָר,

אַךְ לֹא הָיִיתָ פֹּה - כְּשֶׁהַלֵּב נִשְׁבַּר.

זוֹכֵר אֶת הַהוּמוֹר שֶׁאָהַבְתָּ?

גַּם הוּא עָזַב - אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתָּ.

.

אַתָּה יוֹדֵעַ - לִפְעָמִים אֲנִי מָלֵא גַּעֲגוּעִים,

לִבְדִיחוֹת שֶׁל זְמַנִּים רְגוּעִים.

לְהוֹכִיחַ לְכֻלָּם שֶׁהֵם טוֹעִים,

שֶׁנָּבִיס אֶת הַסִּכּוּיִים - בְּדַקָּה תִּשְׁעִים.

שֶׁיִּקְרְאוּ לָנוּ - "מְשֻׁגָּעִים",

שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ - מָה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים,

שֶׁאֲנִי וְאַתָּה -  לֹא מְמֻצָּעִים.

.

אֲבָל אֲנִי כְּבָר לֹא מִי שֶׁאַתָּה מַכִּיר,

אַתָּה יוֹדֵעַ - שֶׁהוֹרַדְתִּי אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלְּךָ מֵהַקִּיר?

כִּי אֵין לִי כּוֹחַ לְהִתְמוֹדֵד - עִם מָה שֶׁזֶּה מַזְכִּיר.

.

כֹּל מָה שֶׁנִּשְׁאַר מִמְּךָ פֹּה - זֶה זִכָּרוֹן וֶתְמוּנָה,

אֲבָל לְהִזָּכֵר - זֶה כְּמוֹ לַחְווֹת שׁוּב תְּאוּנָה.

"בְּכֹל דְּבַר - מַשְׁמָעוּת טְמוּנָה",

זוֹכֵר אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁלָּנוּ - עַל אֱמוּנָה?

הִצְלַחְתִּי - בְּמִבְחַן הַהֲבָנָה,

אַךְ נִכְשַׁלְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת - כְּשֶׁהִיא בֶּאֱמֶת נִבְחֲנָה.

.

מָה אִם יָכֹלְתָּ לְתַקְשֵׁר אִתִּי עַכְשָׁו?

הָיִיתָ אוֹמֵר לִי - שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא לַשָּׁוְא?

שֶׁאֲנִי לֹא אָשֵׁם?

וְשֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם?

.

אַךְ אַתָּה לֹא פֹּה - כְּדֵי לַעֲנוֹת לִי,

וַאֲנִי נִשְׁאָר - עִם הַכְּאֵב שֶׁלִּי.

למה כל דבר נהיה יותר גרוע שאני חושבת שלא יכול להיות יותר גרוע בום נהיה יותר גרוע אופ זה הרבה מידי אחרי שילדים יורדים עליי ושאני לבד כל היום ובאלי למות אני חוזרת הביתה גם בבית רבים איתי ואף אחד לא מבין מה עובר עליי די נמאס

כמה אפשר להתלונן ?

נמאס להיות במקום שרק מכבה את הנפש 

איך לא מצליחה לחוות רגש חיובי מהמשפחה שלי שהם אלו שהצילו אותי מכאבים נפשיים ועזרו לי לצאת ולראות את החיים באופן חיובי 

האמת שהרחמים על אמא שלי מכבים את האור ואהבה ואמונה שנמצאים בתוכה

אילו הייתי יכולה לשנות את הדרך בא מתבוננת על החיים במקום לחפש את המושלם בכל דבר להסתכל על המועט 

להגיד תודה רבה להקב"ה על הדברים הקטנים להפסיק לחפש את מה שמגיע לי כי לא מגיע לי כלום ואם כואב סימן שחושבת ופועלת לא נכון 

קשה לחשוב לבד וקשה להיות תלויה בעם הגברי כדי להרגיש שמה שעושה הוא טוב

הלוואי ויהיו נשים מפרגנות מהלב ומנסות לעזור לך לצאת מהכאב עד שהוא נמחק לגמרי

לחזק את הטוב שקיים 

זה בנוסף לשן שדורש טיפול שורש.  במקביל שיש לי עוד טיפולים שדחיתי  גלל החתונה.