הזריקה הראשונה וההיפו הראשון

אתמול,השתחררנו מבית החולים. כדי להשתחרר צריך לדעת להזריק. את הזריקה הראשונה קיבל מאימו, קבלת הזריקה היתה מלווה בהמון לחץ כעס ואנטי. לא שאימו הזריקה לא נכון, לא שהכאיבה לו או משהו, זו היתה דרך מחאה כנגד המחלה. לאחר כשעה כשהתעשת הבין , ניגש לאימו חיבק אותה ואמר שהשד אינו כה נורא.
בצהריים,לאחר פחדים רבים ולאחר ניסויי הזרקה לכרית, החליט שיזריק לעצמו לבד. השניות הראשונות היו קשות עבורו עד הרגע שהגיע לנקודת האל-חזור , דקר את עצמו הזריק ,הוציא את המחט חייך ואמר  " זה לא כ"כ נורא " .
לאחר מכן כשטיילנו בבי"ח בהמתנה להמשך ההדרכה סרתי לחנות המתנות , רציתי לקנות לו משהו קטן מעין עידוד קטן. הוא ניגש לצידי וסירב. לשאלתי מדוע הוא מסרב, ענה " אבא, זה שאני חולה, לא אומר שאני צריך לקבל יותר מבעבר".  מיותר לציין שמשפט מעין זה מוסס אותי לגמרי. השתחררנו מבי"ח .
בערב, היפו ראשון, איתמר התקלח יצא מהאמבטיה והרגיש רעד. בדיקה ו .. התוצאה 73 . קיבל מאימו שתייה מתוקה, טלפון לכונן לקבל הדרכה וחיזוק נוסף, ו … ההיפו עבר.
שלב ההפנמה ההאשמה העצמית ,  וההבנה שלא ניתן לחזור אחורה החל. מאתמול כבר חרשתי את האינטרנט לנסות ללמוד יותר על המחלה. למרות שברור לי שלא ניתן היה למנוע את המחלה, באיזשהו מקום עמוק בתוך תוכי אני יודע שיכולתי למנוע סבל כלשהו  מאיתמר אם לא הייתי מדחיק את הידיעה הברורה שהוא ילד סכרתי. אולי היה נמנע אשפוז של 4.5 ימים בבי"ח.  
למזלי, איתמר ילד בוגר מגיל  ומבין שכדי להצליח בחיים עליו לנהל את המחלה ולא ההיפך.
לדעתי, לא בושה לנו כהורים לבכות מול הילד. איתמר התחיל לקרוא לי "רגישי" . אתמול עם כל הכאב שעבר כבר לא בכיתי. אולי דימעה "סוררת" זלגה לה במורד הלחיים עת ראיתי את פחדיו. פחדיו של ילד קטן הפוסע במשעוליה הלא מוכרים של מחלה לא קלה. ילד שיודע שמשעולי המחלה נפתלים וסבוכים. יודע שמחכים לו משעולי עלייה וירידה. כולנו בתחילת הדרך, כולנו שותפים במחלה, אך נושא הנטל העיקרי הוא איתמר.
לאור גילו הצעיר, לאור התקדמות המדע , ולנוכח העובדה שהסכרת מקבלת מיום ליום חשיפה גדולה יותר בקהילה המדעית ובציבור בכלל, תקוותי היא כי בעוד שנים לא רבות נדע לנהל את המחלה היטב ללא צורך בהזרקה, וללא תופעות לוואי. כולי תקווה כי ההיפו היחיד שנכיר במשפחה יהיה טבול עמוק עמוק במרכזה של בריכת הספארי, את פיו יעטרו ניבים אימתניים , ואנו נהנה מגופו השמן וזריזותו המרשימה.  נתבונן בו ונצחק כמו עוד ילדים רבים ברחבי העולם.