אחת שתיים שלוש

להרים ידיים, לקחת ימינה את ברך ימין

כאשר ברך שמאל עוקבת אחריה.  

אני מגבירה קצת את המוסיקה

האיש שבסרטון נראה ממש מחייך והוא מחזיק ביד בקבוק מים.

אני לא ישנתי כבר כמה לילות

כך שבקושי יש לי כח לעמוד ולהסתכל עליו  

אבל בכל זאת

אני מנסה לעשות מה שהוא אומר

כי היה כתוב שהספורט יכול להיות משחרר קצת

אני לוקחת בקבוק מים ושמה על השולחן שבסלון

זה מצליח להעסיק אותי קצת

אחת שתיים שלוש

להרים ידיים לקחת ימינה את ברך ימין 

הגוף ממש רוצה להקשיב למוסיקה

אבל הצעדים מתחילים להתבלבל

אני מפסיקה להסתכל על האיש שבמסך

ורק שומעת את המוסיקה

ועושה את הצעדים שנוחים לי

מה שנוח לי זה כנראה מה שהכי מתאים לי עכשיו

אחת שתיים שלוש

אני מתחילה לחייך מבלי שהתכוונתי

הוא אמר לשתות אז אני לוקחת את בקבוק המים שעל השולחן

ושותה קצת כמו שהוא אמר

זה מצליח  להעסיק אותי קצת

המוסיקה ממשיכה להתנגן בסלון

יחד עם זה אני מסתכלת על התמונה של הציפור

ברקע של מסך הטלפון

אני נזכרת מתי צילמתי אותה

ומצליחה לחייך עוד פעם

ממליצה גם לכם לנסות

פַּעַם הָיִיתָ – אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁתַּגֵּר,

וְעַכְשָׁו הֵם הִתְקַדְּמוּ – וְאַתָּה זֶה שֶׁמְּפַגֵּר.

הַתִּסְכּוּל הַזֶּה – שֶׁאַתָּה אוֹגֵר,

גּוֹרֵם לַלֵּב שֶׁלְּךָ – לְהִסְתַּגֵּר.

.

הָיִיתָ זֶה – שֶׁפּוֹרֵץ אֶת הַגָּדֵר,

וְעִם הַהַשְׁלָכוֹת – יוֹדֵעַ לְהִסְתַּדֵּר.

הַיּוֹם אֵין סֵדֶר,

וְאֵין לְךָ כּוֹחַ לְסַדֵּר.

הַמַּצָּב רוּחַ – קוֹדֵר,

וְקָשֶׁה לְךָ לְשַׂחֵק – כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא חוֹדֵר,

וּמַצָּב כָּרָגִיל – לְשַׁדֵּר.

.

פַּעַם הָיִיתָ גּוֹעֵשׁ,

מָלֵא בְּאֵשׁ,

הַיּוֹם – אַתָּה מְנַסֶּה רַק לֹא לְהִתְיָאֵשׁ.

.

מֵהָאוֹר נִשְׁאָר רַק צֵל,

שֶׁל מִישֶׁהוּ – שֶׁעֲדַיִן רוֹצֶה לְהִנָּצֵל.

"הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל",

אַךְ מָה זֶה אוֹמֵר? וּמִי צָרִיךְ לְהִפָּסֵל?

כְּשֶׁאָדָם אֶת הַ'הֶרֶס הָעַצְמִי' שֶׁלּוֹ רוֹצֶה לְחַסֵּל.

.

אַךְ אוּלַי – זֶה כִּי יֵשׁ בְּךָ רָצוֹן לְהִלָּחֵם?

וְאוּלַי זֶה מָה שֶׁקּוֹבֵעַ – שֶׁאַתָּה עֲדַיִן לוֹחֵם?

הֲכִי קָשֶׁה – הַמַּאֲבָק מוּל עַצְמֶךָ,

כְּשֶׁאַתָּה לְבַד – וְאֵין אַף אָדָם אִתְּךָ.

.

אָז אוּלַי זֶה טוֹב – שֶׁלֹּא הִשְׁלַמְתָּ עִם הַמַּצָּב?

גַּם אִם אַתָּה מִתְקַדֵּם – בִּצְעָדִים שֶׁל צָב.

גַּם אִם לַאֲחֵרִים אַתָּה נִרְאֶה נִצָּב,

אַתָּה חַיָּל שֶׁנִּלְחַם – בְּלִי שֶׁהוּא קִבֵּל צַו.

.

וְאוּלַי תַּצְלִיחַ לְהִבָּנוֹת מֵהַשְּׁבָרִים,

וְלֹא תְּחַכֶּה לָרֶגַע – שֶׁבּוֹ הַחַיִּים נִגְמָרִים.

חֲבֵרִים כְּבָר לֹא יַרְגִּישׁוּ כְּמוֹ זָרִים,

וְלֹא תִּבְרַח – אֶל הַסְּפָרִים.

.

וְאוּלַי גַּם אָז תִּכְתֹּב שִׁירִים,

פָּחוֹת מָרִים - יוֹתֵר מְאֻשָּׁרִים.

עַל כַּמָּה הַחַיִּים נֶהְדָּרִים,

וְכַמָּה כֵּיף – לְהִתְמוֹדֵד עִם אֶתְגָּרִים.

.

כִּי גַּם כְּשֶׁנִּרְאֶה שֶׁהַנֵּר כָּבָה,

מֵאִיר לוֹ עֲדַיִן – נִיצוֹץ שֶׁל תִּקְוָה.

וְיוֹם אֶחָד – הוּא יַגִּיעַ אֶל הַשַּׁלְוָה,

וְיָבִין – אֵיךְ הַכֹּל הָיָה לְטוֹבָה.

הלילה יורד על העיר

החלונות סגורים, תריסים מוגפים ועדיין

הירח מאיר

למרות שנראה שעזבנו

דווקא כולנו בבית

ישנים, ישנים.

******

המלחמה נגמרה לכרגע ועם סיומה חזרו המחשבות, חזרו הכאבים, השגרה, המציאות. 

אני מתמודד עם דחפים אובדניים שהופכים תדירים ושכיחים יותר ויותר, לפעמים גם על הזוטות הפעוטות ביותר. 

חסר כוחות ועייף, אין חדש.  הפעם מצרף שיר שאני כתבתי ושרתי. 

אני. לא. יכולה. יותר.​​​​​​​

לא מבקשים ממני.
מצפים.
שאשאר. שאהיה חזקה. שאמשיך.

אבל בפנים?
💔 אני מדממת.
(לא פיזית – בלב. בנפש. בעצמות.)
כל יום זה מאבק. כל דקה – מלחמה.

אני צורחת בשקט.
אני חיה בכאב.
ואף אחד.
לא. שומע.

🔴🔴🔴