חיבוק
שיר פרידה מתנגן ברקע
והבכי שהדחקתי במשך חודשים יצא בבת אחת
בין מיליון אנשים זרים את חלקם אני מכירה טוב ואת חלקם אני לא מכירה בכלל
הוא קולט אותי מממרת בבכי
מתקרב אליי מדמם מים מהעיניים שלו
ואנחנו מתחבקים חיבוק חזק ואמיץ שמעביר את הכול מבלי לדבר
אנחנו בוכים אחד בשני , מחזקים את החיבוק
הוא גבוה ממני בהרבה כשאני מחבקת אותו הראש שלי קבור בחזה שלו
האוזן שלי צמודה לו ללב
ברעש פסיכי של דיבורים , שירים ברקע ומלא אנשים
אני מצליחה לשמוע את הלב שלו דופק
מחיבוק צד זה הופך לחיבוק מלא
הוא בוכה על הצוואר שלי אני מרגישה את הנשימות החמות שלו על הצוואר שלי
אני צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע אליו
הוא מנגב דמעה
ואומר לי שאני מדהימה
ואז עוד חניכה מצטרפת לחיבוק קבוצתי חם , מזיע
אבל הכי אוהב שיש
כולנו בוכים ביחד
בכי של עצב , שמחה , שנה שלמה יש בבכי הזה
אלוהים
אני שונאת פרידות
אבל גם אני מודה ברגעים כאלה על הגוף שלי
שיש לי ידיים למחוץ בחיבוק , שיש לי לב שמרגיש חזק , שיש לי עיניים לבכות הכול החוצה , ופה כדי לדבר את כול הערכה והתודה לאנשים שאני אוהבת .
לפעמים הפרעה אישית גבולית היא לא נוראית כול כך
היא מרשה לי להרגיש הכול בעוצמות גדולות
ולחוות את החיים עוצמתיים ומלאי חיות
כול חיבוק שלי הוא חיבוק מכול הלב והנשמה , כול דמעה שלי מחביאה סיפור , כול מילה שלי מדויקת , כול חיוך אמיתי שלי הוא מלא בשמחה וחיוניות.
ורד מתנדבת ער"ן
כבר אמרתי לך שאת כותבת נפלא.
תאספי את הקטעים האלו , תשמרי אותם . מי יודע אולי תרצי לפרסם בעתיד.
ומי מצייר? את? הציור ממש מעביר את המילים שלך
תודה לך
סופרת בפוטנציה
זה לא ציורים שלי זה תמונות מהאינטרנט תודה רבה !