אנחנו נוהגים לשאול.

ואנחנו רגילים לענות ש...  "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגם להגיד בקול רם את עשרת המכות ולחפש את האפיקומן או להחביא אותו בעצמנו.

אנחנו חושבים על כל מה שהשתנה לנו, וחוששים שעוד דברים יתחילו להשתנות לנו, אז אנחנו מדפדפים קדימה בהגדה, ומביטים על התמונה של בני ישראל החוצים בבטחה את ים סוף, צועדים בעקבותיו של משה שחצה אותו עבורם לשניים.

אנחנו מחפשים את הסדר, את המקום המנחם שיכול להקנות לנו מעט יציבות, מחפשים  בתוכנו את מה שנראה בלתי אפשרי למצוא בחוץ, את מה שיכול להחזיר לנו את שאבד לנו. מחפשים את ההגדה הפנימית שלנו.

אין לנו שליטה על מה שנשתנה, אבל יש לנו את השליטה על עצמנו וזה הרבה, יש לנו את השליטה על המחשבות שלנו, ועל הפעולות שלנו. והיא יכולה לברוא למעננו עולם חדש ומגוון. אנחנו יכולים לחשוב על תשובות לשאלות כמו  "מה נשתנה אצלי, מה אני רוצה לשמר, מה אני רוצה לשנות". השאלות האלה יכולות לשרטט לנו את המציאות שאנחנו יכולים לייצר עבורנו בתקופה הזאת. עצם חיפוש התשובה לקושיות כאלה הוא לפעמים המענה שיכול לאפשר לנו להישאר בלילה הזה מסובין. מסובין עם עצמנו ועם מחשבותינו, מסובין עם מי שקרוב אלינו, ועם מה שניתק מאיתנו. מסובין בלבבותינו עם אחינו החטופים, ומייחלים לחזרתם.

"מותר לך להתאכזר אלי," אמרתי ודמעתי, "זה רק הכרח." 

"אני יודע," הוא אמר, "אמשיך זאת."

"אבל זה לא צודק," הוספתי וניגבתי את הרטיבות מעיני.  

"אולי," הוא אמר, "זה משנה?"

"לא," הסכמתי, בהיסוס, "אצטרך ללמוד לאבד אותך."

"את מסוגלת?"

"לא." 

"אחר כך תשכחי ממני," הוא אמר, "כפי שהיה לפני שנפגשנו."

"נכון," הסתייגתי, "קשה להיפרד." 

הוא הסתכל בשעון, "נותר קצת זמן."

"רק קצת?" 

הוא חייך. בשבילו הייתי רק נקודה קטנה. נקודה בשום מקום, שום מקום מיוחד.

"ועדיין, אני שמחה שנפגשנו," אמרתי, "למרות הכל."

"לי זה לא משנה," הוא אמר. 

"לכן אתה אכזרי," לחשתי ואז יישרתי אליו מבט, "אבל אתה גם... הרבה יותר." 

"יתכן, בעיניך," הוא אמר, "לאמיתו אני אחרת." 

"לי זה פחות חשוב." 

"אז תישארי?" 

"כן," אמרתי, "עד הסוף."

לדבר עם חברים על תחביבים ועל נושאים רגשיים.
לדבר מאוד ברור ולעניין, בשפה יפה אבל במלים פשוטות.
לא לתת מידע שאני לא רוצה.
להיות שמח, אמיתי ועדין.
לנסות לפתור מריבות בהסברים, אבל כשאדם עצבני ולא מקשיב להניח לו.
לנזוף בסמכותיות במקום לדבר רעות על אנשים.
לתת הרבה אהבה ודאגה לחברים.
ליצור אמנות מקורית ומעניינת.
לבצע מחויבויות בחריצות ובנאמנות.
לחיות בריא ונכון.

יש הצדקה להתערב כשמשהו מאיים על התאבדות - לפחות כתגובה ראשונית כי קודם כל רצון (במיוחד הבעה של רצון זה) הוא אות למצוקה והתערבות אפילו אישפוז נותן לסובל הזדמנות להרגע - לראות את מצבו ממבט אחר. הרעיון הזה הגיע אלי עכשיו תוך כדי שיחה עם מתנדבת ער״ן לנותקה באמצה - לא ניתוק טכני אלה כי נגמר הזמן הקצוב. בסיום השיחה חשתי הרבה יותר גרוע מלפני שהרמתי את השפורפרת. טוב שיש לי את הבמה הזאת איפה שניתן להמשיך להתפרק. זה לא אומר שלשיחה לא הייתה ערך - להפך. כמו ניתוח ש״חותך בבשר החי״ או שחרור מוגלה מפצע. ירידה לצורך עלייה. לא ניתן להתרפא בלי להוציא את הרעל. כל יום שמצליחים להתגבר על מחשבות אובדניות זה הצלחה אפילו דיבורי. למי שלא סובל מתחושות כאלה קשה מאוד להבין. טוב נרגעתי אז נכון לעכשיו אני נפרדת מכם. אל דעגה. אני עוד אחזור אם ירצה השם. יום טוב ושבת שלום.  

עכשיו המצאתי את השפה הכי מעניינת ויפה שלי. קראתי לה ראמאדה. היא משלבת הרבה מאוד אלמנטים מקוריים. יש בה גם זמנים שמיים וגם זמנים אנגלו סאכסיים.

אני גם כבר אחרי קסאנקס ראשון. לא מחכה לי שבת קלה. אני מאושרת שהבת מגיעה לצהריים מחר אחרי ששלושה חדשים לא ראיתי אותה וחודשיים שלמים גם לא דברתי איתה. קשה לי אפילו לשתף איתכם את מצוקתי. אמת שקשה לי עם כל בני משפחתי גם אחי ואחותי, גם עם בעלי וכל אחד בדרך קצת אחרת גם עם ארבעת ילדי. קשה להביע את זה - גם קשה מאוד להפנים את המחשבה שאחרים לאו דווקא אשמים. אני זאת ש״חולה״  אם יש להם חלק זה שהם לא מקבלים שאני מוגבלת, כל הזמן מציבים לי גבולות, מאשימים אותי ומעט מאוד מתחשבים בי. פסח ואי יכולת להזמין אוכל מוכן ומנחם רק מחריף את המצב. החזיקו גם לי אצבעות. תודה. ערב טוב. 

שלום ININ

בוקר טוב BULOK JAM

מה שלומך HAP JAM LI GU

מה נשמע HA HOGIN

אני עובד ולומד GI KWAK WA NAG

אני מחבב אותך GI JUTAM KU

בבקשה LAGUNI

תודה IMAPAM

סליחה REN

אני רוצה ללכת לאכול GI JOK BLAIL KUV

ראיתי פרח יפה GI TE ZAB FAF BAM

קראתי ספר מעניין GI TE BAG BUG AJOGI

שמעתי סיפור מצחיק GI TE ZAK HOGON AHAZI

חלמתי חלום מפחיד GI TE NEB NEBON ANIRI

להתראות ZAB KU

היה נעים לדבר אתך TE MUT GOG PAP GU

ניפגש מחר GIP TA JAWP AIBULAK

אל תשכח לשלם NE GAHAN PUPAL

ILT AY MUY LAELBSH WILAZIBS

A ELSEL MUY LUHAL

AI MUY LELADEBSH WILAZBIBS

ELLE IZT REDEBZ LIBALS

AI MUY MUY LABOBSH WILALZIS

AI MUY MUY LABOBSH WIBIB

MI GAMIB AI GAMUY LAZBIBS

LEY GABOL YUSEZ BO ZI

MA ILTLAL IZ LEDEBIB

MA ILTLAL IZ REDEBIB

LEIB ILTWISI LAZIBT E

MA ILTMAT AY MUM DE

E GAMUYS REMUM LED LEY AI

DI GAYU A GAE

AI MUYS LELB DE E MUYS LEYE

A DE AI MUYS YUSESH E

כשיצאתי מהעבודה

ושמיים היו אדומים

שכחתי שהלכתי

עם ההרגשות החונקות

הפסקתי לישון

הפסקתי לחיות

כי אמי הלכה

לעולם טוב מזה

ופתאום הראש

ופתאום הלב

מתחילים לפעול מהר

ושוב אני אומר ש

היא הייתה מספרת לי

על אנשי שיחתה ועל מכריה

ידעתי שהיא שלי

ושאני רוצה אותה

1.כשהם אומרים לך שאתה לא יכול, הם מראים לך את הגבולות שלהם, לא שלך

2. אנשים מסוימים ישנאו אותך על היותך שונה, אבל בפנים הם מייחלים שיהיה להם אומץ לעשות אותו הדבר

3. את מה שהזחל מכנה הסוף, שאר העולם מכנה פרפר

4. האדם שאומר שאי אפשר לעשות את זה, לא צריך להפריע לבן-אדם שעושה את זה

5.  החיים הם 10 אחוז מה שקורה לך ו90 אחוז איך שאתה מגיב לאירועים

שיהיה שבת שלום מקווה שזה יעזור לעוד מישהו❤️❤️

אבא שלי נפטר לפני יומיים, זה היה די פתאומי למרות שהיה חולה. אני יודעת מי הוא היה אז הניחומים לא באמת עוזרים לי. איך מתגברים על געגוע עתידי? עברו רק יומיים וכבר בא לי לשתף אותו בכל מיני דברים. איך מתמודדים?