מרפאת כאב? לאנשים עם רגשות בלבד.

אז כחלק מהיותי סטודנטית החלטתי להירשם לכל מיני ניסויים תמורת תשלום. מה אכפת לי לעשות כמה "ג'ובות" מהצד?
ניסוי מסויים תפס את עיני, ניסוי במרפאת כאב. שני מפגשים תמורת 300 ש"ח במזומן!
שאני אסרב לקצת כסף? מה זה בשבילי כאב?
אז אני מתיישבת מול הנסיינית, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית. והיא שואלת שאלות, עברתי את הבחינה הראשונית, ניגשים לחלק המקדים לניסוי כדי לבחון האם סף הכאב שלי מתאים לסף הכאב שמתבקש בניסוי. ואני יושבת, והיא מצמידה לידי מתכת חמה, מבקשת שאגיד לה מתי זה כואב לי. והזמן עובר. והמתכת מתחממת ומתחממת ואני לא מרגישה דבר. מה זה בשבילי מתכת חמה אחרי שכל ידי מלאה בסיגריות שנכבו עליה והיום מכוסות בקעקוע ציני של פרחים יפייפים?

והיא מופתעת, אומרת שננסה דבר נוסף. עכשיו המשימה היא להכניס את ידי לתוך מיכל עם מים חמים. היד צריכה להישאר במים למשך 20 שניות ואני צריכה לדרג עבורה את רמת הכאב מ-0 עד 100. והיד במים והזמן עובר והמחשבה היחידה שעוברת לי בראש היא שהטמפרטורה של המים במקלחת שלי גבוהה בלפחות 20 מעלות.

ושוב המבט המופתע. ואז בלי שום הודעה מוקדמת, היא מתנצלת, בעברית אנגלית הקלוקלת שלה, ושואלת: "אני יודעת שזה קצת לא נעים לענות, ואת לא חייבת כמובן אבל.. מה החוויה הכי כואבת שעברת בחייך? שברת משהו? קרעת משהו?" ואני מחייכת, בניתוק רגשי מוחלט וזורקת כבדרך אגב "אונס", זו החוויה הכי "כואבת" שעברתי.
לא שברתי כלום, לא קרעתי כלום, לא קרה לי שום דבר.

והיא בוחנת, מנסה לכאוב ביחד איתי.. אבל היא כואבת לבד. לי זה כבר מזמן לא כואב. הרבה יותר כואב לי הרצון של הסביבה להתעסק בזה ולרחם עליי.

"אני פסיכולוגית, אני כאן אם תרצי לדבר…" ואני עונה לה… אין לי צורך לדבר על העבר שלי… אני מעוניינת להשאיר אותו כשמו כן הוא.. בעבר..

ואני יוצאת משם.. עם 20 ש"ח בכיס, נכנסת לרכב, מסובבת את המפתח ויחד עם הסיבוב כנראה גם משהו מסתובב אצלי בראש. האונס היה במקלחת. האונס היה תחת זרם המים הכל כך חמים. והם שרפו אותי, הצליחו לאדות כל פיסת כאב, כל חלק מלוכלך, מטהרים אותי. המים הרותחים הפכו לחבריי הטובים ביותר. ולמה שיכאבו?

כנראה שמרפאת כאב זה פחות המקום בשבילי.. כח הסיבולת שלי גבוה הרבה משחשבתי.