שומן בטני עמוק מעלה את הסיכון לבריחת שתן
סובלות מדליפת שתן בזמן צחוק או פעילות גופנית? מחקר חדש חושף כי השומן הויסרלי המצטבר בין האיברים הפנימיים הוא שמעלה משמעותית את הסיכון לדליפת שתן במאמץ
דליפת שתן במאמץ (Stress Urinary Incontinence) היא תופעה שכיחה שפוגעת באיכות חייהן של נשים רבות. מצב זה מהווה את אחד התסמינים של שלפוחית רגיזה, ומתאפיין בבריחת שתן לא רצונית במהלך פעולות יומיומיות פשוטות המעלות את הלחץ התוך-בטני, כגון שיעול, עיטוש, צחוק או הרמת חפצים. לפי מטה אנליזה של חוקרים מסין שפורסמה בפברואר 2025, כחמישית מהאוכלוסייה מתמודדים עם שלפוחית רגיזה, כאשר השיעור עלה בעשרים השנים האחרונות מ-18.1% ל-23.9%. התופעה מאפיינת בעיקר נשים, ולפי המטה אנליזה אישה בסיכון גבוה פי 16.1 מגבר לסבול מהתופעה.
בחלוף השנים התברר כי השמנת יתר מהווה גורם סיכון לדליפת שתן במאמץ. במחקר נרחב שנערך בקרב 34,755 נשים בוגרות בנורבגיה (מחקר EPINCONT), שממצאיו פורסמו עוד בשנת 2003 בכתב העת BJOG, נמצא כי השמנה מהווה גורם סיכון לדליפת שתן במאמץ, לצד גורמים נוספים, למשל עישון סיגריות בכמות גבוהה של יותר מחבילה (20 סיגריות) ליום. נתוני מחקר מעקב אמריקאי נרחב, "סקר האחיות" המרוכז באוניברסיטת הרווארד, הצביעו בשנת 2006 כי לנשים עם השמנה (כשמדד ההשמנה BMI בגובה 30 יחידות ומעלה) סיכון גבוה פי 3.10 לדליפת שתן במאמץ בהשוואה לנשים עם משקל תקין (BMI בגובה 22 עד 24 יחידות). מחקר אמריקאי שפורסם בינואר 2009 בכתב העת New England Journal of Medicine, הדגים כיצד תוכנית להורדת משקל עודף בקרב נשים מלווה תוך חצי שנה בירידה בדיווחים על אירועי דליפת שתן במאמץ, הן אצל נשים עם עודף משקל קל והן בקרב נשים עם השמנת יתר.
עתה מחקר חדש מבקש לדייק את התמונה ובוחן: האם המשקל הכולל הוא שקובע את הסיכון לדליפת שתן? או באופן ספציפי המקום שבו הגוף בוחר לאחסן את השומן?
אי נוחות
צוות החוקרים מהאוניברסיטה הפדרלית של סאו קרלוס (UFSCar) בברזיל, בשיתוף חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת מערב מישיגן, בחנו 99 נשים בגילים 18 עד 49. כדי להגיע לתוצאות מדויקות, החוקרים לא הסתפקו במדידת משקל רגילה, אלא השתמשו בבדיקת DXA (קיצור של Dual-Energy X-ray Absorptiometry) – טכנולוגיה הנחשבת לסטנדרט הזהב לניתוח הרכב השומנים בגוף. הבדיקה מאפשרת להפריד בין סוגי שומן שונים: שומן כללי, שומן באזור הבטן (Android), שומן באזור האגן (Gynoid) ושומן ויסרלי (Visceral Fat) – אותו שומן בטני עמוק השוכן בין האיברים הפנימיים.
החוקרים מצאו כי רמות גבוהות של שומן מכל הסוגים קשורות לסיכון מוגבר לבריחת שתן במאמץ, אך שומן ויסרלי הוא הגורם בעל הקשר החזק ביותר לתופעה – הן ביחס לסיכון לדליפות שתן והן ביחס לחומרת אי-הנוחות מהתסמינים. החוקרים מצאו כי הצטברות שומן ויסרלי מעלה ב-51% את הסיכון לדליפת שתן במאמץ, יותר מכל אזור אחר בגוף, אפילו יותר משומן באזור האגן בו ממוקמת השלפוחית.
הצטברות גדולה יותר של שומן ויסרלי נקשרה במחקר גם לעלייה של 16% באי נוחות הקשורה לתסמיני מערכת השתן ועלייה של 9.3% בהשפעתה על פעילויות היומיום בקרב נשים עם דליפת שתן במאמץ.
המחקר נתמך על ידי המועצה הלאומית לפיתוח מדעי וטכנולוגי בברזיל (CNPq), וממצאיו מדווחים בגיליון מארס 2026 של כתב העת European Journal of Obstetrics & Gynecology and Reproductive Biology.
ניפוץ מיתוס
החוקרים מסבירים את השפעות השומן הויסרלי על דליפת שתן במאמץ באמצעות שני מנגנונים:
- המנגנון המכני: הצטברות שומן בתוך חלל הבטן מעלה את הלחץ התוך-בטני הקבוע ויוצרת עומס מתמשך על שרירי רצפת האגן. עם הזמן, שרירים אלו, האחראים על תמיכה בשלפוחית השתן, נחלשים ומתעייפים, מה שמוביל לאובדן היכולת לסגור את הסוגר בזמן לחץ פתאומי.
- המנגנון המטבולי: שומן ויסרלי אינו רק רקמה פסיבית; הוא איבר אנדוקריני פעיל המשחרר חומרים דלקתיים (ציטוקינים). דלקת כרונית זו בדרגה נמוכה פוגעת באיכות רקמת השריר וביכולת הכיווץ שלו, מה שמחליש את רצפת האגן מבפנים.
המחקר מנפץ גם את המיתוס ולפיו דליפת שתן היא תופעה של גיל מבוגר או לידות בלבד. התופעה קיימת גם אצל נשים צעירות מאוד ובמשקלי גוף תקינים, אם קיים ריכוז שומן בטני עמוק.
המפתח לטיפול ומניעה הוא חיזוק ממוקד של שרירי רצפת האגן באמצעות פיזיותרפיה ייעודית לבריאות האישה. החוקרים מסבירים כי כ-30% מהנשים אינן יודעות לכווץ את שרירי רצפת האגן נכון ללא הדרכה, ולכן ליווי מקצועי הוא קריטי. תרגול נכון יוכל להוביל לשיפור משמעותי תוך שלושה חודשים בלבד, אך חשוב להבין כי מדובר בשריר הדורש תחזוקה לאורך כל החיים.
יש לציין כי מדובר במחקר חתך, כלומר מחקר המנתח נתונים בנקודת זמן אחת. לכן, החוקרים יכולים להצביע על קשר חזק בין המשתנים, אך לא לקבוע בוודאות של 100% קשר של סיבתיות (כלומר, שהשומן הוא הגורם היחיד לדליפה). כמו כן, המחקר התמקד בנשים בגיל הפוריות, ונדרשים מחקרים נוספים כדי לבחון את ההשפעה המדויקת בקרב נשים לאחר גיל המעבר.
בהודעה לעיתונות שהופצה עם פרסום הממצאים, החוקרים דיווחו כי הם מתכננים את השלב הבא בסדרת המחקרים. בעתיד הקרוב, בכוונתם להשתמש בבדיקות MRI מתקדמות כדי לבחון תופעה הנקראת 'מיוסטאטוזיס' (Myosteatosis) – מצב שבו שומן ביטני חודר ישירות לתוך סיבי השריר של רצפת האגן. הבנה מעמיקה יותר של חדירת השומן לשריר עשויה לסייע בפיתוח פרוטוקולים טיפוליים מותאמים אישית עוד יותר שיוכלו לסייע לנשים עם השמנה לשקם את איכות השריר ולשפר את השליטה בסוגרים באופן אפקטיבי.
