טיפול הורמונלי בגיל המעבר – למי מומלץ ובאילו תנאים?

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במודעות לתסמינים של גיל המעבר והשפעתם על איכות חיי האישה. הטיפול ההורמונלי (HT) המבוסס על אסטרוגן ופרוגסטרון הוכח במחקרים רבים ככלי היעיל ביותר להקלה על תסמינים אלו ולמניעת מחלות עתידיות.

לשינויים ההורמונליים הקשורים לגיל המעבר מיוחסים תסמינים אופייניים רבים, לרבות גלי חום וכאבים בנרתיק, וכן השפעה על הרווחה הגופנית, הרגשית, הנפשית והחברתית.

הטיפול ההורמונלי ניתן בהורמוני מין סינטטיים המיוצרים במעבדה, אסטרוגן ופרוגסטרון, שהוכחו במחקרים רבים ביעילותם לטפל ולהפחית את תסמיני גיל המעבר.

תיקון העוול ההיסטורי: ממחקר ה-WHI ועד היום

הטיפול ההורמונלי ספג מהלומה בשנת 2002 בעקבות פרסום מחקר מעקב אמריקאי נרחב – מחקר WHI (קיצור של Women's Health Initiative), שעורר חשש כבד בקרב נשים ורופאים לאחר שזיהה קשר בין הטיפול ההורמונלי לתחלואה. לדברי ד"ר לידיה בלכר, המנהלת הרפואית של המרכז לרפואה מותאמת אישית ברמת החייל בתל אביב שמתמחה גם בטיפול בגיל המעבר, ומנהלת קהילת גיל המעבר באתר "כמוני", "כיום הקהילה המדעית מבינה כי מסקנות המחקר היו מוטות בשל סוג ההורמונים וגיל המשתתפות".

במחקר המקורי נעשה שימוש בפרוגסטין סינטטי המקושר כיום לעלייה בסיכון לסרטן השד. לעומת זאת, כיום ההמלצה המקצועית המובילה היא שימוש בפרוגסטרון מסוג מיקרונייזד (Micronized Progesterone). מדובר במולקולה זהה כמעט לחלוטין למולקולה הביולוגית שהגוף מייצר באופן טבעי, והיא נחשבת לבטוחה משמעותית למערכת הלבבית ולרקמת השד.

בנוסף, גיל הנבדקות במחקר היה גבוה, ובהמשך התברר כי הטיפול ההורמונלי בטוח ויעיל ביותר כשהוא ניתן ב"חלון ההזדמנויות" – מתחת לגיל 60 או בטווח של 10 שנים מהפסקת הווסת.

למי הטיפול מומלץ?

הטיפול ההורמונלי מיועד לנשים הסובלות מתסמינים הפוגעים באיכות חייהן (גלי חום, הפרעות שינה, שינויי מצב רוח) ואינן סובלות מהתוויות נגד ברורות. השילוב בין הורמונים זהים-ביולוגית, אבחון גנטי מדויק ואורח חיים מונע, מאפשר לכל אישה לעבור את גיל המעבר בביטחון ובבריאות מקסימלית.

כיום לפי ההמלצות העדכניות של האיגודים הרפואיים המקצועיים המקובלים במדינות המערב, טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר מקובל בעיקר לתקופות קצרות יחסית ותחת מעקב רפואי. נייר עמדה של החברה הצפון אמריקאית לגיל המעבר (NAMS) משנת 2022 קבע כי "יש להתאים את הטיפול באופן אישי על סמך הראיות הטובות ביותר הזמינות, כדי למקסם את התועלת ולצמצם את הסיכונים, תוך הערכה מחודשת תקופתית של היתרונות והסיכונים שבהמשך הטיפול".

לפי נייר עמדה של החברה הישראלית המאגדת רופאים המטפלים בגיל המעבר ואיגודי הגינקולוגים ורופאי המשפחה, שפורסם ביוני 2021, הטיפול ההורמונלי מבוסס אסטרוגן הוא היעיל ביותר לנשים עם תסמיני גיל המעבר מתחת לגיל 60 ועם פחות מ-10 שנים מתום הווסת, והיתרונות בטיפול זה גוברות על סיכונים. במקרים אלה הטיפול מועיל בעיקר למטופלות עם:

• רמות אסטרוגן נמוכות באופן חריג בבדיקות דם.
• גלי חום בדרגה בינונית עד קשה.
• תסמינים נוספים של גיל המעבר – בעיקר בנרתיק ובשלפוחית השתן, לרבות כאבים בקיום יחסי מין ודחיפות במתן שתן.
• אם הוערך בבדיקת צפיפות עצם כי הן בסיכון לאוסטאופורוזיס – אם כי לרוב יומלץ תחילה על תרופות אחרות לחיזוק העצמות.
• גיל מעבר מוקדם – כשהשחלות הפסיקו לתפקד או לאחר כריתת שחלות לפני גיל 45.

כיום לא מומלץ להתחיל בטיפול ההורמונלי לאחר גיל 60 או בחלוף 10 שנים מהפסקת הווסת. ההערכות כי במצבים אלה יחס התועלת-סיכון נראה פחות מיטיב בהשוואה לנשים צעירות יותר, בשל סיכונים מוחלטים גבוהים יותר למחלת לב כלילית, שבץ, קרישי דם בוורידים (VTE) ודמנציה. מחקר ישראלי בקופת חולים כללית, שפורסם בפברואר 2026 בכתב העת Menopause, מצא כי התחלת טיפול הורמונלי לאחר גיל 65 קשורה לעלייה מובהקת בסיכון לאירועים קרדיו וסקולאריים וסרטן.

מקובל להמליץ על הטיפול התרופתי לגיל המעבר לצד המלצה להטמעת אורח חיים בריא.

סוגי הטיפולים

אסטרוגן

אסטרוגן הוא הורמון מין מרכזי בגוף האישה המופרש בעיקר בשחלות וכן ברקמות נוספות, ואחראי בין השאר לשחרור הביצית מהשחלה בתהליך הביוץ, וכן תורם לשמירה על צפיפות העצמות, ויסות טמפרטורת הגוף ושמירה על לחות תקינה בנרתיק. בגיל המעבר, במקביל להפסקת הביוץ, ירידה ברמות האסטרוגן משפיעה על תסמיני גיל המעבר האופייניים, ובכללם גלי חום, גלי חום והזעות לילה, יובש בנרתיק וירידה בחשק המיני, דליפת שתן במאמץ, דלדול עצם והפרעות שינה ושינויים במצב הרוח. למרות שרוב התסמינים של ירידה ברמות הטבעיות של אסטרוגן חולפים תוך מספר שנים ללא טיפול, אך יובש בנרתיק עלול להחמיר וכך גם הירידה בצפיפות העצם.

נכון להיום מאושרים סוגים שונים של טיפול הורמונלי אסטרוגני הניתנים בגלולות, במדבקות על העור ודרך הנרתיק, כתחליף לאסטרוגן שהגוף כבר אינו מייצר לאחר גיל המעבר.

נשים ללא רחם יכולות להסתפק בנטילת אסטרוגן בלבד, אולם לנשים עם רחם חשוב לשלב גם טיפול בפרוגסטרון למניעת סרטן רירית הרחם (קראו בהרחבה בהמשך).

מקובלים שני סוגים עיקריים של טיפולים באסטרוגן:

• טיפול אסטרוגני סיסטמי (מערכתי) המכיל מינון גבוה יחסית של אסטרוגן בכדורים, מדבקות לעור, טבעת, ג'ל, קרם או תרסיס. האסטרוגן נספג בגוף, ומשפיע על הפחתת תסמיני גיל המעבר והגנה מהנזקים שמאפיינים את הפסקת הווסת. בין התכשירים בקבוצה זו: אסטרייס, אסטרופם ופרמרין (אסטרוגנים מצומדים),
• טיפול נרתיקי באסטרוגן במינון נמוך ניתן כקרם, טבליה או טבעת נרתיקית, ומכיל כמות נמוכה יותר של אסטרוגן הנספג בגוף. טיפול זה לרוב מיועד להתמקד בתסמיני גיל המעבר המשפיעים בנרתיק ושלפוחית השתן.

פרוגסטרון

פרוגסטרון הוא הורמון מין נשי פחות מרכזי מאסטרוגן, המופרש בעיקר מהגופיף הצהוב בשחלה וכן ממקורות נוספים, ומסייע בהכנת הרחם לקליטת היריון. ירידה בייצור הפרוגסטרון בגיל המעבר מעלה את הסיכון לסרטן רירית הרחם, ולכן נשים עם רחם נדרשות לתוספת של מרכיב פרוגסטרון סינטטי כגון 'נורתיסטרון' או 'דרוספרינון' לטיפול ההורמונלי האסטרוגני, כדי למנוע סרטן רירית הרחם, וכך גם נשים שעברו כריתת רחם שאינה שלמה ונשים שאובחנו בעבר עם אנדומטריוזיס.

בישראל משווקים מספר תכשירים הורמונליים לגיל המעבר המכילים שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון, למשל אביאנה, אקטיבל ואנג'ליק.

שילוב הפרוגסטרון יכול להתבצע באופן שמייצר וסת ומחקה את המחזור החודשי: המטופלת נוטלת שבועיים אסטרוגן ושבועיים שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון – כדי לעודד וסת; לנשים שנפסקה להן הווסת נהוג לטפל בשילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון במינון אחיד ובאופן רציף שאינו מחזורי. בשתי השיטות ההשפעה על תסמיני גיל המעבר ומניעה של אוסטאופורוזיס דומה.

נשים בקבוצת היעד לשילוב פרוגסטרון שמפתחות להורמון רגישות יתר ותופעות לוואי יכולות להחליף מרכיב זה בטיפול בתרופות מקבוצת SERM – תרופות סלקטיביות הפועלות על רקמות מסוימות בדומה לאסטרוגן, אך חוסמות את השפעתו ברקמות אחרות, למשל טמוקסיפן.

הורמונים זהים ביולוגית

לצד הטיפול ההורמונלי הסטנדרטי לגיל המעבר הניתן בהורמונים סינטטיים, קיים תחום מתפתח של הורמונים זהים ביולוגית – הורמונים המיוצרים ממרכיבים בביולוגיים בעלי מבנה כימי דומה להורמוני המין, הנחלקים לשתי קבוצות:

• הכנות רוקחיות מותאמות אישית של הורמונים זהים ביולוגית, המבוצעות לעתים על סמך ממצאי בדיקות דם ו/או רוק, ומיוצרות כקרם או פלט תת עורי המשתחרר באיטיות (pellets). שיטה זו אינה מאושרת על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) ואין לגביה עדיין די מחקרים גדולים וארוכי טווח שמוכיחים יתרון ברור בבטיחות או ביעילות לעומת טיפול סטנדרטי.
• הורמונים זהים ביולוגית שאושרו במנהל התרופות האמריקאי ומשווקים בצורת פאץ׳/ ג׳ל/ טבליות, ובהם אסטרוגן זהה ביולוגית: מדבקות אוורל, ג'ל מסוג אוסטרוג'ל למריחה על העור ופמוסטון, וכן פרוגסטרון זהה ביולוגית מסוג מיקרונייזד (uterogestan). טיפולים אלה מותאמים למטופלות שנמצאות מתאימות בבדיקות מותאמות אישית, אם כי חשוב להדגיש כי גישה טיפולית זו דורשת זהירות וניטור הדוק.

רפואה מותאמת אישית

בשנים האחרונות מתפתח תחום חדש של רפואה מותאמת אישית לגיל המעבר – המבוסס על סמנים (ביומרקרים) שמזוהים בבדיקות שונות, המספקים מידע על המערכות הביולוגיות בגוף והקשרים ביניהן, ומאפשרים להתאים אישית טיפולים בהתאם לתהליכים המאפיינים כל אישה, להקלה בתסמיני גיל המעבר.

בשיטה זו מבוצעות סדרה של בדיקות אבחנתיות כדי להבין לעומק את המקור לתופעות שמופיעות בגיל המעבר ואת הגישה הטובה ביותר לשיפור מצב המטופלות, ובכלל זה בדיקות דם ושתן, בדיקות דם לווריאנטים גנטיים, בדיקות צואה לבירור הרכב המיקרוביום (החיידקים הטובים) במעי, ובדיקות רוק. ההערכה הרפואית כוללת לעתים גם בדיקות הדמיה, כגון בדיקת צפיפות העצם ובדיקת FIBRISCAN להערכת כבד שומני ומעקב אחר מצב תפקודי הכבד במהלך הטיפול.

לדברי ד"ר בלכר, "במרכז לרפואה מותאמת אישית, אנו מאמינים כי אין טיפול אחד שמתאים לכולן. הבנת הקידוד הגנטי הייחודי של כל מטופלת מאפשרת לנו למקסם את יעילות הטיפול ולמזער סיכונים".

בדיקות גנטיות מתקדמות יכולות לעזור להבין טוב יותר כיצד הגוף מעבד, מנטרל ומפנה הורמונים, ובעיקר אסטרוגן. אצל חלק מהנשים קיימים וריאנטים גנטיים שעשויים להשפיע על האנזימים המשתתפים בתהליך הזה – כלומר על הדרך בה הורמונים מתפרקים, מנוטרלים ומופרשים מהגוף. למשל:

• יש גנים שקשורים לשלב הראשון של פירוק האסטרוגן, כמו הגן CYP1B1. וריאנטים מסוימים עלולים לגרום ליצירה מוגברת של תוצרי ביניים שפחות רצויים לגוף, במיוחד אם שלבי הנטרול בהמשך אינם פועלים בצורה מיטבית.
• גנים אחרים, למשל הגן COMT, קשורים לשלב שבו הגוף “מנטרל” את אותם תוצרי ביניים. כאשר הפעילות של האנזים הזה נמוכה יותר, ייתכן קושי יחסי בפינוי יעיל של מטבוליטים מסוימים של אסטרוגן.
• בנוסף, יש גנים שמשפיעים על מערכות ההגנה של הגוף מפני עומס חמצוני ותוצרי לוואי של חילוף החומרים, למשל הגנים SOD2, GPX1, CAT ו-NQO1. גנים אלה קשורים לאנזימים שעוזרים לגוף להתמודד עם “פסולת ביולוגית” ותוצרי חמצון שעלולים להצטבר.
• יש גנים שקשורים למסלולי הפינוי דרך הכבד, כמו הגנים SULT, UGT ו-GST, אשר משפיעים על היכולת להפוך חומרים למסיסים יותר ולהפריש אותם מהגוף.

בנוסף, בחלק מהמקרים נבדקת גם נטייה גנטית לקרישיות יתר. מידע כזה אינו עומד בפני עצמו, אך יכול לסייע לרופא לבחור את צורת הטיפול ההורמונלי המתאימה ביותר. למשל, אצל חלק מהנשים ייתכן שיועדף טיפול דרך העור – במדבקה או בג’ל, משום שבמצבים מסוימים הוא עשוי להיות בטוח יותר מבחינת הסיכון לקרישי דם לעומת טיפול דרך הפה.

חשוב להדגיש, בדיקה גנטית לא “מנבאת גורל”, אלא מספקת מידע שיכול לעזור להתאים טיפול באופן אישי יותר, יחד עם התסמינים, בדיקות הדם, ההיסטוריה הרפואית ואורח החיים.

• עוד על רפואה מותאמת אישית בגיל המעבר

המפתח להצלחה: סינרגיה עם אורח חיים בריא

הטיפול ההורמונלי פועל במיטבו כחלק ממעטפת של אורח חיים פונקציונלי המוריד את רמת הדלקתיות בגוף:

• תזונה עשירה בפוליפנולים ואנטי-אוקסידנטים: צריכת ירקות מצליבים (ברוקולי, כרובית) מספקת תרכובות המסייעות לכבד בפינוי אסטרוגן תקין. נוגדי חמצון פוליפנולים מפירות יער ותה ירוק מגנים על כלי הדם ומפחיתים עקה חמצונית.
• ניהול משקל ואיזון מטבולי: רקמת שומן עודפת פועלת כאיבר אנדוקריני המפריש חומרים מעודדי דלקת (ציטוקינים). בנוסף, היא מכילה אנזים הממיר הורמונים לאסטרוגן נוסף, מה שעלול לשבש את האיזון העדין. שמירה על משקל תקין חיונית לייעול המטבוליזם ההורמונלי.
• שינה, פעילות גופנית וניהול מתח: אימוני התנגדות קריטיים לשמירה על צפיפות העצם, בעוד ששינה איכותית וניהול סטרס מסייעים בוויסות רמות הקורטיזול, המשפיע ישירות על המאזן ההורמונלי.

אילו רופאים יכולים לרשום המלצה לטיפולים הורמונאליים?

הטיפול ההורמונלי ניתן כיום בישראל על ידי רופאים מומחים במרפאות לגיל המעבר שנפתחו בשנים האחרונות בחלק מבתי החולים ברחבי הארץ ורופאים גינקולוגים ואנדוקרינולוגים בקופות החולים. כמו כן יש בישראל מספר רופאי משפחה שצברו הכשרה וניסיון בטיפול בתכשירים הורמונאליים לגיל המעבר.

מי מקבלים את הטיפולים?

בשנים האחרונות כאמור חל גידול בהיקף הטיפולים ההורמונליים לגיל המעבר. לפי תחזיות, גודל שוק הטיפול ההורמונלי החלופי בעולם הוערך ב-17.94 מיליארד דולר בשנת 2025, והשוק צפוי לצמוח מ-ל-31.23 מיליארד דולר תוך עשור, עד שנת 2034.

חשוב לציין כי למרות העלייה במודעות ליתרונות הטיפול ההורמונלי בגיל המעבר, עדיין נשים רבות חוששות מפניו – בעיקר לאור ההד התקשורתי והציבורי של ממצאי המחקר משנת 2002 שהוביל להפסקה זמנית של טיפולים אלה בעולם. כיום, לפי מחקרים, רק מיעוט מהנשים עם תסמיני גיל המעבר מקבלות טיפולים אלה. מחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2024 בכתב העת JAMA Health Forum הציג על פי ממצאי סקר בריאות והתזונה הלאומי בארה"ב, כי שיעור הנשים בגיל המעבר שקיבלו טיפול הורמונלי ירד מכרבע מהנשים (26.9%) בשנת 1999, לפני פרסום המחקר המהדהד של 2002, לשיעור של 4.7% בלבד בשנת 2000.

בישראל, נתונים שפורסמו מסקר לאומי שנערך בשנים 2020-2018 בקרב 688 נשים לאחר גיל המעבר בגילים 75-55, מצאו כי למרות היקף מדווח גבוה של תסמינים חריגים בגיל המעבר אצל רוב המשתתפות בסקר (68.8%), פחות משליש (29.1%) קיבלו טיפול כלשהו להקלה בתסמינים ורק כעשירית (12.6%) דיווחו כי קיבלו טיפול הורמונלי לגיל המעבר בהווה או בעבר.

המעקב המומלץ אחר המטופלות

טיפול הורמונלי בגיל המעבר, לצד יתרונותיו, מצריך מעקב תקופתי הדוק כדי לוודא שאינו גורם לנזקים וסיבוכים רפואיים.

לרוב מקובל בשלב ראשון על בדיקת מעקב שלושה חודשים לאחר תחילת הטיפול ההורמונלי, במטרה לבחון את השפעות הטיפול על הפחתת תסמיני גיל המעבר, להעריך הימצאותן של תופעות לוואי ולהתאים את המינון וסוג הטיפול לפי הצורך. תשומת לב יתרה ניתנת לדיווחים עצמיים על דימום נרתיקי חריג.

בהמשך המעקב המקובל לטיפול כולל מעקב לחץ דם, מעקב למשקל הגוף, ובדיקות סקר לפי ההנחיות המקובלות, לרבות ממוגרפיה לאיתור מוקדם של סרטן השד, בדיקת משטח לסרטן צוואר הרחם (פאפ) ובדיקת צפיפות עצם להערכת הסיכון לאוסטאופורוזיס ושברים בעצמות. במקרה של דימום נרתיקי חריג ו/או בלתי צפוי, יומלץ על בדיקת אולטרסאונד לרירית הרחם.

האם הטיפולים בסל הבריאות?

הטיפולים התרופתיים לגיל המעבר ברובם כלולים בישראל בסל הבריאות הממלכתי. טיפולים בהורמונים זהים ביולוגית המאושרים על ידי רשויות הבריאות גם הם כלולים ברובם בסל. טיפולים ברפואה מותאמת אישית לגיל המעבר כוללים בדיקות שמצויות בסל הממלכתי לצד בדיקות הדורשות תשלום פרטי/ או דרך חברות הביטוח. גם טיפולים ברקיחות עצמיות של הורמונים זהים ביולוגית המוחדרים כפלט תת עורי אינם כלולים בסל הבריאות.

יש לציין כי בשנים האחרונות אושרו טיפולים תרופתיים שאינם הורמונליים בתרופות מקבוצת אנטגוניסטים לקולטנים מסוג NK שהוכחו ביעילותם להקלה בתסמינים ואזומוטוריים של גיל המעבר, כלומר בעיקר גלי חום והזעות לילה – התרופות ויוזה ולינקווט, אשר נכון לשנת 2026 אינן כלולות בסל הבריאות בישראל, ונמכרות בהנחה בחלק מהביטוחים המשלימים של קופות החולים.

עד מתי ניתנים הטיפולים ההורמונליים?

ההנחיות המקצועיות המקובלות קובעות את הצורך לדון עם הרופאים המטפלים אחת לשנה על המשך הטיפול ההורמונלי או הפסקתו בהתאם לצרכי האישה, התסמינים, רצונותיה ומצבה הרפואי. חשוב להבין כי לעתים הפסקת הטיפול עשויה להוביל להופעה מחודשת של תסמיני גיל המעבר, ותופעה זו מצטמצמת בהיקפה כשהפסקת הטיפול מדורגת.

תופעות לוואי והגבלות מקובלות

תופעות הלוואי השכיחות ביותר של הטיפולים ההורמונליים לגיל המעבר כוללות דימומים לא סדירים, שניתנים לטיפול לרוב על ידי התאמת תכשירים ומינונים, וכן רגישות בשדיים, דימום נרתיקי וכאבי ראש.

הטיפול הורמונלי לגיל המעבר כרוך גם בסיכון לסיבוכים אצל חלק מהמטופלות, לרבות מחלות לב, קרישי דם, שבץ מוחי, סרטן השד, מחלות של כיס המרה וסרטן רירית הרחם. מחקרים מזהים גורמי סיכון לסיכוכים אלה:

• גיל: התחלת הטיפול ההורמונלי מגיל 60 ומעלה או לאחר 10 שנים או יותר מתחילת תסמיני גיל המעבר – מעלה את הסיכון לסיבוכים, ולכן לא נהוג לתת טיפול במצבים אלה.
• סוג הטיפול: הסיכונים משתנים בהתאם לתמהיל הטיפולים והמינונים. כך, למשל, התאמת מרכיב פרוגסטרוני בשילוב עם אסטרוגן לנשים עם רחם מפחיתה את הסיכון לסרטן רירית הרחם. כמו כן, טיפול הורמונלי טרנס-דרמלי שבו נספגים ההורמונים דרך העור, במדבקות וג'לים, נחשב בטוח יותר ומפחית את הסיכון לקרישת דם.
• היסטוריה רפואית: הסיכון לסיבוכים מושפע גם מהסיכון הגנטי-משפחתי, לרבות סיכון גנטי למחלות לב ו/או לסרטן, מחלות כבד ואוסטאופורוזיס. לכן מקובל במהלך התאמת הטיפול לבצע גם הערכה להיסטוריה משפחתית של תחלואה כרונית וסרטן.

על סמך הניסיון שהצטבר במחקרים בשנים האחרונות, הטיפול ההורמונלי אסור לקבוצות מטופלות מסוימות:

• נשים שמפתחות דמם וגינאלי רב/ לא צפוי ממקור לא ידוע
• נשים שאובחנו בעבר עם סרטן השד, סרטן השחלות, וגידולים סרטניים נוספים עם קולטנים להורמונים שזוהו בבדיקות לרקמת הגידול
• נשים שאובחנו עם סרטן רירית הרחם בשלב מתקדם
• נשים עם קרישיות יתר בדם, לרבות אבחון קריש דם מסוכן בעבר
• נשים עם מחלת לב מורכבת, לרבות תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס), התקף לב, הפרעת קצב לב ואי ספיקת לב
• נשים עם מחלת כבד פעילה או תפקוד פגום של הכבד.
• נשים שאובחנו עם מחלת גנטית עורית מסוג פורפיריה (PCT) ומחלות נדירות נוספות שבהן הטיפול ההורמונלי עלול להוביל להתלקחויות וסיבוכים קשים (למשל מחלות מסוימות של הלבלב והשלד). 

סוכרת, יתר לחץ דם ועישון סיגריות וכן נטילת תרופות לכולסטרול גבוה ונוגדי דיכאון אינם מהווים אינדיקציית נגד למתן טיפול הורמונלי.

טיפים להפחתת הסיכון בטיפול הורמונלי

מספר המלצות מבוססות מחקרים מאפשרות לשפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול ההורמונלי ולהפחית את הסיכון לסיבוכים:

• התאמה אישית: הטיפול ההורמונלי ניתן במגוון דרכים – מדבקות, ג'ל, נרות, גלולות וכו'. חשוב לשאוף להתאמת הטיפול ההורמונלי בהתאם למצב המטופלת ותסמיניה. מומלץ לשקול ביצוע בדיקות במסגרת רפואה מותאמת אישית לגיל המעבר המאפשרות לזהות תהליכים ביולוגיים ווריאנטים גנטיים שביכולתם לשפר את ההתאמה האישית של הטיפול ואת סיכויי ההצלחה.
• מינון נמוך: חשוב לשאול לקבל טיפול במינון הנמוך ביותר של אסטרוגן שמקל על התסמינים, ורק למשך הזמן הדרוש.
• היענות ותרופות נוספות: חשוב להמשיך ולהתמיד בטיפול ההורמונלי לגיל המעבר בהתאם לתוכנית הטיפולית שהותאמה למטופלת כדי להגיע להישגים. כמו כן, חשוב להמשיך ליטול תרופות חיוניות לפי הצורך, ובכלל זה תרופות להורדת ערכי כולסטרול בדם וללחץ דם גבוה.
• מעקב קבוע: חשוב להתמיד במעקבים הרפואיים הנדרשים לצד הטיפול ההורמונלי לגיל המעבר, לרבות בדיקות סקר לסרטן, כדי לזהות מבעוד מועד התפתחות סיבוכים ולשנות את הטיפול לפי הצורך.
• אורח חיים בריא: לצד הטיפול ההורמונלי חשוב להקפיד גם על אורח חיים בריא – פעילות גופנית סדירה, תזונה בריאה והקפדה על משקל גוף תקין, גמילה מעישון סיגריות, צריכת אלכוהול מבוקרת, שינה ערבה ואיכותית והפחתת לחצים, במטרה לתרום לשיפור באיכות החיים בעקבות הטיפול התרופתי.

• ד"ר לידיה בלכר היא המנהלת הרפואית של המרכז לרפואה מותאמת אישית ברמת החייל בתל אביב שמתמחה גם בטיפול בגיל המעבר, מנהלת קהילת גיל המעבר באתר "כמוני" ורופאת משפחה במקצועה

עדכון אחרון: מארס 2026