שחלות פוליציסטיות: סיכון גבוה פי 4 למחלות לב
מחקר נרחב מצא כי נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, או בשמה החדש – תסמונת שחלתית מטבולית רב-אנדוקרינית – נמצאות בסיכון גבוה יותר באופן משמעותי לפתח מחלות לב. מה הסיבות?
תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) היא תסמונת הורמונאלית מורכבת שעשויה להתפתח אצל נשים בגיל הפוריות, המתבטאת בין השאר בהעדר ביוץ או ביוץ מועט; שחלות המלאות בזקיקים קטנים ובינוניים; ורמות גבוהות של הורמונים אנדרוגניים (היפראנדרוגניזם) שעשויים להוביל לשיעור יתר, אקנה או לחילופין נשירת שיער.
ההנחה כי התסמונת נגרמת משילוב גורמים גנטיים ונסיבות סביבתיות. בין גורמי הסיכון שנקשרו לתסמונת לאורך השנים: תנגודת לאינסולין, דלקתיות מוגברת והשמנה, לצד נטייה גנטית-משפחתית. לפי מטה אנליזה המבוססת על הערכות מ-35 מחקרים ברחבי העולם, שממצאיה פורסמו בספטמבר 2024 בכתב העת Archives of Gynecology and Obstetrics, קרוב לעשירית (9.2%) מהנערות והנשים עד גיל 45 מתמודדות עם התסמונת, כאשר ההיקף משתנה בין 5.5% ל-11.5% בהתאם להגדרות ארגונים רפואיים שונים.
במאי 2026 הוחלט על שינוי שמה לתסמונת שחלתית מטבולית רב-אנדוקרינית PMOS, וזאת לאחר מחקרים שזיהו כי התסמונת אינה מתבטאת בעלייה בציסטות בשחלה, אלא מה שרופאים ראו בהדמיות אולטרה-סאונד ופירשו כציסטות (זקיקים מלאי נוזל), הם למעשה זקיקים קטנים ובריאים לחלוטין שלא הגיעו להבשלה מלאה על רקע עודף הורמונים אנדרוגניים (גבריים) ואינסולין, באופן הגורם לזקיקים בשלב המוקדם להצטבר בשולי השחלה, ומקנה באולטרה-סאונד מראה אופייני של "מחרוזת פנינים". השם הישן גרם לנשים רבות לחשוש מגידולים או מבעיה מבנית בשחלה, בעוד שהבעיה האמיתית היא ה"תקשורת" ההורמונלית בין המוח, השחלות ומערכת חילוף החומרים – לרוב על רקע משקל עודף.
עתה מצא מחקר נרחב מארה"ב כי נשים המתמודדות עם התסמונת מצויות בסיכון הגבוה פי 4.4 לפתח מחלת לב כלילית ומחלות כלי דם בהשוואה לנשים הדומות להן במאפיינים ללא התסמונת.
התקפי לב ושבץ מוחי
החוקרים האמריקאים, בהובלת המחברת הבכירה פרופ' אנוג'ה דוקראס (Dokras), מנהלת מרכז ה-PMOS באוניברסיטת פנסילבניה, התבססו על מאגר נתונים לאומי המקיף תביעות ביטוח בארה"ב בין השנים 2000 ל-2022 המונה כ-2.5 מיליון נשים.
המחקר נערך בקרב 413,450 נשים בגילי 18 עד 50 שנכללו במאגר ואובחנו עם תסמונת PMOS. הזיהוי נעשה הן לפי קודים דיאגנוסטיים של התסמונת והן לפי שילוב קודים של וסת לא סדירה ושיעור יתר. קבוצת הביקורת כללה 2,067,250 נשים ללא התסמונת. במחקר נכללו רק נשים ללא היסטוריה של מחלות לב והמעקב הממוצע אחריהן נמשך כשלוש שנים וחצי.
הנתונים מראים כי כבר בגיל ממוצע של 31 מתחילה היפרדות בגרף הסיכון בין הקבוצות. כעבור עשר שנים, הסיכון המוחלט המותאם לאירוע קרדיווסקולרי מגיע ל-12.16% בקרב נשים עם PMOS, לעומת 4.21% בלבד בקרב קבוצת הביקורת.
השיעור המשוקלל של מחלות לב וכלי דם הגיע ל-4.52 ל-1,000 שנות-אדם בקבוצת ה-PMOS, לעומת 0.78 לאלף בקבוצת הביקורת – מה שמתרגם לסיכון גבוה פי 4.4 למחלות לב וכלי דם באופן כללי. כשנבחנו מחלות ספציפיות, נמצא כי הסיכון למחלת עורקים כלילית אצל המתמודדות עם התסמונת היה גבוה פי 4.41; הסיכון למחלת כלי דם במוח גבוה פי 4.33; הסיכון למחלת עורקים היקפית גבוה פי 4.98; הסיכון להתקף לב חריף גבוה פי 3.45; והסיכון לשבץ מוחי איסכמי גבוה פי 3.50.
סיבות לא ידועות
נשים בקבוצת ה-PMOS נכנסו למחקר כשהן במצב בריאותי התחלתי מורכב יותר:ֿ 20.7% התמודדו עם השמנת יתר (לעומת 8.2% בקבוצת הביקורת); 12.5% אובחנו עם יתר לחץ דם (לעומת 6.6%); 7.3% אובחנו עם סוכרת מסוג 2 (לעומת 2.3%); ו-17.9% השתמשו בתרופה מטפורמין (לעומת 1.1% בלבד בקבוצת הביקורת).
החוקרים ביצעו ניתוחי תיווך כדי לבדוק האם העומס המטבולי הזה הוא שמסביר את הפער בסיכון למחלות לב וכלי דם. התברר כי יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2, יתר שומנים בדם והשמנת יתר תרמו כל אחד בנפרד בין 10.0% ל-15.6% בלבד מהקשר. כאשר שילבו את כל גורמי הסיכון הללו יחד, הם הסבירו כשליש בלבד (36.3%) מסיכון היתר של נשים עם התסמונת – מה שמותיר כשני שלישים מסיכון היתר ללב ללא הסבר מדעי מבוסס על גורמי סיכון מסורתיים.
כדי לוודא שהקשר שנמצא בין התסמונת למחלות הלב אינו מקרי ואינו נובע מגורמים מתערבים – כמו גיל, השכלה, מוצא או השפעה של טיפולים תרופתיים (כגון גלולות או מטפורמין) – החוקרים ניטרלו וניקו משתנים אלו בסדרת ניתוחי רגישות. הניתוחים אישרו כי העלייה בסיכון הקרדיווסקולרי נשמרת ברמה גבוהה ודומות בכל המודלים.
המחקר נתמך על ילדי המכון האמריקאי לחקר תוצאות רפואיות ממוקדות-מטופל (PCORI), וממצאיו מדווחים בגיליון אוגוסט 32026 של כתב העת המדעי Lancet Obstetrics, Gynaecology & Women's Health.
הכרחי לעקוב מקרוב
ממצאי המחקר מתיישבים עם עבודות נוספות שמזהו בשנים האחרונות קשר בין שחלות פוליציסטיות לעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם. מטה אנליזה שפורסמה בפברואר 2022 העריכה אצל מתבגרות עם שחלות פוליציסטיות סיכון גבוה פי 3.32 לאבחון מקביל בתסמונת המטבולית – צבר תסמינים שקשור בעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם, הכולל רמות גבוהות של סוכר בדם, רמות חריגות של שומנים בדם, יתר לחץ דם והשמנה ביטנית. עם זאת, הקשר למחלות לב עדיין נתון במחלוקת בספרות המקצועית. מטה אנליזה של חוקרים מאיראן שפורסמה ביוני 2025 מצאה כי אמנם שחלות פוליציסטיות קשורות בעלייה של 89% בסיכון לשבץ מוחי, אולם לא השפיעו באופן מובהק על עלייה בסיכון הכולל לתחלואה לקרדיו וסקולארית ועל הסיכון למחלת לב איסכמית.
ממצאי המחקר מעניקים תוקף כמותי להנחיות המניעה המשותפות של איגוד הלב האמריקאי (ACC/AHA) לשנת 2026, אשר כוללות את התסמונת השחלתית PMOS ברשימת הגורמים המגבירים סיכון למחלות לב וכלי דם – דבר האמור להוביל קלינאים לשקול טיפול אגרסיבי יותר להורדת שומנים בדם כאשר חישוב הסיכון אינו חד-משמעי.
עבור גופי בריאות, שילוב הנתונים מציג אתגר יוצא דופן: מדובר בתסמונת שכיחה באוכלוסייה צעירה יחסית, כאשר הסיכון והאירועים הלבביים מתחילים להצטבר שנים רבות לפני גילאי הסקירה הקרדיווסקולרית המקובלים. אף שקיימות הנחיות בינלאומיות הממליצות על הערכת סיכון לבבי כבר במפגש האבחון הראשון, המחברים מצביעים על סקרים המראים עיכובים באבחון וחוסר שביעות רצון של מטופלות מהייעוץ שניתן להן לגבי סיבוכים ארוכי טווח. כך, למשל, סקר שנערך על ידי הקולג' האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה (ACOG) והחברה האמריקאי לרפואת פריון (ASRM) שממצאיו פורסמו ביוני 2017 בכתב העת Fertility and Sterility זיהה אצל רופאים אמריקאים פערי ידע, כאשר רוב הרופאים (מעל ל-85%) היו מודעים לתחלואה קרדיו מטבולית הנלווית לתסמונת, אולם רבים מהם לא הכירו השפעות על בריאות הנפש, איכות חיים, קריטריונים לאבחון והצורך בדגש על אורח חיים בריא כחלק מהטיפול.
בהודעה לעיתונות שהופצה עם פרסום הממצאים הנוכחיים הדגישה פרופ' דוקראס כי תוצאות המחקר הופכות את זה ל"הכרחי עבור קלינאים לעקוב מקרוב ולהעריך את הבריאות הקרדיווסקולרית" של מטופלות עם PMOS".
המחברים קוראים לביצוע מחקרי אורך שיעקבו אחר נשים עם PMOS מגיל הפריון ועד לאחר גיל המעבר, וכן למחקרים שיבחנו האם יש שוני בין תתי-סוגים של PMOS והאם התערבויות תרופתיות – כולל אנטי-אנדרוגנים, מטפורמין, תרופות לטיפול בהשמנה ממשפחת GLP-1 וגלולות משולבות – יכולות לשנות או להפחית את הסיכון הלבבי המוגבר. יש לציין כי למטופלות עם PMOS קשיים משמעותיים נוספים מעבר לסיכון העודף לתחלואה לבבית – ובעיקר קשיי פריון המצריכים במקרים רבים טיפולים תרופתיים כדי להביא ילדים לעולם.
החוקרים מציינים כי האתגר המרכזי בשטח נותר זיהוי ואבחון PMOS. נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) מצביעים על כך שעד 70% מהנשים המושפעות מהתסמונת כלל אינן יודעות שהן סובלות ממנה. לפי מחקר מאוסטרליה שפורסם בדצמבר 2016 בכתב העת JCEM, כשליש (33.6%) מהנשים עם התסמונת מדווחות על עיכוב של מעל לשנתיים בין הופעת התסמינים לקבלת האבחון, וקרוב למחצית (47.1%) מדווחות כי ראו לפחות שלושה אנשי צוות רפואיים בנושא לפני קבלת האבחנה.
