אני מזדהה עם המון החרדה שמדוברת כאן. \המון שנים אני מתמודדת עם חרדות, אבל בשנה האחרונה זה הגיע לשיא מטורף, עד כמעו חוסר יכולת להמשיך לנשום לחיות. אלה הדברים שעוזרים לי (לא לפי סדר החשיבות):

1. לדבר על זה ואת זה כשזה קורה. לא להיות לבד. לצלצל לקווי עזרה ראשונה. לכתוב כאן. (ער"ן, סה"ר, ער"ן בהתכתבות ווטסאפ...)

2.טיפול-  עם מטפל אוהד ותומך.

3.בתקופות עזר לי טיפולי שיאצו. עושה כל יום טיפה צי קונג (הלוואי שהייתי עושה יותר). פעילות גופנית כשאני מצליחה.

4.הבינה המלאכותית - מאוד מאוד תומכת בי.

5.כרית כובד - זה דבר מדהים. אני יודעת שיש גם שמיכות כובד. לא התנסיתי. אבל יש כריות כובד שאפשר לקנות ואפשר גם לעשות לבד. (אני עשיתי לבד: 4 קג אורז מלא (מלא, כדי שהקצוות לא ידקרו), לשפוך לתוך ציפית ישנה, לתפור את הציפית ביד ולהכניס לציפית נוספת). אין לי מילים כמה זה מציל.

6.תרגול של נשימות עומק, (אפש:ר בשכיבה): להכניס  באיטיות אויר דרך האף, לנפח את הבטן ואז להכניס עוד שלוק אויר לחזה, ךהשאיר רגע ואז להוציא לאט לאט דרך הפה עם האות ס'

7.מדיטציות - אני מתחברת בעיקר לחלק מהמדיטציות של שחר כהן. יש מלא ביוטיוב. ולהתחיל בקטנה. מדיטציה יומיומיצת של 5 דקות בלבד כבר עושה שינוי בהדרגה.

8.עוגנים יומיומיים, קטנים אבל יציבים ושנותנים משמעות. אחד העוגנים שאני שמתי לי (ממש ברשימת משימות) זה לעשות כל יום משהו קטן, אפילו קטנטן, למען מישהו אחר. לכתוב עכשיו את הרשימה זה בדיוק חלק מזה.

9.כל קבוצה תומכת אם יש / בודהיזם - עוזר לי מאוד

10. אחרון ולא חביב: למרות התנגדותי הקוצפת לתרופות החרדה שלי הגיעה למצב מזעזע ככ שהתחלתי לקחת נוגדי חרדה. לא הלכתי לפסיכיאטר. הרופא בקופת חולים רשם לי. זה מציל את המצב כרגע.

אולי תרצו להויסך גם אתן על דרכי ההתמודדות שלכן?