מותר להתאכזב?
מותר להתאכזב גם כשאת לא אשמה?
נכון, לא ידעת שתכננתי וחשבתי כל היום איך להגיד לך משהו מאוד חשוב שישב לי הלב,
ונכון, לא ידעת שהתייחסות לצד הטכני בלבד של שיחת הטלפון, תוריד לי את כל תחושת הלגיטימיות,
ונכון, לא ידעת שזה ששאלתי אם נוח לך לדבר עכשיו ואמרת שיש לך שתי דקות ונראה לך שזה יספיק, הכתיב לי היטב עד כמה אין לך פנאי אלי.
ונכון, את לא אשמה בשום דבר מזה.
אך עדיין נשאר טעם חמוץ, ותחושה של החמצה.
כי אחרי כל המאמץ והרצון לשתף דווקא אותך, התוכן נשאר בתוכי ולא נמצא לו מוצא.
אני יודעת שאין את מי להאשים מלבד את עצמי, אך טעם ההחמצה לא ישתנה.
אך בכלל כל המחשבות האלו כאלה מטומטמות, כי מה אני מצפה ומה אני חושבת לעצמי, בשביל להכיל אותי יש את הפגישות, ולא משנה מה הסיבה שהדברים לא יכלו לצאת בזמן המוכתב, זו בעיה שלי. אף אחד לא חייב לי שום דבר ואין לי זכות להתאכזב בכלל.
זה שלי אין אפשרות לשתף מישהו אחר במקום, זו בעיה שלי בלבד.
זה שהסתבכתי עם סיפור אחר שתי פגישות והדחקתי את מה שהיה לי כל כך חשוב, זו בעיה שלי בלבד.
זה שאני לא מסוגלת להתמודד לבד, זו בעיה שלי בלבד.
ושוב הבחירות הדפוקות שלי, גורמות לי לחשוב שאיכשהו מגיע לי הכל. כמה טמטום. אוף, שונאת את עצמי על כך ומתביישת להודות אפילו בפני עצמי, שהעזתי לחשוב שיהיה אחרת.
ותודה לעצמי ששוב גורמת לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי.
