אל הבית החם, המקום המושלם

קרוב לוודאי שאני מעריכה את דירתהשותפים המסריחה שלי יתר על המידה. אבל להגיע לכאן, לשבת על הספה, לעשן סיגריה, להיכנס למיטה החמה. פשוט כרגע שום דבר לא יוכל להשתוות לזה. אין מה לעשות. הדירה המסריחה הזאת היא שלי. וכמה שהיא מסריחה, היא נקייה, נקייה מתוכן. נקייה מהעבר שלי. סוף סוף אני , יכולה להתהלך בחופשיות בלי שכל פינה בבית תעלה בי זכרונות. מי שלא חווה זאת לעולם לא יוכל להבין. ומצד שני אני לא באמת מחפשת הבנה כשאני כותבת פה, סתם מחפשת מקום להקיא בו את כל המילים כמו רכבת הרים, מקום שאחר כך אם ארצה, אולי, אוכל לדפדף בין דפי ההיסטוריה שלי ולצחוק.

אני יודעת שאני נכנסת לתקופה של צום בלתי נגמר. יודעת שמחר אני הולכת כנראה שוב לבית המרקחת הערבי הנחמד כדי לקנות את הכדורים שלא היו מוכרים לי בשום מקום אחר. יודעת שאני נכנסת לעוד תקופה רעה. אבל באופן מוזר ובלתי צפוי, אני מצפה לתקופה הזאת בכיליון עיניים. יודעת שרק בתקופות טירוף שכאלה אני מרגישה עוד טיפונת כאילו אני באמת בחיים. ומי לא אוהב להרגיש ככה? 

נפרדת מהאוכל כדי להיפגש שוב עם עצמי.

חוזרת לאלכוהול ולסמים ביג טיים… ולרגע חשבת שהתגברתי על ההתמכרות שלי.. נו טוב. זה לא הזמן לשיפוט עצמי…