הבחירה שלי

שנה של מאבק. שנה של כאב.
המוני מילים ואינספור סימני שאלה. כעסים רבים ואכזבות כבדות.
התעללתי בגוף ובגדתי בנפש. רמסתי כל חלקה טובה ווידאתי הריגה.
חומת מגן עוטפת את הלב, מסרבת להיסדק. רגש עז נלחם, מחפש פרצה קטנה ממנה יוכל לפרוץ החוצה. לבסוף מתייאש ונותר במקומו, עמוק בפנים.
נופלת. מסתכלת סביב, מוודאת שאף אחד לא ראה, מתרוממת וממשיכה. ממשיכה להתעלל בגוף, ממשיכה לבגוד בנפש. מניחה לבנים נוספות סביב חומות הלב, עד כי נדמה שאינו קיים.
ובדיוק כשחשבתי שכבר אין לאן ליפול, גיליתי תהום עמוקה עוד יותר.
מהנפילה הזו לא ניתן היה להתעלם. שותתת דם זעקתי לעזרה.
כמו פלסטר המוסר בעדינות, החל תהליך איטי וכואב.
הגוף החל להשתקם. הנפש עודנה פצועה.
הנפילה ערערה את יסודות החומה, הלבנים נשמטות אחת אחר השנייה, הלב אט אט נחשף.
הגוף כבר כמעט בריא. הנפש עדיין נאבקת.
כבר לא מחפשת אשמים, כבר לא נוטרת טינה. בוחרת בתהליך. בוחרת לצמוח, להתפתח, להשתנות.
אני בוחרת לחיות. אני בוחרת להרגיש. אני בוחרת לאהוב. אני בוחרת להאמין.
שנה של למידה. שנה של התבגרות.
הרבה פחות מילים, ללא סימני שאלה, רק סימן קריאה אחד. ללא כעסים רבים ובלי אכזבות כבדות, רק הבטחה אחת.
האנורקסיה היא הקרב על חיי, ובקרב הזה אני בוחרת לנצח!