שישי בצהריים. אני מאושר. ממה מורכב הרגע הזה ?

1. יין אדום
2. שום
3. פשטידת קטניות עם הרבה שום, בצל, פטרו, כמון, פלפל שחור
4. 2 לחמניות ביס קראנצ'יות מקמח מלא
5. עשיתי את הריצה שלי הבוקר
6. לקחתי את מנת הפלוטין היומית שלי
7. ישנתי בכיף. כמה שהתאים לי
8. אין שום "צריכים" על סדר היום. שום חובות. שום מחוייבויות.
9. אני לנפשי. סוליקו. יש לי את הספייס שלי. גימל עשתה פרצופים. אבל יש לה סדר יום ועיסוקים משלה. יש לה בטן מלאה עליי. היא היתה רוצה שבזוגיות שלנו יהיה יותר. אני סבור שאנחנו ממשיכים להיות זוג, למרות שכמעט לא עושים דבר יחד, ולמרות הכעסים. 
10. קיץ בחוץ, ויש בריזה. 
11. אני מבין שהמפתח לאושר הוא להנות ממה שיש, מהרגע הזה. כי אולי לא יהיה רגע הבא. 
12. אני מבין שברגע הזה יש שלמות וגם נצח. הוא פנינה. וגם אם יש לי רק את הרגע הזה – זה עולם ומלואו. חוויתי אושר. 
13. שקט
14. הכל בסדר. אני בסדר (וגם אם לא, הכל בסדר). 
15 אני בריא (ככל שאני יודע ומרגיש). אינני סובל, אינני מתענה. אינני חרד כרגע. גם לא מדוכא. גם לא… וגם לא… ואני מצליח לשחזר את הרגע הזה שוב ושוב. 
16 אני חופשי
17. שילמתי כבר את חובי לחברה, למוסכמות. אני פוטר את עצמי מציפיות חברתיות / תרבותיות. חברים שלי סיימו את חייהם בגיל 47, 55. אני כמעט בן שישים. 
18. ברוך השם, אני נושם.
19. יין אדום, קטניות ותבלינים חריפים, לחמניות חמימות וקראנצ'יות, משב רוח נעים, כבר אמרתי ? אז אני אומר שוב. 
20. תודה השם. תודה השם. 

אני יכול לכתוב עוד כמה עשרות נקודות. אבל העיקר ברגע הזה הוא לחוות אותו, להנות ממנו, כל עוד הוא נמשך. כל הכתיבות האלה, הפוסטים, הבלוגים, אינם חשובים. 

צ'ואנג-צו לא השאיר אחריו כתבים. הוא נטמע בהמון. חי את הרגע בדלות וללא מעמד פורמלי. כשדג לעצמו דג לצהריים, ושליחי הקיסר הגיעו אליו והציעו לו מישרה רמה, הוא אמר להם "באמאשכ'ם, עזבוני לנפשי. תנו לי למשוך את זנבי בשלולית החמימה הזאת כמה שנקצב לי"

וגם היהלום יקר הערך איננו משתווה בערכו ל- state of mind שמאפשר להעניקו לאחר בנדיבות. הכל חולף עובר. החיים כולם כהרף עין. 

תודה לך, אלוהים יקר שלי, על הרגע הזה.