שלום לך יקר, אני מבינה את הבלבול והמצוקה שאתה נמצא בהם, כאשר יש מצוקה פיזית היא ככ נוכחת בגוף שקשה להאמין שהיא מגיעה ממקור אחר. אבל תחשוב על כך שכשאנחנו מפחדים הלב מתחיל לפעום בחוזקה ופתאום אנחנו יכולים לשמוע ממש את ההלמות שלו באזניים. כשאנחנו מתרגשים  - לפעמים מתפשט לנו בגוף חום ואנחנו מתחילים להזיע. כשאנחנו מדמיינים לימון בפה (תנסה) ישנה הפרשה של רוק. כשאתה מדמיין את כל המחלות האלו - הגוף מגיב, היא נכנס לחרדה והחרדה יוצרת מחשבות עוד יותר קשות.... והגוף מגיב. ובגדול - חבל חבל חבל על הסבל שלך. אין מה להיות מאוכזב מעצמך ובהחלט גם לא להורים שלך  - זה כמו להיות מאוכזבים מזה שיש לנו וירוס או חום גבוה. המחשבות האובססיביות האלו הן הפרעה לכל דבר  - המוח נתקע על משהו ולא מוכן לצאת משם (ובאמת, לפעמים זה קורה אחרי וירוסים). החדשות הטובות הן שיש לכך טיפול  - טיפול מצויין שיכול בתהליך ואפילו לא מאוד ארוך לסיים את הסאגה הזאת - וכאם הבחירה שלך - להמשיך לסבול או ללכת לטיפול שיעזור לך לצאת מהפלונטר - מה דעתך? 

היי עדן, מזדהה. אצלי החרדות הן לא רפואיות- שם המוח שלי ישן בתמימות מתוקה. אין לי משהו מרגיע לומר חוץ מזה שהמון אנשים מרגישים כמוך, וחיים במציאות יום יום. הכל בסדר.

תיארת התנהגות חרדתית במגוון צורות. הפתרון הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. במידה וקיימת פגיעה תפקודית ניכרת- ניתן לשלב נוגד דיכאון וחרדה דוגמת ציפרלקס.

מחזקת את דבריה של ד"ר פורת - כדאי להתחיל עם טיפול סי בי טי, במידה ואין שיפור משמעותי בסימפטומים יש לשקול טיפול תרופתי. כל הסיכויים שעם שני אילו תוכל לשפר מאוד מאוד את איכות חייך. בהמשך ניתן יהיה לשקול הפחתה או הפסקה של הטיפול התרופתי. מה דעתך?