כמוניכליותמדריכיםהערכת התפקוד הכלייתי (GFR)

הערכת התפקוד הכלייתי (GFR)

הערכת התפקוד הכלייתי היא חלק חשוב בהערכת חולים עם מחלות כליה. המדד המשמש להערכת התפקוד הכלייתי הינו קצב הסינון הגלומרולרי – Glomerular Filtration Rate

מאת ד"ר נעמי לוין-יינה
תגובות 0
(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

מהו תפקוד כלייתי? 

 

התפקוד הכלייתי מתייחס לתפקודן של שתי הכליות. כאשר נולדים עם כליה בודדת או שכליה אחת מאבדת את תפקודה לחלוטין, הכליה השניה עוברת תהליכים המאפשרים לה לפצות על אובדן התפקוד של הכליה השניה ועל ידי כך לשמור על תפקוד כלייתי כמעט תקין.

 

כשמאבדים תפקוד כליה בגיל מבוגר יותר, תהליכי הפיצוי פחותים ולא תמיד קיימים, כך שאובדן כליה אחת כרוך בירידה משמעותית בסך התפקוד הכלייתי. אובדן תפקוד שתי הכליות משמעו צורך בטיפול כלייתי חליפי: דיאליזה או השתלת כליה.

 

קצב הסינון הגלומרולרי GFR 

 

הערכת התפקוד הכלייתי היא חלק חשוב בהערכת חולים עם מחלות כליה. המדד המשמש להערכת התפקוד הכלייתי הינו קצב הסינון הגלומרולרי – (Glomerular Filtration Rate (GFR.

 

ה-GFR מהווה מדד למסת הכליה המתפקדת ומשתתפת בתהליכי סינון הדם. ה-GFR התקין הינו כ-120-130 מ"ל לדקה מתוקן לשטח פני הגוף. באופן נורמלי, ה-GFR הולך ויורד עם הגיל בקצב של 0.75-1 מ"ל לדקה לשנה, אחרי גיל 40.

 

ירידה ב-GFR מהווה לעתים סמן מוקדם ויחיד למחלת כליה, בעוד שמאזן הנוזלים והמינרלים בגוף וכמות השתן נותרים תקינים עד לשלבים מתקדמים מאד של המחלה. ניטור סדרתי של ה-GFR משמש להערכת חומרת המחלה וקצב התקדמותה. ירידה ב-GFR משקפת התקדמות או התדרדרות של המחלה הבסיסית, ולעתים התפתחות בעיה חריפה נוספת. עליה ב-GFR יכולה לרמז על שיפור של התפקוד הכלייתי.

 

להערכת ה-GFR חשיבות גם בקביעת מינונים מתאימים של תרופות המופרשות על ידי הכליות בשתן. כאשר ה-GFR יורד, תתכן ירידה גם בהפרשת תרופות מסוימות בשתן, עם עליה ברמתן בדם וסכנה לרעילות. כדי למנוע זאת, יש צורך להפחית מינון או להמנע משימוש בתרופות אלו, בהתאם ל-GFR.

 

כיצד בודקים את ה-GFR?

 

קיים קושי לבדוק ישירות את ה-GFR באופן שגרתי. כדי להעריך במדויק את ה-GFR יש צורך בבדיקה מסובכת, הכרוכה בהזרקה לווריד של חומר הקרוי אינולין, במקביל לבדיקת דם ואיסוף שתן במשך 24 שעות. שיטה זו מורכבת ואינה ישימה לצורך הערכה שגרתית של חולים, ולכן אינה משמשת בקליניקה אלא לצורכי מחקר. קיימות שיטות חלופיות, קלות וזמינות יותר לביצוע, הנותנות אומדן של ה-GFR.

 

בדיקת פינוי קריאטינין

 

שיטה נפוצה להערכת ה-GFR. קריאטינין הינו חומר הנוצר בשרירים ומשתחרר לדם בקצב קבוע יחסית ועובר סינון דרך הכליה ומופרש לשתן. ניתן לחשב את פינוי הקריאטינין בשתי שיטות עיקריות:
 

איסוף שתן - איסוף שתן של 24 שעות עם בדיקת רמת הקריאטינין בדם ובשתן בסיום האיסוף. מתוך ערכי הקריאטינין בדם ובשתן ונפח השתן ב-24 שעות מחשבים את פינוי הקריאטינין לפי נוסחה הלוקחת בחשבון נתונים אלו. הערכת פינוי הקריאטינין על פי נוסחה כוללת את ערכי הקריאטינין בדם, גיל החולה, משקל החולה ומין (באשה מכפילים ב-0.85). ערכי פינוי קריאטינין ממוצעים בנשים הם כ-95 מ"ל לדקה ובגברים כ-120 מ"ל לדקה. שיטות אלו מדויקות יחסית להערכת ה-GFR, במיוחד כאשר התפקוד הכלייתי תקין. ככל שה-GFR נמוך יותר, המדידות עושות הערכת יתר של ה-GFR, ופינוי הקריאטינין המתקבל גבוה יותר מה-GFR האמיתי של החולה.

 

רמת קריאטינין בדם - רמת הקריאטינין התקינה בדם הינה סביב 1 מיליגרם לדציליטר. רמת הקריאטינין בדם נמצאת ביחס הפוך ל-GFR. ככל שיש ירידה בתפקוד הכלייתי, עם ירידה ב-GFR, ערכי הקריאטינין בדם הולכים ועולים. לכן, ניטור רמות הקריאטינין בדם הינה דרך פשוטה וזמינה למעקב אחר חולים עם מחלות כליה. עליית קריאטינין בדם משקפת החמרה בתפקוד הכלייתי, ואילו ירידה ברמת הקריאטינין משקפת שיפור. ממצאים אלו נכונים כל עוד מסת השרירים קבועה פחות או יותר וצריכת המזון קבועה אף היא.

 

הערכת התפקוד הכלייתי על ידי הערכת ה-GFR נחוצה לצורך אבחון, הערכה וטיפול במחלות כליה. מדידת קריאטינין בדם בלבד אינה מדד ל-GFR והסתמכות על בדיקה זו בלבד עלולה להוביל לאבחון מאוחר וסיווג לא נכון של חומרת מחלת הכליה.

 

רמת אוריאה בדם

 

אוריאה הינה אחד מתוצרי הפסולת החנקניים הנוצרים בגוף על ידי הכבד, כתוצאה מפירוק של חלבונים. ירידה בתפקוד הכלייתי כרוכה בירידה בהפרשת האוריאה בשתן והצטברותה בדם. עם זאת, רמת האוריאה איננה מדד טוב להערכת ה-GFR, כי קיימים גורמים נוספים פרט לתפקוד הכלייתי המשפיעים על רמת האוריאה, כולל מזון עתיר בחלבונים, דימום ממערכת העיכול, תת תזונה, מחלות כבד ועוד.

 

קישור:
כינוי:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: