שאלות לקראת יציאה לדרך חדשה

פניתי בדרך מסויימת לעזרה.

אני הולכת לפגוש את הפסיכולוג, איתו הייתי בקשר במייל כבר תקופה של שנה וחצי. ואני הולכת לשאול אותו פנים אל פנים מהי הדרך בה אוכל לצאת מזה ללא הרגשת נחיתות.

יום לפני הנסיעה ישבתי וכתבתי לעצמי את השאלות הבאות:

1. במחשבה שאתחיל טיפול, האם חובה לשתף, עוד מישהו בנושא (הורים, חברים) או שניתן לעבור את הטיפול גם ללא מעורבות מדאיגה זו?

2. האם יהיה לזה מתישהו סוף (לפחות מבחינת המחשבות)?

3. במה ניתן להחליף את המחשבות על האוכל?

4. הבעיה היא : חוסר סבלנות. לא רואים תוצאות בשטח ומתייאשים מהר. איך נלחמים בזה?

5. האם כדאי להתעלם מזה ובכך להתרחק או שלא: לעמוד פנים אל פנים עם המחלה ורק אז ניתן לגבור?

6. אני מרגישה שיש הבדל במחשבות שלי כשאני נמצאת עם הרבה אנשים/בן אדם נוסף לבין כשאני לבד. האם כדאי להשתדל תמיד להיות בסביבת אנשים נוספים.

7. האם יש צורך לשים הגבלות נוקבות על מאכלים מסויימים ולא לגעת בהם בכלל או שמא להקטין את הכמות ולהשתדל להסתפק רק בטעימה? למרות שטעימה בודדת עלולה להצית את כל המדורה מחדש?

למחרת כבר הייתי על הרכבת לכיוון הפגישה עם ציפיות והתרגשות רבה מהצעד החדש והאמיץ הזה…