רצתי היום עם צואר חצי תפוס

כמעט לא הפריע לי בריצה
אמרתי לעצמי: לך תעבור את המסלול 
גם אם יש לך איזו נכות
הרעיון הוא להמשיך ולעשות את המסלול 
גם כשיש פחות אנרגיה
גם כשאני מדוכדך ושפוף
גם אם זה יהיה בהליכה
גם אם אסחוב רגל
גם אם אזדקק לעזרת מקל או הליכון
גם אם אאלץ לקצר את המסלול

להמשיך בתנועה

מיכה שיטרית שאני אוהב
כתב 
"מיליוני אנשים לבד 
ואם כבר לבד 
אז שיהיה בתנועה" 

5 פעמים בשבוע
לעשות את המסלול הזה
באינטנסיביות שתתאים באותה עת
זה מה שאני רוצה 

היא כתבה לי: 
די עם ההתבכיינות המסכנות והרחמים העצמיים
נוח יותר לרחם על עצמך ולהאשים ולכעוס על כל העולם
ההתנהגות שלך הובילה אותך למקום שבו אתה נמצא עכשיו
איפה שאתה נמצא זו הבחירה שלך,
היתה לך אישה שאהבה אותך ונתנה לך הכל
אם אתה באמת רוצה שישתנה משהו אז תבדוק עם עצמך או עם מטפל/ת
מה גורם לך להתאהב כל שניה וגם מה גורם לך להרוס  הכל ….

ואז אני כתבתי לה

ואז היא כתבה לי 

וזה פתטי 
להיכנס לווכחנות הזאת 
בין בני זוג ותיקים
שהקשר ביניהם
מתפורר
במשך עשרות שנים
כי אין להם אומץ
לנתק באיבחת חרב 
את הקשר הגורדי

ולא אכתוב את כל הטיעונים שלי 
להקלה בעונש
לא בא לי
דווקא אכתוב
מילים בוטות ואלימות 
שכתבתי לה
כי אני חרא של בנאדם
אבל צבוע אינני 
לא
לא בא לי לכתוב פה 
מה בדיוק כתבתי
אולי אני מתבייש בזה

כן
זאת הבחירה שלי
להתמסכן
ולהתבכיין
בבלוג שלי
ואל תיקראי
אם זה עושה לך רע
הישארי בפינה שלך 
ושחררי אותי 
מהרגשי
אני רוצה את החופש שלי 
למשוך זנבי בביצה שלי 
כמה שנקצב לי 
בשקט שלי 
לבדי
מנוול 
לא חברותי
אגואיסט
שכמוני
גם למנוול ולחלאה הכי גדול
יש זכות
שיניחו לו לנפשו

בריצה
עיני אריה
המצחיה חוצצת מהאנשים סביב
בבועה שלי
ומנוכר מכל מה שמסביב
אבל 
כשכמה מהותיקים 
מנופפים לי 
לברכה
ומחייכים אליי
אני מחייך חזרה 
בחיוך אמיתי
קצת ביישני
ומנופף בידי
כי כזה אני
מניאק
מיזנתרופ
אבל 
אוהב אדם

גם אותה 
אהבתי 
ועודני אוהב
במידה מסוימת
וגם שונא

כשתוקפים אותי 
אני יורק אש רעה
יש בי רוע
יש בי אכזריות
יש בי כעס
ורצון להתפוצץ 
על מי שמתעסק איתי
אמא שלי
עשתה עלי עבודה טובה
בשני העשורים הראשונים של חיי
אבל לא עוד
מצדה לא תיפול עוד
מי שיתעסק איתי 
יחטוף.
לא אבכה, 
אכה. 

כשמלטפים אותי 
אני ילד רך ועצוב עיניים
כמו בצילום שלי
מגיל 5 
יושב ומשחק לבדי
ילד יפה
ועצוב

זה כל הסיפור

ובקילומטר האחרון 
חזרה הביתה
שוב עלי 
לרוץ מול מכוניות
בשולי הכביש
אחד לא עוצר לי במעבר חציה – 
אני עוקף אותו ומקלל את אמא שלו
אחת נוסעת מולי בלי קשר עין ומתעסקת בסמארטפון שלה – 
אני צועק עליה "תביטי לאן את נוסעת" 
אחד יוצא רברס מחניה וכמעט דורס אותי – 
יוצאת לי צרחה צרודה 
אחד לא עוצר מספיק מהר כדי שאוכל לעבור – 
ואני נועץ בו עיניים 
ומסנן מילים שורפות

ככה זה 
כשאני רץ
בתשע בבוקר שישי
כולם יוצאים מהחורים
לפחות בשבת בבוקר
הרחובות בדרך לספורטק
ריקים

אל תתעסקו איתי
תנו לי לסיים את הריצה שלי 
בגב זקוף

or else