טיפול הורמונלי לגיל המעבר עשוי להפחית את הסיכון לאלצהיימר
חוקרים מצאו כי נשים שנטלו טיפול הורמונלי חלופי המבוסס על אסטרוגן בלבד הציגו פחות משקעים פתולוגיים של אלצהיימר במוח, הפגינו תפקוד קוגניטיבי גבוה יותר והיו בסיכון נמוך לאבחנה קלינית של דמנציה במהלך החיים
מחלת אלצהיימר היא הגורם המוביל באוכלוסייה המבוגרת למחלות דמנציה המלוות בירידה קוגניטיבית ופגיעה בתפקודי זיכרון, כאשר כשני שליש מכלל החולים הן נשים, ככל הנראה על רקע היותן בסיכוי לתוחלת חיים גבוהה יותר בהשוואה לגברים.
ירידת רמות האסטרוגן במהלך גיל המעבר של האישה נחשבת כגורם התורם לסיכון המוגבר של נשים לפתח דמנציה. במארס 2022 סיפקו חוקרים אמריקאים בכתב העת Frontiers in Aging Neuroscience עדויות לכך שהשינויים ההורמונליים המתרחשים במהלך גיל המעבר חופפים לתקופה שבה מתחילים להתפתח שינויים מוחיים הקשורים לאלצהיימר, וכי קיימות עדויות לכך הירידה בהפרשת אסטרוגן קשורה לשינויים שליליים במבנה, בתפקוד ובביוכימיה של המוח. מחקרים זיהו כי ירידה ברמות האסטרוגן גם מסבירה את העלייה בסיכון של נשים בגיל המעבר למחלות לב וכלי דם.
עם זאת, מחקרים קודמים בתחום ההשפעות של טיפול הורמונלי חלופי באסטרוגן על המוח הניבו תוצאות סותרות, וחלקם אף הצביעו על כך שטיפול הורמונלי בגיל המעבר עלול להעלות את הסיכון לדמנציה. עוד בשנת 2003, מחקר אמריקאי שפורסם בכתב העת JAMA מצא כי נשים שנטלו טיפול משולב לגיל המעבר בהורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון היו בסיכון גבוה פי 2.05 לפתח דמנציה בהשוואה לסיכון באוכלוסיית הנשים הכללית.
כעת מצא מחקר אמריקאי חדש תמונה הפוכה ומעודדת: המחקר הוא הראשון אי פעם שזיהה במדידות ישירות את הקשר בין טיפול הורמונלי לגיל המעבר לבין הפחתה בהצטברות המשקעים הפתולוגיים המאפיינים אלצהיימר על בסיס נתיחות שלאחר המוות.
יכולת תפקוד עצמאי
החוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד בדקו שני מאגרי מידע קיימים של מרכזים רפואיים אקדמיים בארצות הברית אשר כללו יחד נתונים על נשים בנות 50 ומעלה. החוקרים חיפשו נתונים על נשים שנפטרו ומוחן נותח לאחר המוות כדי לבחון נוכחות של מאפיינים פתולוגיים מובהקים של מחלת אלצהיימר, ובהם משקעי החלבונים האופייניים עמילואיד וטאו.
יש לציין כי הבדיקות לאיתור משקעי עמילואיד במוח השתפרו לאחרונה וניתנות לביצוע גם לנבדקים חיים כחלק מהתהליך לבחינת התאמה לטיפול בתרופות הביולוגיות החדשות המיועדות לשלבים מוקדמים של אלהציימר, שהוכחו ביעילותן בעיכוב התקדמות המחלה.
במסגרת ניתוח הנתיחות שלאחר המוות מהמאגר הראשון השוו המדענים תוצאות של 258 נשים שדיווחו על שימוש בטיפול הורמונלי המבוסס על אסטרוגן בלבד, עם גיל פטירה ממוצע של 81.9 שנים, ל-2,701 נשים שדיווחו כי מעולם לא נטלו טיפול הורמונלי, עם גיל פטירה ממוצע של 82.2 שנים. במקביל, נותחו נתונים ממאגר נוסף שכלל 110 נשים שטופלו באסטרוגן בלבד ו-1,948 נשים שלא השתמשו בהורמונים, לצד דגימות דם ונוזל חוט שדרה שנלקחו מהנשים בימי חייהן, ומעקב קליני אחר תפקודי הזיכרון והאבחנות הרפואיות שקיבלו לאורך החיים.
ניתוח הממצאים העלה כי שימוש בטיפול הורמונלי הניתן באסטרוגן בלבד נקשר לירידה מובהקת סטטיסטית בכל מדדי האלצהיימר שנבדקו. בנתיחות שלאחר המוות נמצא כי נשים שנטלו אסטרוגן בלבד היו בסיכוי נמוך ב-35% לפתח עומס פתולוגי של אלצהיימר ברקמת המוח בהשוואה לנשים שלא טופלו. יתרה מזאת, בבדיקות מעבדה שנערכו לנשים במהלך חייהן נמדדה ירידה מובהקת במשקעי העמילואיד הן בדגימות הדם והן בנוזל חוט השדרה.
במישור הקליני והתפקודי, לאחר נטרול משתנים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות, למשתמשות בטיפול באסטרוגן בלבד היה סיכוי נמוך ב-39% לקבל אבחנה רפואית של דמנציה במהלך חייהן בהשוואה לנשים שלא השתמשו בטיפול. בנוסף, נשים אלו הציגו סיכון נמוך ב-33% לחוות תסמיני ירידה בזיכרון או הידרדרות תפקודית, והפגינו יכולת גבוהה יותר לתפקוד עצמאי ביומיום.
המחקר נתמך על ידי המכון האמריקאי הלאומי לזקנה (NIA) והמכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב (NIMH). הממצאים מדווחים בגיליון אוגוסט 2026 של כתב העת Neurology.
השפעות על המוח
לממצאי המחקר חשיבות מעשית לכשליש מכלל הנשים בגיל המעבר. טיפול המבוסס על אסטרוגן בלבד מיועד לנשים שעברו כריתת רחם, שכן נשים עם רחם נדרשות לשלב גם פרוגסטרון כדי להגן על רירית הרחם. מכיוון שעד גיל 60 יותר מ-30% מהנשים עוברות כריתת רחם, עבור רבות מהן טיפול זה מהווה את האפשרות הטיפולית המרכזית.
פרופ' האדי חוסייני (Hosseini), חוקר בתחום הפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות וראש צוות החוקרים בעבודה הנוכחית, הסביר בהודעה לעיתונות שהופצה עם פרסום הממצאים, כי ייחודו של המחקר נובע מבחינת מדד הזהב לאבחון המחלה ברקמות המוח לאחר המוות. לדבריו, מצבים רפואיים רבים משפיעים על הזיכרון ואבחנות קליניות או סמנים ביולוגיים בנוזלי הגוף אינם מספקים תמונה מדויקת על מיקום הנזק והיקפו, בעוד שהתבוננות ישירה במוח מאפשרת לראות בדיוק את מאפייני האלצהיימר וכמותם.
מחקרי עבר מוקדמים הצביעו כאמור על כך שטיפול הורמונלי עשוי להגן על נשים בגיל המעבר מפני דמנציה, אך מחקרים עוקבים הניבו תוצאות סותרות. פרסומים על קשר בין טיפול הורמונלי לגיל המעבר לאלצהיימר, מחלות לב ואף לסרטן השד, הובילו לצניחה דרמטית בשימוש בטיפולים אלה בעולם, משיעור היסטורי של קרוב ל-27% בסוף המילניום הקודם לפחות מ-5% כיום. בשנת 2025 הודיע מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) כי יחל בתהליך להסרת "אזהרת הקופסה השחורה" לקשר שנחשד בעבר בין טיפול הורמונלי לתחלואה, אך חוסר הוודאות בציבור נותר בעינו. בהודעת המנהל האמריקאי נקבע כי מחקרים אקראיים מדגימים כיצד "נשים שמתחילות טיפול הורמונלי חלופי תוך 10 שנים מתחילת גיל המעבר, ובדרך כלל לפני גיל 60, חוות ירידה בתמותה מכל הסיבות. כמו כן, טיפול הורמונלי עשוי להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם בשיעור של עד 50%; להפחית את הסיכון למחלת אלצהיימר בשיעור של 35%; ולהפחית את הסיכון לשברים בעצמות בשיעור של 50% עד 60%.
באשר לאלצהיימר, ממצאי עבודה הנוכחית תומכים כאמור בחלק מהממצאים של עבודות קודמות, למשל מחקר אמריקאי שנערך בדרום קליפורניה שממצאיו פורסמו עוד באוקטובר 1996 בכתב העת Archives of Internal Medicine מצא על בסיס ניתוח נתונים מהקהילה משנות ה-80 וה-90 כי טיפול הורמונלי באסטרוגן בגיל המעבר הפחית ב-35% את הסיכון לאלצהיימר, כשהסיכון ירד ככל שהטיפול האסטרוגני ניתן במינונים גבוהים יותר ולתקופות ממושכות יותר, ובמינונים הגבוהים ביותר הגיעה הירידה בסיכון לאלצהיימר ל-52%.
חוקרים מסבירים כי טיפול באסטרוגן עשוי להפחית את הסיכון לאלצהיימר בהתאם להיפותזה כי אסטרוגן אינו רק הורמון רביה, אלא יש לו השפעות מועילות גם על פעילות מוחית. לפי גישה זו, נטילת אסטרוגן בגיל המעבר כשרמתו בגוף יורדת מסייעת לשמר את יתרונותיו למוח ובכך עשויה למנוע מחלות דמנציה. ספציפית, מחקרים הדגימו בעבר בדגימות מעבדה ובחיות השפעות של אסטרוגן על חלבוני עמילואיד וטאו שנוטים להצטבר במוח במצבים של אלצהיימר.
פרופ' חוסייני הסביר כי הסתירות המדעיות בעבר נבעו מהבדלים בטווחי הגיל שבהם הותחל הטיפול ההורמונלי במחקרים השונים, תוצאות קליניות שונות שנבחנו, שימוש בסמנים ביולוגיים לא אחידים, איחוד שגוי בין תכשירים וצורות מתן שונות, והיעדר תקנון מספק לגורמי סיכון גנטיים וקרדיווסקולריים.
לצד הממצאים הנוכחיים המעודדים, צוות החוקרים מדגיש מספר מגבלות שיש לקחת בחשבון. ראשית, הממצאים תקפים אך ורק לטיפול המבוסס על אסטרוגן בלבד הניטל דרך הפה, ולא ניתן להסיק מהם מסקנות לגבי תכשירים המשלבים פרוגסטין או לגבי שימוש באסטרוגן מקומי דוגמת משחות ונרות. שנית, מדובר במחקר תצפיתי-רטרוספקטיבי שאינו מהווה הוכחה סיבתית מוחלטת לכך שהאסטרוגן מונע אלצהיימר באופן ישיר.
בנוסף, גיל הפטירה הממוצע של הנשים שמוחן נותח עמד על כ-82, וגיל הנשים במעקב הקליני עמד על 70 ומעלה. בהקשר זה ציין פרופ' חוסייני כי הספרות הרפואית מצביעה על כך שטיפול הורמונלי מועיל במיוחד כשמתחילים בנטילתו בסמוך לגיל המעבר עצמו. לפיכך, ייתכן שהמחקר אף המעיט בהערכת התועלת האמיתית של הטיפול בשל גילן המתקדם של המשתתפות בעת תחילתו.
