מחקר: נשים עם דום נשימה בשינה סובלות יותר מגברים
למרות שנשים עם תסמונת דום נשימה בשינה נצפות עם מדדי נשימה אובייקטיביים דומים ואף נמוכים מעט משל גברים – הן חוות נטל כבד בהרבה של תסמינים עקיפים, החל מסיוטי לילה וכאבי ראש ועד לפגיעה קוגניטיבית, חרדות ותשישות
תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה מהווה הפרעת שינה נפוצה ומשמעותית, שבה דרכי הנשימה העליונות קורסות שוב ושוב במהלך השינה וגורמות להפסקות נשימה חוזרות המלוות בפגיעות רפואיות – לרבות עלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם וסוכרת. התסמונת גם קשורה להשמנה ומהווה את אחד הסיבוכים המאפיינים עם משקל עודף. לאחרונה אף נרמז כי התרופות החדשות להשמנה מקבוצת GLP-1 עשויות להקל על התסמינים.
השכיחות של דום נשימה נאמדת באחוזים בודדים באוכלוסייה הבוגרת (עד 5%), והיא הופכת רווחת יותר בשנים האחרונות על רקע העלייה בהיקף המתמודדים עם עודף משקל והשמנת יתר. בארה"ב לבדה הוערך לאחרונה כי בשנת 2024 התמודדו עם התופעה כשליש (32.4%) מהאוכלוסייה הבוגרת – כ-83.7 אנשים. מחקרים מצביעים על סיכון לעלייה נוספת בהיקף התופעה בשנים האחרונות על רקע משבר האקלים וההתחממות הגלובלית.
למרות שכיחותה הגבוהה, אבחון מחלת דום נשימה בשינה אצל נשים נוטה פעמים רבות להתעכב. אחת הסיבות היא כי נחירות המהוות את אחד התסמינים האפשריים שמעלים חשד לתופעה – אינן מדווחות באותה מידה בקרב נשים וגברים מסיבות חברתיות. במחקר שנערך במדינות צפון אירופה (מחקר RHINE), שממצאיו דווחו ביולי 2017 בכתב העת Sleep Medicine, נמצא כי במדגם של מטופלים שהתלוננו על עייפות במשך היום ועל נחירות – הייתה נטייה גבוהה יותר לאבחן גברים עם דום נשימה (25%) בהשוואה לנשים (14%), כאשר החוקרים מציינים כי נשים הנוחרות וסובלות מישנוניות במהלך היום עשויות להיות מאובחנות בחסר ומטופלות בחסר לדום נשימה בשינה בהשוואה לגברים, אף שהסיכון שלהן לפתח יתר לחץ דם וסוכרת דומה.
מחקר אמריקאי חדש מבקש לשפוך אור על הסיבה לעיכוב באבחון נשים עם דום נשימה בשינה, ומזהה לראשונה כי נשים חוות את המחלה בצורה רחבה ומורכבת בהרבה מגברים.
נחירות והשתנקויות, לצד כאבי ראש וחרדות
החוקרים מאוניברסיטאות פיטסבורג, פנסילבניה ומיאמי, התבססו על מדגם שכלל 407 מטופלים (38% נשים ו-62% גברים) שאובחנו עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה בינונית עד קשה, ועמדו להתחיל טיפול באמצעות מכשיר CPAP (מסכת לחץ אוויר חיובי קבוע) בשני מרכזים רפואיים. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 50 בקרב הנשים ו-48 בקרב הגברים.
לפני תחילת הטיפול מילאו המשתתפים שאלונים מקוונים מקיפים. באמצעות סולמות הערכה חזותיים וכלי אבחון מתוקפים, החוקרים מדדו מגוון רחב של תסמינים – החל מתסמינים קלאסיים כמו נחירות והשתנקויות, ועד למדדים נפשיים, קוגניטיביים ותפקודיים ביומיום.
מבחינה פיזיולוגית-אובייקטיבית, חומרת המחלה של הנשים הייתה נמוכה מזו של הגברים. מדד אפניאה-היפופניאה (AHI), הבוחן את מספר אירועי הפסקת הנשימה בשעה, עמד על חציון של 25 אירועים בשעה אצל נשים, לעומת 35 אירועים בשעה אצל גברים. למרות נתון זה, הנשים עדיין דיווחו על סבל ותסמינים קשים בהרבה.
לא נמצאו הבדלים בין המינים בתסמינים ה"קלאסיים" של המחלה כמו עוצמת הנחירות, השתנקויות ליליות, גודש באף, ריפלוקס חומצי, או רמת הישנוניות הכללית שנמדדה בסולם אפוורת' (Epworth Sleepiness Scale). אולם, הפער הדרמטי נחשף כאשר החוקרים בחנו שורה ארוכה של תסמינים לא-קלאסיים (א-טיפיים). נשים דיווחו על ציונים גבוהים וקשים משמעותית מגברים במדדים הבאים:
- תסמינים פיזיים ליליים: תדירות גבוהה יותר של יקיצות בלילה לצורך מתן שתן (נוקטוריה), כאבי ראש וסיוטי לילה.
- השפעות נפשיות ורגשיות: רמות גבוהות יותר של חרדה, כעס ותשישות.
- תפקוד יומיומי: פגיעה קשה יותר באיכות השינה, הפרעה משמעותית יותר בתפקוד במהלך היום כתוצאה מהשינה הלקויה, פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי ותחושת חוסר שביעות רצון בולטת יותר מהתפקוד החברתי.
כדי להבין טוב יותר את תמונת המצב, החוקרים ביצעו ניתוח סטטיסטי מתקדם שסיווג את כלל המטופלים לשלושה אשכולות (פרופילים) תסמיניים מרכזיים: האשכול הראשון כלל מטופלים שסבלו מרמה גבוהה של תסמינים בכל התחומים (הן נשימתיים והן נפשיים וקוגניטיביים). האשכול השני הציג רמת תסמינים נמוכה בכל המדדים, והאשכול השלישי הציג פרופיל ייחודי: בעיות נשימה קשות בשינה, אך כמעט ללא פגיעה בבריאות הנפש או באיכות השינה הכללית.
הנתון המעניין הוא שהנשים במחקר היו בייצוג יתר מובהק דווקא באשכול הראשון והקשה ביותר (43%), בעוד שבאשכולות הקלים יותר הנשים היו במיעוט (כ-31%-32%).
המחקר נתמך על ידי מענק מטעם האקדמיה האמריקאית לרפואת שינה (AASM), וממצאיו הוצגו ביוני 2026 במפגש המדעי השנתי SLEEP 2026 שנערך בבולטימור, ופורסמו כתקציר בכתב העת Sleep השייך לאיגודים המקצועיים לרפואת שינה וחקר השינה בארה"ב.
הבעיה: דגש על תסמינים קלאסיים
נשים עם דום נשימה בשינה שמתחילות טיפול במסכת CPAP מדווחות באופן גורף על נטל תסמינים כבד בהרבה מאשר גברים, כפי שמסבירה החוקרת הראשית בעבודה ד"ר סטוטי ואידיה (Vaidya) מאוניברסיטת פיטסבורג במסגרת הודעה לעיתונות שהופצה עם הצגת הממצאים.
לדבריה, הממצאים הללו מסבירים מדוע נשים חוות לעיתים קרובות עיכוב משמעותי באבחון המחלה. האלגוריתמים הרפואיים הנוכחיים שבהם משתמשים רופאים לצורך אבחון וטיפול ממשיכים להתמקד בעיקר בתסמינים הקלאסיים כמו נחירות ועייפות יתר, ואינם לוקחים בחשבון את המכלול הרחב של התסמינים שנשים חוות במציאות – כמו כאבי ראש וחרדות. התוצאה היא שנשים רבות אינן מאובחנות או מופנות לטיפול הולם עד שהמחלה שלהן מגיעה לשלב שבו התסמינים הקלאסיים הופכים לחמורים וקשים כמו אצל גברים.
המחקר מדגיש את הצורך בעדכון הגישה הקלינית. ההבנה שדום נשימה בשינה אצל נשים מתבטאת בנטל כבד של כאבי ראש, פגיעה במצב הרוח ופגיעה קוגניטיבית – ולא רק בנחירות – היא חיונית כדי לאפשר לצוותים הרפואיים לזהות את המחלה בשלבים מוקדמים יותר, למנוע סבל מיותר ולשפר את איכות חייהן של המטופלות.
ממצאי המחקר מלווים בעדויות נוספות מהשנים האחרונות על פערים מגדריים בתסמונת דום נשימה בשינה. פערים אלה הם חלק מתחום הרפואה המגדרית המבקש לזהות הבדלים בין המינים בביטוי של מחלות שונות, במטרה למנוע אפליה באבחון וטיפול במחלות.
לצד פגיעה בנשים עם דום נשימה בשינה המלווה בעיכוב באבחון ובטיפול, כפי שתועדה בעבודה הנוכחית, מספר מחקרים מזהים כי הסיכון להתפתחות דום נשימה אצל נשים נמוך יותר. מחקר שבחן הבדלים בין המינים בשכיחות התסמונת, שפורסם עוד באוקטובר 2008, העריך כי המחלה מאפיינת יותר גברים בין השאר על רקע הבדלים בביטוי של השמנה בין המינים, לצד הבדלים אנטומיים במבנה דרכי האוויר העליונות, בבקרת הנשימה, בהורמונים ובתהליכי הזדקנות.
