שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

שתי דרכים לטיפול בערפל מוחי בעקבות כימותרפיה

חוקרים אמריקאים בחנו כיצד ניתן לשפר מצב של ״ערפל מוחי״ או ״מוח-כימי״ לאחר טיפולי כימותרפיה, ומצאו כי תרופה נפוצה ללא מרשם ופעילות גופנית יוכלו לסייע

צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock
אלה פאר
עודכן: 1.6.2026

עד 80% מחולי הסרטן שטופלו בכימותרפיה מדווחים על תופעה מטרידה שמלווה אותם במהלך הטיפולים ואף זמן רב אחריהם: פגיעה קוגניטיבית המכונה בשפה המקצועית "ערפל מוחי" או "מוח כימי" (Chemo-brain). מונחים אלו מתארים מצב של ירידה חדה באיכות החיים, המתבטאת בקשיים ממשיים בזיכרון, ביכולת הריכוז ובביצוע מספר משימות במקביל. עבור מטופלים רבים, לא מדובר רק בתופעת לוואי חולפת, אלא במחסום משמעותי המקשה על החזרה לשגרת חיים תקינה ולמעגל העבודה.

לפי מחקרים, עד 75% מחולי הסרטן חווים פגיעה קוגניטיבית במהלך הטיפול הכימותרפי, כאשר כ־35% מדווחים על תסמינים מתמשכים חודשים ואף שנים לאחר סיום הטיפול.

בשנים האחרונות מצטברות עדויות מעודדות לגבי דרכי הטיפול והמניעה של ה"מוח הכימי". חוקרים כבר הוכיחו בעבר כי פעילות גופנית בדרגת עצימות קלה עד מתונה עשויה להפחית את הערפל המוחי ולשפר את התפקוד הקוגניטיבי. פעילות גופנית מומלצת לחולי סרטן במינון עליו ממליץ ארגון הבריאות העולמי (WHO) לכלל האוכלוסייה: לפחות 150 דקות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות מתונה או לפחות 75 דקות בשבוע בעצימות גבוהה, לצד תרגילי התנגדות (אנאירובי) פעמיים בשבוע ומתיחות. לפי מחקר לאומי בארה"ב, שתוצאותיו פורסמו באוקטובר 2021 בכתב העת Journal of Clinical Oncology, פעילות גופנית סדירה לפני ובמהלך טיפולי כימותרפיה הובילה אצל מטופלות עם סרטן השד לשיפור המצב של "ערפל מוחי", כפי שהתבטא בשיפור התפקוד הקוגניטיבי מיד לאחר תום הכימותרפיה וגם במעקב שישה חודשים לאחר תום טיפולי הכימו.

כעת מחקר חדש מארה"ב מחזק את הממצאים, ומצביע על כך שגם לטיפול תרופתי פשוט ונגיש עשוי להיות תפקיד מפתח.

הקרובים מבחינים בשינוי

ממצאי המחקר מרמזים כי מינון נמוך של איבופרופן – תרופה אנטי-דלקתית נפוצה ללא מרשם מקבוצת משככי הכאבים NSAIDs (הנמכרת בין השאר בשמות המסחריים נורופן, אדוויל ואדקס) – עשוי להניב תוצאות חיוביות בצמצום הנזק הקוגניטיבי בקרב חולי סרטן. המחקר הדגים כי הן פעילות גופנית והן איבופרופן, בנפרד או במשולב, מסייעים בהפחתת הערפל המוחי, אם כי נראה כי פעילות גופנית קבועה נותרה הכלי המועיל ביותר.

במסגרת המחקר המהווה ניסוי קליני שלב 2, החוקרים מאוניברסיטת רוצ'סטר וממכון וילמוט (Wilmot) לסרטן במדינת ניו יורק שבארה"ב חילקו אקראית ‏86 חולי סרטן במדינה, שקיבלו טיפול כימותרפי ודיווחו על בעיות קוגניטיביות, לאחת מארבע זרועות מחקר למשך שישה שבועות: לקבוצה הראשונה הותאמה תוכנית פעילות גופנית ביתית בעצימות קלה עד מתונה הכוללת הליכה הדרגתית ותרגילי התנגדות בשילוב עם מינון נמוך של איבופרופן; לקבוצה השנייה הותאמה תוכנית פעילות גופנית דומה בצירוף תרופת דמה (פלסבו); ולקבוצה השלישית הותאם מינון נמוך של איבופרופן בלבד: 200 מ"ג בכל טבלייה, פעמיים ביום. הקבוצה הרביעית קיבלה תרופת דמה בלבד.

כעבור שישה שבועות המשתתפים בקבוצת הפעילות הגופנית בשילוב תרופת הדמה הפגינו שיפור משמעותי בריכוז בהשוואה לקבוצה שטופלה בתרופת דמה בלבד. גם הקבוצה שנטלה איבופרופן בלבד הציגה שיפורים גדולים יותר מהקבוצה שטופלה בתרופת דמה.

עוד דווח כי קבוצת המשתתפים שהותאמה לה פעילות גופנית בשילוב איבופרופן, או פעילות גופנית בלבד, הציגה שיפורים שהיו ניכרים לעיני בני המשפחה והחברים.

המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי האמריקאי לסרטן (NCI), וממצאיו פורסמו במהדורת אפריל 2026 של כתב העת הרפואי Cancer השייך לחברה האמריקאית לסרטן (ACS).

מסלולים במוח

הממצאים מרמזים כי איבופרופן עשוי לסייע בשיפור תפקודים קוגניטיביים מסוימים, אך אולי במידה פחותה ובאופן פחות עקבי מאשר פעילות גופנית. שילוב של השניים עשוי להועיל למטופלים במיוחד.

למרות שלא דווחו תופעות לוואי במחקר זה, החוקרים הבהירו בהודעה לעיתונות עם פרסום הממצאים, כי מטופלים הסובלים מ"מוח כימי" צריכים לדון בכל התערבות שבכוונתם ליישם עם הצוות האונקולוגי, על מנת למנוע השפעות מזיקות פוטנציאליות או אינטראקציות בין-תרופתיות בעייתיות עם תרופות קיימות.

ממצאי המחקר מעלים למודעות את תופעת ערפל המוח שפוגעת בתפקוד של חולי סרטן רבים. נכון להיום אין עדיין טיפול תרופתי המאושר בהתוויה יעודית למצב של "ערפל מוח". מספר עבודות ניסו להתחקות אחר מקור התופעה, ובמחקר שפורסם בספטמבר 2023 בכתב העת Science Translational Medicine דיווחו חוקרים אמריקאים ממרכז הסרטן M.D.Anderson שמשתייך לאוניברסיטת טקסס, כי בחנו תעלת סידן המצויה בתאים במוח הקרויים 'קולטן ריאנודין (ryanodine) מסוג 2'. תעלות סידן הן חלבונים השולטים בתנועת יוני סידן בתוך התאים וביניהם, כאשר שמירה על איזון הסידן חיונית למגוון תפקודים ביולוגיים, ובהם כיווץ שרירים והעברת אותות בין נוירונים במערכת העצבים המרכזית במוח. במחקר שבוצע בעכברים, החוקרים השתמשו בכימותרפיה מסורתית כדי לגרום להפרעה קוגניטיבית מדידה הדומה לזו שחווים מטופלים עם "ערפל מוח", וזיהו רמות מוגברות של חלבון בשם transforming growth factor beta ‏(ובקיצור: TGF-β) בתאי המוח. חלבון זה גורם למצב של עקה חמצונית, אשר מערערת את יציבות קולטן הריאנודין וגורמת לו “לדלוף” יוני סידן. בתאי שריר, תעלות סידן “דליפות” גורמות לחולשת שרירים, ולכן הצוות תהה האם בתאי מוח הן עשויות לגרום להפרעה הקוגניטיבית. החוקרים זיננו כי ניתן היה למנוע את ההפרעה הקוגניטיבית באמצעות שימוש בקבוצת תרופות המייצבת את קולטן הריאנודין, אפילו במצבים של עקה חמצונית. תרופות אלה מקבוצה הקרויה Rycals מצויות כיום ברובן עדיין בשלבי פיתוח, כגון התרופות המסומנות באותיות S107 ו-ARM210.

במחקר אמריקאי נוסף מאוניברסיטת סנט לואיס, שממצאיו דווחו בספטמבר 2022 בכתב העת Journal of Clinical Investigation, החוקרים מציגים עדות ראשונה לכך שכימותרפיה משנה מסלול תאי חשוב הנקרא 'מטבוליזם של ספינגוליפידים' באזורים קריטיים במוח הקשורים לתפקוד קוגניטיבי. בהמשך הדגימו החוקרים יעילות אפשרית לשיבוש המסלול הפתולוגי על ידי תרופות מקבוצת האנטגוניסטים ל-S1PR1, תרופות שאינן פוגעות ביעילות הכימותרפיה, וביכולתן לחסום גדילה של תאי גידול, דלקתיות וגרורות. תרופות אלה המשווקות כיום בין השאר בחומרים הפעילים אוזנימוד (Ozanimod) וסיפונימוד (Siponimod), מאושרות כיום לטיפול במחלות אוטואימוניות כמו טרשת נפוצה.

לקריאת המחקר המלא בכתב העת Cancer

פרסומים בנושא
מ
  • User Avatar