זיהום אוויר מעלה הסיכון להתלקחות דלקת מפרקים שגרונתית
מחקר מצא כי חשיפה ממושכת לזיהום אוויר מעשן, פיח ואבק קשורה לעלייה בפעילות דלקתית במפרקים ולסיכון מוגבר להתלקחויות אצל המאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית, בייחוד בחשיפות שנמשכות מעל לשבועיים
דלקת מפרקים שגרונתית (שגרונית) היא מחלה אוטואימונית כרונית השכיחה בקרב 0.5% עד 1% מהאוכלוסייה הבוגרת, שמתאפיינת בדלקתיות מוגברת במפרקי הגוף, כאבים ואף נזק מבני במפרקים, לצד תסמינים במערכות גוף נוספות וסיכון לתחלואה נלווית, בין השאר בהתפתחות מחלות לב וכלי דם.
המחלה מושפעת משילוב של גנטיקה, שינויים במערכת החיסון וגורמים סביבתיים. בין גורמי הסיכון שאינם גנטיים המוכחים יותר במחקרים לדלקת מפרקים שגרונתית נמנים מין (נשים), גיל מבוגר, עישון סיגריות, השמנה, צריכה מופרזת של אלכוהול, רמות נמוכות של טסטוסטרון וכן מחלת העור פסוריאזיס, שמעלה את הסיכון לתחלואה נלווית גם במפרקים, הקרויה דלקת מפרקים פסוריאטית.
עם העלייה במודעות לנזקים הסביבתיים בכדור הארץ, מחקרים בעשורים האחרונים הראו כי זיהום אוויר מעלה את הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים אוטואימוניות.
לפי מטה אנליזה של חוקרים מסין, שפורסמה בנובמבר 2019 בכתב העת Seminars in Arthritis and Rheumatism, מגורים במרחק של עד 50 מטר מכביש סואן מעלה ב-34% את הסיכון לדלקת מפרקים שגרונתית ואילו חשיפה לאוזון מעלה ב-16% את הסיכון למחלה.
ההשפעה של זיהום אוויר על החמרת התסמינים והתלקחויות אצל אנשים שכבר מאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית נותרה עד כה לא ברורה. מאחר וזיהום אוויר עשוי להיות חשיפה ברת מניעה בחלק מהמקרים והתנאים, מטרת המחקר החדש הייתה לבדוק באופן מדויק האם חשיפה לזיהום אוויר משפיעה ישירות על חומרת המחלה ועל תדירות ההתלקחויות אצל המטופלים, ולזהות אילו מזהמים הם בעלי ההשפעה ההרסנית ביותר על איכות החיים.
חשיפה מצטברת
החוקרים מהאוניברסיטה הלאומית בסיאול שבדרום קוריאה עקבו אחר 1,070 מטופלים עם דלקת מפרקים שיגרונית שהגיעו ל-12,583 ביקורי מרפאה במרכז רפואי בקוריאה הדרומית בין ינואר 2021 לדצמבר 2024. החוקרים העריכו את רמת החשיפה החודשית הממוצעת של כל מטופל לשישה מזהמי אוויר שכיחים: גופרית דו-חמצנית, חנקן דו-חמצני, אוזון, פחמן חד-חמצני , חלקיקים זעירים בקוטר עד 10 מיקרומטר שחודרים את דרכי הנשימה העליונות (PM10) וחלקיקים נשימים עדינים במיוחד בקוטר עד 2.5 מיקרומטר שחודרים גם לדרכי הנשימה התחתונות ועומק הריאות (PM2.5).
בהמשך, נתוני זיהום האוויר באזורי המגורים של הנבדקים הוצלבו מול מדדי חומרת המחלה והדיווחים על התלקחויות שנרשמו בכל ביקור מרפאה. כדי לוודא שהקשר מדויק ואינו מושפע מגורמים אחרים, הניתוח הסטטיסטי נטרל משתנים רבים, בהם גיל, מין, תרופות שהמטופלים נוטלים, מצבם הכלכלי-חברתי, תנאי מזג האוויר ונוכחות נוגדנים בדם. בנוסף, ערכו החוקרים בדיקה קפדנית שהשוותה את השינויים אצל כל מטופל מול עצמו, בהתאם לרמות הזיהום היומיות שאליהן נחשף בימים שקדמו לביקור.
מהממצאים עולה כי מבין ששת המזהמים שנבדקו, זיהום בחלקיקי PM2.5 – שמקורם לרוב בעשן, פיח ואבק – היה היחיד שהדגים קשר מובהק לסיכון מוגבר להתלקחות המחלה, עם עלייה ממוצעת של כ-11% בסיכון לאחר חשיפה לחלקיקים אלה. בנוסף, חשיפה למזהם זה הייתה קשורה באופן ישיר לעלייה במדדי חומרת הדלקת: היא הובילה למדדי דלקת גבוהים יותר בבדיקות הדם, רמות חמורות יותר במדדי הערכת המחלה הקליניים (כמו מדדי DAS28 ו-CDAI), ועלייה במספר המפרקים הנפוחים והרגישים לכאב אצל המטופלים.
ניתוח הנתונים העלה כי הסיכון להתלקחות קשור בעיקר לחשיפה מתמשכת: העלייה המובהקת בסיכון נרשמה בעיקר לאחר חשיפה מצטברת לרמות מוגברות של מזהמי PM2.5 לאורך למעלה מ-14 ימים (שבועיים). עוד נמצא כי הקשר בין החשיפה למזהם זה לבין העלייה במדדי חומרת המחלה היה בולט ומשמעותי יותר בקרב נשים ודווקא אצל לא-מעשנים.
המחקר נתמך בין השאר על ידי המכון הקוריאני לפיתוח תעשיית הבריאות (KHIDI) הפועל במשרד הבריאות והרווחה של דרום קוריאה והמכון הקוריאני לקידום הטכנולוגיה (KIAT) הפועל במשרד התעשייה והאנרגיה במדינה. הממצאים מדווחים בגיליון אוקטובר 2026 של כתב העת המדעי Annals of the Rheumatic Diseases.
שיפור באיכות האוויר
מזהמי PM2.5 הם חלקיקים זעירים במיוחד – הקטנים אפילו מכדורית דם אדומה – שנמצאים בעיקר בעשן, בפיח ובאבק. בשל גודלם המזערי, כששואפים אותם לריאות הם אינם נעצרים שם, אלא מסוגלים גם לחדור באמצעותם לזרם הדם ולהגיע לאיברים שונים בגוף. החוקרים מסבירים כי החלקיקים הללו מעודדים ייצור יתר של מולקולות מזיקות, המכונות "צורני חמצן פעילים", אשר מייצרות עומס חמצני בתאים, פוגעות במטען הגנטי (ה-DNA) ומעוררות תגובות דלקתיות בגוף – תהליך שעלול להחמיר ישירות את הדלקת, הנפיחות והכאב במפרקים.
במאמר מערכת מלווה, ציין ד"ר ג'פרי א' ספארקס (Sparks) מאוניברסיטת הרווארד כי זהו אחד המחקרים הגדולים והמבוססים ביותר המקשרים בין מזהמי אוויר לפעילות המחלה, והוסיף בהודעה לעיתונות שהופצה לאחר פרסום הממצאים כי ״המחקר עשוי להציע דרכים להפחתת הסיכון להתלקחויות של המחלה באמצעות הימנעות מאוויר באיכות ירודה, ולספק הסבר אפשרי להתלקחויות שנראו עד כה בלתי מוסברות״.
לצד הממצאים החשובים, יש להסביר כי מדובר במחקר תצפיתי. מחקר מסוג זה יכול להצביע על קשר סטטיסטי בין החשיפה לזיהום האוויר לבין ההחמרה במחלה, אך אינו יכול להוכיח באופן מוחלט שזיהום האוויר הוא הגורם הישיר לכך. בנוסף, המחקר התבסס על מטופלים בדרום קוריאה בעלי רקע גנטי ותנאים סביבתיים ייחודיים, כך שיהיה צורך לבחון בעתיד אם התוצאות תקפות גם באזורים אחרים בעולם. עם זאת, לנוכח התוצאות, החוקרים ממליצים לחולי דלקת מפרקים שיגרונית לצמצם ככל הניתן חשיפה ממושכת לאוויר מזוהם, כצעד זהירות מעשי לשמירה על הבריאות.
ממצאי המחקר מלווים בעבודות נוספות שחושפות בעשורים האחרונים נזקים נרחבים של חשיפה לזיהום אוויר בעלייה בפעילות הדלקתית בגוף, לרבות בהקשר למחלות מפרקים. לפי סקירה של חוקרים מסין שפורסמה ביולי 2023, זיהום אוויר מעלה את הנטייה לפתח מחלות אוטואימוניות ומחלות שריר-שלד, ובכללם דלקת מפרקים שגרונתית ואף מחלת מפרקים ניוונית המאפיינת את הגיל המבוגר. סקירה של חוקרים משבדיה וגרמניה, שפורסמה בספטמבר 2024 בכתב העת Frontiers in Environmental Health, זיהתה קשר בין זיהום אוויר לעלייה בסיכון למחלות מעי דלקתיות, לרבות קרוהן וקוליטיס כיבית. מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים שפורסמה בפברואר 2026 קשרה ספציפית בין זיהום אוויר לעלייה בסיכון לטרשת נפוצה, כאשר חשיפה ממושכת מגדילה משמעותית את הסיכון להופעת המחלה ואילו חשיפות קצרות מגבירות את חומרתה.
לאחרונה גוברות בקהילה המדעית והרפואית האזהרות מפני תהליכי ההתחממות הגלובלית, אשר עלולים להגדיל את הסיכון לחשיפה לחלקיקים נשימים עדינים, כמו אלו שנקשרו במחקר לדלקת מפרקים שגרונתית, משום שהם משנים את התנאים האטמוספריים, מגבירים אירועי שרפות ומשפיעים על היווצרות ופיזור של מזהמי אוויר במרחב.
חשוב לציין כי זיהום אוויר נקשר במחקרים נרחבים ומקיפים למחלות רבות שעשויות להתפתח כמחלות נלוות אצל אנשים עם דלקות מפרקים, ובראשן מחלות לב וכלי דם, מחלות ריאה ודלקות בעיניים.
