רוחניות עשויה להגן מפני התמכרות

דת ורוחניות סיפקו סגולות ריפוי עוד משחר ההיסטוריה, ובעשורים האחרונים הן זוכות להכרה גוברת גם בקהילה המדעית על רקע מחקרים שמוכיחים את יתרונותיהן הבריאותיים.

כך, למשל, מחקר שפורסם בקיץ 2010 ובוצע על הדמיות מוח, הדגים כיצד מחשבות על אלוהים מפחיתות חרדה.

מחקר אמריקאי שניתח נתונים ממחקר המעקב הנרחב "מחקר האחיות", וממצאיו פורסמו ביוני 2016 בכתב העת JAMA Internal Medicine, מצא כי נשים מאמינות שנוהגות ללכת לתפילות בקביעות נמצאות במעקב של 16 שנים בסיכון נמוך ב-33% לתמותה, וכן בסיכון נמוך ב-21% לתמותה ספציפית מסרטן ובסיכון נמוך ב-27% לתמותה ממחלות לב וכלי דם.

ומחקר שבוצע בקהילה היהודית בארה"ב ופורסם בספטמבר 2018 מצא כי הנחת תפילין מלווה בשיפור בזרימת הדם ובריאות הלב, והקפדה על הנחה יומיומית של תפילין גם תורמת בשיפור מדדי דלקתיות בדם. ויש כמו אלה – מחקרים רבים נוספים.

עתה מצאה מטה אנליזה חדשה כי אנשים שמנהלים חיים רוחניים או דתיים גם נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח שימוש מזיק או מסוכן בחומרים ממכרים: אלכוהול, טבק, קנאביס, סמים ועוד.

תפילה ומדיטציה

החוקרים בראשות פרופ’ הווארד קו (Koh) מבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת הרווארד, בשיתוף קולגות מהאוניברסיטה ומבית החולים מסצ’וסטס ג’נרל, הרשות האמריקאית למאבק בסמים ואוניברסיטת סטאנפורד, ביקשו לבדוק האם רוחניות ודת הן רק רקע תרבותי, או גורם שיש להן גם השפעה מדידה על הסיכון להתפתחות שימוש מזיק באלכוהול וסמים נוספים.

החוקרים בחנו יותר מ-20,000 פרסומים ובחרו את המחקרים המתאימים ביותר. הם התמקדו במחקרי מעקב ארוכי טווח, שבהם נמדדה רמת הרוחניות והדתיות בנקודת זמן אחת, ולאחר מכן נבדק לאורך השנים האם המשתתפים פיתחו דפוסי שימוש מסוכן בחומרים.

לבסוף, המטה אנליזה כללה 55 מחקרי מעקב בהם השתתפו יותר מ‑540 אלף משתתפים. בתחילת הדרך נמדדו מדדים שונים של רוחניות ודתיות – למשל עד כמה הדת או האמונה חשובות בחיי האדם, נוהג של תפילה או מדיטציה אישית, וכן השתתפות קבועה בקהילה או בטקסים דתיים. בהמשך המעקב, שנמשך לעתים שנים רבות, נבדק האם הופיע שימוש “מזיק או מסוכן״ בארבע קטגוריות חומרים: אלכוהול, קנאביס, טבק וסמים לא‑חוקיים אחרים. הדגש היה על שימוש בעייתי שמעלה סיכון בריאותי ונפשי, ולא על התנסות חד‑פעמית.

בניתוח הראשוני הכולל, החוקרים מצאו כי מעורבות רוחנית נקשרה להפחתה של כ‑13% בסיכון לשימוש מזיק או מסוכן בחומרים ממכרים.

כשהם בחנו את הנתונים לפי סוג החומר, נמצא כי הקשר המגן של רוחניות ודתיות היה עקבי בארבע הקטגוריות: אלכוהול, קנאביס, טבק וסמים לא‑חוקיים אחרים.

החוקרים בדקו במיוחד את ההשפעה של מעורבות בקהילה רוחנית או דתית, שהוגדרה כהשתתפות קבועה לפחות פעם בשבוע בתפילות או טקסים דתיים. במודל שהשווה בין “רוחניות” לבין “מעורבות בקהילה רוחנית/דתית”, נמצא כי לרוחניות לבדה יש אפקט מגן של כ‑10%, ואילו מעורבות בקהילה הדתית תורמת להפחתה נוספת של כ‑8.5% בסיכון. סך הכול, שילוב של רוחניות עם השתתפות קבועה בקהילה רוחנית או דתית נקשר להפחתה של כ‑18% בסיכון לשימוש מזיק או מסוכן בחומרים לעומת אנשים ללא מעורבות רוחנית או קהילתית.

החוקרים בחנו גם את חוזק ההוכחה בכל מחקר בנפרד, וסיווגו את ההשפעות ל“נמוכות”, “בינוניות”, “חמורות” ו“קריטיות”. בממוצע, מרבית ההשפעות – גם אלו שסווגו כנמוכות או בינוניות – הצביעו על קשר מגן דומה סביב ירידה ממוצעת של 12% בסיכון להתנהגות המאפיינת התמכרות. במקרים בודדים שבהם האפקט הוגדר “קריטי” – כלומר מחקר עם ראיות חזקות במיוחד – הקשר המגן היה גדול יותר, עם ירידה של 22% בממוצע בסיכון להתנהגות אופיינית להתמכרות.

המחקר נתמך על ידי קרן הדת Templeton והקרן של משפחת Lee, וממצאיו מדווחים בגיליון פברואר 2026 של כתב העת JAMA Psychiatry.

משאב בארגז הכלים

החוקרים מספקים שלוש השערות מרכזיות שעשויות להסביר את הקשר המגן שזוהה במחקר בין דת ורוחניות להפחתת נטייה להתמכרויות. ראשית, המנגנון החברתי-קהילתי: השתתפות בקהילה רוחנית מייצרת רשת תמיכה ענפה המפחיתה תחושות של בדידות ובידוד חברתי – שניים מגורמי הסיכון המרכזיים לשימוש בחומרים ממכרים. הקהילה מספקת "פיקוח חברתי" חיובי ונורמות ברורות המעודדות בריאות; שנית, המנגנון הפסיכולוגי של "משמעות וקיום": אמונה ורוחניות מעניקות לאדם תחושת מטרה ומסגרת מוסרית המהווה אלטרנטיבה לחיפוש אחר ריגושים או בריחה באמצעות סמים; שלישית, המנגנון הביולוגי-התנהגותי: פרקטיקות כמו תפילה ומדיטציה פועלות ככלים לוויסות רגשי המסייעים להתמודד עם סטרס וחרדה ללא צורך בעזרים חיצוניים. שילוב גורמים אלו הופך את הרוחניות למשאב "חוסן" אקטיבי, המגן מפני מנגנוני ההתמכרות.

מדובר במחקר תצפיתי, ולכן לא ניתן להסיק חד‑משמעית כי הקשר שזוהה הוא קשר של סיבה ותוצאה. החוקרים אמנם נטרלו השפעתם של משתנים רבים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות, אך עדיין חלק מהקשר עשוי להיות מושפע גם מגורמים אצל הנבדקים כמו אישיות, משפחה וסביבה. עם זאת, לפי ניתוחים מיוחדים שביצעו החוקרים – גורמים אלה לא יכולים להסביר את כל הקשר שנמצא.

החוקרים מסכמים שהצטברות הראיות מצביעה על כך שמעורבות רוחנית ודתית – במיוחד כאשר היא כוללת גם קהילה פעילה – קשורה באופן עקבי להפחתת הסיכון לשימוש מזיק או מסוכן באלכוהול, טבק וסמים. הם מציעים לראות ברוחניות ובקהילה הדתית משאב אפשרי בתוך ארגז הכלים של מניעה וטיפול, תוך התאמה לתרבות, לאמונות ולרצונות של כל אדם, ולא במקום טיפולים מקצועיים מבוססי ראיות.

ממצאי המחקר מלווים בעבודות נוספות בשנים האחרונות שמבססות את כוחן המרפא של דת ורוחניות, ובכלל זאת גם מחקרים שבוצעו בישראל. כך, למשל, מחקר שפורסם בשנת 2012 ובוצע במדינות אירופה וישראל, מצא כי השתתפות בתפילות בבית כנסת משפרת את הבריאות, ומהווה בין השאר גורם מנבא לשיפור במדדים הקשורים לתחלואה כרונית ממושכת כגון הגבלה בפעילות, בעיות לב, קוצר נשימה, הפרעות שינה ונפילות.

במארס 2013 דיווחו חוקרים מהמרכז הרפואי שיבא כי במחקר שנערך בקרב נשים ערביות הודגם כי תפילות באמצע החיים מובילות לירידה בסיכון לפגיעה קוגניטיבית ואלצהיימר בגיל המבוגר.

ומחקר ישראלי מאוניברסיטת תל אביב שפורסם אך לאחרונה במארס 2026 בכתב העת Epidemiologia, המבוסס על מעקב שהחל עוד בשנת 1963 אחר 8,764 גברים בוגרים, מצא כי מי שהציגו רמת גבוהות של אמונה דתית היו בסיכון נמוך יותר להתפתחות גידולים סרטניים לאורך השנים.

• לקריאת המחקר המלא בכתב העת JAMA Psychiatry