פעילות גופנית מאריכה חיים של חולי סרטן
מחקר נרחב מגלה: אימונים קבועים מפחיתים באופן מובהק את הסיכון לתמותה מסרטן ואת הסיכון לחזרת המחלה. החוקרים קוראים להגדיר פעילות גופנית כטיפול רפואי משלים מציל חיים
ההנחיה לבצע פעילות גופנית מוכרת היטב באוכלוסייה הכללית וכך גם לחולי סרטן ולקרוביהם. במערכת הבריאות נהוג לאמץ את הנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO) המיועדות לכלל האוכלוסייה ובכללה גם חולים כרוניים וחולי סרטן: 150 עד 300 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות מתונה או 75 עד 150 דקות בשבוע בעצימות גבוהה – בפריסה ברוב ימי השבוע, וזאת בשילוב פעילות אנאירובית פעמיים בשבוע ומתיחות. פעילות אירובית דורשת חמצן ומפעילה קבוצות שרירים גדולות ואת הלב, כלי הדם ומערכת הנשימה, וכך משפרת 'סיבולת לב-ריאה', למשל הליכה מהירה, ריצה, רכיבה על אופניים ושחייה. פעילות אנאירובית אינטנסיבית יותר, אינה דורשת חמצן, ועושה שימוש במאגרי גליקוגן כמקור אנרגיה לשרירי הגוף, למשל הרמת משקולות בחדר הכושר.
עבור חולי סרטן רבים פעילות גופנית עשויה להיתפס כעניין משני – משהו שעושים בעיקר כדי להקל על תופעות הלוואי או לשמור על מעט שגרה. מחקרים רבים מדגימים כי חולי סרטן רבים אינם עומדים בהמלצות לפעילות גופנית, במיוחד במהלך הטיפולים ואחריהם. לפי מחקרים, רק כ-30% מחולי הסרטן פעילים גופנית בהתאם להמלצות המקובלות. לצד זאת, ניכרת מגמת שיפור בהיענות לפעילות גופנית סדירה אצל המתמודדים עם סרטן: מחקר שבחן את דפוסי הפעילות הגופנית בקרב מחלימים מסרטן בארה"ב, שממצאיו פורסמו בדצמבר 2023 בכתב העת JNCI של המכון האמריקאי הלאומי לסרטן, מצא כי בין השנים 1997 ל-2018 גדל שיעור חולי הסרטן שהקפידו על פעילות אירובית קבועה מ-34.9% ל-46.5%, ושיעור החולים שהקפידו על פעילות אנאירובית גדל מ-13.9% ל-23.1%.
לאחרונה מתבהר כי פעילות גופנית לחולי סרטן נושאת עמה ערך טיפולי, ואף הצלת חיים. מרבית הנתונים שעמדו עד כה לרשות עולם הרפואה הגיעו ממחקרי תצפית, שהצביעו אמנם על ירידה בתמותה בקרב חולי סרטן פעילים, אך לא יכלו להוכיח קשר סיבתי: תמיד נותרה השאלה האם הפעילות הגופנית היא זו שהאריכה חיים, או שמטופלים שמלכתחילה מצבם הרפואי הבסיסי היה טוב יותר פשוט הצליחו להתאמן יותר. כעת מחקר ענק מספק את התשובות.
מילת המפתח: התמדה
צוות החוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטה הלאומית של טאיוואן ביצע סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שייחודה בסינון מחמיר במיוחד: במקום להסתפק בשאלונים או במחקרי תצפית, החוקרים כללו אך ורק ניסויים קליניים אקראיים ומבוקרים שמהווים את תקן הזהב המחקרי. בסריקה רחבה של שישה מאגרי מידע עולמיים מראשיתם ועד דצמבר 2025, אותרו ונכללו 21 ניסויים התערבותיים מ-11 מדינות, שכללו מעקב צמוד אחר 8,449 מטופלים.
בכל הניסויים הללו בוצעה התערבות פעילה ומפוקחת: קבוצה אחת של מטופלים שובצה לתוכנית אימונים מובנית שכללה פעילות אירובית, אימוני כוח או שילוב ביניהם, בעוד קבוצת הביקורת קיבלה טיפול רפואי שגרתי, הדרכה או טיפול תרופתי בלבד. מרבית המשתתפים במחקרים (88%) היו נשים, וסרטן השד היה המחלה הנחקרת ביותר (כ-75% מהחולים), ובהמשך סרטן המעי הגס וסרטן הלבלב. המשתתפים היו במעקב ממוצע של יותר מחמש שנים.
שקלול הנתונים מהניסויים המבוקרים הציג יתרון חד-משמעי לטובת המטופלים שהתאמנו: בקרב חולי הסרטן שהשתתפו בתוכניות האימון נרשמה ירידה של 23% בסיכון לתמותה, לצד ירידה של 17% בסיכון להישנות המחלה או להופעת גידול ראשוני אחר.
הפערים בלטו עוד יותר בבחינת שיעורי התמותה הישירה מהמחלה, שצנחו ב-26% בקרב המתאמנים, לצד ירידה של 18% בתמותה מכל סיבה שהיא. עם זאת, החוקרים מציינים כי לא נצפה שינוי מובהק סטטיסטית במדד ההישרדות ללא התקדמות מחלה או בשיעור ההיעלמות המלאה של הגידול בבדיקה הפתולוגית שלאחר הניתוח – תוצאות שנבעו ככל הנראה ממספר מחקרים מצומצם ומאירועים מעטים שנבדקו במדדים אלה.
ניתוח מעמיק מגלה מהם התנאים שבהם הפעילות הגופנית מניבה את התוצאות הטובות ביותר. ראשית, התועלת ההישרדותית הייתה בולטת במיוחד בקרב מטופלים שאובחנו בשלבים מוקדמים של מחלת הסרטן, כשהגידול עדיין לא התפשט לבלוטות לימפה או פיתח גרורות, ככל הנראה הודות לרזרבות גופניות שאפשרו עמידה בעומס האימונים. שנית, סוג האימון שיחק תפקיד מכריע: ביצוע אימונים אירוביים בלבד הוביל לירידה של 29% בסיכון לתמותה, ושילוב של אירובי וכוח הביא לירידה של 25%, בעוד שאימוני כוח בלבד נבדקו במחקר בודד ולא הציגו שיפור מובהק.
מעבר לכך, נראה שמילת המפתח היא התמדה. בניתוח ממוקד של נתוני מטופלים שהתמידו בפעילות גופנית והשתתפו בלפחות 70% ממפגשי האימון – נצפתה עלייה גדולה יותר ביעילות הטיפול: ירידה של 28% בסיכון לתמותה וירידה של 29% בסיכון לחזרת המחלה.
הממצאים פורסמו בגיליון ספטמבר 2026 של כתב העת המדעי British Journal of Sports Medicine.
טיפול רפואי משלים
החוקרים מסבירים כי לא מדובר במקריות, אלא בשורה של מנגנונים ביולוגיים ישירים באמצעותם אימון גופני מסייע לבלימת התפשטות גידולים סרטניים בגוף: מאמץ גופני מגביר את הגיוס ואת החדירה של תאים לוחמים השייכים למערכת החיסון דוגמת תאי T ותאי הרג טבעיים לתוך רקמת הגידול, וכך הופך גידולים עמידים לרגישים יותר למערכת החיסון ולטיפולים אונקולוגיים.
בנוסף, הפעילות מסדירה את רשת כלי הדם בגידול ומפחיתה את רמת החומציות ברקמה – מה שמאפשר לטיפולים כימותרפיים ולטיפולים ביולוגיים ומכווני מטרה לסרטן לחדור ביעילות רבה יותר אל התאים הממאירים. במקביל, שרירי הגוף שמתאמצים צורכים כמויות גדולות של סוכר, מה שמוביל ל"הרעבה" של תאי הגידול ומשבש את אספקת האנרגיה שלהם. לצד זאת, הפעילות מסייעת בהורדת רמות האסטרוגן בדם, גורם בעל חשיבות מכרעת בהתמודדות עם סרטן השד.
לצד החוזק המתודולוגי, למחקר מספר מגבלות: מרבית המשתתפים במחקרים היו נשים שהתמודדו עם סרטן השד. בנוסף, קיימת הטיית מתנדבים מובנית, שכן אנשים שמסכימים להשתתף בניסויי פעילות גופנית נוטים לעיתים קרובות להיות בעלי מוטיבציה ומודעות בריאותית גבוהה יותר. לפיכך, נדרשים ניסויים מבוקרים רחבים נוספים שיכללו ייצוג גדול יותר לגברים, לסוגי סרטן נוספים ולשלבי מחלה מתקדמים יותר, כדי לאפשר התאמה של "מרשם אימון" מדויק לכל חולה.
השורה התחתונה של המחקר מסמנת מהפך תפיסתי: פעילות גופנית מובנית ומפוקחת איננה עוד המלצה כללית לשיפור ההרגשה, אלא כלי רפואי משלים יעיל, מוכח ומאריך חיים. על בסיס הממצאים הללו, החוקרים קוראים לצוותים הרפואיים לשלב תוכניות אימון מותאמות אישית כחלק אינטגרלי ושגרתי מתוכנית הטיפול האונקולוגית, מתוך הבנה שתנועה ועקביות עשויות לעשות את ההבדל בין חזרת המחלה לבין הפוגה ממושכת וחיים ארוכים.
ממצאי המחקר מלווים בעבודות נוספות לאחרונה שמדגישות את חשיבות השמירה על פעילות גופנית סדירה הן במניעת סרטן והן עבור המאובחנים עם גידולים סרטניים. כך, מחקר בריטי שפורסם בדצמבר 2025 מצא כי דקות בודדות של פעילות גופנית מפחיתות את הסיכון לסרטן. צוות החוקרים אף דיווח באחד הפרסומים כי 3.4 דקות בלבד של פעילות גופנית מאומצת ביום, במקבצים של דקה עד שתי דקות של פעילות גופנית בכל פעם, מהווים את פרק הזמן המינימאלי להורדה של 17% בסיכון לפתח גידולים סרטניים; סקירה של חוקרים מסין שפורסמה באפריל 2025 הדגישה יתרונות רבים לפעילות גופנית קבועה אצל חולי סרטן, לרבות הפחתת תופעות לוואי הקשורות למחלה ולטיפולים, ובהם גם פגיעה לבבית, פגיעה קוגניטיבית וקוצר נשימה, לצד שיפור באיכות החיים, איכות השינה, הרווחה הנפשית ואינטראקציות חברתיות; ובישראל, חוקרים מהמרכזים הרפואיים אסותא ואוניברסיטת בן גוריון בנגב דיווחו באוקטובר 2021 בכתב העת Breast על תרומתה של פעילות גופנית סדירה עבור חולות בסרטן השד לשיקום ולתפקוד לאחר ניתוח שד.
