מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניהשמנהמדריכיםהשמנה בטנית – כל המידע

השמנה בטנית – כל המידע

מהי השמנה בטנית? מהו שומן ויסרלי? מדוע השמנה בטנית מסכנת את הבריאות? ומה אפשר לעשות כדי להוריד את הכרס? מדריך


(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

מלבד מדד ההשמנה BMI שמשמש כדי לקבוע לפי משקל וגובה האם ישנו משקל עודף וסיכון לבריאות, יש חשיבות גדולה גם לפיזור השומנים בין אזורי הגוף השונים.

 

השמנה בטנית שמכונה בעגה הרפואית גם 'השמנה מרכזית' (Abdominal Fat), הלא היא ה'כרס' המפורסמת – עשויה להעיד על מצבורי שומן בבטן מתחת לעור (שומן תת-עורי) או מתחת לשרירי הבטן (השמנה ויסרלית).

 

השמנה בטנית נקשרה למחלות רבות. בין היתר היא נכללת ברשימת חמשת מאפייני התסמונת המטבולית, שמעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

 

כיום, לצד המעקב אחר מדד ההשמנה BMI, רופאים רבים נוהגים גם לבצע מדידות תקופתיות להיקף המותניים – במטרה לאמוד את ההשמנה הבטנית והסיכון הכולל לסיבוכים רפואיים. עם זאת, בישראל מדידת היקף המותניים עדיין לא הפכה לנוהג שגרתי, ובהבדל ממדד ההשמנה המבוסס על מדידות משקל וגובה – אינה מחייבת תיעוד בתיקים הרפואיים בקופות החולים.

 

 

מהי השמנה בטנית עמוקה (שומן ויסרלי)?

 

קיימים שני סוגים מרכזיים של שומן בטני: שומן תת-עורי – שהוא השומן הנראה לעין, ושומן ויסרלי (Visceral Fat) שמרוכז בחלל שבין איברים פנימיים באזור הבטן והצטברותו מכונה 'השמנה בטנית עמוקה' או 'השמנה ויסרלית'.

 

 (צילום: shutterstock)

 

השמנה ויסרלית נחשבת להשמנה המסוכנת ביותר בהיבט המטבולי, ומהווה גורם סיכון למחלות וסיבוכים רבים שנלווים להשמנה, ובייחוד לסוכרת וכבד שומני.

 

 (צילום: shutterstock)

 

כשהגוף צורך שומן בכמויות גבוהות, בהבדל מעודפי שומן שמרוכזים בחלקו התחתון של הגוף ובעיקר בירכיים (מבנה גוף אגס), הרי שהשמנה בטנית שמכונה "מבנה גוף תפוח" קשורה יותר בשומן שמצטבר סביב האיברים הפנימיים.

 

למה אנחנו משמינים בבטן?

 

המקום שבו השומן נוטה להצטבר בגוף מושפע מגורמים שונים, ובעיקר מגורמים גנטיים-תורשתיים וגורמים הורמונאליים. לרוב אין גורם יחיד לשומן בטני, והתופעה מתפתחת על רקע שילוב של גורמים שונים.

 

גנטיקה

 

לצד עבודות שקושרות בין גנים לבין סיכון מוגבר להשמנה, מחקרים שונים מצביעים על נטייה גנטית שקיימת אצל חלק מהאנשים לפתח השמנה בטנית.

 

בין העבודות בנושא, מחקר מאוסטרליה שנערך על תאומים ופורסם עוד באוגוסט 1996 בכתב העת של החברה הבינלאומית להשמנה, שהעלה כי המרכיב הגנטי משפיע על 70% מהסיכון להשמנה בטנית.

 

מחקר אירופי נרחב שפורסם בדצמבר 2013 בכתב העת Human Molecular Genetics זיהה מוטציות בגנים שונים שמעלים את הסיכון להשמנה בטנית, לרבות שינויים בגנים המסומנים באותיות TMCC1, HOXC10 ו-SHC1.

 

מחלות אנדוקריניות

 

מחלות ומצבים אנדוקריניים שקשורים בשינויים בהפרשות הורמונים – נקשרים בחלקם גם להשמנה בטנית, ובייחוד תסמונת קושינג המתבטאת בעודף של הורמון הקורטיזול.

 

עוד בהקשר להפרשת הורמונים, נשים לאחר גיל המעבר שחוות ירידה בהפרשת הורמון האסטרוגן עלולות לפתח על רקע השינויים השמנה בטנית. מחקר אמריקאי שפורסם במארס 2010 בכתב העת Obesity, זיהה כי גם הפרשה מוגברת של הורמון הטסטוסטרון בקרב נשים בגיל המעבר קשורה בהתפתחות השמנה בטנית.

 

צריכה עודפת של פרוקטוז

 

מספר עבודות קושרות בין צריכה עודפת של פרוקטוז – 'חד סוכר' – לבין סיכון מוגבר להשמנה בטנית. כך, מחקר מספרד שפורסם במארס 2010 בכתב העת International Journal of Obesity הדגים כיצד בקרב גברים – דיאטה עשירה במוצרים המכילים פרוקטוז מעלה את הסיכון להשמנה בטנית ולרכיבים נוספים של התסמונת המטבולית.

 

שומן טראנס

 

ל'שומן טראנס', המצוי בעיקר במזון תעשייתי ומוצרי מאפה המכילים מרגרינה – כמו בורקסים – יש נטייה להצטבר באזור הבטן ולהעלות את הסיכון להשמנה בטנית.

 

מחקר אמריקאי בקופים, שממצאיו פורסמו ביולי 2007 בכתב העת Obesity, העלה כי שומן טראנס גם מוביל לוויסות שומנים עודפים מאזורים אחרים בגוף לעבר אזור הבטן.

 

צריכה מוגברת של בשר

 

מחקרים שונים מצביעים על קשר בין צריכה מרובה של בשר לבין השמנה בטנית. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שפורסם ביוני 2009 בכתב העת International Journal of Obesity העלה כי באוכלוסייה הבוגרת בארה"ב, אנשים שצורכים בשר בכמויות גדולות נמצאים בסיכון גבוה עד 36% יותר להתפתחות השמנה בטנית, בהשוואה לאלו שצורכים בשר בכמות מועטה או שנמנעים מאכילת בשר.

 

עישון בהריון

 

ישנן ראיות כי עישון במהלך ההיריון מעלה את הסיכון להתפתות השמנה בטנית של היילוד לכשיגדל. כך, מחקר מהולנד שפורסם בינואר 2014 בכתב העת International Journal of Obesity הצביע על סיכון מוגבר להשמנה בטנית בקרב ילדות שאימהותיהן עישנו בהריון בהשוואה לילדות שאימהותיהן הקפידו לא לעשן ולא להיחשף לעישון פסיבי.

 

תרופות

 

קיימות תרופות שיש להן תופעת לוואי אופיינית של השמנה בטנית, ובין השאר סוגים מסוימים של סטרואידים כגון דקסהמתזון ותרופות להורדת לחץ דם מקבוצת 'חוסמי בטא'. הסיכון לתופעת לוואי זו גבוה בעיקר בקרב מטופלים עם רמות גבוהות של אינסולין בגוף.

 

אורח חיים לא בריא

 

קיימות עבודות שונות שקושרות בין אורח חיים לא בריא – לרבות אי הקפדה על תזונה נכונה ואי ביצוע פעילות גופנית באופן סדיר – לבין מגמת העלייה בעשורים האחרונים בהיקף הסובלים מהשמנה וכן מהשמנה בטנית.

 

לחץ נפשי

 

עבודות שונות מצביעות על קשר בין לחץ ומצוקה נפשית לבין התפתחות השמנה בטנית. כך, למשל, מחקר אמריקאי מאוניברסיטת UCLA שממצאיו פורסמו בסתיו 2000 בכתב העת Psychosomatic Medicine מצא כי לחץ מעלה את הסיכון להצטברות שומן בטני בקרב נשים שמוגדרות באופן כללי כרזות.

 

על פי עבודות, המנגנון הביולוגי שמסביר את התופעה קשור בהפרשה מוגברת של הורמון הקורטיזול כתוצאה מלחץ, כאשר הורמון זה קשור בריכוז מוגבר של שומנים עודפים באזור הבטן.

 

צריכת אלכוהול

 

מחקרים מצביעים על קשר חזק בין צריכת אלכוהול לבין השמנה בטנית, ולא בכדי הוצמד לשתייני אלכוהול חובבים הכינוי של "כרס בירה".

 

כך, למשל, מחקר אמריקאי שפורסם באוגוסט 2003 בכתב העת Journal of Nutrition העלה כי שתיית אלכוהול מעל לכוס משקה ליום מעלה את הסיכון להצטברות שומן בטני בשני המינים, וככל ששותים יותר – כך הכרס גדלה.

 

איך מודדים היקף מותניים?

 

בהבדל ממדד ה-BMI שאינו משקף השמנה בטנית, קיים קשר ישיר בין היקף המותניים לבין כמות השומן הבטני העמוק, ולכן השמנה בטנית מהווה אינדיקציה משמעותית יותר להערכת הסיכון למחלות לב וכלי דם, לצד מאפיינים נוספים של התסמונת המטבולית. שילוב של חישוב ה-BMI ומדידת היקף מותניים הוכח בעבודות כמועיל ביותר להערכת הסיכון לסיבוכים שנלווים לצבירת משקל עודף.

 

כיום קיימת חוסר אחידות בין ארגוני רפואה שונים באשר להגדרות מדידת היקף מותניים במטרה לאמוד את השומן הבטני. כך, ארגונים מגדירים באופן שונה את ערכי היקף המותניים החריגים לאבחון התסמונת המטבולית.

 

לפי הקריטריונים של המכון האמריקאי הלאומי לריאות, לב וכלי דם (NHLBI) – מדובר בהיקף מותניים של 102 ס"מ ומעלה אצל גברים ו-88 ס"מ ומעלה אצל נשים. לפי הקריטריונים של האיגוד העולמי לסוכרת (IDF) שנעשה בו שימוש גם על ידי ארגונים נוספים – מדובר על 94 ס"מ ומעלה בקרב גברים ו-80 ס"מ ומעלה בקרב נשים.

 

בישראל אומץ הקריטריון האמריקאי, ולפי הנחיות האיגודים המקצועיים בהסתדרות הרפואית למניעה וטיפול בהשמנת יתר, היקף מותניים מעל ל-102 ס"מ לגבר ומעל ל-88 ס"מ לאישה מוגדר כהשמנה בטנית שדורשת טיפול, אפילו במצבים שבהם מדד ההשמנה BMI מעיד על משקל תקין.

 

לפי המכון הלאומי ללב, ריאות ודם (NHLBI), למרות שהיקף מותניים מאפשר אומדן נוסף לסיכון למחלות לב וכלי דם, מעבר למדד ההשמנה BMI, הרי שבקרב אנשים עם השמנת יתר חולנית, כשמדד ההשמנה BMI הוא 35 יחידות ומעלה, להיקף המותניים אין תוספת משמעותית בנוגע לסיכון לסיבוכי השמנה, ולכן לאנשים אלה אין צורך במדידת היקף מותניים.

 

כדי למדוד את היקף המותניים:

 

בצעו את המדידה כשהקיבה ריקה

עמדו מול מראה בפיסוק רגליים ברוחב האגן

הניחו את החלק התחתון של סרט המדידה על החלק העליון של עצם הכסל (עצם המותן הנמצאת בצידי הבטן) או בנקודת האמצע בין הצלע התחתונה ועצם הכסל

הקיפו את הבטן עם סרט המדידה בקו ישר

קחו שתיים-שלוש נשימות רגילות

בדקו את ההיקף

 

ככלל, כיום נהוג להסתפק במדידת היקף המותניים בסרט מדידה, אולם במחקרים נעשות לעתים בדיקות הדמיה כגון MRI שמאפשרות להדגים בצורה מדויקת את כמות השומן הבטני ומיקומו – מתחת לעור או בעומק הבטן (השמנה ויסרלית).

 

ישנם גם מכשירים רפואיים שאומדים את פיזור אחוזי השמן בגוף באמצעות מדידה של קפלי העור בגוף, ובכללם גם בבטן – לרוב סביב היקף המותניים לצד הטבור, וכן באזורים נוספים, לרבות הגב, הזרועות והירכיים. ערך שנחשב כמסוכן לסיבוכי השמנה הוא ערך כולל בבדיקה זו של מעל ל-25% בקרב גברים ומעל ל-30% בקרב נשים.

 

מה זה יחס היקף מותניים-ירכיים?

 

מדד זה (WHR, קיצור של Waist-Hip Ratio) מחושב כתוצאה של חילוק היקף המותניים בהיקף הירכיים. היקף הירכיים נמדד בנקודה הרחבה ביותר של הירכיים, ממש מעל לנקודה שממנה יוצאות שתי הרגליים.

 

גם בערכי מדד זה לא קיימת אחידות דעים, כשערך זה גבוה מ-0.9 או 1.0 בקרב גברים ומ-0.7 או 0.8 בקרב נשים – הוא מהווה עדות לסיבוכים שונים, ובכללם מחלות לב וכלי דם, סוכרת סוג 2, הפרעות בפוריות וכן סרטן הערמונית וסרטן האשכים בקרב גברים סרטן השחלה בקרב נשים. מחקר אמריקאי מאוקטובר 2009 העלה כי מדד זה מומלץ יותר ממדד ה-BMI להערכת ההשמנה בגילי הזקנה.

 

מדוע השמנה בטנית מסוכנת לבריאות?

 

מעבר להיותה בעיה אסתטית, השמנה בטנית נחשבת למסוכנת ביותר בהיבט הרפואי, וככלל – היא מצביעה על סיכון מוגבר לכלל סיבוכי ההשמנה, אך בעיקר מסוכנת להתפתחות סיבוכי מחלות לב וכלי דם, סוכרת סוג 2, כבד שומני ואוסטיאופורוזיס.

 

לפי מחקרים, תאי שומן המצטברים בבטן הם פעילים מבחינה ביולוגית – כלומר מפרישים הורמונים וחומרים נוספים שעלולים להעלות את הסיכון לתחלואה. כמו כן, מדענים זיהו כי שומן בטני מוביל להפרשה מוגברת של ציטוקינים שונים של המערכת החיסונית – כגון 'TNF אלפא' ו'אינטרלוקין 6', וכן חומצות שומן וחומרים מעודדי דלקתיות מסוג 'אדיפוקינים'– הפוגעים גם בשכבת תאי האנדותל של כלי הדם.

 

להלן פירוט הסיבוכים המרכזיים של השמנה בטנית:

 

מחלות לב וכלי דם

 

לצד הקשר המוכח בין השמנה למחלות לב וכלי דם, ובכללם התקפי לב ושבץ מוחי, הפרשת ציטוקינים מהשומן הבטני מובילה לעלייה בלחץ הדם ולקרישיות יתר בדם ולעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם.

 

אחת הסיבות לכך ששומן בטני נחשב למסוכן היא מיקומו בסמוך ל'וריד השער' – הווריד אשר מזרים דם מאזור מערכת העיכול, הטחול ואיברים נוספים בחלל הבטן – לכבד. חומרים שמופרשים מהשומן הבטני, לרבות חומצות שומן מסוימות, חודרים לווריד השער, זורמים לכבד, ושם עלולים להצטבר ולהשפיע על ייצור שומני הדם. מסיבה זו – שומן בטני קשור לעלייה בסיכון לרמות גבוהות של כולסטרול רע (LDL) בדם, לרמות נמוכות של כולסטרול טוב (HDL) ולתנגודת לאינסולין.

 

עבודות רבות מצביעות על קשר בין שומן בטני למחלות לב וכלי דם. לדוגמה, מחקר שפורסם בדצמבר 2007 בכתב העת Circulation על מעקב שבוצע בקרב 24,508 נבדקים במשך 9.1 שנים בממוצע, העלה כי לאחר שהחוקרים נטרלו משתנים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות, ובהם מדד ה-BMI של הנבדקים – שומן בטני העלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם בקרב גברים ב-55% ובקרב נשים ב-91%, ונמצא כי מדובר במדד אמין יותר להערכת הסיכון למחלות לב בהשוואה למדד ההשמנה.

 

מחקרים נוספים העלו כי אנשים עם השמנה בטנית נמצאים בסיכון גבוה ב-50% לתמותה ממחלות לב בגיל צעיר יותר – בהשוואה לאלו שסובלים מעודף משקל שאצלם השומן מפוזר באופן שווה בגוף.

 

סוכרת סוג 2

 

לצד הקשר החזק המוכח שבין השמנה לסוכרת, מתברר כי גם השמנה בטנית באופן ספציפי מעלה את הסיכון לסוכרת סוג 2. ציטוקינים המופרשים משומן בטני לצד חומרים נוספים – גם מובילים לפגיעה ברגישותם של תאי השריר ותאי הכבד להורמון האינסולין אשר מופרש מהלבלב ואחראי על אספקת הסוכר (אנרגיה) לתאים. כך עולה הסיכון להתפתחות תנגודת לאינסולין ולעלייה בסיכון לסוכרת סוג 2.

 

במחקר פרמינגהאם שבוצע על ידי חוקרי המכון הלאומי ללב, ריאות ודם בארה"ב, שממצאיו פורסמו בנובמבר 2010 בכתב העת Obesity, נמצא כי בתקנון משתנים מתערבים, השמנה בטנית מעלה פי 2.2 את הסיכון לסבול מתנגודת לאינסולין.

 

במאמר סקירה מבריטניה שפורסם בספטמבר 2008 בכתב העת International Journal of Clinical Practice נמצא כי השמנה בטנית מעלה פי 2.14 את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 – ומהווה מדד מועיל לאמוד את הסיכון למחלה במידה דומה למדד ההשמנה BMI .

 

במחקר שפורסם במאי 2016 מצאו חוקרים מדרום קוריאה כי שם השמנה בטנית חוזה את הסיכון לסוכרת סוג 2 טוב יותר ממדד ההשמנה, כאשר במחקר שבוצע בקרב 1,603 נבדקים – אלו שהיו בעשירון העליון באורך היקף המותניים היו בסיכון גבוה יותר לסבול מטרום סוכרת וסוכרת בהשוואה לעשירון העליון בריכוז השומן באזורים אחרים בגוף – סיכון גבוה פי 15.9 בקרב גברים ופי 6.9 בקרב נשים.

 

כבד שומני

 

הצטברות חומצות שומן שמופרשות מהשומן הבטני בכבד מהווה גורם סיכון ראשון מסוגו להתפתחות כבד שומני – שעלול להוביל עם הזמן לאי ספיקת כבד עד כדי הצורך בהשתלת כבד.

 

מחקר מיפן שפורסם בנובמבר 2007 בכתב העת Journal of Gastroenterology העלה כי שומן בטני הוא הגורם המנבא החזק ביותר להתפתחות כבד שומני – יותר ממדד ההשמנה ורמות הסוכר והאלבומין בדם.

 

אוסטיאופורוזיס

 

הפרשת ציטוקינים משומן בטני גם מובילה לירידה בצפיפות העצם ולסיכון מוגבר לאובדן מסת עצם ולאוסטיאופורוזיס.

 

מחקר ישראלי שבחן ממצאים מתוך סקר תזונה הלאומי לגיל המבוגר – מב"ת זה"ב, שממצאיו פורסמו בספטמבר 2019 בכתב העת Aging Clinical and Experimental Research מעלה כי בקרב נשים מעל גיל 65, בעוד שמדד ההשמנה BMI אינו מהווה אינדיקציה לסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים, הרי שהשמנה בטנית הובילה לסיכון מוגבר לשברים – סיכון שלאחר נטרול גורמים מתערבים היה גבוה פי 3.15 בקרב נשים עם היקף מותניים של 99-88 ס"מ ופי 2.78 בקרב נשים עם היקף מותניים של 100 ס"מ ומעלה, בהשוואה לנשים עם היקף מותניים תקין – עד 88 ס"מ.

 

סרטן

 

לצד הקשר המוכח והמבוסס בין השמנה לסרטן, מחקרים שונים מצביעים גם על קשר בין השמנה בטנית להתפתחות סרטן, בין השאר על רקע הפרשת ציטוקינים וחומרים מעודדי דלקתיות מתאי השומן בבטן.

 

ביולי 1994, מחקר אמריקאי שפורסם בכתב העת Cancer הצביע על קשר בין השמנה בטנית לסרטן השד, כאשר לנשים שאובחנו עם סרטן השד יש בממוצע הצטברות של שומנים בבטן הגבוהה ב-45% מהממוצע באוכלוסייה הכללית. מחקרים נוספים בהמשך תמכו בממצא זה.

 

חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ואוניברסיטאות תל אביב וחיפה דיווחו בנובמבר 2017 בכתב העת Obesity כי השמנה בטנית מהווה גורם סיכון עצמאי המעלה ב-67% את הסיכון להתפתחות אדנומות במעי הגס – גידולים שפירים אשר עשויים להוות שלב מקדים לסרטן המעי הגס.

 

דום נשימה בשינה

 

לצד עבודות שהוכיחו קשר הדוק בין השמנה לדום נשימה בשינה, חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי רמב"ם דיווחו בפברואר 2008 בכתב העת Obesity על סמך סקירת ספרות, כי גם השמנה בטנית מהווה גורם סיכון בולט להתפתחות דום נשימה בשינה המאופיין בריבוי הפסקות נשימה בלילה – וזאת אף יותר מהשמנה שמרוכזת בירכיים, מאחר ושומן שמצטבר בבטן משפיע יותר על דרכי הנשימה העליונות, לצד שומן שמצטבר באזור הצוואר.

 

החוקרים מסבירים כי מדובר במעגל קסמים שבו הן השמנה בטנית מעלה את הסיכון לדום נשימה בשינה, וכמו כן דום נשימה בשינה מוביל למחסור בשעות שינה ושיבוש בתפקוד היומיומי וכן בפעילות חילוף החומרים בגוף (מטבוליזם) ומעלה את הסיכון להשמנה בטנית.

 

שלפוחית רגיזה

 

מחקרים שונים מעידים על סיכון מוגבר בקרב אנשים עם השמנה בטנית – ובעיקר נשים – להתפתחות של שלפוחית רגיזה ואף סיכוי גבוה יותר לצורך בניתוחים בשלפוחית השתן.

 

כך, למשל, מחקר מיפן שהוצג בכנס איגוד האורולוגים האמריקאי לשנת 2018 העלה כי השמנה בטנית הגדילה פי 4.66 את הסיכון לשלפוחית רגיזה, באופן עצמאי ובנטרול משתנים מתערבים כגון גיל, מין ויתר לחץ דם.

 

כיצד מטפלים בהשמנה בטנית?

 

כיום אין טיפולים תרופתיים מאושרים שמכוונים לטיפול ייעודי בהשמנה בטנית, והטיפול המוכח לסוג זה של השמנה הוא בעיקרו אימוץ של אורח חיים בריא. במקרים מסוימים ניתן להסתייע גם בתרופות לטיפול בהשמנה וניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה.

 

אורח חיים בריא

 

ה"תרופה" הטובה ביותר להשמנה בטנית היא הקפדה על אורח חיים בריא, שכולל תזונה בריאה ובעיקר ביצוע פעילות גופנית באופן סדיר, לפחות 30 דקות ליום (ומומלץ אף 60 דקות) ברוב ימות השבוע, בהתאם להמלצות המקובלות, תוך הקפדה להישאר אקטיביים במשך היום.

 

מומלץ הן על פעילות אירובית (הליכה מהירה, ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים) והן על פעילות אנאירובית לחיזוק השרירים (תרגילי משקולות ומתח). יש לציין כי כפיפות בטן אמנם הוכחו כבעלות יתרון בריאותי ומסייעות לחיזוק והידוק שרירי הבטן, אך לא הוכחה השפעתן על ירידה בשומן הבטני.

 

בהקשר לתזונה – ההמלצות כיום למצבים של שומן בטני הן בעיקר בהקפדה על כמויות המזון ובהעדפה של פחמימות מורכבות (המצויות בפירות, ירקות ודגנים מלאים) וחלבונים רזים (המצויים בין השאר במוצרי חלב דלי שומן, חלבון ביצה, עוף, הודו, בשר רזה) ודגנים, על פני פחמימות פשוטות המצויות בין השאר בלחם לבן, פסטה מקמח מעובד ומשקאות ממותקים. כמו כן, ההמלצה היא לצמצם צריכת שומן רווי ולהימנע משומן טראנס.  

 

על רקע הקשר בין שתיית אלכוהול להשמנה בטנית, לאנשים המפתחים השמנה בטנית מומלץ גם להימנע משתיית יתר של משקאות אלכוהוליים, ולהסתפק בכוס אחת ליום לנשים ועד שתי כוסות ליום לגברים עד גיל 65 וכוס אחת ליום לגברים מגיל 65 ומעלה.

 

מספר מחקרים בבעלי חיים מצאו כי תה ירוק המכיל נוגדי חמצון מסוג קטכינים – מועיל בהפחתה של השומן הבטני, וזאת לצד מחקרים נוספים שמצביעים על התועלת של תה ירוק בהפחתה כוללת של עודפי כולסטרול. כמו כן, מחקרים מצביעים על כך שצריכה מוגברת של סיבים תזונתיים מסיסים מסייעת בהפחתת השומן הבטני. כך, מחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2012 בכתב העת Obesity העלה כי כל עלייה של 10 גרם צריכת סיבים מסיסים ליום – מובילה להפחתה של 3.7% בשומן הבטני העמוק במשך חמש שנות מעקב.

 

בהעדר מחקרים מספקים לזיהוי המזונות שמועילים להפחתת מצבורי שומן בבטן, לא פותחה עד כה דיאטה מסוימת להורדה במשקל שמיועדת באופן ספציפי לטיפול בשומן הבטני. בעבר נטען בעבודות מסוימות כי דיאטה קטוגנית (דיאטת "קטו" שמבוססת על הכנסת הגוף לחוסר איזון תוך מחסור בפחמימות ובקלוריות) משפיעה לטובה על הורדת השומן הבטני, אולם נכון להיום אין די מחקרים לביסוס הטענה.

 

תרופות

 

למעט התרופות לטיפול בהשמנה המיועדות בשילוב אורח חיים בריא לאנשים עם משקל עודף והשמנת יתר – אין כיום תרופה שמאושרת באופן ספציפי להפחתת השומן הבטני. בשנים האחרונות מצטברות ראיות כי התרופות להרזיה מסייעות בהורדת השומן הבטני. כך, למשל, מחקר מיפן שפורסם במארס 2019 בכתב העת Journal of Clinical Medicine Research העלה כי החומר הפעיל לירגלוטיד שמשמש בין השאר כתרופה להרזיה מסייע בהורדת השומן הבטני ללא אובדן מסת שריר בקרב שמנים עם סוכרת סוג 2.

 

מספר מחקרים זיהו חומרים פעילים שעשויים להשפיע על הורדת הכרס – אך אף אחד מהם לא הבשיל עדיין לכדי תרופה מוכחת למניעה או טיפול בתופעה זו.

 

ברבות השנים אף התריעו רשויות בריאות בעולם לרבות מנהל המזון והתרופות האמריקאי ה-FDA מפני תוספי תזונה שנמכרים לכאורה כתרופות פלא נגד השומן הבטני – ללא הוכחות ובניגוד לחוק האמריקאי.

 

כמו כן, קיימות ראיות ממחקרים כי לנשים לאחר גיל המעבר – טיפול הורמונאלי חלופי באסטרוגן מסייע בהורדת השומן הבטני. כך, מחקר משוויץ שפורסם במאי 2018 בכתב העתJournal of Clinical Endocrinology and Metabolism , העלה כי טיפול הורמונאלי חלופי מוביל לירידה במדד ההשמנה (BMI) וכן בשומן הבטני העמוק (השמנה ויסרלית).

 

ניתוחים

 

קיימים מספר ניתוחים קוסמטיים לשאיבת שומן (liposuction) שמיועדים למתיחת בטן, אולם אלה אינם מסייעים להפחית את סכנות השומן הבטני, מאחר והם שואבים את השומן שהצטבר מתחת לעור ומעל לשכבת שרירי הבטן בלבד. ניתוחים אלה אינם פותרים את ההשמנה הבטנית הויסרלית המסוכנת שקשורה להצטברות שומנים בעומק הבטן (intra-abdominal fat), מתחת לשרירי הבטן וסביב איברי הגוף הפנימיים.

 

יש לציין כי לפי עבודות ותצפיות – אנשים עם השמנה חולנית שעוברים ניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה חווים גם ירידה בשומן הבטני בעקבות הניתוח. כך, למשל, מחקר משוויץ שפורסם בדצמבר 2018 בכתב העת Obesity Surgery מדגים כיצד ניתוח מעקף קיבה מוביל להפחתה בשומן הבטני העמוק (השמנה ויסרלית).

 

 

*פרופ' נעים שחאדה הוא מנהל המכון לסוכרת, אנדוקרינולוגיה ומטבוליזם, מנהל המרכז לאורח חיים בריא בילדים ונוער ומנהל המרפאה למניעת מחלות לב בילדים במרכז הרפואי רמב"ם ונשיא האגודה הישראלית לסוכרת.

 

עדכון אחרון: אוגוסט 2020

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: