אתגר מארץ האתגרים
איך שלא יהיה, בשל היסטוריה משפחתית, הלכתי לעשות היום בדיקת ממוגרפיה חצי שנתית (כזאת שהופכת לשנתית במחוזותיי). בדרך חזרה מבית החולים הבחנתי בקושי ללכת ברגל. "הפכת לבטטת כורסה" רדיתי בעצמי ואז, רק אחרי שהגעתי למשרד, עבדתי והלכתי להביא את דור ההמשך מבית הספר, הבחנתי בבעיית הגוש ברגל. זה נראה כמו שריר תפוס אבל אני רגילה לצעוד. אז מה בכל זאת רוצים ממני במסלול המקוצר לגן העדן? האם אני לקוחה פוטנציאלית, שאיך שהוא מתחמקת ממבצעי קופה וסוטרת לסטטיסטיקה בפניה בכל פעם מחדש? הייתי אומרת שלא ממש מעניין אותי להתעמק במיסטיקה בגרוש עם החור או בלעדיו. אני מאמינה בכוח הרצון, ולכן כל עוד זה תלוי בי, אני מתכוונת לחיות את חיי באופן הראוי והפרוע ביותר שאני יכולה להעלות על דעתי בלי לעצבן אף אחד ומי שיושב לו בשמיים ומשייף ציפורניים – הנה חרצתי לשון. נתראה בסיבוב.
