משהו קטן וטוב..
בשבוע האחרון אני מרגישה שמשהו טוב מתהווה בתוכי.. משהו טוב שגורם לאיזה רטט של התרגשות ונעימות בתוכי, שגורם לי להאמין מחדש בעולם הזה ובי.
שיש אפשרות שדברים טובים יקרו, שיש אפשרות שאני מסוגלת להאמין ולקוות בלי להתאכזב, שיש אפשרות להיות מופתעת לטובה, שיש אפשרות שאני מסוגלת לצעוד צעדים עבור עצמי, שיש אפשרות שלחיים האלו עוד תהיה משמעות.
והכל עד לא מזמן נראה בלתי אפשרי, עד שיתוק, עד גיחוך, ולפתע הכל תופס ממשות בתוכי. ומצד אחד חוששת מהאכזבה ומצד שני מאפשרת לעצמי להאמין..
פחדתי לשתף מישהו בתחושות הללו, כי אולי כל הטוב שמציף אותי הוא חלק מאופוריה, ועוד רגע אתעורר למציאות מכאיבה. ואולי עדיף לא להעיר את השדים מרבצם. לנצל את החוסר וודאות בתחושות שמתעוררים בי ולהיות במצב הביניים הלא וודאי הזה. לפחות להנות מהספק.
אך לפתע אני מרגישה שהממשות של התחושות היא מעבר לחלום רחוק, היא משהו בתוכי, שמרשה לעצמו לקרות.
נכון ששום דבר לא מושלם, אך לפתע יש גם מימד נפשי נוסף, לא רק כאב ואכזבה, לא רק חנק והרס עצמי, גם משהו נעים יותר.
מחזיקה את התקווה בשתי ידיי, מקווה שלעולם לא אתעורר, ומקווה שאולי יכול להיות טוב?
