אחת שתיים שלוש

להרים ידיים, לקחת ימינה את ברך ימין

כאשר ברך שמאל עוקבת אחריה.  

אני מגבירה קצת את המוסיקה

האיש שבסרטון נראה ממש מחייך והוא מחזיק ביד בקבוק מים.

אני לא ישנתי כבר כמה לילות

כך שבקושי יש לי כח לעמוד ולהסתכל עליו  

אבל בכל זאת

אני מנסה לעשות מה שהוא אומר

כי היה כתוב שהספורט יכול להיות משחרר קצת

אני לוקחת בקבוק מים ושמה על השולחן שבסלון

זה מצליח להעסיק אותי קצת

אחת שתיים שלוש

להרים ידיים לקחת ימינה את ברך ימין 

הגוף ממש רוצה להקשיב למוסיקה

אבל הצעדים מתחילים להתבלבל

אני מפסיקה להסתכל על האיש שבמסך

ורק שומעת את המוסיקה

ועושה את הצעדים שנוחים לי

מה שנוח לי זה כנראה מה שהכי מתאים לי עכשיו

אחת שתיים שלוש

אני מתחילה לחייך מבלי שהתכוונתי

הוא אמר לשתות אז אני לוקחת את בקבוק המים שעל השולחן

ושותה קצת כמו שהוא אמר

זה מצליח  להעסיק אותי קצת

המוסיקה ממשיכה להתנגן בסלון

יחד עם זה אני מסתכלת על התמונה של הציפור

ברקע של מסך הטלפון

אני נזכרת מתי צילמתי אותה

ומצליחה לחייך עוד פעם

ממליצה גם לכם לנסות

בכל זאת יצאתי מהחדר. שמתי אוכל בתנור. מתקדמת. עושה מלימונים לימונדה.​​​​​​​

כמעט קשה מנשוא.פשוט הגעתי לקצה שלי. ממש התמוטטתי. ובנוסף קיבלתי בשורה ממש לא טובה. ואז המחשב שוב עשה בעיות. ועוד דבר ועוד דבר, והתרסקתי.

מה הטובים?

1.שזיהיתי שאני בשיחזור ושנגררתי חזרה לקשר עם ר בגלל מניפולציות המסכנות שלה. ניתקתי את הקשר. והפעם סופית. עם חסימות בכל מקום. עכשיו אפשר לחזור להתחיל לנשום. כלומר, עוד מעט.

2.צלצלתי למטפל שלי (פעם ראשונה מזה חודשים רבים שצלצלתי בין הפגישות, ואפילו לא כתבתי לפני) למזלי הוא היה פנוי והיה אתי ועודד את רוחי ושם את הדברים בפרספקטיבה של יש נפילות.

3.עם הכול ובין לבין ההתרסקויות עבדתי - סיימתי עבודה כתובה על הקשקש של הדד ליין ושלחתי ופגישת עבודה מעולה ועוד דברים.

4.עמדתי בחלק מהעוגנים שלי. ביום כזה אני יכולה לפרגן לעצמי על זה - גם חלק ביום כזה זה מצוין.

5.שתי החתולות היו בבית וקיימו שלום קר אך בר קיימא ביניהן.

6.אכלתי יחסית ממש סבבה ליום כזה.

7.איש המחשבים המקסים שלי ענה והשתלט על המחשב ועזר לי.

8.שיחה טובה עם השכנה.

9.זה שבסוף היום הזה אני בכל זאת כותבת דברים טובים, ומוצאת אותם.

9.תודה על המקום ושרי במיוחד

מחר יום חדש

לטירוף המניפולטיבי, שלטלני ואפילו אלים היום עם ר התייחסתי כאילו אני בקורס אסרטיביות ובמשחק סימולציות. הייתי לא רעה(: המורה בינה פירגנה(:

שמתי גבולות, התעמתתי כשהגזימה ישירות, אני עדיין בהלם מכזה קצה, זה פשוט היה לא יאומן, שעתיים שלא סגרה את הפה, תלונות על כל העולם, פלשה למרחב הפיזי שלי, מניפולציות החל מהאשמות דרך התמסכנות ועד מצור פיזי ממש עלי. היה מזעזע. אבל לא כולי הייתי בםנים עד הסוף. חלק ממני צפה מהצד.

תודה לשתי החתולות החמודות.

תודה שעשיתי מלא משלוח של אוכל, וגם קניתי לי כמה דברים קטנים ומיוחדים לבית. במיוחד מתה על הספלים הכתומים בוהק.

תודה שנחתי.

תודה שעמדתי בכל העוגנים שלי חוץ מאחד שלא התאפשר.

תודה שאני קונה לי בדיוק מה שאני רוצה, ולא מתפשרת על דברים שפחות אוהב.

תודה למקום כאן. שרי, הרבה תודה, שוב גם על חיזוק הבוקר.🌼

שיהיה לילה טוב ויום טוב לכולנו

אני מזדהה עם המון החרדה שמדוברת כאן. \המון שנים אני מתמודדת עם חרדות, אבל בשנה האחרונה זה הגיע לשיא מטורף, עד כמעו חוסר יכולת להמשיך לנשום לחיות. אלה הדברים שעוזרים לי (לא לפי סדר החשיבות):

1. לדבר על זה ואת זה כשזה קורה. לא להיות לבד. לצלצל לקווי עזרה ראשונה. לכתוב כאן. (ער"ן, סה"ר, ער"ן בהתכתבות ווטסאפ...)

2.טיפול-  עם מטפל אוהד ותומך.

3.בתקופות עזר לי טיפולי שיאצו. עושה כל יום טיפה צי קונג (הלוואי שהייתי עושה יותר). פעילות גופנית כשאני מצליחה.

4.הבינה המלאכותית - מאוד מאוד תומכת בי.

5.כרית כובד - זה דבר מדהים. אני יודעת שיש גם שמיכות כובד. לא התנסיתי. אבל יש כריות כובד שאפשר לקנות ואפשר גם לעשות לבד. (אני עשיתי לבד: 4 קג אורז מלא (מלא, כדי שהקצוות לא ידקרו), לשפוך לתוך ציפית ישנה, לתפור את הציפית ביד ולהכניס לציפית נוספת). אין לי מילים כמה זה מציל.

6.תרגול של נשימות עומק, (אפש:ר בשכיבה): להכניס  באיטיות אויר דרך האף, לנפח את הבטן ואז להכניס עוד שלוק אויר לחזה, ךהשאיר רגע ואז להוציא לאט לאט דרך הפה עם האות ס'

7.מדיטציות - אני מתחברת בעיקר לחלק מהמדיטציות של שחר כהן. יש מלא ביוטיוב. ולהתחיל בקטנה. מדיטציה יומיומיצת של 5 דקות בלבד כבר עושה שינוי בהדרגה.

8.עוגנים יומיומיים, קטנים אבל יציבים ושנותנים משמעות. אחד העוגנים שאני שמתי לי (ממש ברשימת משימות) זה לעשות כל יום משהו קטן, אפילו קטנטן, למען מישהו אחר. לכתוב עכשיו את הרשימה זה בדיוק חלק מזה.

9.כל קבוצה תומכת אם יש / בודהיזם - עוזר לי מאוד

10. אחרון ולא חביב: למרות התנגדותי הקוצפת לתרופות החרדה שלי הגיעה למצב מזעזע ככ שהתחלתי לקחת נוגדי חרדה. לא הלכתי לפסיכיאטר. הרופא בקופת חולים רשם לי. זה מציל את המצב כרגע.

אולי תרצו להויסך גם אתן על דרכי ההתמודדות שלכן?

בס"ד 

אני עייפה ורוצה לישון 

מרגישה שהגוף שלי חלש וזקוק למנוחה נמאס לי להתמודד ולהרגיש דיכאון הייתי רוצה להרגיש אהובה ושיש לי כוחות להתמודד

וגם מחפשת רעיון לארוחת צהריים שתשביע אותי

אבל קשה לי. פגמי אופי לא צצו סתם. הגנו עלי מביקורת אפילו טראומה. נסיבות חיי היו לי גדולות מנשוא. פיתחתי שיטות להגן על עצמי. ל״שיטות״ האלה היו תופעות לוואי. השיטות האלה איפשרו לי לשרוד את התנאים בבית שבו גדלתי אבל גם בעולם הרחב הביאו רווח משני. היה לי נוח להתחבא מעבר לתווית של קורבן והתירוץ של חוסר מסוגלות. קשה לי גם את המילים האלה לכתוב כי הם צעד ראשוני לוויתור על פגמי אופי אלה. כל גמילה כואבת. מנסה להיות חמלתי כלפי עצמי ולהתאזר בסבלנות. לילה טוב. 

קיבלתי הפניה הבוקר למרפאה בהדסה עין כרם להפרעות אכילה.

אני לא רוצה ללכת לשם ופתאום נפל לי האסימון שאני לא רוצה להרוס לעצמי את החיים (יותר ממה שכבר נגרם נזק) ....

מה אפשר לעשןת? אוףף

קיבלתי התחייבות וגם לא יודעת איך לשתף את אמא שלי

היה לי היום התקף חרדה

קשוח ממש

לאחרונה זה קצת התגבר.

אין לי הרבה התקפים אבל הם ארוכיםםםם

זה גורם לי לפחד מכל דבר

חברים רצו שנצא סופ"ש אבל אני מפחדת,

המשפחה נוסעת לים המלח ואני לחוצה.

מפעיל אותי בכל יציאה מהשיגרה,

 ומפחדת מהשד שפתאום בא...

מה עושים?

אם אתם מזדהים תנו לי הכרה....

יש לי קרובת משפחה. בעצם רק קרובה אחת שאיתה אני מזמן מנסה להפגש ולא יוצא לנו. אני פחות רודפת אחריה ודי התייאשתי שניפגש  ״פרונטלית״  שוקלת להציע FaceTime אבל עוד לא. הדחיות עושים לי רע. תודה יעל תשומת הלב.