היי

אני חתכתי את עצמי ופחדתי לספר. אני מבינה שזה מפחיד ממש אפילו יותר מהחתך לספר לאנשים אבל ברגע שמוצאים חבר אחד או אפילו איש זר אחד לספר לו זה מוריד כל כך הרבה ממך.

עכשיו אני מחייכת כי הכובד של הסוד ירד ממני והחבר דאג שאני אקבל את הטיפול המתאים בתנאים שלי.

מה שנכון נכון מסכימה איתך אני כל פעם שאני מרגישה רע או שמשהו עובר עליי אני פונה לער"ן והם עוזרים לי ממש בשמחה אז בשבילי רק לכתוב ולשתף זה כבר עושה לי טוב ועוד יותר שיש מי ששומע לי ומפנה לי מזמנו לאחרונה אני שוב מתחילה להיסתגר אם יש לך עצה אני אשמח כי זה מציק לי אני נגיד רוצה לבכות ואני ננעלת ולא יכולה לשחרר אם יש לך או למישהו אחר איזה רעיון אני ממש אשמח

שלחתי לך הודעה בפרטי, מקווה שלא עשית כלום ואת בטוב,

אם בא לך לפרט או להרחיב או סתם לשתף בכללי במה שאת מרגישה או מה שקורה או קרה שהביא אותך למצב הזה,אני יותר מאשמח לנסות לעזור,לשפר את ההרגשה או להקל עלייך לפחות איכשהו...את באמת לא לבד 

היי קרינה,

מצטערת מאוד לשמוע על הכאב שלך והחוסר רצון לחיות?

בבקשה אל תפגעי בעצמך. האם את מקבלת איזו עזרה מקצועית? אולי תרצי לשתף מה את עוברת?

תעדכני לגבייך. חיבוקים חמים

קרינה יקרה,  הגעת לגיל הזהב שמשמעותו בעיניי שאת זו שזכתה ללעשות דרך ארוכה ולזכות לגעת בזהב. יקרה, כואבת איתך את ייאושך והרגשתך שאולי כדאי לוותר וחושבת בקול רם לשאול אותך מה דעתך לדחות את ההחלטה, מוקדם לוותר. נסי ולו במעט לראות את רסיסי הזהב שעוטפים אותך בגיל קסום כל כך. בואי תפסי  את היד שלי שמושטת אלייך ונפלס את הדרך להתרחק מהמקום שכרגע מעיק עלייך. חיבוק ענק ממני, מחכה לך יקרה, שבת שקטה.

הי קרינה, מה שלומך? מקווה שהוטב לך מעט 

חשוב שכתבת כאן, 

מרגיש שממש כואב לך וטוב שלא  נשארת לבד עם הכאב. 

מזמינה אותך לפנות לער"ן לשיחה אישית ואנונימית את יכולה בטלפון 1201 וגם בצ'אט/ווטסאפ. 

וכמובן שאת מוזמנת גם להמשיך לכתוב ולקבל תמיכה בפורום. 

 כדאי לכתוב  בפוסט נפרד כדי שהמשתתפים/מתנדבים יוכלו לקרוא ולתמוך. 

מחזקת אותך ושולחת לך הרבה תקווה 

אני קוראת את מה שכתבת ונוגעת בי מאוד עוצמת היאוש שהרגשת כששיתפת.
זה אמיץ שכתבת כאן דברים כל כך קשים.
אני מקווה שמאז מצאת קצת מקום לנשום או תמיכה כלשהי, וגם עכשיו את לא לבד – יש כאן אנשים שקוראים אותך ורוצים שתמשיכי להיות איתנו.
את לא צריכה לשאת את כל זה לבד.