מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

טרשת נפוצה

כמוניטרשת נפוצהמדריכיםתרופות לטרשת נפוצה: כל מה שצריך לדעת

תרופות לטרשת נפוצה: כל מה שצריך לדעת

כיום קיים מגוון תרופות לטרשת נפוצה שמסייעות להפחית את תדירות ההתקפים ואת ההתקדמות של המחלה: מה היתרונות והחסרונות של כל טיפול? מהן תופעות הלוואי? ומה אופן השימוש בתרופות השונות? מדריך

מאת ד"ר יובל כרמון וערן ברקוביץ'
תגובות 1

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

בעבר היה נהוג שרופא סמכותי קובע בשביל המטופל את הטיפול לו הוא זקוק. כיום נהוג לשתף את המטופל ולתת לחששותיו והעדפותיו משקל בבחירת הטיפול. ההנחה של הרפואה המתקדמת היא שבחירה משותפת תוביל לכך שהמטופל יהיה שלם עם הטיפול, ייקח אותו באופן קבוע, יחוש פחות חרדה ושההיענות והציפיות החיוביות יובילו לתוצאות טובות יותר.

 

נכון ליולי 2020 קיימות בשוק 13 תרופות שמאושרות לטיפול בטרשת נפוצה בישראל, בהן תרופות ותיקות הנמצאות בשימוש כבר למעלה מ-20 שנה ותרופות חדשות - חלקן אושרו ממש לאחרונה.

 

הטיפול האידיאלי הוא בעל היעילות הגבוהה ביותר, מינימום סיכונים, כמה שפחות תופעות לוואי, שנוח לקבל אותו ושיש עליו ניסיון מחקרי וקליני רב. לצערנו, עדיין לא קיימת התרופה המושלמת.

 

גישה טיפולית מקובלת ברוב המרכזים היא התחלת טיפול מתון יחסית ומעבר לטיפולים בקו שני ושלישי על פי צורך בלבד, במידה ונראית התקדמות של המחלה מבחינה קלינית או בבדיקות ההדמיה. בצורה כזאת נחסכים טיפולים שאין בהם צורך. מאידך, גישה זאת מחייבת - במיוחד בשנים הראשונות לאבחנה ובכלל - להיות "עם אצבע על הדופק" וכשנדרש להתאים את הטיפול באופן מהיר בכדי למנוע התקפים. צעד זה חשוב במיוחד כאשר המטופל נמצא במצב בו אין נכות משמעותית – וזאת בכדי למנוע נכות עתידית.

 

בשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה גישה נוספת - התחלת טיפול עוצמתי יותר כטיפול קו ראשון ובהמשך מעבר לטיפול מתון יותר - במידה ואופי פעילות המחלה נותר נמוך ומאפשר זאת. 

 

לאחר בחירתו של הנוירולוג את קבוצת התרופות שמתאימה למהלך המחלה של המטופל ומאפייניו הרפואיים האישיים, ניתן לעבור על יתרונותיהן וחסרונותיהן של התרופות המתאימות במדדים השונים ולבחור יחדיו את התרופה המתאימה ביותר.

 

ריכזנו את כל המידע שיעזור להכיר את הטיפולים השונים ולבחור את התרופה המתאימה ביותר.

 

 

קופקסון (גלטירמר אצטט)

 

התרופה קופקסון פותחה במכון וייצמן הישראלי ואושרה לשימוש ב-1996 וכיום יש לה כבר גרסאות גנריות.

 

מנגנון הפעולה: הקופקסון היא תרכובת סינטטית הבנויה מארבע חומצות אמינו, הדומה למעטפת המיאלין המקיפה את תאי העצב. התרופה מצליחה להפחית את התגובה החיסונית של הגוף כנגד מעטפת המיאלין.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) ולטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה. 

 

אופן השימוש: התרופה ניתנת במינון של 20 מ"ג בהזרקה תת-עורית מידי יום, או במינון של 40 מ"ג בהזרקה תת עורית 3 פעמים בשבוע.

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. לרוב בהיריון מספר ההתקפים של טרשת נפוצה יורד דרמטית ולכן ברוב המטופלות הטיפול התרופתי יופסק לאחר בדיקת הריון חיובית, אך במידת הצורך ניתן לאפשר המשך נטילת קופקסון בהריון. ניתן להניק במקביל לשימוש בתרופה.

 

תופעות לוואי: תגובות עוריות באזור ההזרקה (נפיחות, אדמומיות, כאב). הסמקה, קוצר נשימה, כאב בחזה.

 

מעקב נדרש

 

אין בדיקות מעבדה או בדיקות אחרות שהטיפול בתרופה מחייב. אם מופיעות תלונות כלשהן, הנוירולוג יכול להחליט על בדיקות מכוונות למערכת מסוימת.

 

בטאפרון (אינטרפרון בטא 1b)

 

התרופה הראשונה שאושרה לטיפול בטרשת נפוצה היא בטאפרון שאושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי בשנת 1993.

 

מנגנון הפעולה: אינטרפרונים הם חלבונים המיוצרים באופן טבעי במערכת החיסון. ההנחה היא כי אינטרפרון מסוג בטא מפחית את הפעילות הדלקתית בגוף ואת הנטייה של המערכת החיסונית לתקוף את המיאלין בגוף.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) וטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה. 

 

אופן השימוש: הבטאפרון ניתנת במינון של 0.25 מ"ג בזריקה תת-עורית, אחת ליומיים.

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. לרוב בהיריון מספר ההתקפים של טרשת נפוצה יורד דרמטית ולכן ברוב המטופלות הטיפול התרופתי יופסק לאחר בדיקת הריון חיובית, אך במידת הצורך ניתן לאפשר המשך נטילת בטאפרון בהריון. ניתן להניק במקביל לשימוש בתרופה.

 

תופעות לוואי: תסמינים הדומים לשפעת (צמרמורות, חום, כאבי שרירים, עייפות וחולשה), כאבי ראש, תגובות עוריות באזור ההזרקה (נפיחות, אדמומיות וכאב), ספירה נמוכה של תאי דם לבנים (תאי מערכת החיסון).

 

מעקב נדרש  

 

תפקודי כבד: מומלץ לבצע בדיקת דם לתפקודי כבד לפני תחילת הטיפול, 3 חודשים לאחר תחילת הטיפול, 6 חודשים לאחר תחילת הטיפול ולאחר מכן מדי חצי שנה. אם כמות אנזימי הכבד עולה בצורה משמעותית, יש להפחית את מינון הטיפול ורק אם כמות אנזימי הכבד מתאזנת להעלות באופן מבוקר את המינון חזרה. 

 

ספירת דם כללית: לעיתים נדרשת ספירת דם בגלל חשש לירידה בכמות תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים והתאים האחראים על קרישת הדם. מאחר שאלו מצבים נדירים בקרב המשתמשים בקבוצת תרופות זו, אין הנחיות רשמיות לתדירות המעקב. על הנוירולוג המטפל לבקש את הבדיקה במידת הצורך.

 

אבונקס (אינטרפרון בטא 1a)

 

התרופה אבונקס שאושרה לשימוש ב-1996 היא חלק מקבוצת התרופות בהן החלק הפעיל הוא האינטרפרונים.

 

מנגנון הפעולה: אינטרפרונים הם חלבונים המיוצרים באופן טבעי במערכת החיסון. ההנחה היא כי אינטרפרון מסוג בטא מפחית את הפעילות הדלקתית בגוף ואת הנטייה של המערכת החיסונית לתקוף את המיאלין בגוף.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) ולטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה. 

 

אופן השימוש: התרופה ניתנת במינון של 30 מק"ג בהזרקה לשריר אחת לשבוע.

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. לרוב בהיריון מספר ההתקפים של טרשת נפוצה יורד דרמטית ולכן ברוב המטופלות הטיפול התרופתי יופסק לאחר בדיקת הריון חיובית, אך במידת הצורך ניתן לאפשר המשך נטילת אבונקס בהריון. ניתן להניק במקביל לשימוש בתרופה.

 

תופעות לוואי: תסמינים הדומים לשפעת (צמרמורות, חום, כאבי שרירים, עייפות וחולשה), כאבי ראש, תגובות עוריות באזור ההזרקה (נפיחות, אדמומיות וכאב). 

 

מעקב נדרש  

 

תפקודי כבד: מומלץ לבצע בדיקת דם לתפקודי כבד לפני תחילת הטיפול, 3 חודשים לאחר תחילת הטיפול, 6 חודשים לאחר תחילת הטיפול ולאחר מכן מדי חצי שנה. אם כמות אנזימי הכבד עולה  בצורה משמעותית, יש להפחית את מינון הטיפול ורק אם כמות אנזימי הכבד מתאזנת להעלות באופן מבוקר את המינון חזרה.

 

ספירת דם כללית: לעיתים נדרשת ספירת דם בגלל חשש לירידה בכמות תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים והתאים האחראים על קרישת הדם. מאחר שאלו מצבים נדירים בקרב המשתמשים בקבוצת תרופות זו, אין הנחיות רשמיות לתדירות המעקב. על הנוירולוג המטפל לבקש את הבדיקה במידת הצורך.

 

בדיקת נוגדנים: הגוף עשוי לייצר נוגדנים מנטרלים לטיפול ואלה ינטרלו את החומר הפעיל, מה שיפגע ביעילותה. אם קיימת החמרה תחת הטיפול באינטרפרון בטא, הבדיקה תוכל לתת לנוירולוג מידע באשר לסיבת ההחמרה.

 

רביף (אינטרפרון בטא 1a)

 

הרביף שאושרה לשימוש ב-1998 היא חלק מקבוצת התרופות בהן החלק הפעיל הוא האינטרפרונים.

 

מנגנון הפעולה: אינטרפרונים הם חלבונים המיוצרים באופן טבעי במערכת החיסון. ההנחה היא כי אינטרפרון מסוג בטא מפחית את הפעילות הדלקתית בגוף ואת הנטייה של המערכת החיסונית לתקוף את המיאלין בגוף.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) ולטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה. 

 

אופן השימוש: התרופה ניתנת במינון של 22 מק"ג או 44 מק"ג בהזרקה תת-עורית, 3 פעמים בשבוע.

 

הריון, פוריות והנקה: רביף לא פוגעת בפוריות. לרוב בהיריון מספר ההתקפים של טרשת נפוצה יורד דרמטית ולכן ברוב המטופלות הטיפול התרופתי יופסק לאחר בדיקת הריון חיובית, אך במידת הצורך ניתן לאפשר המשך נטילת רביף בהריון. ניתן להניק במקביל לשימוש בתרופה.

 

תופעות לוואי: תסמינים הדומים לשפעת (צמרמורות, חום, כאבי שרירים, עייפות וחולשה), כאבי ראש, תגובות עוריות באזור ההזרקה (נפיחות, אדמומיות וכאב). 

 

מעקב נדרש  

 

תפקודי כבד: מומלץ לבצע בדיקת דם לתפקודי כבד לפני תחילת הטיפול, 3 חודשים לאחר תחילת הטיפול, 6 חודשים לאחר תחילת הטיפול ולאחר מכן מדי חצי שנה. אם כמות אנזימי הכבד עולה  בצורה משמעותית, יש להפחית את מינון הטיפול ורק אם כמות אנזימי הכבד מתאזנת להעלות באופן מבוקר את המינון חזרה.

 

ספירת דם כללית: לעיתים נדרשת ספירת דם בגלל חשש לירידה בכמות תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים והתאים האחראים על קרישת הדם. מאחר שאלו מצבים נדירים בקרב המשתמשים בקבוצת תרופות זו, אין הנחיות רשמיות לתדירות המעקב. על הנוירולוג המטפל לבקש את הבדיקה במידת הצורך.

 

בדיקת נוגדנים: הגוף עשוי לייצר נוגדנים מנטרלים לטיפול, שינטרלו את החומר הפעיל, מה שיפגע ביעילות הטיפול. אם קיימת החמרה תחת הטיפול באינטרפרון בטא, הבדיקה תוכל לתת לנוירולוג מידע באשר לסיבת ההחמרה.

 

פלגרידי (פגאינטרפרון בטא 1a)

 

פלגרידי שאושרה לשימוש ב-2014, היא חלק מקבוצת התרופות בהן החלק הפעיל הוא האינטרפרונים, אך כזו שעברה שדרוג המאפשר לחומר הפעיל להישאר זמן רב יותר בגוף. 

 

מנגנון הפעולה: אינטרפרונים הם חלבונים המיוצרים באופן טבעי במערכת החיסון. ההנחה היא כי אינטרפרון מסוג בטא מפחית את הפעילות הדלקתית בגוף ואת הנטייה של המערכת החיסונית לתקוף את המיאלין. פלגרידי הינו אינטרפרון אשר עבר תהליך המאפשר לתרופה להישאר זמן ארוך יותר בגוף.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) וטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה.

 

אופן השימוש: התרופה ניתנת במינון של 125 מק"ג בהזרקה תת-עורית פעם בשבועיים. 

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. לרוב בהיריון מספר ההתקפים של טרשת נפוצה יורד דרמטית ולכן  ברוב המטופלות הטיפול התרופתי יופסק לאחר בדיקת הריון חיובית, אך במידת הצורך ניתן לאפשר המשך נטילת פלגרידי בהריון. ניתן להניק במקביל לשימוש בתרופה.

 

תופעות לוואי: תסמינים הדומים לשפעת (צמרמורות, חום, כאבי שרירים, עייפות וחולשה), כאבי ראש, תגובות עוריות באזור ההזרקה (נפיחות, אדמומיות וכאב).

 

מעקב נדרש

 

תפקודי כבד: מומלץ לבצע בדיקת דם לתפקודי כבד לפני תחילת הטיפול, 3 חודשים לאחר תחילת הטיפול, 6 חודשים לאחר תחילת הטיפול ולאחר מכן מדי חצי שנה. אם כמות אנזימי הכבד עולה  בצורה משמעותית, יש להפחית את מינון הטיפול ורק במידה שכמות אנזימי הכבד מתאזנת להעלות באופן מבוקר את המינון חזרה.

 

ספירת דם כללית: לעיתים נדרשת ספירת דם בגלל חשש לירידה בכמות תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים והתאים האחראים על קרישת הדם. מאחר שאלו מצבים נדירים בקרב המשתמשים בקבוצת תרופות זו, אין הנחיות רשמיות לתדירות המעקב. על הנוירולוג המטפל לבקש את הבדיקה במידה שעולה חשד כי ייתכן שישנה פגיעה בתאים.

 

בדיקת נוגדנים: הגוף עשוי לייצר נוגדנים מנטרלים לטיפול ואלה ינטרלו את החומר הפעיל, מה שיפגע ביעילות הטיפול. אם קיימת החמרה תחת הטיפול באינטרפרון בטא, הבדיקה תוכל לתת לנוירולוג מידע באשר לסיבת ההחמרה.

 

טיסברי (נטליזומאב)

 

טיסברי אושרה לשימוש בשנת 2004. בהמשך הורדה מהמדפים בגלל תופעות לוואי חמורות ואושרה לשימוש שוב ב-2006 לאחר שהוצגה תוכנית בטיחות מתאימה.

 

מנגנון הפעולה: טיסברי שייכת לקבוצת תרופות הנקראת נוגדנים חד-שבטיים. התרופה נקשרת בגוף למולקולות הנקראות אלפא-4 אינטגרינים, הנמצאות על פני השטח של תאים מסוימים ממערכת החיסון. היקשרות זו מונעת מאותם תאי החיסון לחצות את מחסום הדם-מוח (BBB) ולהגיע למערכת העצבים המרכזית.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) וטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה.  

 

אופן השימוש: התרופה ניתנת במינון של 300 מ"ג בעירוי כל 28 יום. 

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. אין מספיק ניסיון מחקרי עם נשים שקיבלו טיסברי תוך כדי ההיריון, אך מתוך הניסיון הקיים עולה כי אין סכנה לעובר. עם זאת כן ידוע, שהפסקת הטיפול בטיסברי טרום ההיריון עלולה להגביר את הסיכוי להתקף טרשת נפוצה כתופעת "ריבאונד" ויש לקחת זאת כשיקול מראש בבחירת הטיפול בנשים בגיל הפוריות. הטיסברי עוברת לתינוק דרך הנקה ולכן לא מומלץ להניק במקביל לטיפול.

 

תופעות לוואי: כאבי ראש, עייפות, כאבי פרקים, תחושה לא נעימה בחזה, דלקת בדרכי השתן, דלקת בדרכי הנשימה התחתונה, דלקת המעי (גסטרואנטריטיס), דלקת בנרתיק (וגיניטיס), דיכאון, כאב, אי נוחות בבטן, שלשולים ופריחה.

 

לטיסברי תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת מאוד: PML - דלקת מוח נדירה היכולה בהיעדר זיהוי מוקדם וטיפול נכון להיות קטלנית.

 

מעקב נדרש

 

מעקב אלרגיה: חלק מהמטופלים עלולים לפתח תגובה אלרגית לטיפול, לכן מומלץ כי מטופל שקיבל עירוי יישאר תחת השגחה שעה נוספת מתום קבלת העירוי.

 

תפקודי כבד: יש צורך להעריך את תפקודי הכבד באמצעות בדיקת דם לפני תחילת הטיפול, לאחר חודש ולאחר 3 חודשים מתחילת הטיפול.

 

ספירת דם מלאה: ספירת דם מלאה צריכה להילקח לאחר חודש, 3 חודשים ו-6 חודשים מתחילת הטיפול ולאחר מכן מדי חצי שנה, כל עוד הטיפול נמשך. טיסברי יכולה להוביל הן לדיכוי חלק מתאי המערכת החיסונית והן לעלייה במספרם של תאים אחרים, ושני המצבים עלולים להיות מסוכנים כאשר חוצים את טווחי הנורמה.

 

בדיקת נוגדנים מנטרלים לטיפול: לטיפול יכולים להתפתח נוגדנים מנטרלים בגוף. אם ישנה התדרדרות המעידה על ירידה ביעילות הטיפול, יש לבדוק אם התפתחו לטיפול נוגדנים. יש לבדוק אם קיימים נוגדנים גם אם מופיעה תגובה החשודה כאלרגית במהלך או לאחר טיפול בטיסברי.

 

בדיקה לזיהוי JCV: ה-JC וירוס הוא זיהום נפוץ אשר אינו קשור למחלת הטרשת הנפוצה. כמחצית מהאוכלוסייה נדבקה בווירוס ולרוב הוא נשמר רדום בגוף מבלי שיהווה סכנה, תחת שליטתה של המערכת החיסונית. אצל מדוכאי חיסון - כאשר המערכת החיסונית נחלשת מסיבות שונות - יכולתו של הגוף להילחם במזהמים נפגעת. הווירוס עלול "להתעורר", להפוך לפעיל, לגרום לנזק עצבי ואף לעורר פעילות דלקתית במוח, תופעה הנקראת דלקת מוח נגיפית (PML). 

 

PML מוכרת כתופעת לוואי נדירה אך מסוכנת של התרופה טיסברי. כדי להפחית ככל הניתן את הסיכון להתפתחותה, לפני תחילת הטיפול על המטופל לעבור בדיקה לזיהוי וירוס ה-JC. גם אם לא נמצאו נוגדנים לווירוס בבדיקה ההתחלתית, יש לחזור על הבדיקה מדי חצי שנה, כדי לבחון האם הייתה חשיפה לווירוס מאז הבדיקה האחרונה. 

 

מעקב אחר תסמינים: המטופלים בטיסברי נמצאים בסיכון גבוה לפתח דלקות בעקבות וירוס ההרפס. לכן על המטופל להיות במעקב אחר תסמינים חשודים כגון: חום גבוה, כאבי ראש, שינוי בראייה (בעיקר רגישות לאור), צוואר נוקשה, שינוי התנהגותי או פגיעה בקוגניציה. כל זאת כדי לזהות את התפרצות וירוס ההרפס ולהתחיל בטיפול אנטי ויראלי מוקדם ככל שניתן. כמו כן, חשוב להיות ערניים להתפתחות תסמינים העלולים להעיד על PML. התסמינים של PML עשויים להיות דומים לאלו של התקף טרשת נפוצה ולכלול שינויים במצב הרוח וההתנהגות, פגיעה בזיכרון וקשיים בדיבור או בתקשורת. במידה שמטופל חש בכל החמרה במצב - החמרה של תסמינים מוכרים או הופעה של תסמינים חדשים - עליו לעדכן את הנוירולוג המטפל מוקדם ככל שניתן.

 

גילניה (פינגולימוד)

 

הגילניה היא התרופה האוראלית (שנלקחת דרך הפה) הראשונה שאושרה לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה, בשנת 2010.

 

מנגנון הפעולה: הגילניה נקשרת לקולטנים על פני השטח של תאי מערכת החיסון. היקשרות זו מובילה לכך שחלק מתאי החיסון "נכלאים" בבלוטות הלימפה, כך מופחתת כמות התאים שיכולים להגיע למערכת העצבים המרכזית, אשר עלולים לתקוף את המיאלין במוח וחוט השדרה.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) וטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה. 

 

אופן השימוש: מידי יום בולעים קפסולה המכילה מינון של 0.5 מ"ג.

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. גילניה אינה מתאימה לנשים בגיל הפוריות שמתכננות להרות או שאינן משתמשות באמצעי מניעה יעילים. ביולי 2019 פרסמה סוכנות התרופות האירופית הגבלות חדשות לשימוש בתרופה בהן צוין כי אין להשתמש בתרופה בהריון מאחר שהחומר הפעיל בתרופה גורם למומים בעובר בשיעור של פי 2 מאשר באוכלוסייה. התרופה נמצאה כגורמת למומי לב, כליה ושלד. אישה שמתכננת להרות צריכה להפסיק את הטיפול בגילניה לפחות חודשיים לפני ההתעברות ולדון עם הנוירולוג המטפל באשר לטיפולים חלופיים. אם בזמן הטיפול בגילניה מתגלה הריון שאינו מתוכנן מומלץ להפסיק את הטיפול באופן מיידי ולהגיע לנוירולוג וכן למעקב אצל רופא נשים. לא מומלץ להניק במקביל לטיפול בגילניה.

 

תופעות לוואי: כאבי ראש, שפעת, שלשולים, כאב גב, פגיעה בתפקודי הכבד, סינוסיטיס, כאבי בטן, כאבים בגפיים, שיעול.

 

מעקב נדרש 

 

הערכת נוירואופטומולוג ובדיקת OCT: הטיפול בגילניה עלול לגרום לפגיעה בראייה, בשל תופעה הנקראת בצקת רשתית, לכן הערכה מקיפה של נוירואופטומולוג הכוללת בדיקת טומוגרפיה אופטית (OCT)  נדרשת לפני תחילת הטיפול, לאחר 4 חודשים מתחילת הטיפול וכאשר המטופל והנוירולוג המטפל מזהים ירידה בראייה.

 

תפקודי כבד: בדיקת דם המאפשרת לבדוק רמות של אנזימי הכבד ולהעריך את תפקודי הכבד.

 

בדיקת נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר (VZV): לפני תחילת הטיפול בגילניה חשוב לבדוק נוכחות נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת. אם אין נוגדנים כנגד הווירוס, כלומר המטופל לא נחשף עדיין לווירוס, ישקול הנוירולוג לחסן את המטופל כנגד הווירוס לפני תחילת הטיפול.

 

ספירת דם מלאה (CBC): ספירת דם צריכה להילקח בתחילת הטיפול, חודש, 3 חודשים ו-6 חודשים לאחר מכן ובהמשך מידי תקופה קבועה בהתאם להחלטת הנוירולוג. הטיפול בגילניה מוביל בממוצע לירידה של 20%-30% מערכי הלימפוציטים בהשוואה לרמת הלימפוציטים טרום הטיפול. הלימפוציטים הם תאים השייכים למערכת החיסונית המגנה על גופנו ופגיעה חמורה בהם מגבירה את הסיכון לזיהומים ודלקות.

 

לחץ דם: יש לבצע בדיקות לניטור לחץ הדם במקביל לטיפול בגילניה (עקב אפשרות להופעת יתר לחץ דם).

 

ניטור קצב הלב: גילניה עלולה לגרום לבריקרדיה (הפחתת קצב הלב), במיוחד בשעות הראשונות ולכן יש לקחת את הכדור הראשון תחת השגחה רפואית בה מנוטרים קצב הלב ולחץ הדם במשך 6 שעות.

 

בדיקת עור: הטיפול בגילניה כרוך בסיכון מוגבר לקרצינומה של תאי הבסיס (סוג של סרטן העור), לכן יש לפנות לרופא המשפחה או הנוירולוג לגבי כל כתם חשוד המופיע על העור. מומלץ גם כי לפני התחלת הטיפול בגילניה ומידי שנה רופא עור יבדוק את עורו של המטופל ויוודא שאין גושים, נגעים או סימנים אחרים שיכולים להעיד על סרטן העור. במידה שימצאו כאלו המטופל יופנה להמשך בירור ומעקב.

 

ערנות לתסמיני PML: לאחרונה נוספה לרשימת תופעות הלוואי האפשרויות של גילניה גם תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת - דלקת מוח נגיפית המכונה PML. לכן יש לעקוב אחר תסמינים העלולים להעיד על PML. התסמינים של PML עשויים להיות דומים לאלו של התקף טרשת נפוצה ולכלול שינויים במצב הרוח וההתנהגות, פגיעה בזיכרון וקשיים בדיבור או בתקשורת. במידה שמטופל חש בכל החמרה במצב - החמרה של תסמינים מוכרים או הופעה של תסמינים חדשים - עליו לעדכן את הנוירולוג המטפל מוקדם ככל שניתן.

 

מייזנט (סיפונימוד)

 

המייזנט שאושרה לשימוש ב-2019, דומה מאוד בהרכבה ובמנגנון הפעולה שלה לגילניה.

 

מנגנון הפעולה: המייזנט נקשרת אל קולטנים (רצפטורים) מסוימים על גבי תאי דם לבנים הנקראים לימפוציטים, תאים החשודים בגרימת הנזק למעטפת המיאלין בטרשת נפוצה, ומובילה אותם "להיתפס" בבלוטות הלימפה. כתוצאה מכך, מספר הלימפוציטים המשוחררים אל זרם הדם ומגיעים אל המוח פוחת, בהתאמה פוחתות התקפות מערכת החיסון על מערכת העצבים המרכזית.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) ולטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה.

 

אופן השימוש: לפני התחלת הטיפול יש צורך בבדיקת דם שבודקת את הקצב של פירוק התרופה בגוף המטופל ובהתאם לתוצאה נקבע מינון התרופה האינדיבידואלי למטופל. 

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. מייזנט היא תרופה חדשה ללא ניסיון בקרב נשים הרות, אך בהתבסס על מחקרים בחיות והבנת מנגנון הפעולה של הטיפול (הדומה לזה של התרופה גילניה), מומלץ לא להיכנס להריון אלא 6 חודשים לאחר סיום הטיפול בתרופה. נשים בגיל הפוריות שלוקחות את הטיפול צריכות להשתמש באמצעי מניעה במקביל. מומלץ שלא להניק כיון שאין מידע לגבי בטיחות הטיפול בהנקה.

 

תופעות לוואי: כאבי ראש, לחץ דם גבוה, פגיעה בתפקודי הכבד.

 

מעקב נדרש 

 

הערכת נוירואופטומולוג ובדיקת OCT: הטיפול במייזנט עלול לגרום לפגיעה בראייה בשל בצקת רשתית, לכן הערכה מקיפה של נוירואופטומולוג הכוללת בדיקת טומוגרפיה אופטית (OCT) נדרשת לפני תחילת הטיפול, לאחר 4 חודשים מתחילת הטיפול וכאשר המטופל והנוירולוג המטפל מזהים ירידה בראייה.

 

תפקודי כבד: בדיקת דם המאפשרת לבדוק רמות של אנזימי הכבד ולהעריך את תפקודי הכבד.

 

בדיקת נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר (VZV): לפני תחילת הטיפול במייזנט חשוב לבדוק נוכחות נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר סוג של נגיף הרפס שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת. אם אין נוגדנים כנגד הווירוס, כלומר המטופל לא נחשף עדיין לווירוס, ישקול הנוירולוג לחסן את המטופל כנגד הווירוס לפני תחילת הטיפול.

 

ספירת דם מלאה (CBC): ספירת דם צריכה להילקח בתחילת הטיפול, חודש, 3 חודשים ו-6 חודשים לאחר מכן ובהמשך מידי תקופה קבועה בהתאם להחלטת הנוירולוג. הטיפול במייזנט מוביל בממוצע לירידה של 20%-30% מערכי הלימפוציטים בהשוואה לרמת הלימפוציטים טרום הטיפול. הלימפוציטים הם תאים השייכים למערכת החיסונית המגנה על גופנו ופגיעה חמורה בהם מגבירה את הסיכון לזיהומים ודלקות.

 

לחץ דם: יש לבצע בדיקות לניטור לחץ הדם במקביל לטיפול במייזנט. 

 

ניטור קצב הלב: מייזנט עלולה לגרום לבריקרדיה (הפחתת קצב הלב), במיוחד בשעות הראשונות ולכן במידה וידוע על בעיות לב והנוירולוג המטפל בחר עדיין להתחיל טיפול בתרופה זאת - יש לקחת את הכדור הראשון תחת השגחה רפואית בה מנוטרים קצב הלב ולחץ הדם במשך 6 שעות.

 

בדיקת עור: הטיפול במייזנט כרוך בסיכון מוגבר לקרצינומה של תאי הבסיס (סוג של סרטן העור), לכן יש לפנות לרופא המשפחה או הנוירולוג לגבי כל כתם חשוד המופיע על העור. מומלץ גם כי לפני התחלת הטיפול במייזנט ומידי שנה רופא עור יבדוק את עורו של המטופל ויוודא שאין גושים, נגעים או סימנים אחרים שיכולים להעיד על סרטן העור. 

 

ערנות לתסמיני PML: עם התרופה מייזנט קיים סיכון תיאורטי לתופעת לוואי נדירה אך מסוכנת - דלקת מוח נגיפית המכונה PML. לכן יש לעקוב אחר תסמינים העלולים להעיד על PML. התסמינים של PML עשויים להיות דומים לאלו של התקף טרשת נפוצה ולכלול שינויים במצב הרוח וההתנהגות, פגיעה בזיכרון וקשיים בדיבור או בתקשורת. במידה שמטופל חש בכל החמרה במצב - החמרה של תסמינים מוכרים או הופעה של תסמינים חדשים - עליו לעדכן את הנוירולוג המטפל מוקדם ככל שניתן.

 

אובג'יו (טריפלונומיד)

 

האובג'יו אושרה לשימוש ב-2012. 

 

מנגנון הפעולה: האובג'יו עוצרת חלוקה והתרבות של לימפוציטים מסוג B וגם T - שני סוגי תאי מערכת החיסון המעורבים בתגובה האוטואימונית במחלת הטרשת הנפוצה. 

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) ולטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה. 

 

אופן השימוש: מידי יום בולעים קפסולה המכילה מינון של 14 מ"ג. 

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. נשים תחת הטיפול באובג'יו שרוצות ללדת צריכות להפסיק את הטיפול בתרופה. האובג'יו עמידה מאוד ויש לחכות זמן רב עד שהחומרים הפעילים יצאו מן הגוף (כשנתיים), על כן מומלץ על טיפול ניקוי של התרופה מהגוף על ידי לקיחת כדורי כולסטיראמין למשך שבועיים. לאחר מכן ניתן לערוך בדיקה לרמת התרופה בדם ולוודא שהיא אכן נוקתה מהגוף ואז ניתן להיכנס להריון ללא חשש. לא מומלץ להניק במקביל לטיפול באובג'יו.

 

לגבי גברים המטופלים באובגיו, התרופה עלולה להפחית את ספירת הזרע. כמו כן כיון שאובג'יו חודר אל נוזל הזרע ועלול להוביל לפגיעה בעובר, במידה ומתוכנן הריון על הגבר להפסיק את הטיפול בתרופה לפחות ל-3 חודשים טרם קיום יחסים במטרה להביא להריון או לעבור טיפול ניקוי בכדורי כולסטיראמין כדי לאפשר כניסה להריון בסיום הטיפול.

 

תופעות לוואי: כאבי ראש, הידלדלות השיער, שלשולים, בחילה ועלייה באנזימי הכבד. התרופה עלולה לגרום לפגיעה בכליות ועלייה ברמות האשלגן בדם. 

 

מעקב נדרש 

 

תפקודי כבד: בדיקת דם לצורך הערכת תפקודי כבד יש לבצע בתחילת הטיפול ולהמשיך במעקב אחר תפקודי הכבד לפחות עוד 6 חודשים מתחילת הטיפול. בתקופה זו מומלץ לערוך את בדיקת תפקודי הכבד מדי חודש.

 

ספירת דם מלאה: יש צורך בספירות דם לפני תחילת הטיפול ותוך כדי הטיפול באובג'יו.

 

לחץ דם: יש לבצע בדיקות לניטור לחץ הדם במקביל לטיפול באובג'יו.

 

טקפידרה (דימתיל-פומרט)

 

הטקפידרה אושרה לשימוש בשנת 2013. 

 

מנגנון הפעולה: הטקפידרה פועלת בעזרת שני מנגנונים מקבילים: הראשון מפחית את הפעולה הדלקתית - זו הגורמת לתקיפת המיאלין. השני מגן על תאי העצב מפני כימיקלים המשתחררים במהלך התגובה האוטואימונית.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי, לטיפול באירוע קליני בודד (CIS) וטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה.

 

אופן השימוש: לרוב מידי יום בולעים שתי קפסולות. בתחילה נהוג להתחיל עם מינון של 120 מ"ג בקפסולה ולאחר תקופת הסתגלות, לטיפול במינון של 240 מ"ג.

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. אין מספיק מידע לגבי בטיחותה במהלך ההיריון ולכן מומלץ לא להיכנס להריון תחת הטיפול בתרופה. מטופלת בטקפידרה שרוצה להרות צריכה להחליף טיפול לטרשת נפוצה בהמלצת הנוירולוג המטפל.

 

בעת הטיפול בתרופה יש להשתמש באמצעי מניעה. יש לקחת בחשבון שטקפידרה עלולה לפגוע בספיגה של גלולות נגד הריון עקב תופעות לוואי הקשורות לשלשולים.

 

בגלל חוסר הידע לגבי השפעות הטקפידרה גם על ההנקה והתינוק, לא מומלץ להניק במקביל לטיפול בטקפידרה.

 

תופעות לוואי: תחושה של חום או גירוד המלווה בהסמקה של העור, תסמינים הקשורים למערכת העיכול כגון בחילה, שלשולים וכאבי בטן.

 

מעקב נדרש 

 

ספירת דם (CBC) לאיתור מוקדם של לימפופניה: ספירת דם אמנם חשובה למעקב תחת הטיפול במרבית התרופות לטרשת נפוצה, אך בקרב המטופלים בטקפידרה היא חשובה במיוחד. זאת מאחר שהטיפול בטקפידרה עלול להוביל לירידה בתאי דם לבנים המכונים לימפוציטים – עד למצב המכונה לימפופניה. ברגע שישנה פגיעה בכמות הלימפוציטים, הגוף רגיש ופגיע יותר למזהמים מכל הסוגים. הסיכון הבולט ביותר, אם כי לא היחיד, הוא שלימפופניה שאינה מאובחנת לאורך זמן עלולה להוביל להתפתחות של דלקת מוח נגיפית (PML), העלולה להיות קטלנית. קיים אף חשש שלימפופניה קשה לאורך שנים עלולה אולי להוביל גם להתפתחות ממאירויות. יש לציין כי עדיין אין מידע על עלייה בשכיחות ממאירויות בקרב מטופלים הנוטלים טקפידרה. על המטופלים בטקפידרה לעבור ספירת דם במטרה להעריך את כמות הלימפוציטים לפני תחילת הטיפול ומדי שלושה חודשים כל עוד המטופל מקבל את התרופה.

 

מעקב אחר תסמינים: מעבר לבדיקות הדם, חשוב להיות ערניים להתפתחות תסמינים העלולים להעיד על PML. התסמינים של PML עשויים להיות דומים לאלו של התקף טרשת נפוצה ולכלול שינויים במצב הרוח וההתנהגות, פגיעה בזיכרון וקשיים בדיבור או בתקשורת. במידה שמטופל חש בכל החמרה במצב - החמרה של תסמינים מוכרים או הופעה של תסמינים חדשים - עליו לעדכן את הנוירולוג המטפל מוקדם ככל שניתן.

 

למטרדה (אלמטוזומאב)

 

למטרדה אושרה לשימוש ב-2014 

 

מנגנון הפעולה: למטרדה היא נוגדן חד-שבטי אשר פועל באופן סלקטיבי על חלבון הנקרא CD52 - חלבון המצוי על תאי מערכת החיסון T ו-B. התרופה גורמת לדילול אותם התאים של מערכת החיסון, המעורבים בתהליך הדלקתי המזיק המתרחש בטרשת נפוצה. הטיפול משפיע לאחר שהוא מביא לשינוי הרכב אוכלוסיית תאי מערכת החיסון. 

 

למי מיועדת: התרופה מיועדת לטיפול באנשים עם טרשת נפוצה פעילה מאוד, ומאושרת לטיפול במהלכים ההתקפיים של מחלת הטרשת הנפוצה. מנהל המזון והתרופות בארה"ב (ה-FDA) ממליץ שהשימוש בתרופה יישמר למקרים בהם נמצא שלא הייתה תגובה יעילה מספיק לפחות לשתי תרופות אחרות לטרשת נפוצה.

 

אופן השימוש: התרופה ניתנת במינון של 12 מ"ג, בשתי סדרות טיפוליות בשנה. הסדרה הראשונה ניתנת בעירוי דרך הווריד במשך 5 ימים ואילו הסדרה השנייה ניתנת לאורך 3 ימים, 12 חודשים לאחר מכן. 

 

המחקרים הקליניים הראו שלאחר 2 סדרות הטיפול (שנתיים של טיפול) המטופלים היו תחת הגנת התרופה שנים נוספות, ללא כל טיפול נוסף בלמטרדה או טיפול אחר לטרשת נפוצה. כיום המחקרים מראים שהגנת התרופה נשמרת לפחות 4 שנים נוספות מתום הטיפול. חשוב לציין שגם לאחר תום הטיפול יש להתמיד ולהקפיד על בדיקות המעקב אחר השפעות הטיפול.

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. החומר הפעיל נעלם כבר לאחר 30 יום מתום סבב העירויים של הטיפול. ההמלצה היא, ליתר ביטחון, לא להיכנס להריון בתקופה של 4 חודשים מתום סבב הטיפולים בלמטרדה. מומלץ שלא להניק במקביל לשימוש בתרופה. יש לציין שהטיפול בלמטרדה נמשך שנתיים ולאחר מכן אין צורך לקבל את העירוי, אך יעילות הטיפול נשמרת לאורך שנים נוספות, בתקופה זו ניתן ללדת ולהניק ללא חשש מהשפעת החומר הפעיל.

 

תופעות לוואי: פריחה, כאבי ראש, עלייה בחום הגוף, דלקת חריפה של הלוע העליון והאף, דלקות בדרכי השתן, בחילה, עייפות, הפרעות שינה, דלקת בדרכי הנשימה העליונות, הרפס, אורטיקריה (סרפדת), גרד, הפרעות בתפקוד בלוטת התריס, זיהום פטרייתי, כאבי מפרקים, כאבי גב, שלשול, סינוסיטיס, כאבי לוע תחתונים, פרסטזיה, סחרחורות, כאבי בטן, הסמקה והקאות. בנוסף, התרופה כוללת תווית המזהירה מפני תופעות לוואי חמורות ואף קטלניות העלולות להיגרם עקב השימוש בה, בהן תגובות חריפות לעירוי, התפתחות מצבים אוטואימוניים אחרים ועלייה בסיכון למחלות ממאירות בהן סרטן בלוטת התריס ומלנומה. 

 

מעקב נדרש 

 

המטופלים בלמטרדה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות זיהומיות ויראליות וחיידקיות בחודשים הראשונים לטיפול, בהם תאי המערכת החיסונים מדוכאים באופן ניכר. מאוחר יותר, לאחר התאוששותה של המערכת החיסונית, המטופלים בלמטרדה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח דווקא מחלות אוטואימוניות נוספות (בבלוטת התריס, בכליות או בדם). לכן, על המטופלים להיות במעקב תדיר אחר מדדים שונים, בהם תפקוד בלוטת התריס ותפקוד הכליות. ההמלצה גורסת כי המעקב אחר חלק מתופעות הלוואי צריך להימשך עד 5 שנים לאחר העירוי האחרון.

 

ספירת דם: ספירת דם מלאה צריכה להילקח לפני תחילת הטיפול ומידי חודש, עד 48 חודשים לאחר קבלת העירוי האחרון של התרופה. מטרת הבדיקה התקופתית לבדוק במיוחד מצבים של טרומבוציטופניה (ירידה בטסיות הדם) שלעיתים עלולה להופיע ללא תסמינים. איתור מוקדם של מצב כזה נועד בכדי למנוע מצבים בהם יש ירידה בטסיות העלולה להוביל לדימומים מסוכנים.

 

תפקודי כליות: בדיקת דם שמטרתה לבחון את תפקוד הכליות צריכה להתבצע לפני תחילת הטיפול בלמטרדה ומידי חודש, עד 48 שבועות מתום העירוי האחרון.

 

בלוטת התריס: בדיקת תפקוד בלוטת התריס צריכה להתבצע לפני תחילת הטיפול ומדי 3 חודשים כל עוד הטיפול נמשך, וגם 48 חודשים לאחר העירוי האחרון. 

 

בדיקת נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר (VZV): לפני תחילת הטיפול חשוב לבדוק נוכחות נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת. במידה שאין נוגדנים כנגד הווירוס, כלומר המטופל לא נחשף עדיין לווירוס, הוא יחוסן כנגד הווירוס 6 שבועות לפני תחילת הטיפול בלמטרדה.

 

איתור שחפת סמויה: בשל הדיכוי החיסוני הניכר והשפעתו הממושכת של הטיפול לאורך שנים, כל המועמדים לטיפול בלמטרדה צריכים לעבור בדיקת נשאות לשחפת לפני התחלת הטיפול. בדיקת הסקר המקבלת היא תבחין המנטו (PPD). לעיתים מתעוררת שאלה לגבי מהימנות הבדיקה, במיוחד אצל מטופלים שחוסנו בעבר הרחוק לשחפת - בעת שחיסון עוד היה מקובל. במצב שכזה בדיקה מדויקת יותר היא בדיקת קוואנטיפרון, שיכולה לאשר או לשלול מצב של נשאות. 

 

בדיקות שתן כללית: בדיקת שתן לזיהוי מחלות כליה צריכה להתבצע לפני תחילת הטיפול בלמטרדה ומדי חודש, עד 48 חודשים לאחר סיום העירוי האחרון.

 

בדיקות עור: בדיקת עור צריכה להתבצע בתחילת הטיפול ולאחר מכן מדי שנה כדי לזהות מוקדם ככל שניתן סימנים למלנומה (סוג של סרטן עור).

 

אוקרוואס (אוקרליזומאב)

 

האוקרוואס שאושרה לשימוש ב-2017 היא התרופה הראשונה שנמצאה יעילה גם לטיפול במהלך טרשת נפוצה פרוגרסיבי ראשוני וגם לטרשת נפוצה התקפית.

 

מנגנון הפעולה: האוקרוואס היא נוגדן חד שבטי. התרופה הונדסה לחסל באופן סלקטיבי תאי B של המערכת החיסונית, באמצעות השפעה על מולקולה הנקראת CD20, הנמצאת על פני השטח של תאי ה-B.

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה פרוגרסיבית ראשונית (PPMS). כמו כן, היא מאושרת לטיפול בטרשת נפוצה מסוג התקפי הפוגתי וטרשת נפוצה פרוגרסיבית שניונית פעילה.

 

אופן השימוש: בפעם הראשונה מחולק העירוי לשתי מנות הניתנות בפער של שבועיים האחת מהשנייה, במינון של 300 מ"ג כל אחת. בהמשך התרופה ניתנת באמצעות עירוי לווריד, במינון 600 מ"ג, אחת לחצי שנה. 

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה לא פוגעת בפוריות. אוקרוואס הוא נוגדן מונוקלונלי אשר חוצה את השליה ולכן יכול להגיע לעובר. ההשפעות של התרופה על העובר טרם ידועות, אך כיון שהחומר הפעיל חודר את השליה תתכן השפעה מדכאת על המערכת החיסונית שלו. מומלץ שנשים המקבלות את הטיפול באוקרוואס ישתמשו באמצעי מניעה וימשיכו להשתמש באמצעי מניעה גם 12 חודשים לאחר העירוי האחרון של התרופה. אוקרוואס מגיעה לנוזל הזרע והשפעתה על תאי הזרע אינה ידועה ועדיין נחקרת. מומלץ שלא להניק במקביל לשימוש בתרופה.

 

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות מופיעות בתגובה למתן העירוי כגון: גירוד בעור, פריחה, גלי חום, הסמקה של הפנים וכאבי ראש וזיהומים כגון דלקות בדרכי הנשימה, זיהומי עור והרפס. בנוסף, התרופה עלולה להעלות את הסיכון למחלות ממאירות, לרבות סרטן השד. 

 

מעקב נדרש 

 

בדיקת נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר (VZV): לפני תחילת הטיפול חשוב לבדוק נוכחות נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר  שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת.

 

תפקודי כבד: בדיקת דם המאפשרת לבדוק רמות של אנזימי הכבד ולהעריך את תפקודי הכבד.

 

בדיקה לגילוי וירוס הפטיטיס B - נשאות או מצב של  וירוס רדום לאחר נשאות בעבר. 

 

ספירת דם מלאה: (CBC) יש צורך בספירת דם לפני תחילת הטיפול ותוך כדי הטיפול - בתדירות הנקבעת לפי שיקול דעתו של הנוירולוג.

 

ערנות לתסמיני PML: בתרופה אוקרוואס קיים סיכון תיאורתי לתופעת לוואי נדירה אך מסוכנת - דלקת מוח נגיפית המכונה PML. לכן יש לעקוב אחר תסמינים העלולים להעיד על PML. התסמינים של PML עשויים להיות דומים לאלו של התקף טרשת נפוצה ולכלול שינויים במצב הרוח וההתנהגות, פגיעה בזיכרון וקשיים בדיבור או בתקשורת. במידה שמטופל חש בכל החמרה במצב - החמרה של תסמינים מוכרים או הופעה של תסמינים חדשים - עליו לעדכן את הנוירולוג המטפל מוקדם ככל שניתן.

 

ערנות לסימנים המעידים על גידול סרטני: האוקרוואס מגדילה את הסיכון לגידולים ממאירים, בין היתר לסרטן השד. על המטופל לדווח לנוירולוג על כל שינוי שמרגיש בגופו (כמו כאבים, כתמים, אדמומיות, שינויים בשד וכדומה), יש חשיבות גבוהה לזיהוי ומניעה מוקדמים ככל שניתן. לנשים בסיכון לסרטן השד מומלצת בדיקה באופן תדיר למניעה.

 

מייבנקלאד (קלדריבין)

 

המייבקלאנד שאושרה לשימוש ב-2019, היא תרופה עם דפוס שימוש ייחודי – לאחר שנתיים של טיפול הגוף מוגן לאורך שנים נוספות, ללא צורך בכל טיפול נוסף.

 

מנגנון הפעולה: המייבנקלאד פעולת באמצעות הפחתה הדרגתית של תאים במערכת החיסון - לימפוציטים מסוג T ו- B - האחראים על הפגיעה במיאלין במחלת הטרשת הנפוצה. 

 

למי מיועדת: התרופה מאושרת לטיפול במהלכים ההתקפיים של מחלת הטרשת הנפוצה, ביניהם גם טרשת נפוצה מתקדמת שניונית פעילה. התרופה מיועדת למטופלים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית כקו שני לאחר שלא הייתה תגובה יעילה מספיק לתרופה אחרת לטרשת נפוצה או כקו ראשון לחולים עם מחלה סוערת. 

 

אופן השימוש: התרופה ניטלת בבליעה וניתנת בשני מחזורי טיפול במרחק של 12 חודשים האחד מן השני. במחזור הטיפול הראשון יינתנו עד 5 קפסולות (כדור ליום) בחודש הראשון, ועד 5 קפסולות נוספות בחודש השני. במחזור הטיפול השני שוב יינתנו עד 5 קפסולות בחודש הראשון ועד 5 קפסולות של מייבנקלאד בחודש השני. הכמות המדוייקת של הכדורים בכל סבב יוגדרו על-ידי הנוירולוג בהתאם למשקל הגוף.

 

המחקרים הקליניים הראו שלאחר שני מחזורי הטיפול המטופלים היו תחת הגנת התרופה שנתיים נוספות, ללא כל טיפול נוסף במייבנקלאד או טיפול אחר לטרשת נפוצה.

 

הריון, פוריות והנקה: התרופה אינה פוגעת בפוריות. מייבנקלאד ניתנת בשני מחזורי טיפול לאורך שנתיים, כאשר בתום השנתיים נגמר הטיפול וההשפעה הטיפולית נשמרת גם בשנה השלישית והרביעית ללא צורך בנטילת טיפול נוסף, כך שטיפול מוקדם בתרופה יכול לאפשר מספר הריונות, כאשר המטופלת עדיין מוגנת מפעילות המחלה. התרופה עצמה היא טרטוגנית – כלומר מסכנת את העובר - גם שניתנת לנשים וגם לגברים ולכן גם נשים וגם גברים צריכים להשתמש באמצעי מניעה ולהימנע מהריון למשך תקופה של לפחות 6 חודשים מתום הטיפול האחרון בתרופה. עם זאת, לאחר ששת החודשים, ניתן להיכנס להריון - וההגנה של הטיפול ממשיכה לפחות לשנה וחצי נוספות, ללא צורך בטיפול תרופתי. מחקרים אחרונים מראים שטווח ההגנה מסיום הטיפול אף גדול משנתיים. מומלץ שלא להניק במקביל לטיפול במייבנקלאד ועד שבוע לאחר הטיפול האחרון. 

 

תופעות לוואי: זיהום בדרכי הנשימה העליונות, כאבי ראש, ספירה נמוכה של תאי הדם הלבנים.

 

מעקב נדרש 

 

ספירת דם כללית: נדרשת ספירת דם בגלל חשש לירידה בכמות תאי הדם הלבנים. הבדיקה תתבצע לפני תחילת הטיפול ובמהלכו בתדירות שתקבע על-ידי הנוירולוג המטפל.

 

תפקודי כבד: בדיקת דם המאפשרת לבדוק רמות של אנזימי הכבד ולהעריך את תפקודי הכבד.

 

בדיקת נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר (VZV): לפני תחילת הטיפול במייבנקלאד חשוב לבדוק נוכחות נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר -  נגיף שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת. במידה שאין נוגדנים כנגד הווירוס, כלומר המטופל לא נחשף עדיין לווירוס, ישקול הנוירולוג לחסן את המטופל כנגד הווירוס לפני תחילת הטיפול. 

 

לפני תחילת הטיפול חשוב לבדוק נוכחות נוגדנים לווירוס וריצלה זוסטר שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת.

 

תפקודי כבד: בדיקת דם המאפשרת לבדוק רמות של אנזימי הכבד ולהעריך את תפקודי הכבד.

 

בדיקה לאיתור שחפת סמויה והפטיטיס: המועמדים לטיפול צריכים לעבור בדיקת נשאות לשחפת לפני התחלת הטיפול. בדיקת הסקר המקבלת היא תבחין המנטו (PPD) לעיתים מתעוררת שאלה לגבי מהימנות הבדיקה, במיוחד אצל מטופלים שחוסנו בעבר הרחוק לשחפת - בעת שחיסון עוד היה מקובל. במצב שכזה בדיקה מדויקת יותר היא בדיקת קוונטיפרון, שיכולה לאשר או לשלול מצב של נשאות. כמו כן נדרשת בדיקה לגילוי וירוס הפטיטיס B. 

 

ערנות לסימנים המעידים על גידול סרטני: המייבנקלאד עלולה להגדיל את הסיכון לחלות בסרטן. על המטופל לדווח לנוירולוג על כל שינוי שמרגיש בגופו (כמו כאבים, כתמים, אדמומיות, שינויים בשד וכדומה), יש חשיבות גבוהה לזיהוי ומניעה מוקדמים ככל שניתן.

 

ערנות לתסמיני PML: קיים סיכון תיאורטי לתופעת לוואי נדירה אך מסוכנת - דלקת מוח נגיפית המכונה PML. לכן יש לעקוב אחר תסמינים העלולים להעיד על PML. התסמינים של PML עשויים להיות דומים לאלו של התקף טרשת נפוצה ולכלול שינויים במצב הרוח וההתנהגות, פגיעה בזיכרון וקשיים בדיבור או בתקשורת. במידה שמטופל חש בכל החמרה במצב - החמרה של תסמינים מוכרים או הופעה של תסמינים חדשים - עליו לעדכן את הנוירולוג המטפל מוקדם ככל שניתן.

 

 

* ד"ר יובל כרמון הוא מנהל המרפאה לנוירואימונולוגיה וטרשת נפוצה בבית החולים מאיר ומנהל בקהילת טרשת נפוצה באתר כמוני
 
* ערן ברקוביץ' הוא פסיכולוג רפואי מומחה ומנהל בקהילת טרשת נפוצה באתר כמוני 

 

עדכון אחרון: יולי 2020 

 

 
Mari2
17/01/18 14:55
שלום רב, ידיד שלי (לא תושב ארץ) חלה בטרשת נפוצה. היה מטופל בקופקסון. תרופה אכן עזרה לו. לאחרונה, קופקסון יצאה מסל התרופות של אוקראינה והוא התחיל לקבל תרופה גנרית (ארץ יצור - הודו). התרופה הגנרית אינה...
שלום רב,
ידיד שלי (לא תושב ארץ) חלה בטרשת נפוצה. היה מטופל בקופקסון. תרופה אכן עזרה לו. לאחרונה, קופקסון יצאה מסל התרופות של אוקראינה והוא התחיל לקבל תרופה גנרית (ארץ יצור - הודו). התרופה הגנרית אינה עוזרת.
שאלה – האם אתה מכיר תרופות גנריות לקופקסון שיעילותן דומה לקופקסון?
לפי חיפוש ברשת – לא מצאתי תשובה חד משמעית ומספקת.
תודה מראש
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: